במקור אני מראשון לציון, ושם גם התאהבתי בעולם הים. כמו כל משפחה, הלכנו לים בכל שבת עם מזרן ים מתנפח. השדרוג הימי החל בחופשה בקלאב מד בסוף שנות ה-70. חופשה שבעקבותיה אבי התחיל לשוט ולגלוש. משם הדרך הייתה קצרה: גדלתי והתחנכתי במועדון הגלישה של ראשון לציון. אבא שלי קנה סירה ספורטיבית מדגם קטמרן, שהבהירה לכולם מהן המטרות והשאיפות שלנו. גם בצבא לא וויתרתי על התשוקה ושירתי בחיל הים בפלגת הדבורים. כשרואים אותי, מבינים טוב מאוד מאיפה אני בא: יש לי הרבה קעקועים שכולם קשורים לים: פולאריס, הגה של הספינה, עוגן וכיתוב – A bad day of sea, is better than a good day on land.

מיד לאחר הצבא, עברתי בין כמה עבודות הקשורות בשיט. בקלאב מד במשך 4 שנים, שם הגעתי לתפקיד של מנהל מועדון השיט בכפר. לאחר מכן עברתי למועדון הגלישה  Surf Pointבניהולו של גדי מינץ בדרום תל אביב.

הייתי מדריך סירה מהירה במשך שנה שלמה, תוך כדי שאני עושה את רישיון ה-30 – רישיון סקיפר לכלי עד 24 מטר. פרט טריוויה מעניין הוא שאני הייתי בעל הספינה הכי צעיר בארץ: בן 21 בלבד.

 

עברתי ליאכטה באורך 36 פיט ומה-36 פיט ל-50 פיט. ביאכטות אלו שייטתי וטיילתי בכל הים התיכון ובים האדום. עשיתי כל מה שצריך כדי להתמקצע וללמוד, כולל "להידבק" למנטורים, בכל הפלגה. בת זוגי הייתה מעורבת, וכך גם שני הבנים שלי. גרנו על כלי השיט משנת 2000 ועד 2013, ומבחינתנו, במגורים כאלה יש רק  יתרונות.

היום אני גר בבית על הקרקע – אבל יום אחד אחזור לגור בכלי שיט שיוכל להכיל את כל בית המלאכה שלי, גלשנים ואופניים – זה רק עניין של זמן.

לקפריסין הגעתי בגיל שבו הבנתי שאני לא צריך לפרק סירה כדי לקלוט בעיה. יש לי מספיק ניסיון והרגשתי שבארץ אני לא ממצה את עצמי: אין בארץ דרישה לרמה גבוהה של תחזוקת כלי שיט. באותו זמן פתחו בלימסול את המרינה החדשה. אמרתי לעצמי שזה הזמן לעבור לעבודת יבשה.

מצאתי את עצמי עובד של מרינה לימסול במסלול לקראת מינוי לסגן המנהל במקום, ביקשו ממני לחתום חוזה ל-6 שנים כי רצו לשלוח אותי ללימודים. קיבלתי "רגלים קרות" ונמשכתי חזרה לים. הלכתי לעבוד כקפטן פעיל על ספינה – השלמתי כל מיני הכשרות שהייתי צריך, וכמובן הרחבתי את ההסמכות הימיות שלי. כיום, יש לי עסק משלי לניהול ותחזוקת כלי שיט. אני משתדל שהעבודה תתבצע מא' עד ת', בדיוק כמו שלמדתי, כולל התמקצעות ברמת תחזוקה אירופאית של כלי שיט. אני עוסק גם בקנייה ומכירה, בעיקר של כלי שיט הנמצאים בקפריסין. אצלי, גם כלי שייט בן 20 שנה ייראה כאילו אתמול הוא יצא מהמספנה.  ככה זה כשהמלח זורם לנו בגוף.

האמת היא שלמרות המיקום, רוב הלקוחות שלי ישראלים, מכיוון שאנחנו נקודת השייט הכי קרובה לארץ, והרבה מהם אוהבים להגיד שהכי כיף לקבל שירות ממי שמבין את השפה שלך. ההיכרות שלי עם השפה והמקום מאפשרים לי לתת ללקוח את החוויה הכי טובה שאפשר.

אחד הדברים החשובים לי ביותר בהתנהלות היום יומית הוא לתת לכל לקוחותיי "וולקאם" חם בכל בוקר. אני  עוזר בכל מה שצריך ונותן טיפים, המלצות או חלקים – הרבה פעמים ללא עלות.

השירות שאני נותן פה הוא פשוט באהבה ובכיף, כי אני מאמין שזו הדרך האולטימטיבית לפרסם את העסק שלי בצורה מאד נעימה, זה עובד. לאחרונה גם פתחתי דף פייסבוק של כלי שיט בקפריסין, בדרך זו אני מספק הרבה חומר על חנויות טובות ועל מסעדות טובות, על המרינות, על מקומות עגינה ומקדם שירותים שניתן להשיג בקפריסין יותר בזול. אנשים כבר מזהים אותי, ואם זה נותן לי להתפרנס בצניעות, אז בכלל מצוין – לא צריך יותר מזה.

 

הפורום לקידום השייט עורך בכל שנה באוקטובר את משט ישראל – קפריסין. אני קורא לכולם להשתתף במשט. קפריסין היא יעד שיט נהדר. כיף לראות את שיתופי הפעולה בין הישראלים, הקפריסאים והרבה שייטים נוספים מכל העולם. זה מדהים לראות את האירועים האלה. אני יושב במרינת לימסול החדשה, ואשמח לראות אתכם. אני מזמין את קהל הקוראים לבוא, להתארח ולהכיר את קפריסין יותר לעומק.