ידוע לכולנו שעדיף להימנע מהטלת עוגן באזור סלעי או צפוף בפסולת ומכשולים תת-מימיים. עם זאת, לא כל אזור ממופה בדיוק הרצוי. המפה שבידינו לא תמיד מעודכנת לגבי ג'אנק וספינות טרופות חדשות  וגם אזורים המסומנים כקרקע חולית או עם עשבייה, עלולים להכיל סלעים. יתרה מכך, העוגן עלול להיתפס גם בקרקע מתאימה לעגינה כגון עשבייה, אצות או חצץ. כבר בעת הטלת העוגן חשוב להתכונן למצב של עוגן תפוס, שהרי ייתכן והעוגן ייתפס במיקום שאינו אידיאלי ועל כן נרצה לשלותו ולשפר המיקום. ההכנה פירושה בראש ובראשונה ההכרה שעוגן תפוס היא סיטואציה סבירה וההבנה מהם הגורמים בקרקע העלולים לתפוס את העוגן. באם מדובר בקרקע בוצית או מכוסה עשבייה עבותה או אצות, הרי הפעלת כוח רב תגרום לשחרורו של העוגן. באם מדובר בעוגן שננעץ במכשול בקרקע דוגמת סלע, שרשרת, מכשול תת-ימי, משך עוגן של יאכטה אחרת, הרי הסיכויים לשחררו ע"י משיכה חזקה יותר הינם אפסיים ועלינו לאמץ שיטות אחרות.
 

משיכה
ברוב המקרים, כאשר עוגן נתפס, לפני שנצלול או נפנה לטכניקות השונות, ננסה מספר מניפולציות המערבות משיכה ושחרור של משך העוגן באופנים שונים. ראוי לציין שברוב המקרים זה עובד. באם העוגן לא תפוס במכשול משמעותי, ייתכן והפעלת כוח רב יותר תנתק אותו מהקרקע הסוררת. הדבר בר ביצוע ע"י מערכות רווח כוח, חיבור המשך למעלן, כננות וכיו"ב. לחילופין, ניתן להדק המשך בעת ירידה מגל (ואף ניתן להכביד החרטום בעזרת אנשי צוות) ולהמתין לציפת היאכטה על פסגת הגל הבא (והעברת הצוות לירכתיים). כמובן ששימוש בכוח המנוע של היאכטה (בשילוב לאחור או לפנים) גם הוא אפשרי. שיטות אלו הן מסוכנות והרסניות למערכת העוגן וליאכטה, אם העוגן אכן תפוס על מכשול סלעי או מתכתי, והן אף עשויות לגרום לאובדן העוגן.

הרמת העוגן מזווית אחרת בהחלט עשויה להיות יעילה. לשם כך יש לשחרר משך באורך פי 1.5-2 מהעומק, להתקדם בזהירות באמצעות המנוע לנקודה הרצויה (בד"כ כ-°90 מכיוון המשיכה המקורי, ואף בכיוון נגדי לחלוטין) ולנסות להרימו שוב. שיטה זו דורשת מיומנות רבה בתמרון היאכטה (כאשר היא עדיין קשורה לעוגן!) תוך הימנעות מסיכון התחתית והמדחף. סיכונים נוספים הם שבירת גזע העוגן (שהפרופיל שלו אינו מתוכנן בהכרח לעמוד בלחצים צידיים), או היפוך העוגן ונעיצה חזקה אף יותר במכשול בו הוא תפוס.

אפשרות נוספת ומאוד מומלצת הינה טכניקת "גומייה", בה נמתח את משך העוגן ככל שנוכל, ונשחררו בבת אחת. בתקווה שהזעזוע שנוצר יועבר לאורך משך העגינה עד העוגן עצמו ועשוי לנתקו מהקרקע. הטכניקה יעילה יותר במשך עשוי חבל מאשר משך שרשרת.

