כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
גליון 4
הוציאו חוזה? המשפטן בועז רווה סוקר את החוזים עליהם נדרשים השייטים במרינות לחתום.
המסקנות מחייבות את כל הצדדים לרבות מינהל הספנות לפעול.
החוזים למתן שירותי עגינה
מסמכי ההתקשרות לקבלת שירותים במרינות בישראל, מנוסחים על ידי מפעילי המרינה בטופס עליו נדרשים לחתום בעלי כלי השייט. בין הנוסחים השונים של טפסי המרינות השונות קיימים הבדלים קלים. הקו המנחה זהה: הטלת מקסימום חובות על מקבלי השירות, והטלת מינימום חובות על מפעילי המרינות.
אמנם במרבית החוזים נוקטים בלשון רבים בתאור השירותים הניתנים על ידי המרינה אולם מקריאת המסמך מסתבר שבעל כלי השייט מקבל התחייבות מהותית ומחייבת לשירות אחד (שאף הוא אינו בבחינת "שירות" הדורש פעולה אקטיבית מצד נותנו) : רשות לעגינת כלי השיט בשטח המרינה. לרוב מתלווה לרשות זו תנייה הפוטרת את המרינה מכל אחריות לנזק ולעיתים תנייה הקובעת כי זכות העגינה הינה על בסיס מקום פנוי.
יתר השירותים כגון התחייבות לאספקת מים, חשמל, שמירה על עומק מתאים, סימון נתיבי שיט ומכשולים, מודיעין, שירותי שמירה וכיוב' אינם כלולים בהתחיבויות מפעיל המרינה או שהם מנוסחים באופן המקנה למפעיל המרינה שיקול דעת מוחלט בדבר היקפו של השירות וזמינותו.
היתר העגינה כפוף להוראות תקנון המרינה "כנוסחו מעת לעת" ולפיכך היקף השירות ללקוח נתון לשינויים אפשריים, שיבוצעו באופן חד צדדי על ידי מפעילי המרינה.
 
גופים ציבוריים מאלצים את הציבור לחתום על חוזה שבו תנאים מקפחים
המרינות נמצאות במקרקעי ייעוד, היינו מקרקעי ציבור המיועדים לתועלת הציבור. מינהל מקרקעי ישראל מסר את הקרקע היקרה הזאת לרשויות ציבוריות (עיריות או חברות שהעיריות בעלות מניותיהן). למרות שלכאורה צריכים המשתמשים לחתום על חוזה מאוזן עם גוף ציבורי, מכילים החוזים תנאים מקפחים, כגון התנאי לפיו רשאי מפעיל המרינה להפסיק בכל עת את רשות העגינה "מכל סיבה שהיא לפי שיקול דעתו הבלעדי", והמשתמש חייב להוציא את הספינה מהמרינה תוך תקופה קצרה ביותר. אני מודה באחריותי לניסוח חלק מהתנאים האלה, אותם ניסחתי כאשר גיורא קדר הפעיל את המרינה בת"א, שהיתה אז מרינה יחידה. התנאים המקפחים ב"כתב החברות" שניסחתי היו אז כורח המציאות, לנוכח "המלחמה" בין חברת אתרים – בעלת המרינה בת"א, לבין קדר – שלא היה לו מעמד חוקי במרינה, מלבד היותו המחזיק בפועל במרינה, והוא נאלץ לנהל את המרינה תוך מאבק עם אתרים, שלא נתנה לו גיבוי כלשהו כלפי המשתמשים ולהיפך שלחה מכתבים לבעלי כלי השייט לבל ישלמו כספים לגיורא, שהוגדר ע"י אתרים כ"מסיג גבול".
בשנת 1984 פינה גיורא את המרינה, ובהתאם להסכם הפשרה רכשה ממנו אתרים את השקעותיו וזכויותיו במרינה. בדיונים בביהמ"ש טענה אתרים כי לטובת הציבור ברצונה לנהל בעצמה את המרינה. למרות זאת ביחסיה עם המשתמשים המשיכה אתרים להשתמש במסמך שנקרא כתב חברות/התחייבות, שנוסחו נשאר עד היום כמעט ללא שינוי. יתר מפעילי המרינות השתמשו בדוגמת "כתב החברות" של "מרינה אתרים", וניסחו מסמכים דומים שחלקם מקפחים יותר את זכויות המשתמשים.
 
