כחול 73 - ינואר 2018
שנה חדשה / גליון חדש עם כתבות מחממות לחורף!



 
דף הבית > מדור הדיג > דייג אוהב דגים 12
דייג אוהב דגים 12
מקצוען הרואה בדיג ספורט, נותן טיפים ופילוסופית חיים מענינת

ארמנדו אלטיט
מאת אשר וטורי
ארמנדו אלטיט מקצוען בדיג, באמת אוהב דגים. הוא דג לשם הדיג בלבד, משליך את רוב הדגים שלו חזרה לים, ואפילו בוחר בחוטים דקים במיוחד, כדי לתת לדג סיכוי גבוה יותר להימלט.
בלב שדרות ירושלים ביפו, במקום שבו מתחבאות בורקסאיות בולגריות וחומוסיות אסליות, שוכן גם אחד המקדשים של הדיג הספורטיבי בישראל, חנות הדיג הקטנה של ארמנדו אלטיט. אל ארמנדו הולכים כדי לחדש את מלאי הפיתיונות, לתקן חכה (המקל, המקל) שהתעקמה, רולר שמזייף, הולכים להתייעץ לגבי בחירת החוט לדיג כזה או אחר, ובעיקר כדי לשמוע סיפורים. וכאלה, יש לארמנדו למכביר. ארמנדו נולד במוגדור שבמרוקו. עיר נמל קטנה לחוף האוקיאנוס האטלנטי. בתור ילד, כך הוא זוכר, נהגו ההורים בתום יום הלימודים "לטעום" את העור שלו. אם הטעם היה מלוח, סביר להניח שאת יומו העביר בים במקום בבית הספר המקומי. "זה היה התפקיד של אימא שלי", הוא נזכר. "היא הכירה אותי היטב, וידעה עם מי יש לה עסק".
אל הדיג הראשון שלו, התוודע ארמנדו כבר בגיל 6 או 7. "הייתי מנסה את מזלי בשלוליות שליד הים, ככה בלי כלום. אבא שלי נהג לומר לי, ’רוצה ללמוד לדוג? נראה אותך תופש דגים בלי חכה ורשת. דייג טוב צריך בראש וראשונה ללמוד איך לדוג דגים בידיים חשופות’. ככה הייתי יושב וחושב איך לתפוס את הדגים, וממציא כל מידי שיטות או ליתר דיוק כל מיני קומבינות כיצד לתפוס דגים, ופה ושם גם הייתי מצליח".
מה הסוד הגדול של הדייג, אם יש סוד שכזה?
ארמנדו: "הדייגים מחולקים לקבוצות. יש למשל דייגים שכל הזמן עצבנים ומקללים את כל העולם, כי הם לא כל כך מצליחים במשימה שלהם. מקללים את המדינה ’שגנבה’ להם את הדגים עם כל הזיהום של הים, מקללים את המזל שלהם". "הכעס על המדינה, יש לו על מה להתבסס. שכן ברור שהזיהום של הים שלנו הוא קטלני לגבי הדגים. למשל, פעם כשהיינו צעירים, יכולנו לראות עשרות אלפי סרטנים קטנים על חופי הים שלנו, רצים ומשתוללים. זה היה מחזה מרהיב. כיום הם נעלמו. לאן? הרי אלה לא סוגי סרטנים למאכל או כאלה שניתן לעשות בהם שימוש מסחרי, כך שאי אפשר להאשים מישהו שדג אותם או סחר בהם. הם נעלמו בגלל השינויים בסביבה של הים".
"המסקנה שלי היא שיש גורמים סמויים שפוגעים ביסודיות בשרשרת הביולוגית של הים. הרי כל דג, כל יצור בים, יש לו תפקיד. לא יצור, תמיד הוא אוכל מישהו, ותמיד יש מי שאוכל אותו. ברגע שאתה פוגע עם איזה חומר רעיל בסוג מסוים של בעל חי, חלאס. הרגת את כולם. לכן זה ברור מאליו שכמות הדגה בים התיכון, ובמיוחד באזור שלנו, התמעטה מאוד".
