חוזה ביטוח מחייב את המבטח, בתנאים הקבועים בפוליסה, לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח (הנזק).

אך סיבת הנזק אינה תמיד קלה להגדרה. כאשר, לדוגמה, נובע הנזק משתי סיבות, שרק אחת מהן מהווה סיכון מבוטח וכאשר שתי הסיבות פועלות בחפיפה או באותו פרק זמן, או שסיבה אחת היא תולדה של סיבה אחרת – עלולים להיווצר מצבים קשים להכרעה.

בניגוד לנזיקין, בדיני הביטוח הנזק חייב לנבוע ישירות מהסיכון המבוטח ולכך יש השלכות גם לגבי בחינת סיבת הנזק.

 

העיקרון הוא, שהמבטח אחראי רק בגין נזק או אובדן, הנגרם באופן ישיר כתוצאה מהסיכון המבוטח – או, כפי שמקובל לומר בלשון המשפט, עבור נזק שסיבתו הקרובה היא סיכון מבוטח. זוהי דוקטרינת "הסיבה הקרובה". אין הכוונה בהכרח לסיבה הקרובה מבחינת הזמן או המקום. בקביעת סיבת הנזק, למטרת קביעת חבות המבטח וכאשר קיימות מספר סיבות לנזק, הסיבה הקרובה אליה מיוחס הנזק הינה הסיבה הממשית או המכרעת לגרימת הנזק – הסיבה הגורמת לשרשרת הסיבתיות (אף כי תתכנה סיבות הקרובות יותר בזמן או במקום להתרחשות הנזק).

סעיף 55(1) לחוק הביטוח הימי האנגלי 1906 (החל על מרבית הפוליסות הימיות בישראל) קובע, כי המבטח אחראי לכל אבדן הנגרם באופן ישיר מסיכון מבוטח, אולם… אין הוא אחראי לאבדן שלא נגרם באופן ישיר מסיכון מבוטח".

המחוקק האנגלי רצה להדגיש את עקרון הסיבה הקרובה על ידי ניסוח כפול: חלקו הראשון של הסעיף נוסח על דרך החיוב, והוא בא לקבוע כי המבטח אחראי רק לנזק שנגרם באופן ישיר מסיכון מבוטח; הסיפא נוסח על דרך השלילה, והוא בא לחזור ולהדגיש כי המבטח אינו אחראי לנזק שלא נגרם באופן ישיר מסיכון מבוטח.

הסעיף הנדון מטיל על המבוטח את הנטל להוכיח שהנזק נגרם באופן ישיר מהסיכון המבוטח. לשון אחר: על המבוטח להוכיח כי הסיכון המבוטח הוא הסיבה השלטת והפעילה ביותר שגרמה את הנזק.

 

ההסבר התיאורטי קצת מעורפל ולכן נדרשות מספר דוגמאות להדגמה. מה פירוש "סיבה קרובה".

1)      בפס"ד משנת 1863 הדגים ביהמ"ש את השימוש בעיקרון של "הסיבה הקרובה" לכך:

2)      האוניה Gregorios נוקבה במתכוון בידיעת בעליה. התובעים טענו כי "הסיבה הקרובה" לאבדן הייתה "סכנות הים" ולא נזק בזדון. תשובת השופט הייתה:

3)      ספינה נעצרה בשל דיג בלתי חוקי ובית דין הטיל קנסות על אנשי צוותה וניתנה להם התראה שאם לא ישלמו את הקנס תוך 15 יום הספינה תוחרם. הקנס לא שולם. הספינה, הייתה מבוטחת, בין היתר, נגד סיכוני החרמה. הספינה אכן הוחרמה ובית המשפט קבע ש"הסיבה הקרובה" לאבדן הספינה היא אי-תשלום הקנס תוך 15 יום.

