ביטוח כלי-שיט מהירים

הפוליסה הימית הסטנדרטית מבטחת כלי-שיט שמהירותם המקסימלית עד 17 קשר. לעניין זה מהירותו המתוכננת של כלי-השיט היא הקובעת ולא מהירותו בפועל, העלולה לרדת באופן זמני או קבוע, עקב עומס יתר, מצב תחתית, מדחפים ומצב מכני.

כלי-שיט שמהירותם המתוכננת גבוהה מ- 17 קשר יבוטחו אך ורק בכפוף לקובץ תנאי "סירה מהירה" Speedboat clauses, המסומן כסעיף 19 לפוליסה הימית הסטנדרטית, המוצאת על ידי "מכון ל'לוידס לביטוח".

בסעיף 19 הנ"ל בא לידי ביטוי חששם של המבטחים מסיכון-יתר בביטוח סירות מהירות. דוגמא לסיכון יתר: כשסירה איטית עולה על שרטון, בדרך כלל לא תינזק מערכת ההגה וההנעה. לעומת זאת, סירת מרוץ הבאה במגע עם סלע או קרקעית בעת הפלגה מהירה – הנזקים שיגרמו הם בדרך כלל שבר של הברך או הגיר התחתון, מדחף, צירים פנימיים וכו'.

סעיף 19.2 קובע כי לא תוכר שום תביעה בגין אובדן או נזק שנגרמו לסירה, או לצד שלישי כלשהו, או בגין הוצאות הצלה, הנובעים מעליית סירה מהירה על שרטון, טביעתה, שקיעתה או היסחפותה, לאחר שהושארה ללא השגחה קשורה או בעגינה בחוף חשוף. בביטוי "חוף חשוף" הכוונה לכל מקום אשר אינו מפרץ או מעגן סגור ומוגן מפגעי טבע.

 

כך למשל: סירת מרוץ שהושארה בכנרת בלילה על "סינקר" או עוגן, ובעליה ישן באוהל על החוף – לא תהיה מכוסה ביטוחית אם במהלך הלילה נסחפה הסירה לחוף.

בים התיכון ישנם מקומות אשר בעלי סירות נוהגים לעגון בהם והם מבחינת "חוף חשוף". דוגמא שעולה בזיכרוני היא חסקות דיג, העוגנות דרך קבע באזור ראש כרמל.

 

סעיף 19.2.2 קובע כי אין המבטחים אחראים לנזקים או תביעות צד שלישי הנובעים מהשתתפות סירה מהירה בתחרויות, מבחני מהירות וכן ניסויים הקשורים בכך. מבוטח המבקש לכסות עצמו כנגד סיכונים אלו יכול לרכוש כסוי נוסף המיוחד לכך.

סעיף 19.3.1 קובע כי נזקים למערכת היגוי, ציר ומדחף לא מכוסים אם נגרמו מרשלנות או מפגם נסתר.

סעיף 19.3.2 קובע כי נזקים להגה ולמערכת ההנעה לא מכוסים אם נגרמו ע"י מזג אוויר גרוע, נזקי מים או פגיעה בחפץ כלשהו (למעט פגיעה בכלי שיט או רציף). חריג זה אינו חל במקרה בו הסירה המהירה טבעה כתוצאה ממזג אוויר קשה.

דוגמא: לא יהיה כסוי לנזקי מערכת היגוי והנעה של סירה מהירה שנסחפה ממקום עגינתה ופגעה בסלעים.

סעיף 19.4 קובע כי במקרה של סירה עם מנוע פנימי – תנאי לכיסוי ביטוחי הוא קיומה של מערכת אוטומטית תקינה ופעילה לכיבוי-אש בחלל המנוע.

 

מסקנה

כלי שיט מהיר ובעיקר הכוונה לסירות מרוץ, יש להוציא מן המים ולאחסן לאחר השימוש ולא להתפתות להשאיר אותו בים מוכן למחר.
 

