ערן פורטוגלי, בן 44, יליד אשקלון, נשוי 9 שנים לצדף, אבא לים, גלי ומעיין.
משהו שלא יודעים עליו: בילה שנתיים בהוואי בגלישת רוח.
 

נולדתי באשקלון, אבל מרינה תל אביב הייתה הבית השני באותם ימים. לאבי הייתה יאכטה והיינו מנצלים אותה במשך כל החגים והחופשות להפלגות בים התיכון. לכשהוצאתי את רישיון הסקיפר בגיל 17 יצאתי להפלגה בת חודשיים עם משפחה ששכרה את שירותי המקצועיים להשיט עבורם את היאכטה. הייתי אז בן 17 ויום. את מסלולי הצבאי התחלתי בקורס חובלים של חיל הים, אותו לא סיימתי והמשכתי את שירותי דווקא בחיל האוויר. עם השחרור, יצאתי להפליג במקומות שונים בעולם אבל ההפלגה הרצינית הראשונה הייתה זו בה חציתי את האוקיינוס בשנת 1996, בהפלגה מאשקלון לפלורידה עם חברים. מאז אני מקפיד להפליג אלף מייל כל שנה כדי לשמור על כושר.
 

פרט לכישורים ימיים שאותם רוכשים בגיל צעיר מאוד, מדובר בחיי קומונה שמלמדים ומעניקים חום לצד קבלת האחר וכמובן גם את אהבת הים.
 

ינקתי את יסודות הים והתפתחות המרינה בבית מאבא, שהקים את המרינה בשנת 1995 וניהל אותה בשנותיה הראשונות. באופן טבעי, עזרתי לו בהפעלה ובניהול המרינה, הייתי באמצע שנות ה-20 שלי וכלי העבודה העיקריים שלי אז היו חושים מחודדים ובנוסף ניסיון הפלגות שרכשתי עד לאותם ימים. לאחר מכן, ניהלתי באופן רציף את המספנה, תוך כדי יצירת מערכת קשרים חברית עם נותני שירותים ומנהלי מרינות בים התיכון. לפני שנתיים חזר תפקיד ניהול המרינה אל המשפחה. כאשקלוני, אני לא יכול לחשוב על תפקיד אחר שהייתי רוצה לעשות.
 

מרינה אשקלון מספקת למשתמשים, הן לתיירים והן לישראלים מקלט מהים ומקום עגינה בטוח מחד וחיי קומונה וקהילה מגוונים מאידך. מבנה המרינה הפתוח ואופייה הפשוט יוצרים קשר הדוק בין היאכטונרים לעיר. להבדיל ממרינות אחרות, כאן רוב כלי השיט קטנים יותר ושייכים לתושבי העיר העושים בהם שימוש תדיר. בנוסף, המרינה היא "פתוחה ומבוקרת", כלומר שמבנה המרינה מאפשר חוויית שיט גם לאלו היושבים על המזח ומתקיים חיבור הדוק בין העוברים והשבים לבין היאכטונרים עוגנים.
 

ההבדל מתבטא בעיקר ברמת כלי השיט, וכן, המרינה פה ביתית וקטנה יותר. תחושת הביתיות והדינאמיות נותנת תמריץ ליאכטונרים רבים להעביר את כלי השיט אלינו למרינה כי יש תחושת שייכות גדולה מאוד לצד הרגשה וניחוח של חו"ל.
 

הימים המרגשים והמעניינים ביותר הם ימי אירוח של משטים בינלאומיים כגון משט האמיר שמתקיים כבר 20 שנה ברציפות בסוף מאי. באותם ימים מגיעות כ-50 יאכטות בעיקר מאירופה והמרינה פורחת.
 

אני חושב שמפרץ קקובה בטורקיה הוא אחד המקומות האהובים עלי ואני מקפיד לפקוד אותו כל שנה מאז שנת 1975. השקט והפסטורליות היא ששובה אותי שם כל פעם מחדש.
 

אני חושב שעבור יאכטונרים מרינה אשקלון ממוקמת על אם הדרך במזרח הים התיכון, היא הקרובה ביותר ליציאה או לכניסה מתעלת סואץ, וכשתופעת הפיראטים בים האדום תיעלם לחלוטין היא תחזור להיות מוקד משיכה לתיירות הקפת העולם שנעצרה.
 

פנאי? אם היה לי זמן הייתי עוסק באחד מתחביבי המים שאני אוהב במיוחד: גלישת גלים או רוח וגם קייט סרפינג. תלוי מה תנאי מזג האוויר מביאים לנו. לא מזמן נולד לי בן קטן וכבר ביום למחרת הייתי במרינה. כמו בשיט, זה עניין של תימרונים וזוויות – צריך לדעת כמה לזוז כדי להספיק הכול.