מיומנות מעשית לא נשארת לנצח אם לא מתאמנים ומתרגלים אותה באופן שוטף. התכלית של תרגולות "אדם בים" היא לעזור למשיט וצוותו לבצע תמרון שיתכן ויצטרכו לו ברגע האמת. תרגול ואימון תקופתיים יקנו למשיט יכולת תגובה מהירה וביצוע פעולות נכונות כבר בניסיון הראשון, בעת הצורך.
 תרגול יכול לעשות את ההבדל בין הצלה מוצלחת ללא מוצלחת!
פסקה זו איננה המצאה שלי, זה תורגם מחומר הדרכה של מועדון שיט אמריקאי בו מתאמנים ומתחרים במים סוערים.

רוב המשיטים בישראל למדו ותרגלו לפני הבחינה המעשית, שיטה אחת בלבד, לגישה לאדם בים. בשנות ה- 90 נכתבה על ידי מספ"ן חוברת של הנחיות לבוחנים והיו בה 4 שיטות שונות לביצוע גישה לאדם בים. בפועל, השתרשה שיטה אחת שהייתה מאוד מקובלת עשרות שנים. כל נבחן למשיט 30 נבחן בשיטה זו ורובנו התאמנו ורכשנו את אותה המיומנות האחת. אני בספק אם חצי שנה (או יותר) אחרי המבחן נשארו השייטים באותה רמת מיומנות. אני מנחש גם שרוב השייטים לא תרגלו גישה לאדם בים, בים גלי עם מנוע. 

בגישה המקובלת יש שני פגמים הנובעים משמרנות ולא מהגיון ביצועי:
א. אין מקפלים חלוץ לפני העלייה לרוח. בשיטה בה ניגשים לאדם מתחת לרוח, החלוץ מקשה לעמוד זמן מספיק, מבלי שהרוח תרחיק את הספינה מהאדם, או במקרה שניגש מעל הרוח יחסית לאדם, החרטום יסחף חזק אליו. השיטה בלי חלוץ מאפשרת גישה בטוחה יותר לאדם בים. יש כאן הבדל בין הגישה הבריטית (RYA) שמעדיפה קיפול חלוץ בכל מצב מפני שמשתדלים לגשת לאדם בים עם החרטום (ללא חשיבות לצד), לעומת גישת מועדוני שיט אמריקאים השוללים גישה מתחת לרוח ומנחים לבצע גישה מעל הרוח, עם עצירה מעל ה"אדם בים" במרכז הספינה. גישה זו מתאימה לאיסוף אדם בים (במים קרים) שנפל בתחרות ויש לבצע אותה במהירות. לדעתי, לשייט הפחות מיומן עדיפה וקלה יותר הגישה הבריטית שדורשת פחות תרגול.

ב. אימון על גלגל צף או מצוף אינו נכון, בניסויים שביצעתי להשוואה בין אדם במים עם גלגל הצלה ומצוף (עם משקולת ודגל) היסחפות הגלגל הייתה מהירה פי 3, ומצוף עם משקולת קצת מהר מפי 2. עוגן צף קטן שחיברתי למצוף (עם משקולת) נסחף במהירות דומה לאדם. לכן מומלץ להתאמן על משהוא שנסחף במהירות דומה למקרה האמיתי. 

הגישות המקובלות בצורה נכונה
רוב השייטים אוהבים לעשות זאת בעזרת סיבוב אך מהפך מבטיח מהירות גבוהה יותר.
הערה: שימו לב היטב בגישות למרחק בו האדם נסחף עם הרוח והגלים.

  

גישה בעזרת מנוע דומה לגישה עם מהפך רק שבשלב 3 מקפלים חלוץ ומניעים מנוע. רוב השייטים מאמינים שזאת גישה קלה. מי שמתרגל הרבה גישות כאלו הם מאמני שיט ומורים לימאות. הרבה שייטי ספינות מפרש, כשניסו שיטה זו, ביצעו לא מעט טעויות, בגלל התחשבות לא נכונה בהשפעת הרוח על הספינה ועל ה"אדם בים". 
 

גישה על ידי שייט בודד. במקרים בהם מפליגים שניים, ואחד מהשניים נופל למים מומלץ מאוד לבצע גישה עם מנוע. ישנם שני מקרים בהם יש קושי לבצע זאת כך.

א. המנוע לא מניע – במקרה זה מקפלים מיד את מפרש החלוץ ודואגים לשלוט במפרש הראשי מעמדת ההגאי. יש לבצע גישה זו רק עם ה"ראשי" אני אישית ניסיתי (ולימדתי) שיטה זו בחמש ספינות שונות בהצלחה מרובה של הלומדים.

