סיום הליך משפטי
קימות מספר אפשרויות לסיום הליך משפטי:
הסכם פשרה – המבטא את חששם ההדדי של הצדדים מהכרעה חדה, על דרך פסק-דין.
פסק דין – מבחינת "יקוב הדין את ההר". הצדדים מבוצרים בעמדותיהם ורק השופט הוא שיכריע מי מנצח ומי מפסיד. ללכת "עד הסוף" היא חלופה עתירת סיכונים, מכיוון שמתן פסק דין יעלה לצד המפסיד גם בפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד והסכומים שיפסקו (בנזקי גוף למשל) הינם גבוהים יותר מכל פשרה. בנוסף לכך, פסק הדין ניתן לערעור בזכות ולכן טעמו המתוק של הניצחון הופך לאי-ודאות לגבי התוצאה הסופית עם הגשת ערעור ע"י הצד שהפסיד.
"פסיקה על דרך הפשרה" –דרך ביניים, על פיה מציגים הצדדים את מלוא ראיותיהם בדרך שנקבעת בהסכמה (השמעת עדים ו/או תצהירי עדויות ו/או הגשת כל מסמך ללא מבחני קבילות). הצדדים יסכמו טענותיהם (בע"פ או בכתב) וביהמ"ש יפסוק "על דרך הפשרה". כלומר, ביהמ"ש אינו חייב לקבל לחלוטין גרסת צד אחד ולדחות לחלוטין גרסת הצד השני. הצדדים מסמיכים את בית המשפט לשקול את הראיות ולהחליט אי-שם באמצע, בלי הצורך להכריע באופן חד וחלק לטובת אחד הצדדים.
השופט המכריע על דרך הפשרה פטור בדרך כלל מלנמק את פסק הדין ופסק הדין אינו ניתן לערעור באופן מעשי (בדומה לפסק דין בורר).

לאחרונה ניתנו שני פסקי דין "על דרך הפשרה" בתיקים שנוהלו על ידי ולהלן מובאות גרסאות הצדדים והכרעת השופט.

התנגשות אופנועי-ים
תביעת שיבוב של חברת ביטוח ששילמה למבוטחה א' את הנזקים שנגרמו לאופנוע הים שלו כתוצאה מהתנגשות עם אופנוע-ים אחר נהוג בידי ב' והגישה תביעה נגד אופנוע הים הפוגע ומבטחיו.
גרסת א': בשעות הבוקר עצר א' את אופנוע הים שלו במרחק 300 מטר מהחוף כדי לנוח. לפתע הגיח במהירות מצד ימין של א' האופנוע הפוגע, נהוג בידי ב' והתנגש באופנוע של א'.
גרסת ב': וחברת הביטוח שלו התגוננו וטענו כי העובדות שונות לחלוטין: ב' הפליג על אופנוע ים בניצב לחוף לכוון מערב. במרחק כ-100 מטר מהחוף זיהה את אופנוע הים של א' בא מולו. ב' פינה דרך ימינה אולם א' פינה דרך שמאלה וכתוצאה מכך התנגשו אופנועי הים. חרטום האופנוע של ב' בצד הימני קידמי של א'.

ביהמ"ש שמע את המשיטים וכן עד ראיה, הצדדים סיכמו בע"פ את טענותיהם וביהמ"ש פסק כי "לאחר שקראתי בעיון רב את כתבי הטענות, חקירות העדים והמסמכים שהוגשו וכן עינתי בצילומי הפגיעות באופנועי הים, אני קובעת כי א' אחראי להתרחשות התאונה בשיעור של 70% ואילו ב' אחראי בשיעור של 30%".

(ת.א. 5997/01 שלום רשל"צ כב' השופטת גנות).

מעידה על סירת מרוץ
א' אירח את ש' ובעלה ליום כיף בסירתו שבכנרת. מדובר בסירת מרוץ שיש בירכתיה משטח עץ לנוחיות עליה וירידה של גולשי סקי. ש' ביקשה לרדת לאבוב הנגרר ע"י הסירה. היא היתה חגורה בחגורת הצלה, ירדה בסולם ועמדה על המשטח העשוי מעץ מהגוני, בעוד א' מקרב את האבוב אל המשטח ע"י משיכת חבל הגרירה. עקב טלטולי הסירה, איבדה ש' את שווי משקלה, נפלה ושברה מספר צלעות.
התובעת טענה כי נפלה הואיל והמשטח היה חלק ללא ציפוי המונע החלקה. הנתבעים טענו כי ש' מעדה כתוצאה מחוסר זהירות מצידה בכך שלא אחזה בידיות האחיזה בעוד הסירה מיטלטלת במצב עמידה וטענו כי המשטח עשוי עץ מהגוני, אשר הופך להיות מחוספס יותר דווקא עם הרטבו. ביהמ"ש שקל את הטענות ופסק על "דרך הפשרה" כי התובעת תפוצה בסך 16,000 ₪ (בתוספת הוצאות).
ת.א. 13567/00 (שלום חיפה) כב' השופט רניאל.

תשובה חד משמעית מהו הפתרון הרצוי לא קיימת. בדרך כלל נטיית בעלי דין שאינם עורכי דין להמר על פסק-דין ואילו המקצוענים מעדיפים פתרונות שבהם שני הצדדים יכולים לצאת שלמים.

תקנות חדשות
ביום 5.3.02 נכנסו לתוקף "תקנות הספנות (כלי שיט ומשכנתאות עליהם)", התשס"ב -2002.
מטרת התקנות היא, בין השאר, להסדיר את נוהל האישורים ההנדסיים והטכניים הנדרשים מבעל כלי שיט בעת בנית כלי שיט, רכישת כלי שיט זר או ביצוע שנוי מהותי בכלי השיט.
התקנות מסדירות את סמכויותיו של מהנדס אוניות ראשי במשרד התחבורה (ד"ר דן ליבנה ממלא תפקיד זה בשנים האחרונות) וכן את מעמד המהנדסים/הנדסאים הימיים. מדובר ברשימת מהנדסים/הנדסאים המוכרים ע"י מהנדס אניות ראשי והם מוסמכים לבצע בדיקות ולהגיש תכניות לאישור המהנדס הראשי. מבחינה זו, משוות התקנות את מעמד המהנדס/הנדסאי הימי למעמד מקבילו בהנדסת מבנים, גשרים, דרכים וכו'. בצורה זו מתחייב שימוש בבעלי מקצוע מיומנים אשר מוטלת עליהם אחריות מיקצועית למעשיהם והם בד"כ גם מבטחים אחריות זו.
המהפכה הגדולה בתקנות אלו היא הגבלות חדשות על יבוא כלי שיט משומשים לישראל. התקנות קובעות איסור רישום כלי שיט המובאים לרישום לראשונה על פי מגבלות הגיל הבאות:
אופנוע ים – שנתיים.

סירות עד 7 מטר – חמש שנים.

כלי שיט מסחריים עד 36 מטר – שמונה שנים.

כלי שיט פרטיים עד 24 מטר – עשר שנים.

בדרך זו מקווה מספ"ן להצעיר את גילם של כלי השיט בישראל.