בכתבות קודמות שלי כתבתי רבות על עולם הוייקסרף ועולם הוייקבורד בו  אני מתמחה. בכל פעם שאני יורד לגלוש באילת או מוריד את סירתי לאילת אני מגלה מחדש ודי מופתע מההבדל בין ספורט ימי במים מתוקים לעומת העיסוק באותו הספורט במים מלוחים. המלח משחק תפקיד משמעותי בהגדלת  כושר הציפה של הסירות וציוד הספורט הימי. כאשר כושר הציפה עולה ,הביצועים משתנים.  אין מה לעשות, אלו חוקי הפיזיקה!

אנו יודעים שעל מנת לייצר גל גדול ככל הניתן, אנו חייבים להשקיע את הסירה במים על ידי מילוי מכלי המים ככל שניתן. אפשרות אחרת היא על ידי העמסת הסירה במספר מפליגים  מרבי (תוך שמירת החוק כמובן). אבל באילת בניגוד לכינרת הסירה פשוט לא שוקעת. לעומת הכינרת, קשה יותר  לייצר גל מפלצתי. למרות שכמובן שאני מצליח, כבר למדתי את הדרך…טיפ נוסף: … המים באילת גם יותר מליחים מהים התיכון

דבר נוסף עליו  משפיע אחוז המלח בים הוא כושר ציפת ציוד הגלישה שלנו. מן הסתם כושר הציפה שלנו גדל עם אחוז המלח. פתאום גלשני הוייקסרף שלנו נהיים קלילים וזריזים וזה תענוג אמיתי. אם בכינרת אנו מתאמצים על להישאר על הגל הוייקסרף, באילת אנו עסוקים בבלימה רוב הזמן כי המגלש צף יותר טוב באופן מהותי מאשר במים מתוקים.

נזכיר גם את על צלילות המים. אמנם אין לה קשר לספורט הימי, אבל היא   פשוט תענוג. מתקרבים לחוף ורואים כל סלע או מכשול. לא מסתכנים בנזקים מיותרים למדחפים.  העובדה שהמים מלוחים גורמת לסירה שלנו להיות קצת פחות שקועה במים, וכמובן שאם השוקע גבוה יותר, גם הסכנה לנזק קטנה יותר.

גם העיסוק בספורט הימי הפחות פיסי כמו אבובים ובננות שונה באילת. יש הבדל משמעותי בין הכינרת למים מלוחים. המתקנים כמעט ומרחפים על המים במהירות גבוהה יחסית לעומת הכינרת. הנגררים פחות שקועים במים ולדעתי המתנפחים גם הידרודינמיים יותר בגלל המלח המייצר סוג של שמנוניות. לא יודע אם זה מדעי, אבל זה בטוח מרגיש שונה.

מנגד,  אין ספק שבאילת קצת יותר קשה לשמור על כלי השיט. המלח הוא גורם שצריך לקחת בחשבון. ראשית, יש לוודא כי מערכת הקירור שלכם מתאימה למים מלוחים. ואם לא, אני ממליץ מיד לאחר ההפלגה לבצע ניקיון רציני למערכת הקירור, על ידי חיבור צינור מים מתוקים. זכרו גם כי לסירות שלנו שבכינרת אין "אנטי פאולינג" נגד צימדת ים כי אנחנו לא משאירים אותן במים. באם אתן חושבים להשאיר את הסירה לאורך זמן במים מלוחים, תוודאו עם בעל מקצוע מה עליכם לעשות כדי לשמור על הסירה.

אני עוקב כבר שנים רבות  אחרי תרבות הוייקבורד והוייקסרף המתפתחת באילת ו נוכחתי לדעת כי יש הבדל גדול בין הגלישה וענף הספורט הימי בגלישה במים מתוקים או מלוחים.

לפני עשור כמעט ולא היו סירות גלישה וסקי מקצועיות  בכינרת. כיום יש כבר מעל 300 כלי שייט מקצועיים לגלישה! אין לי ספק שאילת מצטרפת לחגיגה, כבר יש  בעיר לא מעט סירות מקצועיות וזה משמח אותי מאוד! במשך עשר השנים האחרונות בהן אני מארגן את תחרויות הספורט הימי המוטורי באילת אני עד להתקדמות בלתי פוסקת.אין יותר מושלם ממים בטמפרטורה קבועה של 22 מעלות לגלישה כל השנה!

אז ניפגש במים במשחקי איל"ת , גם אם הם מלוחים!