משמעות המדויקת של המונח "טוטל לוס" בקשר לאבדן כליל של כלי-שיט
עו״ד אורי צחורי
על דרך השגרה נעשה שימוש בביטוי Total-loss ולפעמים אף בהקשרים שאינם קשורים לביטוח. הפעם יתמקד המדור במשמעות המדויקת של המונח בקשר לאבדן כליל של כלי-שיט.
קיימים שני סוגי "אבדן-כליל", אשר שניהם מכוסים בפוליסה הימית:
"אבדן כליל למעשה" – Actual total loss
יכול להתקיים בכמה אופנים:
1) כשכלי השיט נהרס או הושמד כליל מבחינה פיזית.
2) כשכלי השיט איבד את תכונותיו הטבעיות, כלומר ניזוק באופן כזה שאיבד את אפיונו ככלי שיט מסוגו. למשל, כלי שיט מהיר אשר איבד ממהירותו באופן משמעותי או מפרשית תחרותית שהתיקון ידרוש תוספת משקל שיגרום לכך שלא תוכל לשמש עוד לשיוטים תחרותיים.
3) כשכלי השיט נשלל מהמבוטח ואין להשיבו. דוגמא: ספינה שטבעה בעומק רב ממשיכה להתקיים במעמקים, אך אין אפשרות להציפה.
"אבדן כליל להלכה" – Constructive Total loss
זהו אובדן מבחינה מסחרית, להבדיל מאובדן פיזי. "אבדן כליל להלכה" יתקיים בכמה מקרים:
1) "אובדן כליל למעשה" נראה בלתי-נמנע. כך למשל, ספינה שנמצאת על שרטון, אין דרך לחלצה ועניין של זמן הוא עד שהים יעלה והיא תשבר על הסלעים.
2) כאשר המבוטח איבד חזקה בכלי השיט עקב סיכון מבוטח ולא סביר שיצליח להשיב אותה לעצמו. דוגמא: פירטים הורידו את הצוות לדינגי ולקחו את היאכטה למקום בלתי ידוע.
3) כאשר ההוצאות הדרושות לשיקום כלי השיט יעלו על סכום הביטוח ואין כדאיות מסחרית להשקיע את מלוא ערכו בתיקונים.
דוגמא: יאכטה בוטחה ב-100,000$. הערכת הנזק היא 101,000$. במקרה זה, היאכטה היא מבחינת "אובדן כליל להלכה". לעומת זאת, אם הערכת הנזק היא 98,000$ – זהו נזק חלקי. (בביטוח רכב הכללים שונים, אין לטעות!!)
אפשרות זו היא השכיחה ביותר. המחלוקות הן אין-סופיות: טיב התיקון, רמת המתקן, נזק בלתי צפוי, נזק המתגלה תוך כדי תיקון, עלויות פיקוח חברת סיווג וכו'.
יצוין כי המבוטח לעולם יטען כי אין דין כלי שיט מתוקן כדין כלי שיט חדש. יתכן והוא צודק, אך הפוליסה הימית מפצה רק על הוצאות תיקון סביר, אשר לא בהכרח ישיב באופן מדויק את המצב לקדמותו. כמו כן, המבוטח יסבול מירידת ערך פסיכולוגית, הואיל וכלי השיט שבבעלותו עבר שיקום משמעותי. אובדן ערך כנ"ל אינו בר – פיצוי בפוליסה הימית.
"הודעת נטישה"
במקרה של "אבדן כליל להלכה", רשאי המבוטח להתייחס לנזק כנזק חלקי, או לנטוש את כלי השיט לטובת המבטחים. הודעת הנטישה יכולה להיות בכתב או בע"פ, אך בתנאי שתצביע בברור על כוונת המבוטח לנטוש את כלי השיט לטובת המבטחים.
בהעדר הודעת נטישה, ניתן יהיה להתייחס לנזק כאל נזק חלקי ובר תיקון בלבד.
הודעת נטישה צריכה להנתן תוך זמן סביר לאחר שהתבררו למבוטח מלוא העובדות הנדרשות לצורך החלטתו.
נטש מבוטח את כלי השיט למבטחים, אשר סרבו מצידם לקבל את הנטישה – חייב המבוטח ולהמשיך לנקוט בכל האמצעים להצלת הרכוש ולשמירתו, עד לבירור המצב.
עצם שמירת כלי השיט לא יחשב כויתור על זכות הנטישה. ההוצאות שיוצאו לצורך שמירת הרכוש יהיו מכוסות מכח "דין וטורח", זאת בנוסף תשלום אבדן כליל, (אם יהיה כזה). מאידך, גם הפעולות שעושים המבטחים לשם שמירה על הרכוש אינן נחשבות כהסכמה לקבלת הנטישה.
המבוטח יכול לחזור בו מהודעת נטישה כל עוד לא קיבלו אותה המבטחים. משקיבלוה – הנטישה סופית.
משמעות קיבול הודעת נטישה ע"י המבטחים היא, שהם מכירים בטענת המבוטח שקיים "אובדן כליל" והם חייבים לשלמו, גם אם יתברר אחר כך שקיים ספק בדבר הכסוי הביטוחי.
מבטחים שקיבלו את הנטישה רוכשים זכויות בעלות על כל אשר נותר מכלי השיט המבוטח. זכויות אלו עוברות אליהם עם הנטישה וקודם ששילמו בעד אובדן כליל.
סוף דבר
מבוטח חייב להתאים את ציפיותיו לכיסוי הביטוחי אותו רכש.
לא כל נזק לכלי השיט, יגרום למבטחים לשלם את סכום הביטוח במלואו. מבטח הגון ישלם בדיוק את אשר קובעת הפוליסה והרבה פעמים, עקב חוסר ידע, מרגיש המבוטח אכזבה, שאינה במקומה.