הלקח הראשון שלמדתי מהמקרה הוא: לא לעקוב אחרי יאכטה שיתכן ויש לה שדרן מתקפל. אך השיעור החשוב יותר שלמדתי באותו יום היה מההתבוננות בתגובתו של הסקיפר, לאחר שוידא את שלומה של אשתו ואת שלומי הוא מיד הגיב ופעל כמקצוען אמיתי עם הרבה ניסיון, תגובה שגרמה לי לחשוב שזה קרה לו כבר בעבר. כאשר שאלתי אותו אם אכן קרה לו פעם מקרה דומה הוא ענה לי: "ימאים חולי אקסטרים וחוצי אוקיאנוסים מודדים את גבולותיהם בחציית הים הרחב והמסוכן ביותר, ימאים אשר תשוקתם היא למפרצים שקטים ומרוחקים מודדים את גבולותיהם בהפלגה במים רדודים ויודעים שבזמן כלשהו הם יפגשו את האדמה מתחתיהם. אני כבר פגשתי".

את תגובת הסקיפר אפשר לתאר במילה אחת: הגיון. אחרי ווידוא שלומם של אנשי הצוות ונטרול הכוח המקדם (מפרשים או מנוע) צריך לגשת ולבדוק את מצבה של היאכטה. במקרה שהשדרן נפגע יש לרדת לשיפוליים ולבצע כמה בדיקות.
דבר ראשון יש לוודא שאין כניסת מים. החשש הוא מקריעת הברגים ממקומם או מסדיקת הגוף באזור חיבור השדרן. ביאכטות בעלות שדרן מלא, מהחרטום לירכתיים, החשש לנזק מסוג זה קטן, לכן בדקו מראש איזה שדרן יש ליאכטה בה אתם מפליגים. את הברגים מחברים על גבי פלטת נירוסטה שמקטינה את סיכויי תלישת השדרן ממקומו. חשוב לוודא שאיזור זה יבש ואין סימן להיחלשות החומר. בהמשך, מומלץ לבדוק מקורות נוספים לכניסת מים – צירי המדחף ומדף ההגה. בדרך כלל במקרה של פגיעת שדרן לא תהיה פגיעה נוספת ללוח ההגה ולמדחף, אך רצוי בכל זאת להעיף מבט.

 

עליה על שרטון

פגיעה בשרטון חול לרוב לא תגרום לנזק כבד. המצב מסתבך כאשר פוגעים בקרקע קשה יותר כמו אלמוגים, סלעים ואפילו בטון. לאחר שבודקים ומוודאים שהמים נשארו מחוץ ליאכטה צריך לעשות את מה שאנו לא תמיד רוצים: לצאת לצלילה קצרה. העניין הוא שלא תמיד יהיה לנו ים שטוח ורוח קלילה הנושאת ניחוחות קיץ באוויר. תדמיינו את הלילה הקודר והאומלל ביותר שהצורך לרדת מהשרטון, הופך לפעולה מצילת חיים.

במצבים מסוימים הייתי ממליץ לא לנסות לפעול לבד. אם הים גבוה או שהכניסה למים עלולה לסכן את חייכם מומלץ לבקש עזרה, גם אם זה עולה לא מעט. תאמינו לי שכשמחלצים מקצועיים דורשים הרבה כסף יש לזה סיבה מוצדקת. זאת פעולה בעלת סיכון גבוה. בכל מצב שאתם מבצעים צלילה כזו לבד וודאו שאתם עושים אותה בצורה הבטוחה ביותר. לפני הצלילה יש ל"קבע" את המצב. כלומר, לוודא שהיאכטה לא זזה. תזוזה של היאכטה עלולה לסכן את הצולל. גלים ורוח עלולים לגרום ליאכטה להיסחף לעבר החלק הרדוד של השרטון או החוף, במקרה כזה חילוץ פשוט יהפוך למבצע מסובך והוא עלול להסתיים באובדן כללי של כלי השיט. הדרך הפשוטה ביותר לחילוץ היא על ידי הטלת העוגן. אם היאכטה קטנה ניתן להיעזר בדינגי על מנת להשליך את העוגן. במידה והים שקט ורדוד, ניתן לעשות זאת גם בהליכה. ניתן לקשור לעוגן גם פנדרים על מנת להציף אותו כראוי ולהקל על הגרירה.

