אובדן, נזק או הוצאה שניתן ליחס להתנהגותו הפזיזה של המבוטח. הביטוי "Willful Misconduct" משמעו זדון או אי-אכפתיות מדעת:
"המושג של אי אכפתיות… אומץ לעניין התנאה מפטור מפוליסות ביטוח בשל רשלנות המבוטח, אשר הוחלט שהיא חלה רק על רשלנות המגיעה לכדי פזיזות ואי אכפתיות, מתוך הכרה ממשית של הסכנה ומתוך חוסר דאגה ותשומת לב למניעתה…

כדי לענות על קנה המידה של אי האכפתיות, דרושה רשלנות שמידתה וטיבה מיוחדים:
במידתה חייבת היא להיות "רשלנות רבתי", ובטיבה חייבת היא להגיע לכדי פזיזות, שקנה המידה לקביעתה הוא סובייקטיבי ומתבטא ביחס של התנכרות לאפשרות הקרובה של סכנה הצפויה מההתנהגות או אי עצימת-עיניים והתעלמות ממנה. די במסקנה שניתן להסיקה על פי ניסיון החיים, מתוך מכלול הנסיבות, כי המתרשל אכן היה ער לסכנה וידע כי התוצאה האסורה הינה קרובה לוודאות. המתרשל חזה את הסכנה הצפויה אך היה אדיש לתוצאותיה."

אלמנט הרצון אינו יסוד לקביעת אי–האכפתיות, ולרוב אין הנוהג כך רוצה כלל בתוצאה האסורה או הלא רצויה"
"המדובר בהתנהגות נפשעת ועולה בקנה אחד עם עשייה מרצון וכוונה. זו התנהגות העולה בחומרתה על כל צורות הרשלנות, אף רשלנות פושעת. אדם מתנהג בצורה פזיזה כאשר הוא עושה או נמנע מלעשות, לא רק מתוך רשלנות אלא כשהוא יודע ומעריך שאותו מעשה או מחדל הם דבר רע, ובכל זאת הוא נכשל בהם, בלי להתחשב בתוצאות ובלי שיהיה אכפת לו מה הן תוצאות חוסר זהירותו".

בעניין ורסנו נגד המגן, המבוטח התחייב בהצעת הביטוח לנקוט בכל הצעדים הסבירים לשם הבטחת הרכוש המבוטח.
תנאי זה פורש על ידי בתי המשפט על דרך הצמצום ולטובת מבוטח, באופן שרק רשלנות רבתי (Gross Negligence) או פזיזות (Recklessness), המגיעים כדי זלזול ואי אכפתיות מצד המבוטח יכולים להביא לשחרור חברת הביטוח מחבותה. "רשלנות רבתי" ו"פזיזות" פירושן יצירת מצב נפשי של אדישות, אי אכפתיות, זלזול וחוסר עניין בגורל הרכוש המבוטח, המגיע לידי הפקרתו.
תנאי המחייב מבוטח לנקוט בכל הצעדים הסבירים כדי לשמור על הרכוש המבוטח, איננו נחשב בדרך כלל כתנאי מוקדם, אלא כאחד מתנאי הפוליסה, אשר נטל הוכחת הפרתו על חברת הביטוח.

הסיבה להתמקדות בנושא "רשלנות רבתי" היא שהובא לידיעתי פס"ד שניתן בביהמ"ש לערעורים בצפון גרמניה, בו עלתה להכרעה שאלה זו.