דייג אוהב דגים 4#
אשר וטורי
הפעם אנו מתארחים אצל ג’י נטף - דייג מקצועי ובעל חנות דייג ביפו. על הפרק, ציוד: איך בוחרים ומתאימים את ציוד הדייג הדרוש למשימה.
השלב הראשון הטבעי של כל דייג מתחיל ואפילו וותיק, הוא לגשת לחנות הדייג המועדפת עליו ולבחור את הציוד המתאים. אבל ג’י, מקדים ואומר: "קודם קח אוויר, חשוב קצת מה אתה הולך לעשות ואיפה אתה הולך לעשות את זה".
"מצד שני כשאתה רואה את כל הזיהומים ו"הגועל נפש" ששופכים לים, כואב הלב. יש הרבה דייגים שכואבים את זה, אבל קולם לא נשמע. אין מי שיקשיב לנו".
אחרי סידרת החינוך הקצרצרה, אפשר להתחיל תכלס בבחירת הציוד. האביזר הבסיסי הוא מקל הבוס (קנה) הנראה כמו מוט חלול. המקלות שונים אלה מאלה בעיקר בחומר ממנו הם עשויים, החומר משפיע על המשקל, על החוזק, וכמובן על המחיר. ניתן למצוא מקלות שמחירם 30 ש"ח, לצד מקלות שמחירם 500 ש"ח. המקל ככלל, בנוי מכמה חלקים מודולריים. אורך המקל הפתוח נע בין 3 מטרים עד 13 מטרים, אם כי בארץ קשה למצוא מקלות באורך העולה על 7 או 8 מטרים. ג’י נטף: "במדינות רבות בעולם, בעיקר מדינות ללא חוף ים, מרבים לדוג באגמים ובמקווי מים מתוקים אחרים. בימות מהסוג הזה, נתקלים לעיתים קרובות בצמחיה עבותה המפרידה בין הגדה לבין קו המים. על כן, דייג צרפתי או גרמני שרוצה לדוג את הקרפיון שלו, צריך להצטייד במקל ארוך במיוחד כדי שיאפשר לחוט לעבור מעל הצמחייה ולהגיע למים. מקל ארוך כזה הוא בהכרח כבד ובודאי שאי אפשר להחזיק אותו במשך כל שעות הדייג. על כן, מצרפים לו כנה (סטנד) מיוחדת, המקובעת בקרקע ובתוכה מניחים את המקל בזמן הדייג".
מקל פיברגלס – מקל הפיברגלס הוא מקל חזק באופן מיוחד, אך גם נעדר את הגמישות העלולה להיות בעוכריו. ג’י נטף: "השלב החשוב ביותר בטכניקת הדייג – הוא המומנט. זה שלב שאורכו כעשירית השנייה, בין הנקודה שבה אתה מחזיק את המקל והמוח נותן את הפקודה לתת את המכה, לתגובה שלך ולמשיכת הקרס. בנהיגה מכנים זאת: מהירות התגובה. במקל פיברגלס, בגלל חוסר הגמישות שלו, התגובה היא איטית באופן יחסי, בעוד שבמקל קרבון התגובה היא מיידית. זה לא אומר שבכל מצב הקרבון עדיף. בדייג של דגים גדולים, עדיף לדעתי להשתמש במקל פיברגלס פשוט".
"הרבה אנשים חיים בחלומות. הם חושבים שאם יקנו את הציוד הטוב ביותר ואת המקל הטוב ביותר, מובטח להם דייג מוצלח. אני אומר להם, "הציוד חשוב, אבל יותר מזה חשוב הטיימינג. התזמון. צריך לדעת להיות במקום הנכון בזמן הנכון". הלכידה של הדג היא עניין מורכב. גם הציוד צריך שיתאים ויותאם לסוג הדייג. החוטים, הקרסים והפיתיונות צריכים להתאים אלה לאלה. ההרכב כולו יכול ליצור מערכת דייג מנצחת, ולא פריט בודד כזה או אחר".
בדיקה שווה זהב
מה אתה ממליץ לדייג מתחיל?
