כבוד השופט רון סוקול, מביהמ"ש לימאות בחיפה, כתב במסגרת פס"ד, מעין מאמר על סמכות ביהמ"ש בתביעות "חפצא". הקטע מצוטט כמעט במלואו מכיוון שכל המוסיף עליו – גורע:

18. התביעה שהגישה התובעת הינה תביעת חפצא (claim in rem). תביעת החפצא היא תביעה מיוחדת הנתונה לסמכות בית המשפט לימאות בלבד. מהותה של תביעת החפצא הינה באפשרות להגשת תביעה כנגד החפץ (REM) אף בהעדרו של הנתבע. בבתי המשפט באנגליה, הותנתה בעבר סמכות התביעה כנגד נתבע זר במעצרו ותפיסתו. במשך השנים רוככה הדרישה ובתי המשפט הסתפקו בתפיסת רכושו של הנתבע, כאשר הבסיס לכוח התפיסה של הרכוש נמצא בקיומו של שעבוד יציר חוק, ותפיסתו נועדה לאפשר מימוש השעבוד. הליך שימת היד על הרכוש הוכר כתביעת "חפצא".

 

מטרת תביעת החפצא בבית המשפט לימאות הינה מעצרה של האוניה כדי להיפרע ממנה או מהכספים שהופקדו לשחרורה, את חובה לתובע. מבחינה דיונית מופנות תביעות החפצא כנגד הנכס- כלומר האוניה – אך כדי להצליח בתביעתו על התובע להצביע על עילה מוכרת כנגד בעלי האוניה, צוותה או קברניטה. ניתן לומר שתביעת "חפצא" הינה תביעה כנגד גופו של כלי השיט, המיוסדת על אחריותם של בעל כלי השיט או צוותו.

 

19. נזכיר גם כי הסמכויות המיוחדות שהוענקו לבית המשפט לימאות מרחיבות את הסמכות הפרסונלית של בית המשפט. סמכותם של בתי המשפט מותנית בדרך כלל בהמצאותו של הנתבע בתחום השיפוט ומסירת ההזמנה לדין לידיו. חוק בית המשפט לימאותREM) בתחום השיפוט. מאפשר הגשת תביעה גם מקום שהנתבע גופו אינו מצוי בתחומי השיפוט של המדינה ודי בכך שקיים נכס (

 

יתירה מזו, הימצאותה של האוניה בתחום השיפוט מקימה לבית המשפט בישראל סמכות בינלאומית לדון בתובענות שונות, אף אם עילות התביעה נולדו מחוץ לתחום השיפוט וכאשר הזיקה היחידה בין עילת התביעה ובעלי הדין לתחום השיפוט הינה המצאות האוניה בישראל.

 

20. עוד נציין כי סמכותו של בית המשפט לימאות מוגבלת לקיומה של עילה מוכרת בחוקי הימאות.

 

21. חוקי האדמירליות משנת 1840 ומשנת 1861 קובעים כי סמכותו של בית המשפט בתביעת חפצא קמה כאשר עומדת לתובע עילה למימוש שיעבוד ימי או Claim In Rem. על פי הדין בישראל, וכמקובל במרבית העולם, תביעת חוב בגין אספקת מצרכים ושירותים חיוניים (Necessaries) מקימה עילה לשיעבוד ימי. גם חוק הספנות (כלי שיט) מכיר בקיומו של שיעבוד ימי להבטחת חוב בגין אספקת מצרכים ושירותים חיוניים לאוניה. וכך קובע החוק בסעיף 41:

 

 

ואלה החובות שיהיו מובטחים כאמור לפי סדר דרגותיהם:

[…];

(8) תשלומים הנתבעים בעד או עקב אספקה או שירותים שסופקו לכלי השיט לפי הסכמים או עיסקאות שנעשו על ידי קברניט כלי השיט, במסגרת הסמכויות שהוענקו לו על פי דין, במידה שאספקה ושירותים אלה היו דרושים לשמירת כלי השיט או להמשך מסעו.

 

22. הטעם להכרה בשיעבודים הימיים שהם ברובם יצירי חוק, נוצר בשל טיבו המיוחד של המשפט הימי. המשפט הימי עוסק בנכס מיוחד – כלי שיט – אשר מטיבו ומהותו נע ונד בעולם ועובר ממדינה למדינה תוך זמן קצר. הפעלתה של אוניה כרוכה בתשלומים רבים לנותני שירותים בכל נמל ונמל,לאנשי צוות, לספקים וכו'. אוניה אינה יכולה לשוט על פני המים ללא קץ, ועליה להצטייד מעת לעת בדלק, במזון, במים וכו'. מטבע הדברים אוניה אינה יכולה לעגון בכל חוף בו תחפוץ, אלא עליה להשתמש בשירותי נמלים, דבר הכרוך בתשלומי אגרות שונים. במהלך מסעה של האוניה עלולים להיגרם לה ולמטענה נזקים, ולעתים יש צורך בפעולות דחופות לתיקונם, להצלתה ובמיוחד למניעת טביעתה של האוניה. האוניה אינה יכולה לשוט ללא צוות שיפעילהּ ויפעיל את כל מתקניה.

