להפליג על קטמרן – חלק ב
יונתן ברסלר
משנה לשנה, מעדיפים יותר סקיפרים (או יותר נכון המשפחות של הסקיפרים) להפליג על יאכטות מדגם קטמרן. הקטמרן היא ספינה נפלאה ויש לה יתרונות בולטים מול היאכטות החד-גופיות.
הקטמרן מרווחת מאוד, גם על הסיפונים וגם במרווח הפנימי של כלי השיט.
· תאי השינה נמצאים "בתאים הצידיים" (בידונים), מאחר ויש שני בידונים המופרדים בינהם, יש יותר פרטיות.
· בעקרון, זהו כלי שיט מהיר יחסית לחד-גופי כאשר מפליגים בכוח המנוע.
· בקטמרן ההפלגה היא ללא הטיות, מאידך הפלגה מול הרוח פחות נוחה.
בכתבה הפעם – הפלגה באמצעות מפרשים ועגינה!
הפלגה באמצעות מפרשים
הפלגה באמצעות המפרשים דומה מאוד ביאכטה חד גופית ובקטמרן, אך גם בנושא זה מספר הבדלים אותם רצוי להכיר.
1. צמצום מפרשים:
כאמור מעלה, לקטמרן אין קיל ומניעת ההתהפכות שלה מתבססת על רוחבו הגדול של כלי השיט. בתנאי רוח חזקה במיוחד, עלול הלחץ שנוצר לגרום לשבירה של התורן, קריעת ונטה ואף להתהפכות הקטמרן. על מנת למנוע מקרים כאלו, מצויה בקטמרן טבלה המפרטת את סדר צמצום המפרשים בהתאם לעצמת הרוח, השימוש בטבלה זו איננו בגדר המלצה, יש לנהוג בדיוק עפ"י המוגדר בה.
2. כיוון המפרש הראשי:
מכיוון שאין לקטמרן בום-ואנג (או בום-צ'ק), המיתר הראשי קובע את גובהו של המנור ובכך משפיע על המתיחה של השפה האחורית (המוציאה) של הראשי. כאשר נרד מהרוח ונשחרר את המיתר הראשי, המנור ינוע במורד הרוח אך גם יעלה למעלה וישחרר את המתח מהשפה האחורית. בכדי למנוע שחרור יתר של השפה האחורית יש להביא את המנור למקומו במורד הרוח, עדיף לבצע פעולה זו ע"י שימוש בגררה הרחבה של הראשי ופחות ע"י שימוש בשחרור המיתר הראשי. למעשה בצורה זו ניתן באופן כמעט מושלם לכוון את המפרש ראשי באמצעות הגררה בלבד.
3. סיבוב:
העובדה שלקטמרן אין קיל פוגעת בציר הסיבוב של כלי השיט ולכן פעולת הסיבוב מול הרוח בעת החלפת מפנה קשה יותר. על מנת להצליח להשלים סיבוב בצורה חלקה יש לשחרר ולהעביר את החלוץ צד, רק לאחר מעבר 'קו הרוח' ולאחר קבלת 'בטן הפוכה' בחלוץ שתפקידה לעזור ליאכטה 'לרדת מהרוח' ולהשלים את הסיבוב.
עגינה
תהליך ופעולת העגינה דומה מאוד במונוהאל וקטמרן, כאשר ההבדל העיקרי הוא בכך שבקטמרן העוגן יוצא ממרכז היאכטה ולא מקצה החרטום. היות שכך, שרשרת העוגן עלולה לפגוע ולשפשף את אחד הבידונים בעת סיבוב היאכטה כתוצאה משינויים בכיוון הרוח או הזרם בזמן העגינה.
על מנת למנוע תופעה שכזו, נשמור על שרשרת העוגן כך שתהיה מקובעת למרכז כלי השייט באמצעות שימוש במשולש עגינה המותקן בתחתית הקטמרן באזור החרטום.
המערכת מורכבת משני חבלים היוצאים משני גופי הקטמרן הנפגשים במרכז, בנקודת החיבור שלהם קיים שאקל אבטחה המאובטח בדרך קבע (לא במצב עגינה) על הסיפון או בתא העוגן.
1. כניסה לעגינה:
· מציאת מקום עגינה וחישוב אורך השרשרת הדרוש.
· הצבת היאכטה מול הרוח.
· שחרור שרשרת העוגן תוך כדי תנועה לאחור.
· 4-5 מטרים לפני הגעה לאורך השרשרת הרצוי, יש לעצור את הורדת השרשרת.
· יש לבדוק שהעוגן תפס בקרקע, ברוח חלשה ניתן לעשות זאת באמצעות שילוב המנועים לאחור.
· חיבור משולש העגינה לאחת מחוליות השרשרת באמצעות שאקל האבטחה.
· המשך הורדת שרשרת העוגן עד למתיחת משולש העגינה והעברת מתח השרשת מכננת העוגן למשולש.
2. יציאה מעגינה:
· הרמת השרשרת עד ששאקל האבטחה של המשולש יגיע למרחק עבודה נוח המאפשר את שחרורו מהשרשרת.
· ניתוק השאקל של משולש העגינה ואבטוחו במקום המיועד לו.
· המשך הרמה של שרשרת העוגן עד להגעת העוגן לסיפון.
· אבטוח העוגן.
לסיכום
תהליך ופעולת העגינה דומה מאוד במונוהאל וקטמרן, כאשר ההבדל העיקרי הוא בכך שבקטמרן העוגן יוצא ממרכז היאכטה ולא מקצה החרטום. היות שכך, שרשרת העוגן עלולה לפגוע ולשפשף את אחד הבידונים בעת סיבוב היאכטה כתוצאה משינויים בכיוון הרוח או הזרם בזמן העגינה.