הצעת חקיקה - "תקנות הנמלים סדרים בנמלים ובמעגנות"
תקנות הנמלים (בטיחות השייט) מסדירות רק את תנאי הבטיחות הנדרשים בהשטת כלי שייט. על השימוש בנמלים המסחריים חיפה, אשדוד, אילת (ולאחרונה גם חדרה) חלות תקנות הנמלים הכלליות.
בכל הקשור למרינות נוצר חלל בחקיקה, שאותו מילאו הוראות שניתנו ממספ"ן, הוראות חוק רישוי עסקים וכללי השימוש במרינות כפי שנקבעו ע"י מפעילי המרינות, ונכללו במסמכי ההתקשרות עם המשתמשים.

הצעה של חקיקת תקנות למעגנות קיימת כבר כ10- שנים, היתה במשך זמן ממושך על "אש קטנה" ורק לאחרונה קיבלה תאוצה. מעיון בנוסח האחרון, של התקנות המיועדות לחול על המרינות (תקנות הנמלים – סדרים בנמלים ובמעגנות), מתברר שבנוסף להוראות הבטיחות והוראות לבעלי כלי השייט בדבר התנהגות במרינות, מכילות התקנות המוצעות גם פרק הדן בחובות מפעילי המעגנות. פרק זה קובע חבות של מפעיל המעגנה להקמת תשתית, מערכות ומתקנים במעגנה, סימון נתיבי כניסה ויציאה, שמירה על עומק מספיק, החזקת ציוד חירום והצלה, חובה למתן מידע במטאורולוגיה וניווט במימי החופין, מכשולים ואיזורים אסורים לשייט, וכן התקנת מערכת תאורה מתאימה, ומערכת כיבוי אש. בנוסף לבטיחות מחוייב המפעיל גם להפעיל תשתית לאספקת חשמל ומים לכלי השייט, תחנת תדלוק, שירותים ומקלחות, ומערכת לקליטה וסילוק של שפכים, כולל מי שיפוליים, שמן משומש וכו'.
אין ספק שלאחר שיינתן תוקף חוקי לתקנות המוצעות, ישופרו תנאי השימוש במעגנות, אולם לדעתי, בנוסח המוצע יישארו "חללים" בתנאי ההתקשרות המסחריים, בעיקר בתחום התעריפים וכן בתנאים של הזכאות לקבלת השירותים במעגנות, על "חללים" אלה ימשיכו לחול התנאים הדרקוניים שנקבעו ע"י מפעילי המרינות. בהצעת התקנות אין התערבות של גורם כלשהו, ואין כל פיקוח על גובה תעריפי השימוש במעגנות ומתקניהן. בנוסף לכך – אין חובה על המעגנה לקבל כלי שייט מסויים לעגינה – גם אם קיימים מספיק מקומות לעגינה.
לפיכך, מנהל המעגנה רשאי שלא לאשר לכלי שייט להיכנס למעגנה, ולהורות לבעלי כלי שיט להוציאו מהמרינה.
לעניות דעתי, צריך להרחיב את התקנות ולכלול בהן הוראות בדבר חובת מתן השירות לכלי השייט, באופן שמפעיל מעגנה לא יוכל למנוע עגינה במעגנה אלא מטעמים סבירים, שניתן יהיה לערער עליהם בפני האחראי על המעגנות במספ"ן.
בהקשר זה יש לציין שהמעגנות נמצאות בקרקע ציבורית בשפת הים, המהווה משאב ציבורי שאין לו תחליף. מספר המרינות מצומצם, וכל אחת מהן מהווה "מונופול" באזור בו היא נמצאת. קיים חשש שמפעילי המעגנות מתאמים או יתאמו בעתיד את מחירי השירותים ויתר התנאים המסחריים שלא נקבעו בתקנות, ונחוץ פיקוח ציבורי מתאים.
לדעתי, חסר בתקנות גוף מפקח ציבורי/נייטרלי, שהמשתמשים במרינה וכן מפעילי המרינה, יהיו רשאים לפנות אליו בתלונה והחלטתו תהיה מחייבת. קיומו של גוף כזה ירתיע את מפעילי המרינות מלפעול בשרירות לב.
 
