כפי שהבטחנו בגיליון הקודם, אנו מצטרפים לאלברט, הדייג האילתי הוותיק הלוקח אותנו להפלגות הדיג שלו במפרץ אילת. חודשי האביב, מרץ ואפריל נחשבים לעונה השקטה במפרץ אילת. עונה זאת מתאפיינת ברביית להקות הדגים הן בדרך של הטלה והן בדרך של השרצה. בעונה זו עדיין ניתן לדוג בהצלחה את האינטיאס הברקודה, והשורי.

את השורי כדאי לדוג באיזור חוות הדגים בחוף הצפוני וכן באיזור נמל אילת. נצטייד בפיתיון של ראשי קלמר ומקרלים. גודל הקרס המומלץ בין 3/0 ל 6/0. איור "א" מראה לנו את סידור הסלינג המומלץ ( וייר פלדה עם מרווחים גדולים בין הקרסים). יש להוריד את הסלינג עד שמשקולת העופרת נוגעת בקרקעית. באותו זמן ניתן להוריד סלינג נוסף עמוק יותר לצורך דיג הברקודה, את הסלינג יש להוריד עד הקרקעית ואז להרים 1-2 מטר מהקרקעית. הברקודה שהוא דג טורף מעדיף דג חי. אלברט ממליץ להשתמש בדג ים ממשפחת המקרלים או הסקוברי כפיתיון.

בעדיפות שנייה ניתן להשתמש בפיתיון גם בדג מת מאותה משפחה. בדיג ברקודה רצוי להרים את הסלינג כמטר או שניים מהקרקעית.

מהשורי והברקודה נעבור לאינטיאס. דג זה מספר אלברט, חי בעומקים של 5 עד 220 מטר. זהו דג מהיר העובר מרחקים גדולים כשהוא רודף אחרי טרפו. האזורים המומלצים לדיג הם: דרומית לחוות הדגים "דג סוף" בחוף הצפוני בעומקים של 100 עד 200 מטר, מול ריף הדולפינים בעומקים של 100 עד 200 מטר. מול המצפה תת מימי בעומקים של 120 עד 200 מטר. (לא לשכוח להתרחק לפחות 300 מטר מחוף השמורה).

איך דגים את האינטיאס ? נתחיל בפיתיון. הפיתיון המומלץ הוא דג חי כמו הטרוליס או קלמר טרי. את סידור הסלינג ניתן לראות באיור ב'. הקרס המומלצת היא 5/0 . (נורבגי סדרה 2330) כדי להגדיל את סיכויי הדיג ממליץ אלברט למשוך דגים קטנים, אשר ימשכו את האינטיאס למקום. איך עושים את זה ? ממלאים שקית רשת קטנה עם דגים קצוצים טריים, בתוך השקית מניחים אבן כדי שהשקית תשקע. מורידים את השקית לקרקעית ומנערים אותה מדי פעם. הדגים הקטנים יופיעו מיד ובעקבותיהם כך יש לצפות יופיעו גם דגי האינטיאס הגדולים, באותה עת ניתן לדוג דגים קטנים שישמשו כפיתיון חי.

מהאינטיאס לדוראדו. הדוראדו המכונה גם (דולפין פיש), מכונה בפי דייגי אילת "אינדיאני". זהו דג החי בעיקר במים טרופיים. כאשר הדג צעיר ניתן לצפות בו כשהוא בלהקות גדולות בעיקר בחודש מאי. כאשר הדג בוגר הוא נצפה בלהקות קטנות: זהו דג החי במים עליונים ואינו מפחד לגשת לסירות הדיג. בנושא פיתיון הוא חשדן. הדייג צריך להתאמץ לשכנע אותו לנגוס בפיתיון. שיטה אחרת לדיג הדוארדו היא בזרזו'ר. הפיתיון המומלץ הוא רפלה (דמוי דג) המדמה דג מקרל בצבע כחול או ירוק, באורך של 14 ס"מ מסוג סינקינג (טבוע) או פיתיון נגרר מטיפוס "פלייניג פיש". מהירות הגרירה המומלצת היא 10 קשרים.

 

השיטה השנייה לדיג הדוראדו היא מסירה עוגנת. כאן קיימות שתי שיטות. הראשונה, לחבר לקרס 4/0 או 3/0 דג חי כאשר 20 ס"מ מתחת לפיתיון מחוברת עופרת קטנה, מעליו במרחק של כמטר אחד מצוף גדול יחסית. את המצוף יש להרחיק מהסירה. השיטה השנייה היא בעזרת ראשי קלמר מולבשים על קרס. יש להלביש את ראש הקלמר כך שהוא יכסה את כל הקרס וזרוע הקלמר תשתלשל חופשייה מקצה הקרס. החוט המומלץ הוא 0.6-0.7. כאשר נגלה את דג הדוראדו בקרבת הסירה נשליך את הקרס ונאסוף את החוט עם הרולר כך שהדוראדו ירדוף אחרי הקרס. כאשר הדוראדו ייתפס יש להקפיד שהמצמד (קלץ) לא יהיה מהודק, זאת על מנת לעייף את הדג. כאשר נאסוף כמעט את כל החוט אין להוציא את הדוראדו לסירה. יש להשאיר אותו בקרבת הסירה. בעקבותיו יגיעו דגי דוראדו נוספים. כאשר הם יראו ליד הסירה נשתמש במקל הנוסף ונשליך קרס נוספת. כך בשיטת "חבר מביא חבר" מובטחת הצלחה מירבית.