מנהלי המרינות של ישראל מדברים פתוח
מאת: גל קדר
על ניהול מרינה בימי קורונה, על הוראות שלטוניות סותרות, על תיירות השיט הפנימית והזרה ועל הקונפליקט בין שאיפתם לתפקד כמנהלי בתי מלון עם חיוך והמציאות היום יומית המחייבת הקפדה קשוחה, על חוק ונוהלי בטיחות וגם: האם יהיו מקומות עגינה נוספים?
בסוף חודש פברואר, עם סיום הסגר השלישי, נפגשנו, בזום כמובן, עם שישה (מתוך שמונה) ממנהלי המרינות של ישראל. פגשנו את גדי שפריצר מאשקלון, ערן פורטוגלי מאילת, אילן בן יקר מיפו, עופר סער מהרצליה, כפיר חודרה מאשדוד והוותיק שבחבורה עופר דובנוב מתל אביב. נעדרו מהמפגש רוני זיסו מחיפה-מעגן שביט ויורם בן-דוד מעכו, את המפגש הנחה עורך כחול, גל קדר.
״איך אני אמור לנהל את המרינה מהבית?״
גל: הנושא הראשון הוא, איך לא, הקורונה והשלכותיה. לפני יומיים התפרסם סיפורם של חמישה שייטים אשר הפליגו מטורקיה וכניסתם לארץ סורבה על ידי ראשות ההגירה ויתכן גם על ידי גורמי חוק אחרים. העיתונות דיווחה על המתנה מוזרה של 36 שעות בים עד שהותרה כניסתם למעגן שביט, שם נשארה היאכטה והצוות הועבר לבידוד במלונית. האם אירוע זה מייצג את הבעייתיות שבניהול מרינה בתקופת מגפת הקורונה?
עופר: "זה לא מנהל מעגן שביט אשר לא אישר את כניסת היאכטה למרינה, אלא רשות האוכלוסין וההגירה, מנהל הנמל נאלץ להעביר את הוראותיהם בקשר".
גדי: "בפועל אנחנו מוציאים לפועל את החלטות רשויות החוק" (הגירה, מכס, ביטחון, משרד התחבורה ורספ"ן ג.ק).
כפיר: "הרשויות אינן יודעות לטפל בנושאי הקורונה, נתקלנו במצבים בהם קיבלנו הוראות סותרות או שההוראות של רספ"ן בוטלו זמן קצר לאחר שקיבלנו אותן".
בפועל כולם מסכימים שרשויות החוק הפכו את מנהל המרינה לזרוע הארוכה של מדינת ישראל ולא רק בנושא הקורונה. במקום שרשויות החוק יאכפו את איסור הכניסה לישראל, הפכו את מנהלי המרינות לגורם שאמור לאכוף את הסגר הימי ו"לספוג את האש", בשל החלטות של גופי שלטון, מאחר והם הצינור דרכו גופי השלטון מעבירים את הוראותיהם לשייטים. את הקושי התפקודי בימי הקורונה מדגימים עופר דובנוב ואילן בן יקר.
עופר: הוראות רספ"ן דורשות מאיתנו להשאיר את המרינות פתוחות בעת הסגרים, אולם ההוראות אינן דואגות שהמרינות יוגדרו כ"מפעל חיוני" והעובדים יקבלו אישורי עבודה כ"עובדים חיוניים". רספ"ן אישר לשני עובדים בכל מרינה להגיע למרינה, הקורא וודאי יתמה איך קושרים את היאכטות או מעמיקים את המרינה דרך הזום מהבית. אין ברירה צריך למצוא פתרונות".
אילן: "איך אני אמור לנהל את המרינה מהבית?".
כאן המקום להסביר לשייט הקורא למי כפוף מנהל המרינה ומה סמכויותיו. מנהל מרינה ממונה על ידי חברה המוגדרת בחוק כ'מפעילת מעגנה', זוהי בדרך כלל חברה עירונית או ממשלתית אשר קיבלה את השימוש במקרקעי המרינה, ברוב המקרים ממינהל מקרקעי ישראל. בפועל, חברות אלו הן בעלות המרינה ומטרתן היא צמיחה כלכלית. במילים אחרות, הן מיועדות להרוויח כסף ודרישת בעלי החברות המחזיקות ממנהלי המרינות היא שהמרינה תהיה רווחית. למנהל מרינה, כובע נוסף לכובעו כמנהל גוף עסקי, הוא גם 'מנהל מעגנה' כהגדרת התפקיד ב'חוק המעגנות' (מעגנה היא מרינה בעברית). המינוי כמנהל מעגנה ניתן למנהל המרינה על ידי שר התחבורה ומעניק לו סמכויות וחובות הקבועות בחוק. בתוקף מינוי זה יש למנהל המרינה בוס נוסף: רשות הספנות והנמלים של משרד התחבורה-רספ"ן, האמור לפקח ולהנחות את מנהל המרינה, אך גם לתת לו גיבוי ולשמש לו כדובר מול משרדי הממשלה ומול גופים ממלכתיים כמו צה"ל ומשטרה. למנהלי המרינות יש טרוניות קשות כנגד מנהל רשות הספנות והנמלים, רב חובל יגאל מאור. הטרוניה מתומצתת בשאלה: "מתי מנהל רספ"ן ביקר במרינה ופגש אותנו במהלך שתיים עשרה שנות כהונתו?".
