איך מגדלים תינוק בסירה?
מאת: חגית רוט
לפני כ-5 שנים יצאנו מישראל להפלגה משפחתית אל הלא נודע על הקטמרן שלנו בשם Rothim. חצינו את האוקינוס האטלנטי, ביקרנו באיים הקריביים והמשכנו לקולומביה, פנמה, הונדורס, גואטמלה וכיום שטים בארה”ב.
כשהחלטנו על המסע המשפחתי, כבר היו לנו 3 בנות די גדולות ולא חשבנו שימים יגיעו ויצטרף עוד צוציק אחד לחבורה שישדרג אותנו ממשפחה נורמטיבית (אם אפשר להגדיר אותנו ככה) למשפחה מרובת ילדים.
קאיו נולד לפני כשנה בגואטמלה. ההחלטה ללדת דווקא שם לא הייתה טריוויאלית, הינו מלאים בחששות לגבי כל דבר שהעתיד צופן, אך גואטמלה הפתיעה בגדול והדברים הסתדרו על הצד הטוב ביותר (טוב נו, חוץ מהיום של הלידה שהיה קצת מוטרף, אבל זה כבר סיפור אחר…). מצאנו את ד"ר אנה רות, חמה ומקצועית, שליוותה אותי בחודשים האחרונים של ההיריון ובבית החולים הפרטי שלה ילדתי. בחרנו עבורו את השם "קאיו" שפרושו בספרדית "אי קטן", הכי מתאים וסימלי עבורנו.
אז כן. הוא נולד לתוך החיים בסירה, כילד רביעי, מזכיר לנו אחרי הרבה שנים איך זה להיות הורים לתינוק, והאמת היא שזה ממש אחלה וממש כייף והכי מתאים לנו בעולם, כאילו היה חלק מאיתנו מאז ומתמיד.
שינויים שעשינו ביאכטה
ברור שלהיות עם תינוק הצריך מאתנו לעשות כמה שינויים ביאכטה. למצוא מקום פנוי שיהיה מתאים לו, לפנות מקום אחסון לחפצים שמתווספים, לבנות מיטת תינוק, לחשוב איך לסגור שם ולחסום פה שלא יתגלגל וייפול….
תינוק ביאכטה מלמד להעריך מחדש את הקיים, אף פעם לא הבנתי למה צריך שני כיורים במטבח היאכטה שהיא גם ככה מקום קטן וצפוף. זה נתפס לי כבזבוז מקום שיכול היה לשמש לעוד אחסון או עוד משטח לעבודה . ואז קאיו הגיע וירד לי האסימון. זה כיור לילדים! ו- Lagoon (החברה שייצרה את הקטמרן שלנו) הגאונים חשבו על זה קודם! זו אמבטיה קטנה וזמינה, מושלמת ועשויה בדיוק במידות שצריך. הכי קל ונוח לרחצה, קאיו מרגיש במרכז העניינים וגם מתחנך להדחת כלים על הדרך.
כל עוד הוא תינוק צעיר, העדפנו לבנות לו מיטה אצלנו בחדר. פינינו מקום מאחורי הדלת, היכן שפעם היה מדף ספרים, ביקשנו מנגר מקומי להכין משטח לפי מידות שנתנו לו, ועליו הנחנו מזרון.
כמובן שזו לא ממש מיטה בגודל סטנדרטי, אך היא נותנת מענה טוב לתקופה הראשונית.
יצרנו מסביבה מסגרת עשויה רשת שתשמור את קאיו בטוח בעת נדנוד של היאכטה בגלים בזמן הפלגה והתקנו חיבורים כדי שנוכל להגביה את הרשת ככל שיגדל.
כל שלב בגדילה שלו מאתגר אותנו מחדש. כשהחל לזחול, הגיע הזמן למצוא פתרון כיצד לחסום את שני גרמי המדרגות המובילים למעברים בין התאים. לכאורה זו נשמעת משימה פשוטה, אך לא ביאכטה שבה אין פינות ישרות וקירות מקבילים. במשך תקופה ניסינו דרכים שונות ולפעמים נדרשנו ליותר יצירתיות מהרגיל עד שהמצאנו מחסום יציב שחוסם את המעבר.
