סיפרתי על יציאה לדיג במים עמוקים בטווח של 20 מייל ובעומקים של 500-700 מטר כדי לתפוס דגי טונה מסוג אלבקור. השנה לאחר שמיצינו את נושא האלבקור החלטנו לחפש את דגי הטונה הכחולה – BLUE FIN TUNA. דגים אלו גדולים מאוד וידועים בכושר הלחימה האדיר שלהם. ניתן למצוא אותם רק במים עמוקים.

לצורך יציאה כזו התחלתי לבצע הכנות מוקדמות שכללו: לימוד יסודי ומעמיק של נושא דיג במים עמוקים דרך רשת האינטרנט וספרות מקצועית, חיפוש אזורים מתאימים במפות ימיות ורכישת ציוד ייעודי לסוג דיג זה וכמובן ארגון צוות מקצועי. ציוד הדיג כלל מקלות מלאים בחוזק של 80-100 ליברות, מגלולים (רולרים) מחוזקים בעלי קיבולת חוט של 600-900 מטר בקטר של 100-120 מ"מ עם חוזק קריעה של 50-60 קילו, ריגים מחוזקים עם קרס אחת בקצה המסוגל להרים משקל רב בטרם תישבר או תתעקם ופיתיונות מסוגים שונים.

קודם ליציאת הדיג ביצענו מספר אימונים על רטוב בעומקים של 40-50 מטר. האימונים כללו בין היתר: עבודה עם עוגן צף: הורדה,כיוון, מרחק מהיאכטה, איסוף חזרה ליאכטה. שילוב הורדת מספר חכות למים כשהיאכטה מבצעת דריפט מול הרוח והימנעות מסיבוך החוטים האחד בשני. איסוף מהיר של מערך החכות והוצאתם משטח העבודה כדי לפנות מקום לחכה שעליה נתפס הדג. פינוי מהיר של חפצים וציוד ממרפסת היאכטה והשארתה נקייה ופנויה לעבודה והעלאת הדג.

בכל אימון כזה אתה לומד דבר חדש: כיצד לקשור נכון, כיצד לעבוד עם עוגן צף, כיצד לעבוד עם מכונה ידנית/חשמלית בצורה נכונה, כיצד להתארגן על פיתיונות נכונים ועוד.

 

יוצאים לים.
היציאה לעומק אורגנה מראש ובהתאם לנהלים שגיבשנו לעצמנו. דהיינו: הצטיידות בפיתיונות איכותיים ומותאמים למקום מבעוד מועד, הכנת ציוד הדיג הייעודי, הכנת היאכטה להפלגה ארוכה, הודעה מסודרת לשלטונות ולמוקד חירום על איזור הדיג המתוכנן ושעת חזרה מתוכננת, ציוד עזרה ראשונה נוסף, עמידה בלוח הזמנים ולקיחת דגים בצורה מחושבת וכמובן אוכל שתייה והרבה. פה המקום להדגיש שוב שלא מדובר ביציאה שגרתית לדיג! אל תמהרו מחר לצאת לים ללא הכנה מתאימה!

לכל חבר בצוות הייתה משימה בהתאם ליכולתו ולכישוריו וכך מצאנו את עצמנו ארבעה חברים משחררים חבלים בשעה 17:00 מהמרינה בהרצלייה. התכנון המקורי היה להגיע לאזור הדיג הראשון עם ערב ולבצע בו טרולינג עם מערך חכות גדול: 6 במספר ועם דמויים משולבים של אוקטופוסים (חצאיות) ודמויים שיודעים לשחות מהר. הגענו לאזור בשעה היעודה והחלנו לגרור את מערך הטרולינג. עם השקיעה שמענו 4 יציאות חוט במקביל. היאכטה מפליגה בעזרת ההגה האוטומטי, וכל אחד מאיתנו עם מקל ביד והדגים בדרכם אלינו. תוך 15 דקות שוכבים ביאכטה 3 דגי טונה מסוג אלבקור חמודים כשהרביעי קיבל את חיו במתנה כשברח ממדף היאכטה. קיפלנו את חכות הטרולינג מיד לאחר התפיסה מכיוון שלא היה טעם להמשיך. דגי האלבקור לא היו הסיבה לבואנו ומה שתפסנו ניכנס בדיוק למקפיא של כל אחד מאיתנו בבית.

