גם היסטורית השיט מלמדת שלא תמיד בעלי הניסיון הרב הם המצליחים ביותר:
סר פרנסיס דרייק, יורד הים האנגלי, החל את קריירת הימאות שלו בגיל 13 והיה שייט צעיר עטור הישגים. הוא היה השני להקיף את העולם, בדרך גילה את כף הורן ואת מפרץ סן פרנסיסקו, הוא נמנה על הוגי תורת הלחימה הימית ועוד. בכל אלו הפעיל חשיבה ויצירתיות. רק לעת זקנה התחיל להפליג על סמך שיטות המתבססות רק על ניסיון העבר.

השייטת האנגלייה אלן מקארתור השיגה בגיל 21 הישגים שהיו בעבר מנת חלקם של שייטים בגיל ממוצע כמעט כפול ממנה.


מהו אותו "בסיס תרבותי" שבעזרתו נצבור ניסיון מועיל?
א. יסודות הידע
היסודות אינם משהו חדש, אלו רעיונות ישנים וחלקם אולי "שמרנים". הם מעצבים את יכולת הלמידה של האדם וכוללים לימוד הבנה ויכולת יישום.
1. לימוד – לאו דווקא החומר הנדרש למבחן וזהו! השאיפה לדעת עוד היא בגדר מגמה אין סופית. תמיד יהיה ב"איזושהי פינה" או "מעבר לאופק" משהו שאולי אזדקק לו ואינני יודע. חיוני גם הלימוד מאחרים, במיוחד אימוץ הרגלים ישנים וטובים, שהוכיחו את עצמם כמו למשל תצפית נכונה (למרות ריבוי החידושים הטכנולוגיים), אך יותר מכל – הרבה לימוד עצמי.
2. הבנה – אדם שצבר ידע מבלי להבין אותו הוגדר ע"י חז"ל כ"חמור נושא ספרים". לא די לזכור מה שקראנו, שמענו וראינו, יש לשאוף להבין. בלי הבנה, פתרון הבעיות יהיה ארוך, מסובך ולפעמים שגוי.
3. יישום – זאת הדרך בה אני מעביר את הידע וההבנה מהמקרים לניתוחם והבנתם. חוסר יכולת ליישם את מה שנמצא במוח הופך את הידע וההבנה לחסרי תועלת מעשית.

פגשתי במהלך השנים לא מעט יאכטונרים "מקיפי עולם". חלקם הפכו לשייטים בגיל מאוחר אך הרגלי אגירת הידע, ניתוחו והשימוש בו טבועים בהם (כתרבות חשיבה ולימוד). יכולת זו עזרה להם להתגבר על בעיות בלתי צפויות.

ב. מיומנות
המיומנות להפעיל כלי שיט דומה לשריר בגוף האדם. ככל שנמעיט להשתמש בו הוא יחלש ויתנוון. ככל שנפעיל אותו ונתרגל אותו לפעולה מסוימת כך הוא יתחזק ולא יכזיב בשעת מבחן אמיתית. מיומנות בהפעלת כלי שיט, הוא ידע ותרגול כל הציוד הנמצא ביאכטה. גם אם מדובר במכשיר לשעת חרום, יש לתרגל את הפעלתו. גם הפלגה במפרשים רצוי לתרגל ולנסות לשפר ביצועים (בלי לפגוע בבטיחות). אחת האפשרויות להכיר את כלי השיט שלך היא להפליג עם עוד כלי שיט ולבצע שינויים והתאמות כך שברוח מסוימת יתקבלו תוצאות טובות יותר. ישנם שייטים שנמנעים מהשתתפות במשטים (אפילו בעממיים) ובוחרים תמיד להפליג "סולו". בבדיקה שעשיתי ראיתי כי מיומנותם שייטי הסולו בשעת הצורך מאוד בינונית.