ב. לשייט לא מיומן – עדיף אחרי הנעת המנוע לקפל את שני המפרשים, להכין גלגל הצלה עם חבל ארוך, להגיע מעל הרוח לאדם ולעצור במרחק של 2-4 מטר ואז לזרוק את הגלגל. צורה זו מתאימה לתרגול של בן או בת זוג של השייט. בהדרכות שעשיתי לבנות זוג הן עשו זאת בהצלחה, חלקן אפילו בניסיון הראשון (שייטות פתוחות יותר לרעיונות חדשים וממושמעות יותר).

לכידת ה"אדם בים ע"י חבל עם גלגל – את השיטה הזו מצאתי בלא מעט אתרים. היא מומלצת בים קשה או ע"י שייט בודד ואינה דרשת כמעט תרגול קודם (רק הבנה איך לבצע) בשיטה זו קל יותר לקרב לספינה את ה"אדם בים" גם לשייטים לא מיומנים, כמובן ששיטה זו לא ניתנת לביצוע באם האדם שנפל הינו מחוסר הכרה 

איתור "אדם בים" לאחר אבדן קשר עין דורש התייחסות לשני נתונים:

א. חזרה לנתיב בו שט כלי השיט – הבעיה פחותה כשיש GPS ובו מופיע מיקום ה MOB – (במידה ומישהו לחץ על לחצן זה), או שנתיב ההפלגה של הספינה נרשם על הצג של ה – GPS. הבעיה גדולה יותר אם מסיבה כלשהי אין את הנתונים האלו ואז מבצעים פניה של °60, לאחד הצדדים, מסתובבים לצד השני חזרה לכיוון הפלגה הפוך (°180) מקו ההפלגה המקורי ומתחילים בחיפוש.
ב. התחשבות סטית ה"אדם בים" עם הרוח והגלים – כאשר מגיעים לנקודת נפילת ה"אדם בים" אחרי אבדן קשר עין, מרחק הסטייה שלו תלוי בעצמת הרוח והגלים. עם כשמגיעים לנקודה (מדויקת או משוערת) ולא מגלים את ה"אדם בים" יש לבחון את כיוון סחיפת הרוח והגלים. ביום זה קל יותר, בלילה יש לעצור את הספינה ולבדוק לפחות שתי דקות (רצוי ב-GPS) את הכיוון בו נסחף כלי השיט. לאחר מכן יש לנוע בזהירות לכיוון הסחף.

בתרגיל שביצעתי בגלים בגובה מעל 1.5 מ' ורוח של כ-12 קשר. הטלתי מצוף עם דגל (שבלט מטר מעל המים) עם משקולת ועוגן צף קטן. מיקום נפילת המצוף הוכנס כ-  MOB ל- GPS והתרחקנו למרחק של 0.3 מייל במהירות של כ-5 קשר, ואז שבנו על עקבותינו לנקודת ה- MOB, המצוף עם הדגל לא נראו. ירדנו עם הרוח והגלים ורק לאחר כ- 2 דקות גילינו את הדגל בטווח של כ – 100 מטר. עד שניגשנו אליו עברו כ- 11 דקות, בזמן זה המצוף נסחף כ- 500 מטר!

 

יש לזכור כי אין פיתרון מדויק ואחיד, כל ספינה מגיבה מעט שונה, כל אירוע שונה מקודמו, לכל שייט יש איכויות ומגבלות שונות. זו הסיבה מדוע אני ממליץ לתרגל ולנסות כמה שיטות, ללמוד מהניסיון איזו שיטה מתאימה יותר לספינה ולמשיט (תמיד רצוי לשלוט ביותר משיטה אחת). תרגול ואימונים יוצרים מיומנות. כבר נאמר במקורותינו "קשה באימונים קל בקרב", לכן המיומנות היא פרמטר חשוב מאוד בבטיחותו של השייט.

הציוד התקני הנדרש בכושר שיט הוא שני גלגלי (או פרסות) הצלה, שני חבלים בעלי יכול ציפה באורך 30 מ' ושני פנסים הנדלקים מעצמם.

בכמה מיקרים מצאתי:

א. את החבל הארוך מחובר בצד אחד לגלגל הצלה ובצד השני לפנס. אם זורקים את כל זה למים בלילה, ה"מסכן" התשוש ישחה לפנס ויגלה שעדיין אין בידו אמצעי ציפה.