ג’י נטף: "יש אנשים שנכנסים לחנות בלי תקציב גדול, מביטים על המקלות היפים, בודקים את המחירים ובורחים מהחנות. אני אומר להם, תירגעו. גם עם בוס של 40 שקל אפשר להצליח בדייג. אני אומר לבחור שמתעניין במקלות "לא חייבים להשקיע 400 שקל במקל קרבון. אם יש לך טקטיקה נכונה, תתפוס את הדגים שלך גם עם מקל של 70 שקל". לדוגמא, לכל דג צורת אכילה שונה. יש דגים שאוכלים מלמטה למעלה, יש שאוכלים הפוך מלמעלה למטה ויש שפשוט אוכלים בזוית אופקית כמו בני אדם. יש שאוכלים עם האצבעות, יש שאוכלים עם מזלג וסכין ויש שאוכלים עם מקלות כמו הסינים. מכאן שצריך להתאים את המקל ויתר הציוד לסוג הדג ולאופן שבו הוא מתעתד לאכול את הפיתיון".
ג’י נטף: " ראשית יש לבצע בדיקה. אין להתבייש, פתח את הפקק של המקל המוצא חן בעינך. בדוק את העובי כך תקבל אינדיקציה לגבי מה שיש בחלק העליון הסגור של המקל. אם אתה מתקשה בפתיחה, בקש את עזרת המוכר לפתיחת המקל בשלמותו. כך אפשר להיות בטוחים שאין בו שום סדק. שום פגיעה".
קרסים קטנים גדולים והעיקר מושחזים
התאמת הקרסים תלויה בסוג הדגים אותם יש בכוונתך לדוג. חשוב לבחור בקרס איכותי, משמע, בעל השחזות איכותיות. קרס בעל השחזה כהה, ברגע שנתפס בסלע הוא גמור וחבל. בחנויות הדייג ניתן למצוא כמה סוגי קרסים. אחד הקרסים הנפוצים הוא הקרס הנורבגי העגול עם זנב ארוך. קרס זה נוהג להיפתח כך שכאשר הוא נתפס בסלע, עליך רק למשוך בעדינות ואז הוא יפתח וישתחרר. קרס פופולרי נוסף הוא קרס הקריסטל. קרס זה עשוי מחומר קשיח שלא יכול להיפתח ונשבר בקלות. לצדם ניתן למצוא קרסים מתוחכמים יותר מקרבון, וונדום, טיטניום וסגסוגות מתכת נוספות.
ג’י נטף: "תלוי בדג שהחלטת לדוג אותו. יש קרס שמתאים לבורי ויש שמתאים לפלמידה. תלוי בצורת אכילת המזון של כל דג. יש דג שאוכל למעלה ויש שמפרפר בחול כדי למצוא את המזון שלו. כך למשל, את המרמיר תתפוס רק עם קרס קטן מקריסטל. הקרס הנורבגי מתאים בעיקר לדגים כמו בורי, קרסים ודומיהם.
חוטים. לא לשכוח להתייעץ לפני שקושרים לסביבל
הגענו לבחירת החוטים. בחוטים כמו ביתר פריטי הציוד, נמצא סוגים מגוונים של חברות רבות. אבל יש כללים בסיסיים הטובים לכולם. ראשית אם אינך יודע לקשור את החוט לקרס, התייעץ עם המוכר כדי להבטיח שהחוט המוצא חן בעינך, אכן מתאים לקרס שבחרת. יש צורך בהתאמה בין הסוגים השונים ועובי החוט לקרס. לדוגמא, אם החוט הראשי הוא מספר 25 והחוט התחתון של הקרס הוא מספר 30, משמע יותר חזק וזה מצב לא טוב. אם הקרס נתפס בסלע, החוט הראשי הדק יותר יקרע ראשון, ואיתו עלול להישבר השפיץ של המקל, כך שכל מערכת הדייג שלך עלולה להיהרס בבת אחת בגלל היתקעות קטנה אחת של הקרס. לעומת זאת, עם החוט התחתון של הקרס דק וחלש יותר מאשר החוט הראשי, במקרה של היתקעות הקרס בסלע, הוא יקרע, ואז מכסימום איבדת קרס ולא את כל המערכת.
