עקב תנאי הארץ, אין תחרות בין מרינות על לקוחות. לקוח שגר בחיפה יכול לעגון רק במרינה חיפה ובעל סירה במרכז הארץ יכול לעגון רק בת"א או בהרצליה. הואיל ואין מקומות עגינה פנויים במרינות אלו, הרי שיכולת המיקוח של בעל כלי השיט ויכולתו לנהל מו"מ לשינוי סעיפים מסוימים בהסכם העגינה היא אפסית.
הסכם כזה מוגדר כ"חוזה אחיד" ולביהמ"ש הסמכות להתערב ולפסול או לשנות סעיפים הנראים בעיניו כ"סעיפים מקפחים".

הסכם עגינה כזה הובא בפני כב' השופטת ד"ר אבניאלי. ההסכם כלל תנייה כדלקמן:
"הננו מצהירים בזה כי אנחנו בלבד נהיה אחראים לכל נזק שיגרם, במישרין או בעקיפין, על ידי הסירה ומי מנוסעיה וכן לכל נזק שיגרם לסירה, למי מנוסעיה, לכם ולכל צד שלישי, בין נזקי גוף, לרבות נזקים כאמור, אשר ייגרמו על ידכם בעת הורדת ו/או העלאת הסירה מהחוף והננו מתחייבים לשפות אתכם במלוא סכום כל תביעה שתוגש נגדכם בגין אחד או יותר מן הנזקים הנ"ל, וכן בגין כל נזק ישיר ו/או עקיף שייגרם עקב כך."

הסירה הייתה מונחת על נגרר. מחזיקי החוף התרשלו בעיגון גלגלי הנגרר והיא התדרדרה ונפגעה.

קובעת השופטת:
"בנסיבות אלה, כאשר החברה לפיתוח ביקשה באמצעות סעיף 4 להסכם, להתנער מחבותה לנזק, שאירע כתוצאה מהתרשלותה, אין לומר כי התניה עומדת במבחן הסבירות או במבחן ההגינות, הנדרשים על מנת שיינתן תוקף מחייב לתניה המקפחת. טענתו של ב"כ החברה לפיתוח היא, כי בהתקשרותו של התובע בהסכם עם המלון, קיבל הוא על עצמו, תוך הבנה והסכמה גמורה, את תנאי ההסכם, ובכללם גם תניות הפטור והשיפוי, אינה עומדת אף היא במבחן המציאות."
"לאור העובדה, שהחברה לפיתוח ביקשה להשתחרר באופן גורף מכל אחריות ונזק, מכל מין וסוג שהוא- בין אם נזק גופני ובין אם נזק רכושי, בין אם נזק שייגרם כתוצאה מהתרשלותה ובין אם נזק שייגרם כתוצאה מהתרשלותו של גורם אחר – אני קובעת כי אין מדובר בתנאי סביר והגון."

במדור המשפטי קודם התייחסתי בקצרה לפס"ד זה. אולם מפאת חשיבותו החלטתי להרחיב את המידע אודותיו. פסק דין זה צריך שיילקח ברצינות רבה ע"י מפעילי חופים ומעגנות. נכון שהנייר סובל הכל, אך לא בכל מקרה ישאיר בית המשפט לצדדים את החופש להתקשר כרצונם. במקרה זה, נכונה האמירה של "תפסת מרובה – לא תפסת". ככל שרצון מפעילי החוף להתנער מאחריות גדולה יותר- כך תהיה גדולה יותר נטיית ביהמ"ש לקבוע כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד ולבטלו.