ולסיום, אירוע עדכני:

בעל סירה השאיר את סירתו קשורה בלילה לרציף ספורט ימי הנמצא מחוץ למרינה בטבריה. בבוקר נשבה רוח מזרחית עזה שהרימה גלים והטביעה את הסירה. חברת הביטוח דחתה את התביעה בטענה כי הסירה הושארה לא מאוישת במקום החשוף לרוח המזרחית.

 

 

עקרון ביטוח חשוב ובסיסי הוא, כי כאשר ארע מקרה ביטוח – על המבוטח לנהוג להצלת רכושו כאילו לא היה מבוטח כלל.

עקרון זה מצוין במפורש בפוליסה הימית, קיים בחוק הביטוח האנגלי (החל על הפוליסה הימית בדרך כלל) וכן הוא חלק מחוק חוזה הביטוח הישראלי (אשר אינו חל על ביטוח ימי).

חובת המבוטח היא לנקוט באמצעים סבירים שיש בהם כדי למנוע או להקטין את הנזק. כפועל יוצא מכך, נוטלים על עצמם המבטחים לפצות את המבוטח בגין אותן הוצאות שהוצאו בצורה סבירה על מנת לקיים חובה זו. החובה מוטלת גם על שלוחי המבוטח כמו צוות שכיר, משיט ספינה שהושאלה או הוחכרה וכו'.

 חובת המבוטח היא לפעול בסבירות ולא מעבר לכך – למניעת החמרת הנזק. סבירות האמצעים שננקטו תבחן במשקפיים אובייקטיביים כלומר, מה היה עושה מבוטח סביר כדי להגן על רכושו. מכאן, שטענות מסוג "לא ידעתי" ו"לא אמרו לי" לא יועילו ועל המבוטח להתייעץ עם בעלי מקצוע.

 

זכותו של המבוטח לקבל החזר עבור הוצאות סבירות שהוציא נפרדת משאר התחייבויות המבטח על פי הפוליסה. התוצאה היא, כי המבוטח יקבל החזר הוצאותיו גם אם לא הביאו תועלת. לכן עשוי המבטח, במקרה של "אובדן כליל", לשאת בתשלום הגבוה מסכום הביטוח.

ישומו המעשי של עקרון הקטנת הנזק מתבטא בכך כי המשיט / המבוטח, ינקוט בכל האמצעים הסבירים שהיה נוקט על מנת להציל את ספינתו ורכושו במקרה ולא היה מבוטח.

 

דוגמאות:

העובדה כי הודעת למבטחים על כך שספינתך טבעה, אינה פוטרת אותך מלנקוט במאמצים לאתרה ולהתקשר בהסכם עם מחלץ שיציף אותה מחדש.

אותה חובה תגרום למבוטח לבצע תחזוקה מונעת במנוע שטבל במים מסיבה כלשהי. אם ימנע המבוטח מלטפל במנוע הטבוע והמנוע ייתפס עקב כך – תיזקף החמרת הנזק לחובתו והוא יפוצה אך ורק בעלויות שיקום המנוע, כפי שהיה נושא בהן המבטח לפני שהמנוע הוזנח על ידי המבוטח.

יאכטה עולה על שרטון. חובתו של המבוטח לבצע ניסיונות לחלצה בעצמו, להזעיק עזרת מחלצים בקשר, ולהשתמש באמצעי חרום על מנת למשוך תשומת לב למצבו. נטישה בלתי מוצדקת של היאכטה, כאשר אין סכנת חיים ועדיין ניתן לעשות מעשה להצלתה – יחשבו כהפרת חובת הקטנת הנזק ויזקפו לחובת המבוטח.

ולסיום זכרו:     חברת הביטוח אינה חייבת לקבל על עצמה טיפול באירוע. היא רק רשאית לעשות כן, במידה והיא חפצה בכך. עליך המבוטח, מוטלת החובה לעשות הכל להקטנת הנזק כאילו לא היית מבוטח ולהגיש חשבון הוצאותיך בגמר האירוע.