 

תכונות מיוחדות אלו של האוניה והאינטרס הציבורי הרחב לאפשר תנועת אניות בנמלים הביאו את המחוקקים במרבית העולם להכיר בזכויות מיוחדות הניתנות לנושיה השונים של האוניה, ועל כן הוקנו לנושים אלו בטוחות בדמות שיעבוד ימי ועילות לתביעת חפצא. בע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נ' כור סחר בע"מ, פ"ד מד(3) 45 (1990),מציין הנשיא שמגר:

           

(א) השיעבוד הימי מוענק לתביעות חוב מסוגים שונים. באופן כללי ניתן לומר כי אלו הן תביעות אשר המחוקק חפץ ביקרן, ואשר הוא דואג, על כן, להבטיחן בבטוחה קניינית. בחלק מן המקרים מדובר בסוג של פעולות אשר המחוקק מבקש לעודד מטעמים של אינטרס ציבורי כללי. כך הוא הדבר אצלנו, למשל, בעניין" תשלומים המגיעים בעד הצלת חיי אדם בכלי-שיט" (סעיף 41(5)). במקרים אחרים מבקש המחוקק להבטיח את המשך תיפעולה התקין של האוניה. דוגמא לכך מהווה השיעבוד שנוצר לטובת תביעת אנשי הצוות לשכרם (אצלנו מעוגן הדבר בסעיף 41(4), וכן השיעבוד בגין תשלום הנתבע עקב אספקה או שירותים שהיו דרושים לשמירת כלי השיט או להמשך מסעו (ראה סעיף 41(8)).

אותן תכונות מיוחדות של הנכס הביאו את המחוקק להעניק לנושי האוניה זכות לתבוע את האוניה עצמה בתביעת חפצא ללא צורך לרדוף ולאתר את בעלי הזכויות בה. השיעבוד הימי הולך עם האוניה באשר תלך. לשיעבוד הימי מספר תכונות מיוחדות:

 

(א) השיעבוד רובץ על הנכס עצמו והוא "נע" עימו.זוהי זיקה ישירה לנכס, שמשמעותה המעשית היא, כאמור, כי הנושה רשאי לפרוע את חובו מתוך הנכס. תביעתו של הנושה היא תביעת חפצא REM.

(ב) השיעבוד הימי עובר עם חלופי הבעלים של האוניה. משמעותה של תכונה זו היא כי היא כובלת גם צדדים שלישיים ולא רק את הצדדים המידיים למערכת היחסים אשר יצרה את הזכות. היבט מעשי של תכונה זו בא לידי ביטוי, למשל, בזכות העקיבה. זכות זו משמעותה כי בעל הזכות הקניינית רשאי לעקוב אחר הנכס בגלגוליו השונים. חלופי מחזיקים בנכס לא יפגעו, על כן, בבעל הזכות הקניינית. לענייננו, בשינוי הנובע מן העניין, מכר של האוניה לבעלים חדשים לא יפגע בשיעבוד הימי; הוא ימשיך לרבוץ על האוניה ולכבול גם את הבעלים החדשים, אף אם הם לא ידעו על קיומו של שיעבוד.

 

כדי ליתן אפשרות לממש את הזכויות המיוחדות הללו הכיר המחוקק גם בסעד של מעצר האוניה. מעצרה של אוניה נועד לאפשר לנושיה להיפרע מהאוניה גופה. משנעצרה האוניה, קמה לבית המשפט הסמכות לדון בתביעת החפצא נגד האוניה, ואם זו תתקבל, רשאי בית המשפט להורות על מכירת האוניה ועל פירעון החוב מדמי המכר".

 

 

1.       רכישת ספינה מיד שנייה מעמידה את רוכשיה בסיכון שחובות שהשאירה אותה ספינה תמורת שירותים שקיבלה, עלולים לגרום למעצרה הפתאומי והרוכש המאושר ימצא עצמו מתמודד עם חובות של המוכר. מכאן החשיבות לברר, ככל הניתן, את ההיסטוריה של הספינה הנרכשת.

 

2.       אם הושארו חובות במדינה מסוימת, החוב ירדוף אחרי הספינה והיא יכולה להיעצר במדינה אחרת.