Navigare necesse est
מאת: יוסי גפן ; צילום: אלבום משפחת גפן
Navigare necesse est, vivere non est necesse - חייבים להפליג, לא חייבים לחיות; אמר המצביא הרומאי פומפיוס הגדול, לקפיטנים שלו שהיססו לצאת בים סוער מצפון אפריקה לרומא, כך לפי ההיסטוריון פלוטרקוס. ואנחנו פשוטי העם, שלא עסוקים בבניית אימפריה, יכולים לדרוש בפסוק הזה כאומר: אם לא ננווט את דרכנו בחכמה, לא נחייה ולא נתקשה לשכנע בכך כל שייט מנוסה, כי יותר משהים אכזר, הוא לא סלחן לשאננים. וזה נכון שבעתיים לשייט בצוות מצומצם, כמונו: יוסי גפן וזיוה גפן.
כבר יצאנו להפלגה של חצי שנה בים התיכון, מסע קסום שסופר בספר "עננים ברוח".
ועכשיו, כשהים קורא לנו שוב, ובחלום אנחנו צעירים וחזקים, בפועל קצת יותר מבוגרים אבל גם יותר מנוסים, צריך לנווט את דרכנו בחכמה.
למי שהחמיץ לפני כחצי שנה התקיים ה- vendee-globe, תחרות לשייט/ת בודד/ת סביב העולם, ללא עצירות. האקסטרים שבאקסטרים.
מהכורסא בתל אביב עקבתי אחרי האירוע ואחרי השייטים המופלאים שנטלו בו חלק, בעין אחת כמו אוהד ברצלונה שנהנה לראות את ליאו מסי משחק בצ'מפיונס ליג, סתם אוהד של מסי, שמעולם לא היה מסי ולעולם לא יהיה מסי, אבל בעין השנייה ניסיתי ללמוד, וליישם.
אז נכון, אני לא מתכנן להפליג ב- roaring-forties, לשתות מי גשמים ולאכול מזון של אסטרונאוטים משקית אלומיניום (אבל אולי אוכל לקבל מהשייט האיטלקי את המתכון לפסטה במי ים?), אוותר גם על פוילים משני צדי הסירה הצנועה שלי, ולא אתקין פלומבה על המדחף.
אבל היה מה ללמוד, כי ים זה ים וגם אצלי זה כמעט single handed.
כמעט בכל הספינות בוונדה-גלוב, כפי שניתן היה לראות בבירור, הותקנו ארבעה יתרים (ונטות) בחרטום, על כל אחד מפרש בגודל ובגזרה שמתאימים לתנאים שונים, עם אפשרות נוחה לשייט לפתוח או לגלול כל אחד מהם ישירות מהקוקפיט. אצלי יש שני יתרים בחרטום, ועוד baby stay, אז אולי נתארגן בהתאם?
ספיניקר כמעט ולא רואים כבר בתחרויות האלו, אמנם מסיבות שונות שבחלקן לא רלבנטיות לי, אבל גם אצלי הגיוני לוותר על ספינקר, ולהסתפק בדריפטר, שהרבה יותר קל לתפעול.
חילוץ בעזרת לוין, וקצת תושיה
אבל האירוע בונדה גלוב ממנו למדתי את הלקח הגדול ביותר, ואותו הפנמתי, היה הנטישה של קווין אסקופיה מדרום לכף התקווה הטובה, וההצלה המופלאה שלו ע"י ז'אן (המלך) לה-קאם, הסקיפר של Yes we Cam. הספינה של קווין עלתה על גל ונשברה לשניים, תוך שניות התמלאה מים וקווין נאלץ לנטוש לאסדת ההצלה. לפני שנטש בקור רוח מעורר התפעלות (5 מטר גלים, 30 קשר רוח, חושך, מים קרים, 500 מייל מחוף קרוב), הוא הספיק להפעיל משואת חרום לווינית (EPIRB) וללבוש חליפת נאופרן. משואת החרום הצילה את חייו.
שידור ה- EPIRB מומסר ע"י לוויני קוספאס-סארסאט, נקלט בתחנת בסיס בצרפת, משם הועבר למארגני השיוט, שקראו לארבעה שייטים קרובים (מעל הרוח, לאחרים לא היה סיכוי להגיע אליו) לצאת לחפש את קווין, אגב ידיעה שחוקת התחרות תפצה אותם על זמן החיפוש.