לדוגמא: לפני "משט הערים" האחרון הגיעו למרינה באשקלון כ- 25 יאכטות. עזרתי באותו יום למנהל המרינה והכוונתי את רובן להתקשרות. לא מעטים התקשו בהתקשרות בצורה הנהוגה באשקלון מפני שמעולם לא תרגלו אותה. הבעיה הייתה חוסר מיומנות בהתחשבות ברוח בזמן קשירת היאכטה בין העמודים. אבל אלו מבין השייטים המרבים להשתתף במשטים עשו זאת בקלות ואף ללא סיוע תוך התחשבות ברוח. ההבדל בשליטה בכלי שיט היה ניכר.

ג. הכרה במגבלות
לכל אדם ולכל כלי שיט יש מגבלות לא מעטות מחד, ויתרונות מאידך. מי שמפליג כסקיפר מן הראוי שיכיר קודם כל במגבלות וביתרונות של עצמו, לאחר מכן באלו של כלי השיט, ובמידת האפשר באלו של הצוות (כאן זה תלוי בטווח הזמן שהוא מכיר את הצוות שאיתו הוא מפליג). ההכרה במגבלות מאפשרת לסקיפר להימנע מלהגיע לגבול היכולת של היאכטה והצוות ולשמור מקדם ביטחון מגבול זה. הכרת מגבלות ויתרונות של צוות לאינו קבוע היא בדרך כלל שטחית. אבל תכונות בולטות צצות פה ושם. כאשר אני מפליג כסקיפר בהפלגה ארוכה, בזמן המנוחה שלי, על מנת לשמור על ערנות מירבית בעת הצורך (כי "סקיפר עייף הוא סקיפר גרוע") אני דואג שהמשמרת תאויש באיש הצוות הפחדן והזהיר ביותר. אני הופך את החיסרון ליתרון כי בניגוד לאחרים (במיוחד כאלו המנסים להוכיח שהם יכולים להסתדר בלי הסקיפר) הוא תמיד יעיר אותי אם יחשוש ממשהו. עדיף כך מאשר ניסיון לא מוצלח לפתור בעיות. לא חסרים אנשי צוות, המנסים "להמציא מחדש את הגלגל" ולא מיידעים את הסקיפר במעשיהם. על כאלו אשתדל להטיל משימה בה הם יצטיינו, דבר שהם יעשו זאת בצורה הטובה ביותר, וארחיק אותם ממעשים שאיני יכול לפקח עליהם. אין זו "המצאה" שלי – פגשתי ולמדתי שיטה זו מאחרים.

ד. חשיבה ביקורתית
מהי חשיבה ביקורתית? להגדרתה אני נעזר בניסוח של פרופ' יחזקאל דרור (בספרו "לבנות מדינה") והניסוח הוא :"…לבחון במחשבה צלולה נושאים כואבים, להעמיד לביקורת התבונה דוגמאות שהפכו כמעט למקודשות… ובהמשך : "…לצאת מעצמנו, לפחות במקצת, להתבונן ביקר לנו תוך ניתוק – מה מרגשותינו…"

להדגמה אשתמש בשני נושאים:
1. חוקי דרך : חוקים אלו מסדירים רק מצב שבין שני כלי שיט. על מנת לפתור בעיות שאינן מוגדרות בחוקי הדרך, פונים להגיון של השייט הנקרא "ימאות טובה" (תקנה 8,א'). התקנות דורשות הקפדה (במידת האפשר) על הכתוב. בעזרת התקנות ניתן להימנע ברוב המקרים מהתנגשויות. אך בתקנות ברירת מחדל (לא כתקנת על) האומרת: "סטייה מן התקנות הללו על מנת למנוע סכנה מידית" (תקנה 2, ב'). הדבר המקודש ביותר היא מניעת סכנה מיידית ע"י הפעלת הגיון בריא. מי שטרח לקרוא את חוקי הדרך היטב (רצוי גם להיעזר בפרשנויות) ימצא בהם הרבה הגיון, דרישה לחשיבה, מרחב לתגובה הגיונית ופחות הוראות דוגמטיות.
2. עגינה : ישנם כללי עגינה ליאכטות שמטרתם להורות כמה מטר שרשרת יש לשחרר בעומק נתון. לדוגמא בעומק מים של עד 10 מטר יש לשחרר 70 מטר שרשרת (פי 7 מעומק המים). מעל עומק זה יש לשחרר 30 מטר (פי 3 מהעומק). מובן שכלל זה הוא כללי בלבד וכללים מסוג זה אינם באים במקום מחשבה.