ברוב המקרים, עפ"י ניסיוני האישי וניסיון חבריי השייטים, השיטות הללו מספקות את הסחורה במקרים הפשוטים והנפוצים, בעומקי העגינה הרדודים (עד כ-10 מ').

כאשר העוגן תפוס "כמו שצריך", למשל על שרשרת בקרקע, או בעומקים עמוקים בהם קשה להשפיע ממרחק על העוגן עצמו, יש צורך בשיטות אחרות.

 

חבל היפוך (Tripping line)
חבל היפוך, המחובר לטבעת האמיר בעוגן, המאפשר למעשה להפוך את העוגן ע"י משיכה מכיוון שונה (לא מגזע העוגן). זהו האמצעי הפשוט והמתבקש לשחרור עוגן שציפורניו תפוסות במכשול. אבל, וזה אבל גדול, הוא מחייב אותנו לחשוב על כך מראש ולהכינו מבעוד מועד טרם הטלת העוגן. השיטה הפשוטה ביותר הינה להשתמש בחבל מצוף. החבל צריך להיות דק יחסית, רצוי מחומר שאינו מתיח (לדוגמא חבל ליבת פוליאסטר), מחובר למצוף קטן אשר יסמן את מיקום העוגן (יתרון קטן שעשוי למנוע מיאכטות אחרות להטיל עוגן על העוגן שלנו), אך כושר ציפתו השולי לא ימשוך את חבל ההיפוך חזק מספיק (בעת מעבר גל) בכדי לזעזע את העוגן ולפגוע בנעיצתו. אורך החבל צריך להיות עפ"י העומק, בתוספת 1-2 מ' יתרה לטובת ציפה בגלים, ובהתחשבות בגאות שעשויה להתווסף למפלס המים בעת ההטלה. את שארית החבל יש לכרוך באופן מסודר בצד הקרוב למצוף (באם תהיה באזור העוגן היא עלולה להפריע לנעיצתו), להשתמש במצוף עם מגלול חבל קפיצי פנימי או להשתמש בגלגלת ומשקולת (ראה איור). את החבל יש לחבר לעוגן באמצעות שקל על מנת למנוע שחיקתו על טבעת האמיר. מומלץ לסמן על המצוף את שם היאכטה והכיתוב "Tripping line" על מנת שיאכטונרים אחרים לא יתפתו להרימו, במחשבה שהוא מסמן חבל מורינג (עוגן מת). בונוס נוסף הוא שהם ימנעו מלהטיל את העוגן שלהם באותה נקודה.

 

שייטים רבים נרתעים ובצדק, מפריסת חבל היפוך עם מצוף עוגן מחשש זה, או מחשש שיסתבך במדחף של יאכטות חולפות שלא יבחינו בו (במיוחד בחושך) או בשלנו (המצוף "יטייל" לעבר היאכטה העוגנת כאשר ישנה שארית מיותרת או בעת שפל). זה עלול לגרום לשחרור העוגן מנעיצתו וסחיפת היאכטה ללא שליטה באמצע הלילה. יתרה מכך, ברור שבמעגן צפוף או בתוך מרינה לא ניתן להשתמש במצוף עוגן.

