יציאת דיג ראשונה שלי באיזור המים הכחולים ובמרחק של כ-30 מייל מהחוף.

המטרה: תפיסת דגי טונה כחולה מסוג bluefin" tuna".

דגים אלו מגיעים לגדלים עצומים וידועים בכושר הלחימה האדיר שלהם. ניתן למצוא אותם רק בים פתוח בעומק רב.

לצורך משימת דיג זו החלתי לבצע הכנות מוקדמות שכללו: לימוד יסודי ומעמיק של נושא דיג במים עמוקים דרך רשת האינטרנט וספרות מקצועית, חיפוש אזורים מתאימים במפות ימיות ורכישת ציוד ייעודי לסוג דיג זה וכמובן ארגון צוות מקצועי.

 

קודם ליציאת הדיג ביצענו מספר אימונים על רטוב בעומקים של 40-50 מטר, שכללו בין היתר:

עבודה עם עוגן צף, שילוב הורדת מספר חכות למים, איסוף מהיר של מערך החכות והוצאתם משטח העבודה כדי לפנות מקום לחכה שעליה נתפס הדג, פינוי מהיר של חפצים וציוד ממרפסת היאכטה לאחר תפיסת הדג.

בכל אימון כזה אתה לומד דבר חדש: כיצד לקשור נכון, כיצד לעבוד עם עוגן צף, כיצד לעבוד עם מכונה ידנית/חשמלית בצורה נכונה, כיצד להתארגן על פיתיונות נכונים ועוד.

היציאה לעומק אורגנה מראש ובהתאם לנהלים שגיבשנו לעצמנו. דהיינו, הצטיידות בפיתיונות איכותיים ומותאמים למקום מבעוד מועד, הכנת ציוד הדיג הייעודי, הכנת היאכטה להפלגה ארוכה, הודעה מסודרת לשלטונות ולמוקד החירום של קדר על איזור הדיג המתוכנן ושעת חזרה מתוכננת, ציוד עזרה ראשונה נוסף, עמידה בלוח הזמנים ולקיחת דגים בצורה מחושבת וכמובן הרבה אוכל ושתייה.

לכל חבר בצוות הייתה משימה בהתאם ליכולתו ולכישוריו וכך מצאנו את עצמנו ארבעה חברים במרינה הרצליה בשעה 17:00 משחררים את חבלי הרתיקה ויוצאים לים.

ההפלגה עברה עלינו בשקט וצבע המים הלך וקיבל גוון עמוק ונקי יותר ככל שהעמקנו. החלום לדוג במים עמוקים הולך ומתקרב ועל הסיפון בדיקות אחרונות של ציוד הדיג.

מבט וסריקה של האיזור ברדיוס של 360 מעלות מגלה לנו כי אנחנו לבד בים, הרגשה שלא הרבה מאיתנו הנמצאיםעל הסיפון חוו קודם לכן. זאת חויה שונה מההפלגות החופיות שביצענו כולנו עד עכשיו.

לאחר שקיעת השמש שהיתה מחזה מדהים בפני עצמו הגענו לאזור המתוכנן שבו תלינו תקוות רבות, לאחר ניתוח מפות ימיות והתייעצויות עם דייגים בעלי ניסיון.

התארגנו על הציוד כפי שתכננו מראש והורדנו את כל הפיתיונות הטריים שהבאנו עימנו למים. ביצענו את ההורדה בדיוק כפי שתוכנן ובסדר זמנים קפדני כדי שלא לקבל פלונטרים והסתבכות חכה עם חכה.

כמו כן הורדנו באמצעות רולר חשמלי קרס עם פיתיון  לעומק של 600 מטר בקירוב וזאת למרות הזרמים החזקים שהיו באזור וזאת בעזרת משקולת של 3 קילו.

פיתיון זה שהורד לאזור הקרקעית יועד לדגי דקר (לוקוסים) החיים במקום ומגיעים לגדלים מרשימים.

לאחר כשעה כל המערך היה במים ובעומקים שונים, הראדר כוון להתראה קולית ברדיוס של 3 מייל מאיתנו. הדלקנו אורות כנדרש ומשתמו כל הסידורים החלטנו שזה הזמן לארוחת הערב המאוחרת שלנו שכללה, יין איכותי, כריכים מפנקים, ירקות ובקיצור מכל טוב.

 

לא הספקנו להגיע לקינוח ואחד הרולרים התחיל לצרוח ברעש אדיר שפילח את שלוות הלילה. הרגע הגדול שכל כך חיכינו לו ועבורו התאמנו הגיע.

כולם יצאו בריצה לסיפון כשכל אחד יודע את תפקידו והכול מבלי לדבר הרבה, האחד מוציא מקלות מיותרים מהמים, השני מרים את המכונה החשמלית מהעומק, השלישי מפנה ציוד מיותר מהמרפסת כדי שזה שמחזיק במקל לא יתקל וימעד.

לאחר כ-5 דקות של התארגנות, סיפון המרפסת נקי, כל החכות מחוץ למים, הגאנצ'ים הוצאו ממקומם וחבלים מיוחדים עם לולאת חנק שהוכנו מבעוד מועד הוצאו אף הם.

