"הים הוא חלק מחיי היות ומילדות אני צוללת (אסף דווקא מגיע מכיוון של טיפוס..). ב-2007 טיילנו בדרום אמריקה ושמענו על אנשים שתופסים טרמפים על יאכטות. אהבנו את הרעיון וחיפשנו סקיפרים שמחפשים צוות. היות והיינו חסרי ניסיון, לא היה קל למצוא, אבל בסופו של דבר הצטרפנו לקרוזר שוודי להפלגה של חודש. החוויה לא הייתה טובה, אבל הובילה אותנו למסקנה: או שלא עושים את זה יותר לעולם, או שעושים בדרך שלנו. חזרנו לארץ, עשינו קורס סקיפרים והתחלנו לתכנן. בזמן הקורס הייתי בת 28 ואת יום הולדת 30 כבר חגגתי בטנריף".
 

"גילינו את עולם הקרוזרים, שבניגוד לשייטים, מפליגים הרבה ורחוק ומבלים את חייהם על יאכטות וזה הקסים אותנו. החלטנו מראש על מסע בן שנה וחצי כי העיתוי והמשך התאימו לעונות הנכונות לחצות את האוקיינוס. בנינו מסלול והתחלנו לחסוך כסף. את ג'ינג'ה קנינו בטורקיה ובמשך כחצי שנה עבדנו והתאמנו. יצאנו מהארץ לפני תחילת העונה כדי להשאיר לעצמנו זמן להתאמן כמו גם מרווח בטוח לטעויות. אסף קרא כמויות של ספרים וצבר המון ידע, בהתחלה בתיאוריה ולאט לאט גם בשטח".

"זה כמו לשאול איך מממנים טיול תרמילאים? אם יודעים לתכנן נכון זה אפשרי. את רוב עבודות התחזוקה, למשל, עשינו לבד כי אסף יודע איך, הפלגנו כמה שיותר עם המפרשים ופחות על דלק, עגנו במפרצים ולא במרינות ובסופו של דבר אלה חיים זולים יחסית".

"בהתחלה הרוב היו ספקניים ולא תומכים. לא ממש הבינו איך בלי הרבה ניסיון אנחנו יוצאים להרפתקה הזו ומבזבזים כסף במקום לקנות בית ולגדל ילדים. אבל אנחנו, שידענו שנעשה את זה לא משנה מה, קבענו תאריך ויצאנו לדרך. אחרי שיצאנו חל מהפך: כל הספקנים התלהבו".

"שמעתי פעם הרצאה של מישהו שהקיף את העולם שאמר שאחרי חוויה כזו, בלתי אפשרי כמעט לחזור להיות שכיר. וזה נכון. היום במיוחד קשה לי עם שגרה נורמטיבית של עבודה משרדית. חיינו 3 שנים על היאכטה ונהנינו מכל רגע".

"את המסע שלנו ליווה בלוג שכתבנו ושהרבה אנשים מצאו בו עניין. לנו לא היה כמעט עם מי להתייעץ בקשר לצורת החיים הזו אבל היום יש לא מעט אנשים – גם משפחות – שמחליטים לצאת להרפתקה כזו. בהרבה מקומות אליהם הגענו היה מועדון קרוזרים כזה שמאפשר להיפגש ולהתייעץ. כשחזרנו, אמרנו לעצמנו שחבל שלא נחלוק את הידע שצברנו וחבל גם שלא נשמע מאחרים שיודעים יותר".

 

אכן, מועדון הקרוזרים הישראלי תפס תאוצה יפה: היום, מנהלות אותו ליאת ודנה הברמן והוא מונה כ 500 חברים בעלי מכנה משותף מרכזי אחד: אהבה לשיט. הם נפגשים אחת לחודש, שומעים הרצאות בתחום, ומחליפים חוויות, ידע וטיפים.

ליאת: "הרבה דברים יפים צומחים מהמועדון – שהחברות בו לא עולה כסף. יש מגוון מרשים של גילאים ובעיקר תחושה שאנשים צמאים לזה ורוצים עוד. נוצרה ממש קהילה סביבו, ציוותים וקשרים יפים בין החברים. המועדון פועל בשיתוף פעולה הדוק עם המרינה בהרצליה – שגם נותנת לו, באדיבותה, את מקום המפגש – עשינו, למשל, שוק יד שניה מוצלח ואנחנו מתכננות עוד הרבה דברים קדימה".

"הייתי רוצה שהפעילויות יתקיימו בתדירות גבוהה יותר, כי חשוב בעיני לעשות למען השייטים בארץ וכי קהילת הקרוזרים היא לא משהו שמתמסמס אלא להיפך – רק מתחזק. יותר ויותר אנשים רוצים להגשים את החלום הזה והמטרה היא שיהיה לכל אלה מענה אצלנו.