 

כשנכנסים למים כדי לעשות בקרת נזקים מתחת לקו המים יש לעשות את זה בצד הבטוח של היאכטה, דהיינו, לרדת בצד שמעל הרוח או בצד אליו מתנפצים הגלים. באופן זה יש בטחון שאם היאכטה תיפול או תזוז היא לא תפגע בכם. כנראה שאם השדרן נפגע ראשון, לוח ההגה והמדחף נשארו תקינים, אך בכל מקרה רצוי לעשות בדיקה לוודא שהם לא ניזקו. נערו את הצירים של המדחף ושל לוח ההגה וראו אם יש חופש מיותר. רצוי לבדוק שוב שאין כניסת מים דרך צירים אלו. בדקו את להבי המדחף ואת האומים המחזיקים את המדחף. וודאו שהמדחף לא ישתחרר בזמן מבצע החילוץ. אין לדעת עם הייתה פגיעה במדחף שתגרום לשחרורו של האום.

במקרה של פגיעה בשדרן בלבד, המטרה החשובה ביותר היא לסקור את השטח ולראות מהיכן יש לחלץ את היאכטה. לכן יש לבדוק: מהו סוג הקרקע (חול, סלע)? כמה עמוק אנחנו בשרטון? מהיכן להיחלץ? האם התנאים מאפשרים לנסות עכשיו או בטוח יותר לחכות לתנאים טובים יותר? (למשל: ירידת רוח, גאות וכו'). התשובות לשאלות הללו יובילו להחלטה כיצד לפעול.

יש שיטות רבות לרדת משרטון וצריך להתאים את העקרונות הבסיסיים לצורת הפעולה הנבחרת. תחילה נקטין את השוקע, ואז "נניע" את היאכטה למים עמוקים יותר.

 

את הקטנת השוקע ניתן לבצע בכמה אופנים:

1. הורדת דינגי למים (אם יש), והעברת מיכלי אגירה ומשקל מיותר אל הדינגי על מנת להקטין משקל על היאכטה.

2. הטיית היאכטה על ידי אנשי הצוות על הסיפון או על המנור (אם יש).

3. שימוש במעלן ועוגן. זו שיטה יעילה אך יש סיכון בשליחת צוות על דינגי או בשחייה להטלת העוגן. את העוגן יש לתקוע בצד המים העמוקים, אם אין הבדל עומק משמעותי כדאי להטיל את העוגן בצד הבטוח יותר ליאכטה. מרחק העוגן מהיאכטה צריך להיות לפחות פי שניים מאורך היאכטה. אחרי נעיצת העוגן צריך למתוח את המעלן ולקבל הטייה טובה. לא לחשוש, יאכטות מסוגלות לשאת הטיות קיצוניות.

ניתן לבצע את הטיית היאכטה גם באמצעות הדינגי, אם מנוע הדינגי חזק מספיק. ניתן גם להסתייע בעצמים בחוף, כמו סלעים או עצים על מנת להטות את היאכטה. במידת הצורך יש להאריך את המעלן בעזרת חבל נוסף.

 

לאחר שהשוקע הוקטן ואין מגע בין השדרן לקרקע ניתן להתחיל להתקדם לעבר המים העמוקים. מומלץ להתקדם תמיד כשהחרטום מופנה קדימה, לכן השלב הראשון בחילוץ  צריך להיות ניסיון לסיבוב החרטום לכיוון המים העמוקים.

הירידה מהשרטון חייבת להיות מבוקרת ולא אגרסיבית. כבר קרו מקרים בהם שימוש בכוח רב מדי גרם לנזק רב ליאכטה, לשבירת לוח ההגה ואף לטביעה. שימוש מוגזם במצערת הגז עלול לגרום נזק למערכת הקירור של המנוע, במידה והיאכטה עלתה על שרטון חולי והחול נשאב למערכת הקירור. דבר זה יגרום למערכת ההנעה לשבוק חיים מיד לאחר החילוץ מהשרטון.

 

עם תחילת החילוץ והירידה מהשרטון יש לזכור שלושה נושאים חשובים:

1.  את המעלן אשר שימש אותנו להטיית היאכטה יש לשחרר מיד לאחר תחילת תנועת היאכטה קדימה, על מנת שלא ישמש ציר סיבוב ויגרום לכך שהיאכטה תחזור אל השרטון.

2. חשוב לזכור לאסוף את העוגנים והמיתרים אשר שימשו אותנו בזמן ניסיונות החילוץ. ניתן לאספם לאחר החילוץ בעזרת סירת השירות.

3. נושא בטיחותי אחרון וחשוב – אל תשכחו את הצוללן שהורדתם למים או את החברים שמסייעים בדחיפת היאכטה מהמים. מדחף היאכטה עלול לפגוע בהם!