לאחר שגדלנו ובגרנו ואנו כבר כבדים מדי לשוט ב- 420 או בלייזר, רכשנו לנו את סירת חלומותינו. החלטנו גם שאנו רוצים להתחרות ואנו צריכים למצוא פרמטר מסוים שברמה התיאורטית אם הסירות המתחרות שטות במלוא הפוטנציאל , השונה כמובן לכל אחת, עדיין ייתן הזדמנות שווה לכולן לנצח. הפרמטר הזה הוא תוצאת חישוב מתמטי. כשנכפיל אותו בזמן השיוט של הסירה נקבל את הזמן המשוכלל לסירה.

יש המון שיטות של חישוב הנדיקפ או ניקוד מתקן. בארץ נפוצות שתי שיטות, האחת שיטת "רייכרט" והשנייה "IRC ".


שיטת רייכרט, מושפעת מ ”Portsmouth yardstick scheme” . נקודת המוצא היא , שלכל ספינה מתחרה ניתן כבר בשיוט הראשון שלה "ניקוד" אשר חלוקתו "בזמן השיוט" שעשתה נותן לספינה "זמן מתוקן" השווה ל"זמן המתוקן הממוצע" של כל הספינות המשתתפות. כלומר סירה המשתתפת לראשונה בתחרות, יינתן לה ניקוד לאחר גמר התחרות, אשר מציב אותה במרכז הטבלה. לא מנצחת ולא מפסידה. בתחרות השנייה יבחן שוב הניקוד שלה, ואם הוא יסטה מעבר ל 10% מהניקוד הראשון, הניקוד השני יחשב לה כניקוד זמני. לאחר 3 תחרויות יתוקן לה הניקוד ולא יותר מ- 3 נקודות, ולאחר 6 תחרויות השינוי יהיה נקודה אחת. יתרון השיטה הוא שאפשר לנצח בתחרות גם אם אין לנו סט מפרשים חדש כל חצי שנה, וחסרון גדול של השיטה הוא שבעצם לא חייבים להתאמן יותר מידי ולא חייבים להחליף את סט המפרשים המתפורר שלנו כי הניקוד הוא דינאמי והוא יתקן את אשר אין אנו רוצים להשקיע.

שיטת IRC , נפוצה ביותר מ – 30 מדינות בעולם ומוכרת ע"י ISAF כשיטת הנדיקפ מועדפת. נכון לסוף 2006 בעולם כולו יש 6665 בעלי תעודות IRC . באזור שלנו , קפריסין, תורכיה יוון ואיטליה כולם אימצו את שיטת ה- IRC כשיטת ניקוד מועדפת, מה שמאפשר לבעלי ספינות המחזיקים תעודה בתוקף להשתתף בתחרויות בינלאומיות לא צורך במדידות נוספות ובהוצאה כספית נוספת.

במקור השיטה הייתה בנויה על מדידה עצמית של הסירה והמפרשים והצהרה של בעל הספינה. בסוף 2005 התקבלה החלטה בקונגרס השנתי של IRC כי כל נציגות מקומית רשאית לקבוע לעצמה אם לחייב מדידות ע"י מודד מורשה או לקבל את הצהרת בעל הספינה . בארץ כמו בארצות נוספות החליטה הנציגות המקומית והפורום לקידום השייט כי היא לא חייבת לקבל את הצהרת בעל הסירה, והיא מחייבת מדידות של המפרשים ומספר מדידות של מערך התורן על ידי מודד מורשה. במקרים מסוימים, לדוגמא כשהסירה לא בארץ, תתקבל הצהרת היצרן ובעל הספינה וכשהסירה תגיע לארץ היא תימדד. שיטת חישוב הניקוד מתבססת על נוסחה שאינה מפורסמת לקהל המשתמשים והיא סודית גם לנציגי השיטה במדינות השונות.

מי שבוחר להתחרות עם ניקודIRC חייב לחדש את התעודה מידי שנה, ומתחייב לשוט על פי החוקה. את הקובץ המלא ועוד טיפים מעניינים אפשר למצוא באתר ה IRC www.rorcrating.com.


חלוקה לקבוצות

רייכרט שלוש קבוצות:
A – סירות מהירות. בד"כ מעל 38 רגל
B – סירות איטיות פחות. בד"כ מתחת ל 38 רגל
C – סירות קטנות. ללא מנוע פנימי


3 סיבות לחלוקה:
1. בטיחות – כשאנו מגיעים לקו זינוק הסירות הקטנות מגיבות אחרת מהגדולות והכבדות, וגם המהירות שלהן שונה.
2. בכל שיטת ניקוד שבה הפרשי הניקוד גדולים, המכנה המשותף לא מתקיים, ובנוסף קשה יותר לדעת מה המיקום שלך בשיוט.
3. כולנו אוהבים מידי פעם לזכות בגביע ואם הקבוצה לא גדולה הסיכוי של כולנו גדול יותר.



ב-IRC שתי קבוצות:
IRC-P – סירות בעלות ניקוד בד"כ מעל 1.02
A -IRC – סירות בעלות ניקוד בד"כ מתחת ל – 1.02
בתחילת עידן הIRC – החלוקה הייתה שרירותית. היו 10 ספינות , 5 ב-P ו-5 ב-A וקו האמצע היה 1.021. לאחר תקופת ניסיון נוכחנו לדעת שיש סירות שלמרות הניקוד הגבוה לא מצליחות לייצר את המהירות שהניקוד שלהן משקף, ובעצם הן מגיעות למצופים יחד עם הסירות מהקבוצה השנייה, לכן הצבנו אותן בקבוצה של הסירות האיטיות יותר.


בחוברת הIRC יש הצעות לחלוקה לקבוצות המסתמכות על נתונים שונים:
1. TCC – IRC TIME CORRECTOR , מספר הניקוד.
2. Displacement Length Ratio – היחס בין משקל לאורך הסירה.
3. Hull Factor , מהירות גוף.
4. הגדרת הסירה, Racer או Cruiser כו’.
5. גיל הסירה.


לפי מומחי ה IRC גם אם נחלק לקבוצות לפי המלצתם או לפי אחת מהאפשרויות מעלה תמיד, נצטרך להוציא את החריג ולשבץ אותו בקבוצה בה יהיה לו נכון ומעניין יותר להתחרות.



רוני ברמץ

נציג IRC בישראל

ron@barmatz.com