אירנה פשוטין עלתה לארץ מאוקראינה בגיל 25, עד אז הייתה מורה להתעמלות. היום, בגיל 57 היא סגנית אלופת אירופה בלייזר לסניורים.

"נולדתי אליו ? ממש לא. נולדתי בקור של אוקראינה ושם הוסמכתי כמורה להתעמלות. לא היה לי שום קשר לשיט לפני שהגעתי ב-91 לארץ. כשעליתי, משרד העלייה נתן כמה קורסים למורים להתעמלות וביניהם היה גם קורס ימאות. הצטרפתי והתאהבתי. כשהקורס נגמר החלטתי להמשיך ללמוד בהפועל עכו ומשם הדרך לקציני ים הייתה קצרה."

"אחרי שסיימתי את הקורס והמשכתי באגודת השיט הפועל עכו, התחלתי לחפש ברצינות עבודה בתחום. מהר מאוד הגעתי לבית הספר, גם כי אני מאוד אוהבת ילדים. למעשה – כשהייתי צעירה חשבתי שאני בכלל אהיה גננת. היום אני כבר 20 שנה בבית הספר, ועדיין המורה האישה היחידה בקציני ים בארץ."

 

"כשהגעתי לקציני ים עכו, הייתי צעירה בלי הרבה ניסיון וכמעט ללא שפה. ביקשתי מהתלמידים שיתקנו אותי ויעירו לי כי כך לומדים בצורה הטובה ביותר. אני חושבת שהם היו טובי לב וקיבלו אותי באהבה עם הטעויות שלי, ואולי גם מזה למדו משהו על החיים, כי אחר כך הם העריכו כל מילה שיצאה לי מהפה.

 קציני ים זהו בי"ס ימי בתנאי פנימייה ויכולת יציאה ללימודי ים הכי טובה שראיתי. נראה לי שזה בית הספר הכי טוב לחיים. גם הבת שלי הלכה לשם מכיוון שאני מאמינה במקום הזה. זהו מקום מיוחד שמכין אותך להתמודדות בחברה סגורה אשר מחייבת, אחווה והדדיות תוך למידה על האחר שגר איתך בחדר כל השנים וגם, ואולי הכי חשוב, עצמאות מגיל צעיר." 

 

"אימנתי בקציני ים עכו את נבחרת לייזר, הגענו פעמיים לאליפות עולם, אבל בשלב מסוים הסירות נמכרו. במחשבה מהירה החלטתי לקנות את אחת הסירות וכך יצא שב- 2010 היה בידי לייזר והחלטתי לחשוב מה הלאה. התחלתי להתאמן ויצאתי לאליפות העולם הראשונה כשאני בת קצת פחות מ- 55. בלי יותר מדי תכנון – הגעתי להיות סגנית אלופת העולם."

 

"שגרת האימונים שלי מתחילה בערך חצי שנה לפני התחרות. יש לי כושר גופני טוב. אני עובדת 7 ימים בשבוע אז אין לי הרבה זמן להתאמן. לפני תחרות מתאמנים 4 פעמים בשבוע. ביומיום אין לי מאמן אבל לפני תחרות ביקשתי מאנשים שונים שיאמנו אותי." 

 

"אליפות העולם הייתה עבורי חוויה בלתי רגילה. אני חושבת שבתחרות הזו הריעו לי יותר אנשים שאני לא מכירה מאי פעם. התקבלתי בהמון תרועות ופירגון. בארץ אין מספר כזה של  אנשים בתחרויות שיט בכלל. באופן כללי רמת התחרויות בארץ נמוכה בהרבה מזו שבארה"ב. אני לא מאשימה את האנשים בארץ, והסיבה שהדברים הם כך היא בגלל כמות האנשים שחיים שם ונחשפים לענף ספורט כזה. רק בסן פרנסיסקו יש אותו מספר תושבים כמו שיש בכל ישראל. אי אפשר בכלל להשוות. אבל חוויה כזו היא יוצאת דופן ואני מאחלת אותה לכל אחד."

"הענף בארץ מתמקד בעיקר בצעירים וזה לגיטימי אבל גם למבוגרים צריכה להיות כאן אוזן ותמיכה. בשנה הבאה מתקיימת אליפות העולם לסניורים בצרפת. אני מאוד רוצה להשתתף אבל בגלל שאני מוציאה את כל כספי האימון מכיסי, אני צריכה למצוא ספונסר שזה דבר מאוד קשה פה בענף."