חברת הביטוח "מגדל" טענה כי כיסוי ביטוחי מותנה בקיומו של רשיון שיט בתוקף.

מנגד, טען התובע, כי הספינה הייתה במצב עגינה במרינה ועפ"י התקנות רשיון שיט נדרש בהפלגה בלבד ולכן  אין תחולה לתנאי שבפוליסה הדורש "רשיון שיט בתוקף".

ביהמ"ש בפ"ת (שופטת ניצה מימון- שעשוע) קבע:

על פי החוק, פקודת הנמלים קובעת כי: " לא ישתמש אדם בכלי שיט בתחום נמל… אלא אם יש על כלי השיט רשיון מאת מנהל נמל הרישום שלו".

תקנות הנמלים (בטיחות השיט) קובעות כי תנאי הכשירות לגבי כלי שיט כוללים גם רשיון שיט בתוקף.

 

מסעיפים אלו עולה כי כל שימוש בכלי שיט בנמל, כולל עגינתו, בלא שיש לו רשיון שיט בתוקף, מנוגד לפקודה ולתקנות ומהווה הפרת ערובת ביטוח. ערובה ביטוח הינה תנאי שאי קיומו מפקיע לחלוטין את חבותה של חברת הביטוח.

 

בהעדר רשיון שיט בתוקף, קובעת השופטת כי הופרו ערובות הביטוח הבאות:

ערובת ביטוח הדורשת קיומו של רשיון שיט בתוקף.

ערובת ביטוח הדורשת תעודת כושר שיט תקפה.

ערובת ביטוח הדורשת מצב כשירות לשיט.

השופטת מסבירה כי מעבר לעניין הפרוצדורלי, יש גם הגיון מהותי בדרישה:

 

מסקנה אופרטיבית: בעל כלי שיט חייב להיות ער לעובדה כי אם לא חודש רשיון השיט של כלי השיט – הוא ימצא עצמו חסר ביטוח. הפתרון לכך הוא ליידע את המבטחים בדבר העדרו של רשיון שיט תקף ואז תוכנס לפוליסה תניה על פיה כלי השיט מבוטח בעגינה בלבד, ללא כושר שיט. זכרו זאת!

 

 

ת"א 3987-01-13 (שלום פ"ת), ניתן ביום 20.2.14.