פיתיונות לאכילה ולמציצה
גם כאן יש צורך בהחלטה מראש על סוג הדג אותו מתכוונים לדוג. אם למשל מתכוונים לדוג בורי, אפשר לפעמים להסתפק בפיתיון בצק (ממש ייחודי לישראל). יחד עם זאת, הבורי אוהב גם תולעים, ולאכול אותם למעלה ולא למטה. לעומת זאת, הבורים הגדולים אוהבים לאכול מלמטה, ולכן יש להתאים לו תולעת עם קרס קטן. יש דגים הנוהגים שלא לבלוע את הפיתיון אלא למצוץ אותו. אלה דגים עם מערכת חיישנים מפותחת בפה ולכן קשה לדוג אותם. לעומת זאת, בדייג של דגים קטנים, הפיתיון לעיתים קרובות ממש מחליק לתוכם ואז עם טיימינג טוב הוא ייתפס בקצה הפה. פיתיון נפוץ ואהוד במיוחד הוא ה"פלוטה". מדובר בהרכב של סרדין טחון עם חול ושמן סרדינים מרוכז. פיתיון זה אמנם מסריח מאוד אבל גם יעיל מאוד. במיוחד לאחר שמקשים אותו בעזרת ציפוי של פירורי לחם המיועדים לשניצל. גם פיתיון זה מונח יפה על הקרס ומתאים לדייג של קרסים, במיוחד בחודשי החורף כאשר הים סוער באופן מיוחד.משקולת מעופרת יצוקה ומצופים מפקקי שעם
השלב הראשון הוא צורת הפתיחה של המקל. פשוט. אוחזים בשפיץ ומתחילים לפתוח שלב אחר שלב. תוך כדי פתיחה מוודאים שהם תפוסים היטב ואין שום שלב רופף. עם פתיחת המקל, מתחילים להרכיב את החוט, את המצוף, את המשקולות. כעת כשכל החלקים מורכבים, מתחילים לאזן. כלל חשוב: לעולם אל תניח את המקל אפילו לזמן קצר על הסיפון. דריכה לא זהירה עליו מצידך או מצד אחד מחבריך לדייג , מועכת אותו ומחסלת את הדייג שלך. ג’י נטף: "אלה דברים שקורים. משהוא ניגש לקחת משהוא מן הארגז, לא שם לב ודורך".
מתחילים עם קשירה בטבעת העליונה שעל השפיץ. במצב זה, בהתאם לאורך המקל, מודדים כמטר מן הקצה השני של המקל וחותכים. בשלב הבא, מכניסים את המצוף ומתחילים לטפל בסביבל שנראה כמו סיכת ביטחון קטנה. קושרים לולאה קטנה בחוט, ומשחילים בתוכו. כעת אפשר לגשת לקשירת הקרסים. את הקרס מתאימים לסוג הדג אותו מעונינים לדוג. משחילים לתוך סיכת הביטחון של הסביבל וקושרים. בסופו של דבר, כל המערכת עם הקרסים צריכה להגיע עד לקצה השני של המקל. לאחר קשירת הקרסים, יש צורך לטפל במשקולת. התאמת המשקולת לא צריכה להיות משימה מסובכת באופן מיוחד. על כל מצוף רשום באותיות ברורות המשקל הדרוש. גרם, חצי גרם וכן הלאה. יש להקפיד להניח את המשקולת המתאימה. מאחר ויש לקחת בחשבון שהמשקולת לא תמיד מדויקת, מומלץ לזרוק את החוט עם המצוף למים ולראות האם הוא מונח ישר או שהוא נוטה הצידה. אם נוטה הצידה יש לאזן ולייצב אותו עם משקולת נוספת. ברגע שהצלחת לייצב את המצוף כהלכה, והוא מונח באופן יציב בתוך המים, יש לשלוף את המקל מן המים ולבדוק עומק. הבדיקה מתבצעת בעזרת משקולת הקשורה לחוט ומושלכת למים. עומק המים וסוג הדג אותו אתה מעונין לדוג, יתנו לך אינדיקציה טובה לגבי גובה המצוף הדרוש לך, וכך תעלה או תוריד אותו בהתאם.