אחד מהארבעה הללו היה ז'אן לה-קאם, המכונה Jean le roi, שייט אוקיינוסים תחרותי רב הישגים ועטור תהילה, זקן המתחרים ובכלל נשמה גדולה, שב-וונדה גלוב של 2008-2009 נטש בעצמו מול קייפ הורן, והוצל ע"י וינסט ריאו. הפעם, ז'אן לה-קאם היה בתפקיד המציל, גם הוא בקור רוח ומקצועיות לעילא ולעילא ולא שזה היה קל, כי גם אחרי שז'אן הגיע אל אסדת ההצלה הקטנה בה ישב קווין, בזכות האיתור הלוויני של ה- EPIRB שדווח לו בקשר, הגלים היו גבוהים מכדי לאפשר העלאה בטוחה של קווין לסיפון ה- yes we cam.
כשז'אן הגיע למקום הוא הודיע לקווין שימתין כמה שעות עד שהים ירגע קצת (לא בטוח שקווין חייך). אך כשחזר לא מצא את קווין במקום שבו עזב אותו, גם אחרי חמשה מעברים, והחליט לחכות לאור יום. בשלב הזה, גם שלוש הסירות האחרות שנשלחו לחפש את קווין לא מצאו אותו, כי ה- EPIRB כבר לא עבד ומיקומו לא עודכן. למזלו, ז'אן ראה מרחוק ניצנוץ חלש של אור, ספק כוכב שהתחזה נצנוץ חשוד, ניגש ושם אכן מצא שוב את קווין, ששאל אם הוא שוב מתכוון לעשות סיבוב של כמה שעות (אולי בכ"ז חייך או שהיה זה הקור שהקפיא את פניו?). ז'אן ענה שעכשיו זה הרגע, והעלה את קווין על הסיפון, לא לפני שאסדת ההצלה התהפכה וקוין מצא את עצמו במים הקרים, ואעפ"כ, HAPPY END.
מה אני לומד מהאירוע הזה?
שאם אני מוצא את עצמי באסדת הצלה בים, כדי שז'אן לה-קאם יהיה באזור. אבל ככל שזה תלוי בי, כדאי מאד להצטייד ב- EPIRB. מכיוון שהמטרה היא להציל בסופו של דבר בני אדם, לא ספינות, ה- EPIRB צריך להיות צמוד לאדם, כלומר אישי.
אגב, EPIRB אישי מכונה PLB = Personal Locator Beacon. ה- PLB קטן מה- EPIRB אך משדר אות מצוקה ללוויני קוספאס-סארסאט בדיוק כאחיו הגדול ומוכר ע"י משרד התקשורת כמו ה- EPIRB לצרכי כושר שייט.
אך מה יועיל PLB אם אינו נגיש בזמן פקודה? לכן בחרתי ב- PLB שבנוי כשעון יד וניתן לענוד אותו על פרק היד. כך הוא עלי גם כשאני לובש חליפת סערה וגם כשאני לובש בגד ים, הידיים נשארות פנויות לאחוז משוט או חבל, ובלחיצת אצבע ניתן לשדר אות מצוקה.
ועם שני אנשים על הסיפון, שנינו נענוד PLB, כי אם אחד מאיתנו נופל לים, כל אחד יפעיל את המכשיר שלו, מה שיגדיל את הסיכוי של שנינו להינצל, ולסיים ב- HAPPY END כמו קווין אסקופיה וז'אן לה-קאם. כך גם אם המנוע בדינגי משתנק, או נגמר הדלק, ונסחפים לים הפתוח. או שעולים לחוף למסעדה, ומסתבר שהשרימפס שהגישו לנו, סכנת נפשות, מקולקלים. לא נפעיל את משואת החרום שענודה על היד?
ימאות לומדים כל הזמן, ואחד האנשים מהם למדתי ימאות היה ידידי הטוב גיורא קוץ. לפני כשלושים שנה גיורא בנה ספינה קטנה, ניוטה, באורך 24 רגל, ויצא איתה לחצות את האטלנטי ביחד עם איתמר, גם הוא שייט מהולל, בדיוק 500 שנה אחרי קולומבוס. בשלב מסוים הם נתקלו בסערה קשה מול הפנים, וגיורא הציע לסוב לאחור. כן, אבל מה עם הבושה? שאל איתמר. הבושה עלי, ענה גיורא.