למרות הטרוניות כנגד רספ"ן וכאילו באמירה המנוגדת למוצג בקטע הקודם, בנושא אחד היו כל המנהלים תמימי דעים: השבחים אותם העניקו לרוני זיסו אשר סיים למעלה מ-15 שנות כהונה כרכז המרינות ברספ"ן. גדי שפריצר: "הוא הביא לתפקידו מקצוענות והיה זמין עבורנו 24 שעות ביממה. בעבודתנו אנחנו תלויים בקשר עם גורמי רספ"ן ורוני ידע למי להפנות אותנו". כפיר: "היה לי ערוץ תקשורת זמין עם רוני והעדרו יחסר לי מאוד. אני מקווה שרספ"ן יעמידו במקומו מישהו לפחות ברמתו".
למרות הטרוניות כנגד רספ"ן וכאילו באמירה המנוגדת לטרוניות שהוצגו בקטע הקודם, בנושא אחד היו כל המנהלים תמימי דעים: השבחים אותם העניקו לרוני זיסו אשר סיים למעלה מ-15 שנות כהונה כרכז המרינות ברספ"ן
גל: מרינות הן מרכיב חשוב בעיר תיירות ים תיכונית. איך אתם חושבים שניתן לשפר את תיירות השיט לישראל בהנחה שהקורונה תחלוף והים יפתח לשיט?
עופר: "לצערי חופי הארץ אינם מעניינים כמו חופי טורקיה ויוון ואינם אטרקטיביים. בנוסף, איומי הטרור מחייבים פעילות של חיל הים וגורמי ביטחון המטרטרים את השייטים (יאכטונרים) הזרים והם לא מבינים אותה. את משרד התיירות זה לא מעניין".
אילן: "מה יש לתייר לראות באשדוד או באשקלון, קסמים מעזה?".
כפיר: "אנחנו מקבלים בברכה כל יאכטה זרה ועושים עבור כל שייט את המקסימום כדי שייהנו מהשהות במרינה. אני נלחם על תיירות הפנים כדי שיאכטות מהמרכז יפליגו לאשדוד. כבר מהעונה הקרובה מרינה אשדוד תשנה את פניה, האגם (הצמוד למרינה) יושלם ומתוכננת בנייה של בתי מלון. כשם שהמרינה של אשקלון חוברה לעיר ויש בה טיילת, קניון ומסעדות, אני מקווה שגם המרינה באשדוד תשמש יעד לשייטי ישראל. כל שיוט שאנחנו מארחים עולה הרבה כסף, אבל אנחנו עושים זאת באהבה, לא היה אף שייט שדפק בדלת וביקש לארגן שיוט או פעילות ימית אחרת וקיבל סירוב.
גדי: "אני מסכים עם עופר שישראל איננה יעד אטרקטיבי. אבל אני חושב שאפשר לעשות שיתוף פעולה אפקטיבי בין מרינות בארץ ובחו"ל להביא משטים של יאכטות. גם אני מבטיח שכל יוזמה של משט או שיוט שתגיע אלי תתקבל בברכה".
ערן: "העיר אילת חייה ונושמת תיירות, לצערי היום היא דוממת, אבל יש באילת תוכניות גדולות לפיתוח התיירות גם באזור המרינה".
"אנחנו מקבלים בברכה כל יאכטה זרה ועושים עבור כל שייט את המקסימום כדי שייהנו מהשהות במרינה. אני נלחם על תיירות הפנים כדי שיאכטות מהמרכז יפליגו לאשדוד. כבר מהעונה הקרובה מרינה אשדוד תשנה את פניה, האגם (הצמוד למרינה) יושלם ומתוכננת בנייה של בתי מלון״
גל: אני מניח שאצל רובכם אין מקומות עגינה פנויים. האם יש תכניות להגדלת מספר מקומות העגינה במרינות אותן אתם מנהלים?