כיום, קאיו כבר מתחיל ללכת ומתגאה בעצמו בכל פעם שמצליח לעבור בין הסלון לקוקפיט. אנחנו מעודדים את הפעלתנות שלו ויחד עם זה חוששים מהאתגר הבא – איך למנוע שיצא מהקוקפיט. אמנם היאכטה משמשת מקום מושלם לתינוקות שלומדים ללכת, כי כל כמה צעדים בודדים יש להם במה לאחוז, אך הדאגה הגדולה תמיד נשארת בעינה והיא שיפלו למים לפני שילמדו לשחות. לקראת השלב הבא, הצטיידנו ברתמה הנקשרת אליו סביב הגוף וניתן לחבר אליה רצועה. אפשר להשתמש בה על הסיפון או כשהולכים איתו על הרציף קרוב למים וכמה שזה יהיה מוזר להסתובב עם ילד ורצועה, אולי זה ייתן מענה טוב.
אבל ככה זה עם ילדים, לא?! הם שומרים אותנו בערנות מתמדת…
הדינמיקה המשפחתית
מאז שהצטרף עוד צוציק למשפחה, נעמי (17) עדי (15) וזואי (10) מגלות תכונות שלא ראינו בהן קודם, כמה טובות הן עם תינוקות וכמה הן נהנות לבלות זמן איכות עם קאיו. בשבילן זו לא טרחה או נטל, הן לא "עוזרות" לנו בטיפול בו. כל אחת מהן מעדיפה לעשות איתו דברים אחרים, נעמי מנגנת איתו ביוקוללה ועושה לו אמבטיות של כייף, עדי מטריפה אותו בצחוקים והשתוללויות ועם זואי הכי כייף לו לשחק בחדר הצבעוני שלה.
במידה והינו חיים עכשיו ביבשה, כל אחד היה במסגרת משלו וסביר שקאיו לא היה נהנה מתשומת הלב והזמן הרב שהוא מקבל וגם אנחנו לא היינו נהנים ממנו כל-כך. יש משהו טוב ונעים בחיים ביאכטה שמאפשר להיות יחד כתא משפחתי ולהתפנות לשים לב לכל השינויים הקטנים שבהתפתחותו.
לפעמים הקטמרן גם מתנדנדת
האם שיווי המשקל של ילדים הגדלים על יאכטה טוב יותר? זה נושא שמעניין לחשוב עליו. הרי הם מתמודדים עם שמירת היציבות עוד מהימים הראשונים ואני מניחה שהתנועות של היאכטה במים, תנועות שלנו נראות קלות, מרגישות להם הרבה יותר. אין ספק שנדנוד מצד לצד בשביל קאיו טבעי ואת השינה במשך היום הוא מעדיף לבלות בערסל שתלוי בקוקפיט ולא במיטה שבחדר. העמידה שלו יציבה באופן מפתיע מגיל 4 חודשים והוא אינו מושפע עד כה מהפלגות ומחלות ים (טפו. טפו. טפו).
ומה לגבי הפלגה בדינגי?
ההפלגות בדינגי עד עכשיו היו יחסית פשוטות. קאיו צעיר מדי בכדי לזוז וגם קל לנשיאה, הוא הוכנס למנשא התלוי על הגוף וככה ירדנו לדינגי ושטנו לאן שצריך. אני אוהבת להשתמש במנשא, כך הוא צמוד אלי ואפשר לאחוז בו ולמנוע ממנו לזוז כשלא צריך, נראה גם שהוא מרגיש נוח עם הסידור הזה ולא מתנגד. יש לנו גם אפוד הצלה מיוחד לתינוקות שאנו משתמשים בו מדי פעם, אך הוא פחות נוח לשימוש, מאוד מגביל את התנועה ומפריע במיוחד עם תינוקות שנוטים להירדם לעיתים קרובות. סביר להניח שכאשר יגיע השלב שידרוש להיות פיזית עצמאי, נהיה חייבים להשתמש באפוד בעת הנסיעה בדינגי.
וסתם ככה כי מעניין לדעת – כמו שנסיעה במכונית מרגיעה ילדים ועושה להם לנמנם, כך גם נסיעה בדינגי. קאיו אוהב את הדינגי, מתלהב לשוט בה ולאחוז בידית המנוע הרועש, אבל אחרי דקות ספורות נהיה מנומנם ומעדיף לעצום עיניים לקול המנוע ושובל המים המתערבל אחרינו.
עוד מהחוויות של משפחת רוט ניתן לקרוא בדף הפייסבוק Rothim או בבלוג המשפחה