ב. חבל קשור בקצה אחד לספינה ובצידו השני לגלגל. במקרה כזה אם האיש נפל למים וכלי השיט נע במהירות קדימה (מעל 3 קשר זה מהר עבור השחין), עד שיתעשת, הספינה שטה ממנו והלאה ועליו לשחות בלי אמצעי ציפה עד שהספינה תשוב.

ג. בכמה מיקרים החבל ארוז וקשור היטב בצורה מאוד מסודרת אך השחרור עלול להמשך זמן רב ומיותר.

ד. בציוד הקיים, רצוי שלפחות גלגל הצלה אחד יהיה תמיד עם פנס ומוכן לזריקה וגלגל שני (או אמצעי ציפה אחר) מחובר לחבל ארוך ומוכן לזריקה כשמתקרבים שוב לאדם במים.

 

מכיוון שרוב אירועי "אדם בים" מתרחשים כשיש גלים ורוח ערה ואז הגלגל נסחף כמעט כמו בלון, ממליצים ומשווקים היום כל מיני Drogueהמחוברים לגלגל על מנת להאט במידת האפשר את היסחפותו. היו כבר אירועים שאדם נפל לים, נזרק אליו גלגל והגלגל נסחף כה מהר שהאדם לא הספיק להגיע אליו.

בהפלגה רחוק מהחוף יותר ויותר שייטים מצטיידים במצוף עם מוט הנקרא DAN BOUY, יש דגמים טלסקופים ויש כאלו המתנפחים עם זריקתם למים. היתרון במוט הוא שבים גלי הוא נראה לטווח רחוק יותר. בראש המוט יש דגל "O" ובתחתיתו משקולת ששומרת עליו שלא יתהפך, ומחובר אליו  Drogue. (המוטות היקרים יותר מצוידים גם עם נצנץ ללילה).

 

מכיוון שהבעיה קיימת, ואנשים רוצים יותר בטיחות, ניתן למצוא גם אמצעי הנקרא BOARDשמתנפח במהירות כך שאדם בוגר יכול לעלות ולשבת עליו מחוץ למים וה –  DAN BOUY(מנופח) מתנוסס מעליו. מתחת לבורד יש Drogueהמקטין את היסחפותו. שיטה זו מתאימה להפלגה באזורים בהם יש לצאת מהמים תוך דקות מחשש להיפוטרמיה. למזלנו הים התיכון ברוב הזמן איננו כזה.

 

רשימה זאת הינה רשימה כללית של אמצעים נפוצים, יש לא מעט ציוד נוסף כמו חגורות הצלה מתנפחות המקופלות במארז קטן הניתן להטלה למרחק של עשרות מטרים, אשר מתנפחות מיד עם הגיען למגע במים. בנוסף קיימים אמצעי ביות אלקטרוניים (אישיים) אשר ניתן לאתר על ידם את האדם במים מהספינה או דרך לוויין (נושא רחב הראוי לכתבה נפרדת). 

צמצום אירועים של נפילת אדם לים אפשרי על ידי נקיטת פעולות מניעה לא מסובכות:

א. הדרכה נכונה של הצוות על הסכנה והצורך בזהירות.

ב  איסור ישיבה על מעקים (סיבה נפוצה לנפילה למים).

ג.  גם בים שקט בשייט מפרשים – ביום, להשתדל לנוע מחוץ ל"קוקפיט" מעל הרוח מאחר שכשמועדים מעל הרוח נופלים על הסיפון בעוד שמתחת לרוח נופלים לים.

ד. בלילה, בים גלי או בשיט בודד יש לנוע על הסיפון רק עם רתמת ביטחון הרתומה לכבל החיים. המלצתי האישית היא אפודת הצלה מתנפחת שהיא גם רצועת ביטחון.

ה. בים גלי (גם עם רתמת בטיחות) מומלץ לנוע על הקוקפיט בזחילה על "ארבע", במיוחד אם יש צורך לעשות זאת מתחת לרוח.

ו.  אין לנוע לכיוון החרטום כאשר עמדת ההגאי איננה מאוישת. לפני התנועה לחרטום יש להסב את תשומת לב ההגאי.

במהלך המעקב שבצעתי לצורך הכנת כתבה זו נתקלתי בשייטים רבים שטענו: "אצלי זה לא יכול להתרחש!", שייטים אלו כנראה לא שמעו על "חוק מרפי".

אני תקווה שכולנו נמשיך ונתאמן, ולעולם לא נגיע לביצוע "רטוב", תרתי משמע.