אילן: "אני עובד בנמל יפו 20 שנה ובתפקיד מנהל המרינה חמש שנים. אני לא זוכר תקופה שביפו היו מקומות עגינה פנויים".
עופר משרה קצת אופטימיות: "השלב הראשון של הסבת מעגן רידינג למרינה אושר על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה. בשלב ראשון תבנה במעגן מרינה ל-300 כלי שיט, 20% ממקומות העגינה יהיו עבור החינוך הימי למרות שהחוק דורש רק 10%, המרינה תועמק לעומק של 4 מטרים ותהיה מיועדת ליאכטות עד 60 רגל אורך, ביצוע שלב זה יארך שנים ספורות. השלב השני של בניית המרינה מחייב הארכה משמעותית של שובר הגלים הראשי. הארכה זו תגדיל את קיבולת המרינה ל- 700 יאכטות אולם ביצוע שלב זה כפוף לאישורים רגולטורים ויישומו ייקח שנים רבות. נמל תל אביב הישן יופעל בקרוב עבור כלי שיט לא ממונעים בלבד, דהיינו: מפרשיות קלות, גלשני רוח, גלשני חתירה, סאפים וקיאקים, מה שמכונה ספורט ימי ירוק. מזח ייעודי לפעילות כבר נבנה ויותקן גם שובר גלים פנימי אשר מיועד למנוע היווצרות תנועת גלים משמעותית בתוך הנמל הישן, הפתיחה מתוכננת לשנה הבאה. בדולפינריום יוקם מתנ"ס לספורט ימי ירוק, בדומה לנמל תל אביב, בתוספת גלשני גלים וקייטים.
גדי שפריצר מאשקלון הוא איש בשורה: "אנחנו במהלך ביצועי אשר נועד להכפיל את מספר מקומות העגינה במרינה הקיימת, נוסיף עוד שלושה מזחים חדשים, מתוכם מזח אחד צף לכלי שיט קטנים, כמו כן מתוכנן שיפוץ של כל מתקני החשמל, המים והתקשורת (פדסטלים). בנוסף ניתן מענה גם לחיבור חשמלי ליאכטות היברידיות, התכניות כבר אושרו ונקוה שנוכל להתחיל בהקדם. תוכנית שיפוץ המרינה משתלבת בתוכנית העירונית של הטיילת והמרינה תעבור תכנית מקיפה של שיפור חזות. אנחנו כבר במקום טוב בנושא זה, אך נהיה במקום טוב יותר".
שכנו של גדי מצפון, כפיר מאשדוד, מבשר כי בששת החודשים הבאים יתווספו עוד 50 מקומות עגינה כתוצאה מארגון מחודש, אך רוב המקומות שעדיין לא נוצרו כבר נתפשו למעשה. "יש לנו רשימת המתנה הכוללת 35 כלי שיט" אומר כפיר ומוסיף: "לאורך שובר הגלים המערבי ניתן לבנות מקומות עגינה נוספים, אולם בנייה זו מחייבת השקעה גדולה והיא לא על הפרק בינתיים, בין השאר כי מתקיימים דיונים על העברת ניהול המרינה (שהיום הוא בידי חברה פרטית) לעירייה".
ערן מאילת מציין כי הנזק הגדול אשר גרמה הסערה יוצאת הדופן בחורף שעבר (2020) ומשבר הקורונה העניקו למרינה באילת הזדמנות לבצע עבודות שיפוץ נרחבות הכוללות בניית תשתיות חדשות במזח המזרחי אשר ניזוק קשה.
עופר סער מהרצליה: "המרינה שלנו כבר בת 30 שנה ואנחנו בגמר הכנת תכנית נרחבת לשיפוץ מתקני המרינה לרבות המזחים, התוכנית מיועדת גם לייעול העגינה. יש לנו ברשימת המתנה 300 כלי שיט אך לצערי בטווח של השנה שנתיים הקרובות לא יהיו מקומות עגינה נוספים".
מילות הסיכום האופטימיות שייכות לגדי מנהל המרינה של אשקלון: "אני בטוח שכאשר תסתיים המגפה כולם ירצו למתוח את המפרשים ולהפליג בין אם בארץ ובין אם לחו"ל, כבר עכשיו עם סיום הסגר התקשרו אלי שייטים מהמרכז וביקשו לבקר, אנחנו נקבל את כולם באהבה".
'כחול' מצטרף באופטימיות לדעתו של גדי.