את הסוגיה הזו ניתן לפתור בכמה דרכים. האחת, שימוש בחבל היפוך הקצר ב-2-3 מטרים מעומק העגינה. בעת העגינה המצוף שוכן לו מעל העוגן אך עמוק מספיק כך שלא יפריע ליאכטות העוברות והשבות. בעת הרמת העוגן נשתמש בעוגן חתול עם חבל הטלה, בקדום ארוך או פשוט נצלול ונחבר אליו חבל הארכה על מנת להרימו. השיטה השנייה, החביבה עליי באופן אישי, הינה לחבר את חבל ההיפוך למשך העוגן עצמו (ע"י קשר בלתי מחליק) במרחק העולה במעט על עומק העגינה. כך בעת העגינה חבל ההיפוך צמוד כמעט למשך העוגן (ניתן להפרידו מהעוגן עצמו למניעת תקלות ע"י הצמדת מצופי רשת דייג קטנים באזור העוגן). בעת הרמת העוגן, כאשר העוגן ניצב, קצה חבל ההיפוך כבר על הסיפון ומאפשר שימוש במידה והעוגן תפוס. החיסרון בשיטה זו הוא כמובן הסרבול בחיבור/ניתוק חבל ההיפוך למשך העוגן בנקודה המתאימה תוך התייחסות לכננת העוגן בעת תהליך ההטלה/השלייה, בהתאמה. שיטה שלישית הינה שימוש בחבל היפוך קלוע ייעודי המכיל מגנטים בליבתו במרווחים קבועים, לכן נצמד לעוגן ולשרשרת העוגן.השיטות המוצעות מאפשרות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה:  תעודת ביטוח בדמות חבל היפוך, ללא סכנה שיסתבך במדחף של יאכטה חולפת.

 

ניתן לומר שבפועל, רוב השייטים ברוב הסיטואציות, מונעים ע"י בחירה מושכלת, בורות או עצלנות, מעדיפים להימנע משימוש במצוף עוגן ובחבל היפוך. מכיוון שכאמור לעיל, לרוב ניתן להסתדר איכשהו ע"י מניפולציות שונות ללא חבל היפוך, ייתכן בהחלט שבחירתם אינה שגויה. עם זאת, אני סבור שבאזור מועד לפורענות, או בעומקים העולים על 10 מ', בהחלט כדאי, בזהירות הראויה, להכין ולהשתמש בחבל היפוך.

 

 

 

לא, הכוונה אינה לאיזה שוט ויסקי, למרות שבד"כ הוא יכול רק להועיל. צ'ייסר הינו חפץ מתכתי אותו ניתן לשלוח במורד משך העגינה. מדובר בטבעת עשויה שקל גדול, כבל/שרשרת מתכת או מוט מעוקל דמוי בומרנג, אשר נחבר לחבל היפוך חזק שאינו אלסטי (חבל אלסטי יגרום למכה דינמית חזקה בעת שחרור העוגן). יש להחליקם מטה כאשר משך העגינה בזווית של כ-°60 לקרקע, כאשר כיוון המשיכה הינו נגדי לכיוון המשך. הדבר כמובן כמעט ואינו אפשרי מהיאכטה העוגנת עצמה אלא רק מהדינגי, מיאכטה אחרת או מהחוף. כאשר הצ'ייסר מחליק על פני גזע העוגן (יש להכין טבעת רחבה מספיק) הוא ייעצר באזור טבעת האמיר, וחבל ההובלה שלו יאפשר את היפוך העוגן וחילוצו. באם אין לנו דינגי, ניתן בכל זאת לבצע הפעולה מסיפון סירתנו, ע"י ניתוק העוגן, השארת קצה המשך מחובר למצוף והתקדמות עם היאכטה לכיוון העוגן תוך משיכת חבל הצ'ייסר.

טכניקה זו קשה לביצוע באזור בו מכשולים רבים בקרקע (עליה שוכבת שרשרת העוגן), ובלתי אפשרית לחלוטין באם העוגן עצמו אינו הבעיה אלא משך העוגן הוא שנתפס במכשול. התגברות על מכשולים בקרקע אפשרית ע"י חיבור עוגן משני למשך קרוב ככל האפשר לעוגן הראשי (לאחר השחלת טבעת הצ'ייסר כאשר משך העוגן מתוח ("עוגן ניצב"), והטלתו, כמובן עם חבל היפוך משלו המחובר למצוף. את משך העוגן ננתק מהיאכטה ונתקדם תוך כדי משיכה הדרגתית של חבל הצ'ייסר. משך העגינה ימתח על הקרקע בין העוגן המשני לטבעת הצ'ייסר, דבר שיקל עליו לעבור מכשולים בקרקע עד ללפיתתו את העוגן.