לאחר כשעה וחצי נוספות של הפלגה בחושך מוחלט, בלב ים הגענו לאזור המתוכנן שבו תלינו תקוות רבות לאחר ניתוח מפות ימיות והתייעצויות עם דייגים בעלי ניסיון. התארגנו על הציוד כפי שתכננו מראש והורדנו את כל הפיתיונות הטריים שהבאנו עימנו למים. ביצענו את ההורדה בדיוק כפי שתוכנן ובסדר זמנים קפדני כדי שלא לקבל פלונטרים והסתבכות חכה עם חכה.

כמו כן הורדנו באמצעות רולר חשמלי קרס עם פיתיון לעומק של 600 מטר בקירוב וזאת למרות הזרמים החזקים שהיו באזור ובעזרת משקולת של 3 קילו. פיתיון זה שהורד לאזור הקרקעית יועד לדגי דקר (לוקוסים) החיים במקום ומגיעים לגדלים מרשימים. לאחר כשעה כשכל המערך היה במים ובעומקים שונים החלטתנו שזה הזמן לארוחת הערב המאוחרת שלנו שכללה, יין איכותי, כריכים מפנקים, ירקות ובקיצור מכל טוב. לא הספקנו להגיע לקינוח ואחד הרולרים התחיל לצרוח ברעש שהמון שנים לא שמעתי. הרגע הגדול שכל כך חיכינו לו ובשבילו התאמנו – הגיע. כולם יצאו בריצה לסיפון כשכל אחד יודע את תפקידו והכול מבלי לדבר הרבה. האחד מוציא מקלות מיותרים מהמים. השני מרים את המכונה החשמלית מהעומק. השלישי מפנה ציוד מיותר מהמרפסת כדי שהחבר שמחזיק במקל לא יתקל וימעד.

לאחר כ-5 דקות של התארגנות, סיפון המרפסת נקי, כל החכות מחוץ למים, הגאנצ’ים הוצאו ממקומם וחבלים מיוחדים עם לולאת חנק שהוכנו מבעוד מועד הוצאו אף הם. במים הסתובב לו דג אחד ענק על קרס בודדת שניאבק על חיו בכוחות מדהימים ובצורה שעדיין לא הכרנו. צורת המשיכה לא הותירה ספק רק כי הדג במשקל כבד משקל שאנו לא רגילים אליו, החבר רוז’ה החזיק את המקל בגבורה למרות שהדג לא ויתר ולא הרפה, בכל פעם שחשבנו שהיתרון אצלנו הוא החליט לצלול עם דרג’ (קלאצ’) סגור כמעט לגמרי. פשוט מדהים כמה כוח יש לדג הזה שמסוגל להוציא חוט בקלות כזו.

החלטנו שאנו מתניעים את היאכטה כדי להיות מוכנים לתזוזה ברגע שהדג ייבחר לעלות ואז הסכנה שיסבך את החוט בתחתית היאכטה במדחף או בחלק בולט אחר תסכן את העלאתו לסיפון. הזמן עבר וכבר חלפה לה חצי שעה ורוב החוט עדיין בחוץ. לפתע הדג שינה כיוון והתחיל לשחות לכיוון היאכטה במהירות, לרגע חשבנו שאיבדנו אותו אך לא "אכלנו" את התרגיל שלו ומייד אספנו חוט במהירות ובמקביל שילבנו את המנוע והכנסנו אותו לתנועה איטית כנגד כיוון שחיית הדג.

לאחר כרבע שעה נוספים הדג כבר היה קרוב יותר ליאכטה. רוז’ה לא יכול היה יותר להחזיק את המקל והחליף מקומות עם ז’אן ז’אק שנרתם לחגורת מלחמה מיוחדת שיושבת על החלק האחורי של הרגלים ולא על הגב. פשוט המצאה ענקית כי הגב של רוז’ה כמעט והלך בחלק הראשון של המלחמה. ז’אן ז’אק עם כוחות רעננים החזיק את הדג קצר וקיצר טווח לאט ובסבלנות. לאחר כרבע שעה נוספת הבחנו בצללית של הדג שוחה במעגלים. דג ענק ומדהים ודרך ההשתקפות במים הוא נראה לנו גדול במיוחד. המעגלים התקצרו אט אט והטווח ניסגר. עוד כמה מעגלים ותכנון קפדני של נעיצת הג’אנצ’ כדי שהנועץ לא יעוף למים עם הדג. נעיצה של הגאנצ’ על ידי שני אנשי צוות במקביל ותאמינו לי שזה לא קל ואפילו מסוכן. הצמדה של הדג לדופן הסירה ומיד הלבשה של חבל עם לולאת חנק על הזנב וקשירת החבל לברווז העגינה של היאכטה .הצמדה מהירה זו של הדג לדופן היאכטה ושלילת האפשרות מהדג לבעוט ולהשתגע היא המפתח להעלאת דג כזה ליאכטה.