סיוע למשתמשים בחוק החוזים האחידים
בהעדר סיוע בתקנות המוצעות להגנת המשתמשים מפני תנאים מקפחים, ניתן יהיה להעזר בהוראות חוק החוזים האחידים.
"חוזים אחידים" - מהם,  חוק חוזים אחידים, תשמ"ג1982- הינו חוק צרכני שמטרתו "להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים" (סעיף 1 לחוק).  חוזה אחיד מוגדר בחוק חוזים אחידים כ"נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם".
מאחר והחוזים מנוסחים על ידי מפעילי המרינות ומיועדים לצורך התקשרות עם מספר בלתי מסוים של בעלי יאכטות, חלה לגביהם הגדרת "חוזה אחיד". בהתאם לחוק חוזים אחידים בית המשפט ובית הדין לחוזים אחידים, רשאים לבטל או לשנות "תנאי בחוזה אחיד שיש בו, בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות, משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות".
הוראות אלו נועדו ליצור איזון בין צדדים לחוזה שיחסי הכוחות ביניהם אינם שקולים: הספק לעומת הלקוח. הספק, כמי שמכתיב את תנאי ההתקשרות עשוי לנצל את כוחו ולכלול בהסכם המוכתב על ידו הוראות מקפחות. בענייננו, חוסר השוויון בין הצדדים מתעצם נוכח העובדה כי מיקום המרינה והעדר מתחרה סמוך כופים על בעלי היאכטה התקשרות עם מפעיל מרינה מסוים, וגם אם ישנן מרינות סמוכות – תנאי ההתקשרות שלהן – דומים מאד.
 
דוגמאות לסעיפים מקפחים בטפסי מפעילי המרינות
תוכנו של המונח "קיפוח" משתנה עם שינוי הזמן והנסיבות. סעיף 4 לחוק החוזים האחידים כולל תנאים אשר יחשבו כתנאים מקפחים. אין מדובר ברשימה סגורה אולם מדובר בתנאים אשר החוק קובע לגביהם חזקה של קיפוח. בהתאם לתנאים אלו עשויים להתבטל סעיפים שונים בטפסי מפעילי המרינות כגון:
א. סעיף המקנה למרינה זכות לבטל או להשעות או לדחות את ביצוע החוזה או לשנות חיובים מהותיים של המרינה הינו תנאי מקפח לפי סעיף 4(2) לחוק חוזים אחידים. דוגמא לתנאי מקפח בהתאם לסעיף 4(2) לעיל הוא סעיף על פיו הפרת התקנון החל במרינה מעת לעת מקנה למרינה סנקציה מיידית של פינוי כלי השיט מהמרינה או ביטול הרשות לעגון במרינה כך גם לגבי סעיפים המקנים למרינה זכות גורפת לביטול החוזה בכל מקרה בו בעל היאכטה מאחר בתשלום דמי העגינה ו/או תשלומים אחרים, ו/או במקרה בו לא ממלא בעל היאכטה את הוראות מנהל המרינה. משמעות סעיפים אלו היא כי בכל מקרה של הפרה של הוראות התקנון ו/או הוראות החוזה, מזערית ככל שתהיה, רשאית המרינה לבטל את החוזה עם בעל היאכטה, גם מבלי לתת למשתמש התראה ומבלי שטענת ההפרה התבררה בבימ"ש או בפני גוף מבקר כלשהו.
ב. התנאי לפיו תקנון המרינה בשינויים מעת לעת מחייב את המשתמשים עשוי אף להחשב כתנאי מקפח לפי סעיף 4(4) על פיו תנאי מקפח הוא "תנאי המקנה לספק זכות לקבוע או לשנות על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה, מחיר או חיובים מהותיים המוטלים על הלקוח, זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק". ככל שהתקנון החל במרינה קובע חיובים מהותיים הרי שזכותה החד צדדית של המרינה לשנות את התקנון, הינה תנאי מקפח.
ג. סעיפים הפוטרים את המרינה מכל אחריות לנזק לגוף ו/או לרכוש הם סעיפים העשויים להחשב כתנאי מקפח לפי סעיף 4(1) לחוק הקובע כי תנאי מקפח הוא "תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי".
ד. סעיפים על פיהם מוותרים בעלי היאכטות על טענות כלפי המרינה עשוים להחשב כתנאים מקפחים בהתאם לסעיף 4(8) לחוק על פיו תנאי מקפח הוא "תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות...".
לדוגמא: סעיף על פיו מוותר בעל היאכטה על כל טענה כלפי המרינה בעניין מקום פנוי במרינה לעגינה, סעיף על פיו מתחייב בעל היאכטה שלא יהיו לו כל טענות כלפי עבודות בניה המבוצעות במרינה (כגון טענות אי נוחות וכיוב', וכן סעיף על פיו פוטר בעל היאכטה את המרינה מכל אחריות לנזקים העשויים להיגרם ליאכטה בעקבות גרירתה על ידי המרינה.

