לפני מספר ימים, קיבלתי טלפון מידיד ותיק. לא התראנו כבר שנים. אחרי שיחת הא ודא מהירה, הוא הגיע ישר אל העניין, והציע שנצא לדוג יחדיו. בהתחשב בכך שאין ברשותו של ידידי הותיק סירה, הנחתי הנחה הגיונית, כי בעצם הוא מזמין אותי – להזמין אותו.
ההזמנה העקיפה הזו גרמה לי להתחיל עם רקיעות רגליים עצבניות על רצפת המטבח, תוך עוויתות בלתי רצוניות בראשי. במקביל לגמיעה אובססיבית של פחית הבירה שבידי, התחלתי מטיח קיטונות רותחין על ראשה של אשתי, שלרוע מזלה הייתה במקום הלא הנכון, וספגה הכל. אחרי הוצאת כמות חלקית של המרירות שהצטברה לי במערכות, הבנתי שאנשים מתבלבלים לפעמים. הם לא מבינים, שכשייט וסקיפר, – שייט ודייג הם אמנם תחביבי, אך אני מתייחס אליהם ברצינות כמו לעבודתי. כן, זוהי האהבה הגדולה של חיי, אך בנוסף זוהי מעיין גרסה של יום עבודה 'תשע עד חמש' במשרד, רק שבמקרה שלי זה מתבטא בהכנת הסירה וניקיונה, קניית פיתיונות ודלק, ניקוי הדגים, כל זאת תוך החזקת ידו של האורח על הסיפון.
אני מכיר מנתחים שאוהבים את עבודתם, ולמרות זאת, איני בא אליהם בהצעה מפתה , דוגמת – בילוי יום שבת אחר הצהרים בניתוח מעקפים מרגש עבורי. אני גם לא מתקשר לחברי הטוב, מעצב השיער, ואומר – "היי, בוא נפגש לתספורת בשבוע הבא. אני אשב, אתה תספר". אתם מבינים את כוונתי.
אני יכול להתערב, שכל אחד שברשותו סירה, ואין חשיבות אם הוא מתפרנס ממנה או לא, יודע על מה אני מדבר.

בורות או חוצפה – זו השאלה
אולי חברי, שהציע שנלך לדוג, רק ניסה להיות נחמד, ומנסה להתעניין בחיי ובעבודתי. אולי הוא חשב שהוא מציל אותי מיום של בדידות נוראית. או, האם זה אפשרי – שהוא משתמש בי לסיבוב חינם? אם היה מזכיר, אפילו כבדרך אגב, כי הוא ישלם על הדלק, או, שארוחת הצהרים עליו, לא היה מקום לתהיות. אבל הוא לא… אם היה מציע שבאיזה סופ"ש הוא ייקח אותי לעשות סקי (הוא מאנשי ההר), אולי הייתי מגיב בהזמנה לדייג. אבל הוא לא…
הנה לפניכם תיק של "חוצפה גלויה לעין" – קיבלתי טלפון ממכר לפני שבוע. פטפטנו לנו קלות, כשלפתע נושא הסירה שברשותי עלה על הפרק. כשאמרתי לו שהיא עדיין באלסקה, אני יכול להישבע ששמעתי קול של אויר שיוצא מבלון – האם פוצצתי למישהו כמה תקוות? בטון מאוכזב קשות, הוא אמר – כמה חבל. יש לו לקוח שמגיע מחוץ לעיר, והוא קיוה שכולנו נוכל לצאת לדוג יחדיו.
אני מבין. למה לא להתקשר לחבר עם מכונית יפה יותר משלך ולהגיד – "הי, יש לי לקוח חשוב שמגיע לשדה התעופה שבוע הבא, אז למה שלא נאסוף אותו יחדיו משם, במכונית שלך. זה לא נשמע כמו כיף לא נורמלי? אתה תוכל אפילו להעמיד פנים שאתה הנהג!".
אפילו כשאני מנפה את כל מקרי ה"חוצפה גלויה לעין" אני עדיין מקבל הצעות מחבריי, מכריי ואפילו סתם אנשים שפגשתי במסיבה, כשכולם מציעים איזה שיט דייג יחדיו, בסירתי כמובן. לפעמים אני קונה את ההצעה – והתאריך נקבע.