כל השלב האחרון בוצע כשהיאכטה נמצאת בתנועה איטית וזאת כדי לשלוט בדג ובכיוון השחייה שלו. לאחר השלב הראשוני וכשהיינו בטוחים שהדג נעול היטב בדופן היאכטה. ביצענו חור בסנטר הדג לכיוון הפה והשחלנו דרכו חבל נוסף ומתחנו אותו לצד השני של היאכטה וכך הבנו שהדג הוא שלנו. עוד כמה רגעים להסדיר נשימה ושחרור הידיים מהלחץ והתחלנו להרים את הדג למדף האחורי של היאכטה כששני חברים מושכים מצד אחד ושני החברים האחרים משחררים חבל מהצד הנגדי.

הדג היה כל כך גדול ( 72 קילו) שהמדף לא הספיק לכולו אבל החבלים עשו את העבודה מצוין והוא היה מהודק לדופן כך שהוא לא מסוגל לבעוט או להשתולל. רק ברגע זה השתחררנו והבנו מה קרה! חיוכים צחוקים ופרץ שאגות שימחה ואיך לא, אני וז’אן ז’אק רקדנו את ריקוד הטנגו המפורסם שכל כך חלמתי עליו. הוצאנו שתייה חריפה ואת המנה האחרונה וכל אחד ישב בפינה אחרת אכל, שתה והביט בשקט על הדג. פשוט לא להאמין שהחלום התגשם שדג כזה ישכב אצלי ביאכטה! שדג כזה ייתפס על מקל רולר וחוט ולא בשארק או לונג-ליין הידראולי וכו’.

הפנינו את הגה היאכטה לכיוון מרינה הרצלייה, הפעלנו את ההגה האוטומטי וקדימה הביתה. הדרך עברה לאט, בכל זאת נמצאנו במרחק של מעל 25 מייל מהמרינה ולא רציתי להגביר מהירות בלילה חשוך אך למי זה איכפת. מה שחשוב שהדג שכה רצינו שכב אצלי במרפסת היאכטה קשור בחבלים! הציוד לא אכזב, הפיתיון היה איכותי ועבודת הצוות הייתה מושלמת.

 

דגשים חשובים:
1. יש להצטייד במכשיר קשר נוסף כגיבוי כולל אנטנה.
2. חובה שיהיה ביאכטה מכשיר GPS נוסף שמופעל בסוללות.
3. יש להשאיר בחוף, לאנשים שניתן לסמוך עליהם בשעת צרה, רשימה מסודרת כולל שמות אנשי הצוות, שם ומספר כלי השיט. יש לציין בהודעה את המיקום שבו הדיג עומד להתבצע, את השעות ואת שעת החזרה המתוכננת. אין לחרוג מהמסלול שתוכנן ללא הודעה מתאימה וקבלת אישור מהאנשים שנשארו בכוננות בחוף.
4. יש לקבל בזמן תחזית מזג אויר מפורטת ומתאימה לאזור הדיג המיועד.
5. חובה שתהיה ביאכטה ערכת עזרה ראשונה מורחבת, הכוללת כלים להוצאת קרסים מהגוף ואמצעי חבישה איכותיים.

 

הכר את הדג – BLUEFIN TUNA
1. דג ה – BLUEFIN TUNA הינו ממשפחת דגי הטונה ומגיע לגדלים ומשקלים גדולים ביותר לפיכך הציוד הנדרש כדי לתפוס דג זה חייב להיות מיוחד וחזק.
2. הדג יכול להגיע למשקל של עד 500 קילו ויותר ואורך של 2.5 מטר ומסוגל לצלול לעומק של כ – 1000 מטר. הדג נע בלהקה ושוחה במהירות ממוצעת של 5 קשרים אבל מסוגל להגיע גם ל – 20 קשר למשך זמן קצר.
3. הדג טורף והתפריט החביב עליו הוא דגים מעופפים, מקרלים, הרינג, בורים וגם קלאמרי.
4. ניתן למצוא את הדג באזורים שונים בעולם והוא משמש כדג החביב על הדייגים ביציאות הטרולינג בעולם כולו.
5. הדג טעים ובשרו משובח ומשמש כמרכיב חיוני במפעלי המזון ומסעדות הסושי למינן.