 
אחריותם של מפעילי המרינה לפי חוק השומרים
בחוק השומרים, תשכ"ז1967- מוגדרת פעולת "שמירת נכס" כ"החזקתו כדין שלא מכוח בעלות". "שומר שכר" מוגדר בחוק השומרים כ"שומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לצמו, ואינו שואל, הוא שומר חינם".

האם מפעילי המרינה הינם "שומרי שכר"?. חשיבות ההכרעה בשאלה זו היא לעניין אחריותם של מפעילי המרינה לנזקים שעשויים להגרם לכלי השיט שבתחום המרינה.
אחריותו של "שומרי שכר" קבועה בסעיף 2 לחוק השומרים:
"שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן. כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".
בהתאם לפסיקה, לצורך קיומה של פעולת שמירה יש צורך ב"חזקה", שהיא חזקה פיסית ממשית של הנכס נשוא השמירה ויכולת המעשית לפקח על הנכס ולקיים שמירה עליו".
האם במסגרת ההתקשרות בין מפעילי המרינה לבין בעל היאכטה מוקנית לבעל היאכטה זכות לעגינה בלבד (המקבילה לזכות חניה בחניון) או שמא מדובר ביצירת קשרי שמירה ?
הפסיקה, בבואה להכריע בשאלה זהה לעניין אחריות מפעילי חניון לגניבת כלי רכב נעזרה במבחנים עובדתיים כגון: העובדה שהחניון היה סגור, העובדה כי הוצב שומר מטעם מפעיל החניון, ועובדות נוספות.
בענייננו, מדובר בהתקשרות חוזית בין מפעילי המרינה לבין בעל היאכטה. שלא כלולה בה בדרך כלל התחייבות של המרינה למתן שירותי שמירה. אולם, זו עשויה להיקבע במשתמע, כתנאי מכללא. ויובהר, אף אם מטרת שמירת הנכס הינה מטרה טפלה למטרה העיקרית, עגינת כלי השיט, אזי אחריותו של מפעיל המרינה בהתאם לחוק השומרים הינה לנזקים שנגרמו ברשלנותו ונטל ההוכחה הוא על השומר (המרינה) להוכיח כי לא התרשל.
סעיף 14 לחוק השומרים קובע כי "הוראות חוק זה יחולו על שמירת נכסים כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון ובאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם שבין הצדדים". בטפסי ההתקשרות קיימים סעיפים הפוטרים את מפעילי המרינה מכל אחריות לנזק שעשוי להיגרם לכלי השיט שנמצא בתחום המרינה, אולם ספק אם סעיפים אלה יוכרו כמעניקי פטור למרינה מרשלנות בשמירה אזורית, לנוכח הוראות חוק החוזים האחידים.

 
סיכום
רצוי שייקבע בתקנות גוף מפקח גם מבחינה מסחרית, על היחסים שבין מפעילי המרינה לבין המשתמשים.
בהעדר הוראות ברורות בתקנות, לא נותר אלא לסמוך על חוק החוזים האחידים ועל סעיף 39 לחוק החוזים הקובע: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה.".
ביהמ"ש הרחיבו מאד בפסיקתם את חובת "תום הלב" ויש להניח שבהתדיינות בין מפעיל מרינה לבין משתמש, יבחן ביהמ"ש האם פעולות מפעיל המרינה נעשו בתום לב ובדרך מקובלת.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<