 

 

כיום מוצעים למכירה מספר דגמים של מערוכות חילוץ המאפשרות שימוש בצ'ייסר שכזה מסיפון היאכטה העוגנת. כולן מתבססות על כבל באורך קצר המחבר את טבעת האמיר למשך העוגן, דרך חולית ניתוק ייחודית, אליה ניתן להוריד צ'ייסר עם מנגנון המנתק אותה ממשך העוגן, ובעצם הופך לחבל היפוך. הרעיון עצמו מרשים, המימוש אף הוא אלגנטי. עם זאת, בדומה לאמור בפסקה הקודמת, באזור בו מכשולים רבים בקרקע או כאשר משך העוגן עצמו תפוס במכשול, המערכת אינה נותנת פתרון, שכן הצ'ייסר לא יצליח להחליק במורד המשך עד חוליית הניתוק. בגילוי נאות אציין שלא ניסיתי מערכות אלו בעצמי. פידבקים המפורסמים באינטרנט מופתעים לטובה מעצם כך שהפטנט עובד בתנאים מסוימים, אך הרושם הוא שהפתרון שהמערכות מציעות אינו מלא, ולמעשה אין להן יתרון על הכנת חבל היפוך שייקשר למשך העוגן מראש (כפי שתואר קודם לכן). אתם מוזמנים להתרשם בעצמכם באתרי החברות או בחיפוש חופשי ברשת.

מערכות אחרות עובדות על עקרון דומה, אך בהבדל מהותי – משך העוגן מחובר בקצהו לטבעת האמיר, אך גם מוצמד לטבעת העוגן בקצה גזע העוגן ע"י חוליית ניתוק המתוכננת להיכשל בהפעלת כוח גזירה. הדבר, עפ"י היצרן, יתרחש רק בהפעלת כוח מכיוון שונה, כאשר נפליג ונעבור את העוגן. היתרון הוא שאין צורך בהורדת צ'ייסר מהסיפון אל חולית הניתוק. אולם, שוב, באם שרשרת העוגן עצמה תפוסה במכשול, המערכת אינה נותנת פתרון, שכן המתח לא יופעל על החוליה החלשה. קראו לי שמרן (תואר ששייטים רבים מתהדרים בו בגאווה), אבל מאוד מרתיע אותי לעגון באמצעות מערכת המתוכננת להיכשל בהפעלת עומס. גם העלות הגבוהה (כ-160$) של חלק חד פעמי אינה מצדיקה, לטעמי, את הרכישה. שפטו בעצמכם. נראה שמדובר במערכות שמתאימות לעגינת יאכטות קטנות שאינן מפעילות בשגרה עומס רב על מערכת העגינה.

 

 חילוץ העוגן משרשרת על הקרקע או משך עוגן של יאכטה שכנה

כאשר העוגן תפוס על ידי שרשרת או משך עוגן כבד על הקרקע, אין הבדל בין מצב זה לבין תפיסת העוגן על סלע או מכשול תת-ימי. אולם, עפ"י רוב נגלה שהעוגן תפוס לאחר שהעלנו חלק מאותה שרשרת או משך עוגן מעל הקרקע. במצב זה ישנו מתח אדיר על מערכת העגינה, על כן חובה לנקוט במשנה זהירות. אסור להתפתות להחזיק בכוח ידיים או עם קדום את השרשרת שכן המתח האדיר מסוכן (בקרקעית הנמל הצפוף של Hydra תמצאו גנצ'ים רבים של יאכטונרים תמימים בגלל "ספגטי" העוגנים שנוצר שם עקב עגינה צפופה). סכנה נוספת הינה ניתוק העוגן של היאכטה השכנה מהקרקע, על כן, כללי הימאות הטובה מחייבים להודיע לו על כך, או לחילופין לשמור בעצמנו על בטיחות היאכטה שלו באם אינו נוכח.