שלב שני – כללי התנהגות על הסיפון
אוקי, אז ניפינו את הצעות "החוצפה הגלויה לעין". ועם מה נשארנו? עם הבורות כמובן. תודו בזה, רוב האורחים לא יודעים יותר מדי על שיט ו/או סירות. בורות, לרוע המזל, לא מקלה את הנטל. מצד שני, אני מאמין שרובנו היינו מתים למצוא שותפים לשייט או לדייג, על בסיס קבוע. אנחנו נהנים לארח על סירתנו חברים, שעמם נחלוק את רגעי ההנאה, אלו אותם חברים שיחלקו עמנו את ההוצאות של 'יום על הים'. וחבר אמת יכול אפילו להיות כה מתחשב עד כדי לעזור לך לעשות וקס לסירה באביב, או לעזור לך להכין אותה לחורף. אני חושב שמדובר כאן במקרה של בורות כללית של הציבור בקשר לכללי האתיקה של השייט, שכוללים הבנה והשתתפות בהוצאות ובעבודות הנלוות. ובורות שכזו יכולה למוטט יחסי שייט ארוכי טווח. אני לא יכול אפילו לספור את מספר הפעמים בהם אנשים עלו על הסיפון שלי, הניחו לי לדאוג לכל, וירדו מהסירה בלי להציע עזרה כספית או כל עזרה שהיא. לפעמים מתחשק לי לצעוק – "אתם באמת חושבים שמדובר פה בכלי שמתנקה מעצמו ורץ על אויר??"
בשלב זה של היום, הגישה שלי הרסנית ומיזנתרופית לשיחה שקולה, אז אני פשוט נושך את לשוני עד שאני מגיע לסף דלתי. שם אני פותח את פחית הבירה שלי, ומתחיל מחדש את מבול התלונות, שעל פי רוב נופל על אשתי המסכנה.
לא מזמן, באמצע עוד פסטיבל תלונות ארוך וחסר תועלת, אשתי באה בהצעה – ליידע אנשים בקשר להוצאות האמיתיות וכל שאר האחריות המעורבת בשייט דייג רגיל, ולהקדים תרופה למכה. זה העלה במוחי רעיון, כי אנחנו בעלי הסירות, צריכים לנסח את תקנון כללי התנהגות לאורח. תקנון זה לא מיועד לקליינטים המתארחים על סירתך כמובן, או לחלופין, למישהו שאתה מחזיר לו בכך טובה. והאדם האחרון לו תגיש את התקנון יהיה הבוס שלך, שעולה על הסירה…
התקנון מיועד לאותם אנשים אותם תרצה לראות על סירתך על בסיס קבוע, כעמיתים לשיט. תקנון כללי ההתנהגות הוא לאותם אורחים, מלאי כוונות טובות אך במקביל לוקים בבורות מדהימה, שאינם תופסים שצריכת הדלק של הסירה גבוהה בהרבה מצריכת הדלק של המכונית שלהם. התקנון מתאים לאלו שלא יודעים שמי מלח מאכלים ברגעים אלו ממש את מכונת החלומות שלך, ורק סבון ושמן יעצרו את הטבח. הוא לאלו שאינם מבינים שאם ימשיכו לאלץ את פתח הסיפון להסגר – רק ישברו אותו.
אני רואה לנגד עיני תקנון ששייטים יוכלו לגזור ולהפיץ. בתמימות נוכל להניח איזה עותק אחד או שניים על השולחן, או באזור ההגה, או בכל מקום אחר שהאורח על הסיפון ייתקל בו, ירים אותו, ויקרא את כללי הזהב.

אני אתחיל את התקנון, אבל אולי רצוי שאתם הקוראים תשלחו את הצעותיכם לכללים נוספים. אנחנו יכולים ליצור פה משהו שבאמת ישפיע. איך שאני רואה זאת, אין לנו מה להפסיד. מקסימום, עוד תלונות שלנו יפלו על אוזניים ערלות. ומי יודע? אולי לטווח הרחוק נוכל לרכוש אי אילו עמיתי שייט אמיתיים על הים.

