"כמו כל אילתי, גדלתי צמוד לחוף וכבר בגיל 10  שחיתי עם מסכה ושנורקל ודגתי דגי סול עם שיפוד או הוצאתי צדפים כדי למכור לתיירים". יעקב למד בבית ספר במגמה ימית, במקביל הפליג במועדון השיט של אילת במפרשיות 420, לייזר וגלשני רוח. (חברו ללימודים ולמועדון היה הרמטכ"ל הנכנס גדי איזנקוט). הצעד הבא היה צפוי- גיוס לחיל הים." זה היה צעד טבעי ללכת לחיל הים ובשבילי לא הייתה שום אפשרות אחרת. ההתלבטות היחידה שלי הייתה בין שייטת 13 לקורס חובלים." מספר יעקב. הוא בחר בחובלים אך לא סיים. "לא ראיתי את עצמי בצבא הקבע ולכן עזבתי את הקורס והמשכתי את השירות על סטי"ל ולאחר מכן על דבורה".
 

"כשהשתחררתי עבדתי בדיג ובשדה התעופה באילת. באותה תקופה היו המון לובסטרים בחופי סיני. עם רדת החשכה היינו מפליגים, תופסים אותם ומוכרים למסעדות באילת. אבל זה לא סיפק את חיידק הים שבתוכי. עשיתי הרבה סקי מים. מהר מאוד הוצאתי רישיון מסחרי לסירה מהירה והתחלתי ללמד סקי מים בחופשות. בשנת 1985התחביב הפך לעסק ואחי הצטרף אלי. מהר מאוד התחלנו לקנות סירות, לבנות דוברה ולהביא אבובים ובננות לחוף."
 

"מהרגע הראשון היה לכל אחד מאיתנו תחום אחריות מוגדר. גם כשהתווסף אלינו האח השלישי, דאגנו שיהיה לו תחום משלו. זה עובד נפלא ובהרמוניה. לראיה, גם החוף השני הגדול באילת העוסק בפעילויות מים, חוף חנניה, מנוהל על ידי אחים, מה שמראה שזה עובד נכון".
 

"כשעברנו לחוף הצמוד למלון הסלע האדום בשנת 88, היו המון התנכלויות ומהומות מצד פולשי חוף וצעירים שיכורים. זה היה חוף נטוש. טיפחנו אותו, גידלנו צמחיה והצלחנו להוציא את הבלאגן מהחוף. השקענו בו את כל הרווחים והמרץ והצלחנו לשקם אותו.

"כשהחל ענף ספורט המים להתפתח, היו המון פציעות, בהתחלה הפעלנו בננות טוריות. לפני 8 שנים, הוחלט על ייצור של בננה כפולה יציבה ולא מתהפכת, ומאז כמות הפציעות ירדה עד כמעט לאפס. כך גם בתחום האבובים. "עוד מגמה עסקית שאפשר להצביע עליה, היא התנועה מלקוחות פרטיים לקבוצות.זוהי מגמה הגורמת נזק לענף השיט בסירות קטנות. גם הלקוחות הפרטיים מגיעים כבר אחרי שעשו שיעורי בית וקנו כרטיסי הנחה וקופונים, קשה לשרוד ככה."

"הענף הוא עונתי ותנודתי. אנחנו עובדים רק 140 יום בשנה ובשאר הימים מצטמצמים. גם בחורף אנו חייבים לשמור על המשיטים שלנו ומשלמים להם משכורת. קשה היום למצוא משיט מסחרי מיומן, מנוסה ואחראי. בעיקר בשל הקושי להוציא רישיון שיט מסחרי."יש מגמה של שחיקה רבה ברווחיות. יש תחלופה רבה בעיקר של עסקים חדשים. אנחנו מצליחים לשרוד בעיקר בשל ניסיוננו הרב והעובדה שיש לנו צי גדול וחוף משלנו ".   
 

"אפשר לראות שמנהל הספנות והנמלים הציב מצופי סימון והגביר את האכיפה על כלי השיט המסחריים באמצעות בדיקות שוטפות. בנוסף המשטרה אוכפת את החוק במפרץ. במקביל ועד תחנות השכרת כלי השיט שבו אני חבר פעל שלכל מספר תחנות יהיה תחום שיט מוגדר משלו על מנת לצמצם תאונות.

"הרגולציה השתנתה מאוד. כעת, מאז שנכנס מפקד מרחב משטרה חדש, הוא סגר מספר פעמים עסקים לספורט ימי כתוצאה מתאונות. חלקן אפילו קלות מאוד. לצערי, המשטרה משתמשת בסמכותה בקלות רבה וסוגרת עסקים במטרה להרתיע את המשיטים והתחנות. המשטרה לא מבינה שגם האינטרס שלי כבעל תחנה הוא למנוע פציעות. אנחנו מתדרכים ודואגים לשמור על כללי הבטיחות. במקום לבדוק את המקרה לגופו ואם המשיט התרשל להעניש אותו, המשטרה נותנת "עונש סביבתי" לתחנה ופוגעת בפרנסת משפחות רבות". 
 

לדעת יעקב קיסוס, רישוי המשיטים המסחריים חייב לעבור רפורמה. "הכשרה של משיטים מסחריים מסורבלת, ארוכה ובחלקה לא רלבנטית. לקבל רישיון מסחרי צריך להמתין מעל שנה ולעבור ארבע בחינות. הדבר מרתיע אנשים איכותיים, והם פונים לתעסוקה אחרת. בשם וועד התחנות גייסתי את ראש העיר אילת ואת חברת הכנסת מירי רגב יו"ר ועדת הפנים כדי לקדם את הנושא. בנוסף לרפורמת חקיקה אנו פועלים להגדיר את העבודה בספורט הימי כעבודה מועדפת על פי חוק חיילים משוחררים. אנחנו רצים לגייס כוח אדם איכותי לתחום. אני רק יכול לקוות שהנושא יגיע לכנסת הבאה."