חילוץ העוגן ייעשה במקרה זה ע"י העברת העומס של השרשרת הנבזית לסיפון היאכטה שלנו. באם הצלחנו להעלות אותה קרוב לסיפון, נשחיל חבל כפול סביבה, נאבטחו לסיפון, נוריד עומס ממשך העוגן שלנו, נרימו כאשר יצא לחופשי ונשחרר את חבל ה-Double up מהשרשרת. באם השרשרת רחוקה מקו המים, ולא מתחשק לנו לצלול על מנת להשחיל את החבל, ניתן להשתמש בעוגן חתול עם חבל היפוך על מנת ללכוד את השרשרת הנבזית ולחלץ את העוגן שלנו. עם קצת אימון, תוכלו אף לגרוף את השרשרת הארורה מקרקעית הים באמצעות עוגן החתול.

 

 

עיצוב עוגן עם מסילה המאפשרת העברת המתח מקצה הגזע לאזור טבעת האמיר ע"י שינוי כיוון המשיכה הינו רעיון כ"כ פשוט ומתבקש, כך שנשאלת השאלה מדוע עוגנים אלו אינם נפוצים יותר? התשובה היא, ראשית, שעוגן זה חלש יותר ומועד לדפורמציות ואף לשבירה בהפעלת עומסים מכיוונים שונים (פרופיל פחות חזק). שנית, באם השרשרת עצמה נתפסת על משהו הדגם הזה אינו נותן פתרון. שלישית וחשוב מכולם, באם ישתנה כיוון הזרם או הרוח, או ברוחות חלשות בהן היאכטה מתקרבת לעוגן, בהחלט עלול העוגן להשתחרר ספונטאנית מנעיצתו בקרקע. על כן, ההמלצה הגורפת הינה לא לעזוב את היאכטה כאשר היא עגונה על עוגן זה באזור עם תנאים משתנים. כנראה שאם היה זה פתרון מאוד טוב ובטוח היינו רואים יותר ויותר עוגנים שכאלו, שכן הם זמינים בשוק כבר עשרות שנים.

 

 

כלו כל הקיצים? נמאס לכם למשוך מפה, למשוך משם, או שמראש אינכם מעוניינים להתחיל עם הסאגה? מסכה טובה וזוג סנפירים (וחליפת נאופרן אם קר) עושים את העבודה מבחינתי עד עומק של 8-10 מ'. מי שמחזיק ציוד צלילה מלא ביאכטה, בוודאי ירגיש בטוח יותר להטיל עוגן במקומות מפוקפקים. קיימות גם מערכות צלילה פשוטות, עם וסת ומיכל קטן, ללא מאזן (לכן לא תופסות מקום רב בתא האחסון), המספקות זמן תחתית מינימאלי של דקות בודדות. ברוב המקרים זה יספיק כדי למשוך את עצמנו על משך העוגן לקרקעית ולחלץ עוגן תפוס. אם העוגן הסתבך ממש, כנראה שנצטרך ציוד צלילה מלא.

 

לסיכום, למרות שעוגן תפוס אינו אירוע שכיח, בהחלט סביר שניתקל במצב זה, וככל הנראה בזמן הכי פחות מתאים. לפיכך, הכנה מראש כבר בתהליך הטלת העוגן תחסוך עוגמת נפש בעת שלייתו. רוצה לומר, הטלת עוגן עם חבל היפוך צריכה להיות ברירת המחדל, אלא אם קיים שיקול אמיתי כנגד זה, ולא להיפך. בנוסף, צריך להכיר באפשרות שייתכן ונאלץ עקב תנאי מזג אויר או לוח זמנים צפוף להיפרד מהעוגן שלנו ולהותירו עם מצוף לאיסוף מאוחר יותר (אשרי המאמין). המשמעות היא שכדאי תמיד לחבר את משך העוגן ליאכטה ע"י חבל בר ניתוק מהיר בחירום, גם אם כל המשך הינו שרשרת. שלא נזדקק לעולם.