המדריך לאורח – כיצד תנהג על הסירה

כאורח על סיפון סירתו של חבר, הנה רשימה של "עשה ואל תעשה" שמטרתה אחת – ליצור חוויה שתיזכר לטוב אצל כל הצדדים המעורבים.
1. קנה את הדלק
בין אם הסירה צורכת בנזין או דיזל – היה בטוח שהיא שורפת כמויות גדולות. האורח צריך להתעניין אצל הסקיפר בנושא, ולהציע לשלם את החשבון. כשאני יוצא לשייט על סירתו של חבר, אני משלם 100 אחוז מחשבון הדלק, או נושא בהוצאות יחד עם שאר המתארחים על הסיפון. בעל הסירה כבר מכסה את כל הוצאות ההחזקה והעגינה, התשלומים החודשיים עבור הקניה, הביטוח הימי, ועוד רשימה ארוכה של חובות אחרים. קניית דלק היא סכום קטן יחסית, ורק הוגן הוא שהאורח ייטול אותה עליו.
2. תביא צהרים
אני מתבייש לספר, אבל כבר יצא לי לארח מספר לא מבוטל של חברים על הסיפון, כשפעמון הצוהריים החל לצלצל בקיבתם, שאלו בטבעיות מדהימה -"נו, אז מה יש לצוהריים?" לדעתי, זה אמור להיות לגמרי ההפך. הסקיפר מגיע לסירה השכם בבוקר, מארגן את הכל ומשיט את הסירה. האורח יכול לכל הפחות להציע להאכיל אותו…
3. עזור לסקיפר – לפי הנחיותיו!
בדרך כלל האורח מלא ברצון טוב לעזור, אך כוונות טובות יכולות להיות מסוכנות כשלא מבינים…פשוט עמוד לצדו של הסקיפר, ותן לו לתת לך הוראות. אני לא יכול לספור כמה פעמים חבלי העגינה, שהיו מסודרים בשלמות של מסדר צבאי, מצאו עצמם מסובכים בין ידיו של האורח היקר, בעודו שואל- "ולאן זה הולך?"
4. מה שלא הולך בכוח
כמה פעמים בריחים, צירים, תופסנים נמשכים ונעקרים ממקומם על ידי האורח על הסיפון? יותר מדי. אם זה לא יוצא בקלות – תשאל. יותר מדי אנשים הולכים לפי השקפת החיים – "מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח."
5. אל תתקע לסקיפר מול הפנים
הסירה היא מרחב קטן. האדם המשיט אותה, דעתו בדרך כלל טרודה בענייני מזג האוויר, הגלים, איפה הדגים – בכל רגע נתון. תן לסקיפר קצת מרחב ואל תמטיר עליו מטח שאלות. תן לשאלות להיענות במשך כל השייט עצמו, ולסקיפר להתרכז בעבודתו.
6. אל תיגע בכפתור האדום
מכשירי האלקטרוניקה שעל הסיפון הם חלקת האדמה של הקפטן בלבד. אל תתעסק עם הכפתורים והמתגים, אל תנסה לגרום למכשירים לעשות "ביפ". אם האורח רוצה ללמוד על המכשירים – עדיף פשוט לשאול. או אפילו יותר טוב – מדוע לא לקרוא ספר הדרכה על המכשירים, עד ההגעה לאזור הדייג?
7. העגינה היא עסק רציני
איני יודע מניסיוני כטייס איך פקחי טיסה מרגישים כשהמטוס מתקרב למגדל הפיקוח. אך כשאני מתקרב עם היאכטה לרציפים, כל האורחים מתחילים להתרוצץ, לאסוף את חפציהם ולהתכונן לתזוזה. מלבד עצם היות מרוץ הנמלים הזה מסיח את הדעת, הוא גורם לשוני בשיווי המשקל של הסירה באופן בלתי פוסק. זה לא מוסיף רוגע בפעולת העגינה. כאורח – בחר לך את הנקודה בה תהיה במשך כל תהליך העגינה – והישאר בה!
8. זבל מי שלא מנקה
מלח הורס מתכת, וסקיפר טוב רוצה לשמור על היאכטה נקיה. רחיצת היאכטה אינה מקבילה לרחיצת אוטו. זוהי הקדמת תרופה למכה. אורחים, מן הראוי שיציעו את עזרתם בסוף היום, ויבינו כי המטלות צריכות להיעשות בזריזות וביעילות. מטלות אלו הן כן מה שעומד בדרכו של הסקיפר אל פחית הבירה שלו…
9. עזור בעבודות הנעלמות
לעשות וקס באביב, להכין את הסירה לחורף בסתיו, לצבוע את הקרקעית ועוד אין ספור עבודות נדרשות כדי לשמור על היאכטה במצב טוב. כשאתם יוצאים לשייט או לדייג באופן תדיר עם מישהו, הציעו את עזרתכם עם כל אותן עבודות נעלמות, הכל כך חיוניות.

אני מארח על סיפוני אנשים רבים שהנם בעלי מומחיות בתחומים אחרים. כשהסקיפר משתף אותך במומחיות שלו בהיגוי היאכטה, הצע לשתף אותו במומחיות שלך בתחום אחר. לדוגמה, חבר שיצא עימי לשייט דייג, שידרג את המחשב שלי, הוסיף לו זיכרון ומודם מהיר יותר. חבר אחר שאני יוצא איתו לדייג, לוקח אותי לעשות איתו סקי. זה נחמד להעביר את ההגה מדי פעם למישהו אחר, וללמוד ממנו משהו.

כי הרי היאכטה לבדה , אינה מה שעושה את האדם (לא את כולו, לפחות…)