אם הים גלי והרוח חזקה יש לשחרר את מירב אורך השרשרת גם אם העומק גדול. למסקנות אלו מגיעים שייטים אם מלמדים אותם לחשוב ולא לשנן "כללי ברזל" שהם בבחינת "כזה ראה וקדש". חשיבה ביקורתית דורשת לבדוק את רוב מעשינו. בדרך כלל, אנשים ישרים עם עצמם וכאשר משהו קורה – הם בודקים מה לא היה בסדר. זה נכון והגיוני ומעיד על יושר פנימי אך לא מספיק. רצוי מאוד לבדוק את עצמנו גם כאשר אנו שטים או מבצעים פעולה בים והכול נראה בסדר. חשיבה ביקורתית לא בודקת רק כישלון (אז בדרך כלל יש נטייה לבצע "ציד מכשפות") היא בודקת גם הצלחה, בדיקת הצלחה שנעשית בדרך כלל ללא לחץ וניסיונות לטשטש עובדות (כמו אחרי כישלון) תורמת לא מעט לשיפור חשיבה זו.

הדבר הקשה ביותר היא הכרה בשגיאות של עצמנו. קל מאוד לראות שגיאות של אחרים, אבל יש בריחה מהכרה בשגיאותינו אנו. הנטייה החברתית היא לשפוט מיד ולראות בטעות- אשמה. חוסר אבחנה בין טעות לרשלנות גורם לאנשים – במקום להכיר בטעות, לקחת אחריות ולתקן אותה – לנסות לטשטש את ה"אשמה". התרבות בה אנו חיים שוללת מהאדם את "הזכות לטעות" דבר שלמשל בחינוך לשיט מניב חשיבה לא נכונה.

כאחראי על לימוד שיט בבי"ס ימי נאלצתי "להילחם" נגד מדריכים צעירים שמנעו זכות זו מתלמידים (למרות שהם עצמם טעו לא מעט פעמים בתום לב). אני נהגתי "לאלתר" שגיאות על מנת שהנוער ילמד לגלות אותן ולא יחשוש להעיר ולנסות לנתח את השגיאה.

התועלת בניסיון
ארבעת הפרמטרים שציינתי למעלה הם הבסיס עליו בונים נדבכים במגוון רחב של התנסויות המשפרות את תפקוד השיט ובטיחותו. פגשתי הרבה שייטים מצוינים שלא גדלו בים מילדות, אלא התחילו לשוט בגיל מבוגר. תוך זמן קצר יחסית מתחילת ההתנסות בשיט, הם ניצלו את הכלים שברשותם לשיפור הידע, המיומנות, ויכולת קבלת החלטות. לעומתם, פגשתי בשייטים שהבסיס שלהם היה חסר את ארבעת הפרמטרים. הם הסתבכו בבעיות פשוטות לכאורה אך לא מוכרות. משייטים כאלו שמעתי לא פעם את המשפט: "אלף פעם פעלתי כך ושום דבר רע לא ארע".
מניסיוני האישי, הרי שאני חייב הרבה לאלו שהטמיעו בי את היסודות עוד בצעירותי. מאז לא חדלתי לנסות להבין דברים ולמצוא דרכים לצמצם את הסיכוי לעשות שגיאות חמורות. הניסיון מאפשר לי להגיב במהירות למה שקורה ולצמצם את זמן התגובה לאיתור ופיתרון בעיות. לא הסתפקתי בכך ואספתי תיאורי מיקרים מיוחדים שאירעו אצל שייטים אחרים (אם משמיעה ממקור ראשון ואם מקריאה) וניתוחם לצורך הבנת האירוע ולמידה.

אני מקווה שגרמתי לכם לחשוב קצת, ועוד יותר מקווה שבהפלגה הבאה שלכם תוכלו ליישם קצת מהניסיון שלי. זכרו- הים מעדיף את אלו עם המוח החושב!