מתי הגעת להכרות עם הים

נולדתי במרוקו, קזבלנקה, על חוף האוקיאנוס האטלנטי, עד גיל 7 חוף הים היה מגרש המשחקים שלי. ב- 1964 עזבתי את מרוקו עם אימי ושלושת אחי ועלינו דרך הים באופן לא לגאלי, לישראל. ביקשנו להגיע לאשדוד כי הייתה לנו כבר משפחה בעיר, אך נשלחנו לקריית מלאכי, רחוק מהים ומהמשפחה.
התעקשות של אמא שלי להתאחד עם המשפחה החזירה אותי לחוף אשדוד בהיותי בת 12.
באשדוד לא הייתה תנועת נוער ימית לכן הייתי בנוער העובד, בצבא נשלחתי לשרת במודיעין למרות שביקשתי לשרת בחיל הים, הסבירו לי שמודיעין זה קרוב לים!

מתי חזרת לים

אחרי הצבא הלכתי ללמוד חינוך גופני בוינגייט, כשהגיע הזמן להחליט על מגמות והתמחויות בחרתי במגמה הימית אך נשלחתי למגמת של"ח. הפעם כבר הייתי מספיק מבוגרת ובטוחה בעצמי לעמוד על שלי ולהתעקש להתקבל למגמה שרציתי. אחרי מאבקים רבים התקבלתי והשאר היסטוריה. התמחיתי בחינוך ימי במכמורת אצל בכירי המורים של אותה תקופה, חתולי, יורם קידר, גלאובר ועוד.

המסקנה שלי שהנחתה אותי החל מההצלחה בבחירת המגמה הימית היא שלצורך הצלחה צריך להיות נועזים, חצופים ובעלי מרפקים.

מה היה הפרויקט הראשון המשמעותי שעשית

עם סיום הלימודים עברתי לגור ביבנה, עיר ללא חוף אבל קרובה לראשון לציון. באותה תקופה חוף הים בראשון היה בתול, לא בתי ספר ימיים ולא מועדונים ימיים, לא היה בחוף כלום.

פניתי, עם שותף, לעיריית ראשון שיאפשרו לנו לבנות בי"ס לחינוך ימי על החוף. מכיוון שלא הייתה בחוף מעגנה לא יכולנו לפתוח מרכז לחינוך ימי כמו בתל-אביב הרצליה וכו'. בית הספר שפתחנו זכה להכרת משרד החינוך ועיריית ראשון לציון ותלמידי בתי הספר היו מגיעים אלינו ללימודי ימאות והכרות עם הים. עקב הנסיבות יכולנו ללמד את הילדים רק גלישת גלים, גלישת רוח ותפיסת גלים.

ילדים שהתחברו לים הומלצו על ידינו ל"הפועל ת"א" כי בחוף ראשון לא היה מענה לכלי שיט.

האם בין הילדים היו גם ילדות

רוב המצטרפים היו בנים אך ניסיתי לדחוף לקבוצות גם בנות. בדרך כלל על כל 6 בנים היו 4 בנות. ניסיתי להעביר את תפיסת החיים שלי, בה אני דוגלת עד היום כי מוח עדיף על כוח. בלימודי השיט אני מסבירה איך ידע חוסך עבודה.

מתי הגעת לעולם היאכטות

את בית הספר בחוף ראשון לציון סגרנו בשנת 1997. בשנה זו גם עזבתי את יבנה ועברתי לגור בתל-אביב קרוב לים. הביקור הראשון שלי בתל אביב היה במרינה בה למדתי חלק מלימודי השיט שלי בוינגייט. פגשתי את דנית וחזרתי לעולם הים. מכיוון שהיה לי רישיון סקיפר בשכר התחלתי לעבוד כסקיפרית שכירה אצל בעלי יאכטות במרינה שחיפשו מפעילים לכלי השיט שלהם. אחרי 5 שנים של עבודה הצלחתי לרכוש יאכטה בת 30 מתוצרת שבדיה אשר שימשה אותי ואת ילדי ומשפחתי להפלגות כיף לחופי תל אביב ואף לגיחות לחו"ל. במקביל לעבודתי כסקיפרית שיווקתי יאכטות והפלגות על יאכטות של אחרים.

בשנת 2007 הצלחתי לרכוש את יאכטת המפרשים המסחרית הראשונה שלי, ומאז אני ממשיכה באותו ענף של השכרת יאכטות לתענוגות ללקוחות מזדמנים וחוזרים. בתחילה הייתי סקיפרית יחידה על כלי השיט אך עם הזמן ועם התרחבות קהל הלקוחות וגידול הביקוש התחלתי להעסיק סקיפרים מקצועיים שהחליפו אותי בעת הצורך. פיתחתי את נושא השכרת יאכטות לאירועים כמו הצעות נישואין, אירוסין, הפלגות משפחתיות וכו'.

איך מחזיקים מעמד כלכלית בחורף

נכון שהעסק הוא עסק עונתי בעיקרו וכי הפעילות בחורף נמוכה בהרבה מהפעילות בקיץ אבל עדיין בימים יפים יש דרישה להפלגות תענוג. במקביל אני מורה במרכז לחינוך ימי או כפי שהוא נקרא היום בית הספר לחינוך ימי בהרצליה. במרכז הימי, הממוקם במרינה הרצליה, יש כ 2,400 תלמידים. בסתיו ובאביב אני עובדת בבית הספר לחינוך ימי בבוקר עד שעת הצהרים ואחרי שעות הלימודים אני יוצאת להפלגות מסחריות על סיפון הדופור 375 החדשה שרכשתי לא מכבר. בנוסף להפלגות על היאכטה שבבעלותי אני גם משווקת הפלגות בכלי שיט אחרים, החל מהפלגה זוגית ועד יאכטות המכילות 90 נוסעים.

והמשפחה

יש לי בת, בן ושתי נכדות. לשמחתי כל המשפחה אוהבת את הים ואנחנו מבלים שעות רבות על סיפון היאכטה הפרטית שלנו מדגם גאנו 40. אנחנו מפליגים לחופי הארץ אבל בעיקר אוהבים את ההפלגות ב"חופש הגדול" מחוץ לחופי המדינה. בן זוגי גם הוא סקיפר, וחולק איתי אהבה משותפת לשיט ולים.

סימונה דרור, סקיפרית מסחרית המנהלת עסק להשכרת יאכטות.