לפני כמה שנים הגעתי לכינרת כחבר נבחרת ישראל בוויקבורד בכבלים (פארק מנחם בגין). לא היה לי מושג כמה אשאב לתוך עולם השייט והספורט הימי המקצועי, כמה ילדים אלמד וכמה סירות סקי מקצועיות אראה כאן בעתיד.

אז ידעתי קצת לגלוש. היו לי כמה מאות שעות על המים בכבלים ואימנתי את נבחרת ישראל בוויקבורד. באותם ימים בכינרת סקי מים היה פופולרי וויקבורד לא ממש. היו אמנם לא מעט סירות בכינרת, אבל כמעט ולא ראינו סירות סקי מקצועיות. לא היו כאן סירות וויקבורד לא שמעו לפני עשר שנים מה זה וויקסרף בכלל.

תחרות סקי מים הייתה משהו שלא שמעו עליו מאז שמושיק גנזי פיתח והביא את סקי המים לישראל בשנות השבעים. כמובן שתמיד היה כאן כיף לעשות סקי על שני מגלשיים ולגרור אבוב ולשתות כמה בירות בשמש. אבל לדעתי עברנו מהפך בעשור האחרון וחווית בעלי הסירות נהיתה משהו קצת אחר. הרבה יותר ספורטיבי, הרבה יותר מקצועי והכי חשוב הרבה יותר פעיל!

אז מה גרם לשינוי הזה?

לפני 8 שנים אני זוכר שהגעתי לכינרת ושמעתי על בחור אחד "המלך של הכינרת" כך אמרו. יוני סידי שמו, שיש לו סירת ציר עם מערכת בקרת מהירות לסירה, מיכלים ליצור גל וטאוור שמושך את הגולש מלמעלה. כל הכינרת דיברה על הסירה הזאת. הייתי מגיע עם חברים מידי פעם לגלוש כאן עם סירת "ברך" עוצמה א ולא ממש ידעתי או הבנתי מה ההבדלים. הייתי מרוצה רק לקפוץ לי קצת מהגל שמייצרת הסירה ולהרגיש את הרוח החמה בפנים ולראות את הנוף המדהים של הצפון. לא היו כאן חברה עם וויקבורד, כולם פשוט עשו סקי מים או סלאלום.

שבת אחת בכינרת פגשתי את יוני והתחננתי שיקח אותי לסקי מאחורי הסירה שלו. כך אני ויוני התחברנו לנו וזכיתי להבין את ההבדל מהר, לגלוש ולקפץ מאחורי הסירה הטובה בישראל באותם ימים.

לאט לאט החלו להופיע עוד קצת גולשי וויקבורד אבל הענף נשאר רדום בעניי והספורט שלי לא נסק.

שני ארועים משמעותיים התחילו את המהפכה!

הראשון במאי 2005 ארגנה חברת אקווה מרינה את התחרות וויקבורד הראשונה בישראל. ביחד עם עמותת סקי המים בישראל ועוד כמה נותני חסות קטנים קם לו האירוע המקצועי הראשון לוויקבורד ולסלאלום.

אני וגולשי נבחרת ישראל בסקי מים בכבלים קפצנו על ההזדמנות לבוא ולהתחרות באירוע ולנסות לתת כמה סלטות מאחורי סירה מקצועית לוויקבורד שהגיע בנוסף במיוחד לאירוע ובמקביל נבנה מסלול סלאלום לגולשי הסלאלום. לאירוע קיבלנו היתר מיוחד ולווי משטרתי לגלוש בצמוד לחוף הסירות בעין גב. קהל רב הגיע וצפה במתחרים ומעבר לתחרות עצמה האווירה ביבשה הייתה לא פחות מהפנינג מהנה לחברים ולמשפחות, מוסיקה טובה והמון המון אווירה.

לאחר התחרות -2005 ועם תקציב דל החלטתי ביחד עם כמה חברים (תומר חזן, אדוין בוקובזה וליאור סופר ) לעשות את הסרט ההדרכה הראשון לוויקבורד בעברית. הסרט היה מוכן בתחילת העונה והתחלנו ביחד עם חברת אקווה מרינה לחלק אותו לכל בעלי הסירות בכינרת. חולקו 2500 עותקים והחלה לה התעניינות.

לאט לאט נוספו להן יותר סירות מקצועיות לוויקבורד. שייטים נוספים החלו להכיר את הענף הזה לצפות בו ולרצות לגלשו בעצמם. גם לא שייטים נדבקו בחיידק. איך אפשר שלא?

בשנת 2007 הייתה תחרות נוספת הפעם עם כמה גולשים מחו"ל. ולארוע הצליח מעל למצופה, והיה הצלחה מסחררת. כיום אנחנו אחרי 3 תחרויות סקי מים מקצועיות כינרת שהיו משנת 2005 ועד היום.

אני זוכר את החורפים של לפני חמש ושש שנים הייתי מגיע עם עוד קומץ אנשים בודד. שתי סירות היו יורדות למים בקושי וגולש בודד היה מעיז להיכנס למים הקרים. כיום יותר מ- 40 סירות יורדות בימי שבת בחוף עין גב ורמת הפעילות במים כלומר גולשים שיורדים לגלוש היא עצומה. תמיד טענתי שהחורף שלנו הוא הקיץ של אירופה והקיף הפעילות בחורף האחרון ממחיש לי כמה זה נכון ועל כך אני מברך.

בכמה ראיונות שהתראיינתי בשנים האחרונות הבטחתי כי לענף הזה יש עתיד מזהיר במדינה שלנו. יש לנו גולשים עם המון פוטנציאל וכישרון ובמקביל אקלים עם עונה ארוכה במיוחד וזה יתרון. הבטחתי כי נביא תוצאות בתחרויות בקרוב. השנה חלום זה התממש והגולש הצעיר גיא פירר זכה בתואר סגן אלוף אירופה בקטגורית ילדים בתחום הוויקבורד בסירות . ראו כתבה בגליון זה.

משנה לשנה החשיפה הלכה וגדלה. כיום לדעתי יש למעלה מ 200 סירות מקצועיות לוויקבורד בכינרת. כל אחד יודע מה זה מיכלים ומה זה וויקסרף. אני בטוח שזאת רק ההתחלה והעתיד עוד לפנינו, הרי פעם מי שקנה סירה ב 80 אלף דולר היה משוגע, היום משוגע מי שלא קונה!

מבטיח לפעול בכל כוחי בכדי להמשיך ולקדם את הענף, ביחד עם יבואני הסירות ועמותת סקי המים בישראל. השמים הם הגבול. אבל אני מעדיף להישאר במים.