במים הסתובב לו דג אחד ענק על קרס בודדת  שניאבק על חיו בכוחות מדהימים ובצורה שעדיין לא הכרנו. צורת המשיכה לא הותירה ספק רק כי הדג במשקל כבד משקל שאנו לא רגילים אליו, החבר רוז'ה החזיק את המקל בגבורה למרות שהדג לא ויתר ולא הרפה. בכל פעם שחשבנו שהיתרון אצלנו הוא החליט לצלול עם דרג (קלאצ') סגור לגמרי כמעט, פשוט מדהים כמה כוח יש לדג הזה שמסוגל להוציא חוט בקלות כזו.

החלטנו שאנו מתניעים את היאכטה כדי להיות מוכנים לתזוזה ברגע שהדג ייבחר לעלות ואז הסכנה שיסבך את החוט בתחתית היאכטה במדחף או בחלק בולט אחר תסכן את העלאתו לסיפון.

הזמן עבר וכבר חלפה לה חצי שעה ורוב החוט עדיין בחוץ.לפתע הדג שינה כיוון והחל שוחה לכיוון היאכטה במהירות. לרגע חשבנו שאיבדנו אותו אך לא "אכלנו" את התרגיל שלו ומייד אספנו חוט במהירות ובמקביל שילבנו את המנוע והכנסתו אותה לתנועה איטית כנגד הכיוון שהדג שחה.

לאחר כרבע שעה נוספים הדג כבר היה קרוב יותר ליאכטה. רוז'ה לא יכול היה יותר להחזיק את המקל והחליף מקומות עם ז'אן ז'אק שנרתם לחגורת מלחמה מיוחדת שיושבת על החלק האחורי של הרגלים ולא על הגב, פשוט המצאה ענקית כי הגב של רוז'ה כמעט והלך בחלק הראשון של המלחמה.

ז'אן ז'אק עם כוחות רעננים החזיק את הדג קצר וקיצר טווח לאט ובסבלנות,לאחר כרבע שעה נוספת הבחנו בצללית של הדג שוחה במעגלים, דג ענק ומדהים. מבעד השתקפות המים הוא נראה לנו ענק במיוחד.

המעגלים התקצרו אט אט והטווח ניסגר. עוד כמה מעגלים ותכנון קפדני של נעיצת הג'אנצ' כדי שהנועץ לא יעוף למים עם הדג. תאמינו לי שנעיצת הגאנצ' של שני אנשי צוות במקביל הינה לא קלה ואפילו מסוכנת. הצמדנו את הדג לדופן היאכטה ומיד הלבשנו של חבל עם לולאת חנק על הזנב וקשירת החבל לברווז העגינה של היאכטה. הצמדה מהירה זו של הדג לדופן היאכטה ושלילת האפשרות מהדג לבעוט ולהשתגע היא המפתח להעלאת דג כזה ליאכטה.

כל השלב האחרון בוצע כשהיאכטה נמצאת בתנועה איטית וזאת כדי לשלוט בדג ובכיוון השחייה שלו.

לאחר השלב הראשוני וכשהיינו בטוחים שהדג נעול היטב בדופן היאכטה, ביצענו חור בסנטר הדג לכיוון הפה והשחלנו חבל נוסף דרכו ומתחנו אותו לצד השני של היאכטה וכך הבנו שהדג הוא שלנו.

עוד כמה רגעים להסדיר נשימה ושחרור הידיים מהלחץ והתחלנו להרים את הדג למדף האחורי של היאכטה כשני חברים מושכים מצד אחד ושני החברים האחרים משחררים חבל מהצד הנגדי.

הדג היה כל כך גדול ( 72 קילו ) שהמדף לא הספיק לכולו אבל החבלים עשו את העבודה מצוין והוא היה מהודק לדופן כך שלא יכול לבעוט או להשתולל.

רק ברגע זה השתחררנו והבנו מה קרה כאן, חיוכים צחוקים ופרץ שאגות שימחה ואיך לא אני וז'אן ז'אק רקדנו את ריקוד הטנגו המפורסם שכל כך חלמתי עליו.

הוצאנו שתייה חריפה, הוצאנו את המנה האחרונה וכל אחד ישב בפינה אחרת אכל שתה והביט בשקט על הדג, פשוט לא להאמין שהחלום התגשם שדג כזה ישכב אצלי ביאכטה. 

הפנינו את הגה היאכטה לכיוון מרינה הרצלייה, הכנסנו לנהג אוטומטי,הפעלנו את הרדאר וקדימה הביתה. הדרך עברה לאט, בכל זאת נמצאנו במרחק של מעל 25 מייל מהמרינה. לא רציתי להגביר מהירות בלילה חשוך אך למי זה איכפת. מה שחשוב שהדג שכה רצינו שכב אצלי במרפסת היאכטה קשור בחבלים. הציוד לא אכזב, הפיתיון היה איכותי ועבודת הצוות הייתה מושלמת.

חלום הדיג במים המתוקים התגשם ובגדול, עברה על כולנו חוויה שלא שכחנו ולא נישכח לכל ימי חיינו. הים גדול ענק ומדהים ובעיקר אינו מפסיק להפתיע בכל פעם מחדש.