4)      ספינה נגנבה ממקום עגינתה ונמצאה במרחק מאותו מקום, כשהיא הפוכה ומרוסקת על הסלעים. סיכון הגניבה לא היה מבוטח. המבוטח טען ש"הסיבה הקרובה" להינזקות הספינה היא "סכנות הים" אשר כן בוטחו. בית משפט השלום בת"א (מפי כבוד השופט צבי כספי) קבע, כי כאן מדובר בגניבה בתור "הסיבה הקרובה ביותר" (Proximate cause) וכך נימק: "כאשר מדובר בגניבת הספינה והשארתה לחסדי הים שכתוצאה מכך נגרם נזק לספינה… אין המדובר ב"סיכוני הים" אשר גרמו לנזק, אלא הגניבה היא הגורם והסיבה לנזק שנגרם".

5)  עיקרון "הסיבה הקרובה" קובע, גם, שהנזק יהיה מכוסה אם בוטח, אפילו אותו נזק לא יכול היה לקרות אלמלא התערבותו של גורם שאינו מכוסה.

לדוגמא" סעיף 55(ג) לחוק הביטוח האנגלי קובע, בין השאר, שנזק אשר נגרם מעכברים אינו מכוסה. אולם, במקרה שעכברים נוקבים חורים באוניה ומי-ים חודרים דרך חורים אלה וגורמים נזק למטען – הפוליסה תכסה, משום שהמבטח אחראי לכל נזק שנגרם ממי-ים. מי-הים הם "הסיבה הקרובה" של הנזק, והעכברים הם הסיבה הרחוקה.

6)      בעניין היאכטה The Miss Jay Jay שנדון בבית הלורדים, ב-1987 היו העובדות כדלקמן:

אי-כושר שיט בשל תכנון לקוי של ספינה וים סוער חברו יחדיו וגרמו לה נזק. הנזק לא היה מתרחש על ידי אחד הגורמים האלה ללא האחר. שניהם היוו סיבות קרובות, שוות, או כמעט שוות בעוצמתן ובגרימת הנזק. בית המשפט קבע: "כאשר שני גורמים שווים, או כמעט שווים בעוצמתם בגרימת הנזק ואחד מהם מכוסה לפי הנוסח הכללי של הפוליסה והשני נופל במסגרת החריגים המפורשים שבה – הגורם המוחרג עדיף והמבטח משוחרר מאחריות".

7)      כאשר בעקבות מאורע מסוים באות באופן טבעי והכרחי תוצאות לוואי מסוימות, כל השרשרת היא "הסיבה הקרובה". בעקבות נזקי חדירת מי-ים ניזוקו רהיטי הספינה, נוצר עובש וריח רע – כל אלה נובעים מ"הסיבה הקרובה" של חדירת מי-ים. 

8)      כאשר האבידה נגרמה מסיבות החלות ביחד אבל שונות בעוצמתן, הסיבה השולטת והפעילה ביותר נחשבת ל"סיבה הקרובה". 

9)      נראה כי במקרה רשלנות או ניווט בלתי מקצועי, הסיבה הקרובה שגרמה את האבדן היא סכנות הים, ואילו הרשלנות או הניווט הבלתי מקצועי הם הסיבה הרחוקה.

10) כאשר הנזק נגרם מפעולה זדונית של המבוטח, פעולה זו נחשב ל"סיבה הקרובה" שגרמה את הנזק.

 

 

 

בעת האחרונה אירעו שני מקרים בהם שייטים בעלי יאכטות הועמדו לדין בקפריסין עקב כניסה קודמת לצד הטורקי של האי.

מסתבר, כי לאחר כיבוש וחלוקת האי ע"י הטורקים, קבעו היוונים כי נמלי הכניסה לקפריסין הם לרנקה, לימסול ופפוס בלבד. מכאן, שספינה הנכנסת לקפריסין דרך נמל אחר (פמגוסטה או קיריניה) – נכנסת באורח בלתי-חוקי לקפריסין.

באירוע האחרון נשפט בעל היאכטה ל-25 ימי מאסר. חומרת העונש נבעה כנראה מהעובדה שברישומי היוונים נרשם שספינת משמר קפריסאית הזהירה את הספינה הנ"ל מכניסה לפמגוסטה והיאכטה התעלמה.

לידיעתכם: העונש המרבי בגין עבירת כניסה לא חוקית לקפריסין הוא 6 חודשי מאסר. לא מומלץ.