"בארץ שלנו בעיית הדייג גדולה במיוחד. בכל מקום שאתה מגיע, סוגרים לך את הדלת או ליתר דיוק את הים. כאן שטח צבאי סגור, ושם מפעל בטחוני, ובמקום אחר חברת חשמל או שטח פרטי של מישהו. הדייג הישראלי מוצא את עצמו בעל כורחו מעין עבריין שפורץ לאזורי דייג שאסור לו להגיע אליהם".
"גם המזחים הרבים שבנו לאורך חוף הים התיכון שלנו, פגעו בדגים. לאנשים כמוני זה ברור לחלוטין. זה מכריח אותנו הדייגים להרחיק מאוד מהחוף כדי למצוא דגים. הדבר הזה מתסכל אותנו הדייגים עד מאוד. הבעיה היא שנראה כי אין לנו בכלל כוח אלקטורלי. לדעתי אם היה לדייגים כוח, הם היו מתארגנים ומשמיעים את קולם. אלה דברים שצריך להלחם עליהם. אבל אני לא מבין בפוליטיקה".
מה עושים?
ארמנדו: "דייג הז’רז’ור בארץ שלנו הוא דל מאוד, בגלל הדילול הזה של החוליות בשרשרת של הדגים. אני צופה שבשנים הקרובות נמשיך לז’רז’ר שעות על גבי שעות, והשלל שלנו יהיה בסך הכל דל".
אומרים שגם סכר אסואן של מצרים, פגע בדגה בים התיכון.
ארמנדו: "זה נכון. אבל אני לא מאלה שמפילים את כל האשמה על סכר אסואן. אל תשכח שמצד שני, פתיחת התעלה הביאה לכך שזרמו אלינו לים התיכון עשרות סוגים של דגים טרופיים שבעבר נראו רק בים סוף. למשל, הדג המכונה אצלנו "הקומוניסט".
כפית מבריקה על תקן של ז’רז’רה
מה מחבר אותך עם הדייג?
ארמנדו: "לדוג זו חוויה מהממת. קשה להסביר. הבעיה האישית שלי היא שהגעתי אחרי כל כך שנים למחשבות מחודשות על הנושא הזה. מצד אחד, אני מאוד מאוד אוהב לדוג. מצד שני, תוך כדי האהבה שלי, אני נכנס לבורא עולם בדלת הראשית ומתחשבן איתו. למה עשית ככה, ולמה עשית ככה. למה הדג הזה נדוג והשני ניצל. כל הזמן אני מקבל פידבקים מהים. הים הוא כמו עסק. כל עוד יש דגים, כל עוד יש קליינטים, אתה בסיפור הזה. ברגע שאין דגים ואין קליינטים, אתה בחוץ".
"כשאני חושב על זה לעומק, אחרי שניסיתי את כל שיטות הדיג האפשריות, הגעתי למסקנה שמגיע לדג יותר צ’אנס. ככה התחלתי לדוג עם חוטים דקים באופן מיוחד, כדי שהדג יוכל לקרוע את החוט ולהימלט. אחר כך התחלתי לשחרר חזרה לים את כל הדגים שהצלחתי לדוג, ולבסוף לפני כמה שנים גם מכרתי את הסירה שהייתה לי. כי לא יכולתי לראות את החברים שלי דגים על הסירה שלי, ומעוללים את זה לדגים".
אם אתה כל כך מרחם על הדגים, מה אתה עושה בענף הספורט הזה?
ארמנדו: "יפה שאתה קורא לזה ספורט. בספורט המטרה להתמודד עם היריב שלך, לא לטבוח אותו. לצערי לא כל הדייגים שעוסקים בענף הזה, מבינים את ההבדל". "הכי מלהיב אותי בספורט הזה, הוא לפגוש ולהתמודד עם מגוון עצום של סוגי דגים זו התרגשות עצומה. למשל, יש דייגים שתולים את כל ההצלחה או אי ההצלחה של הדיג בפיתיון מפלסטיק שהם שמים על הקרס כדי ללכוד את הדג. דייג ממוצע חושב שמה שחשוב הוא לא סוג הדג שנמצא בפיתיון שלך, אלא הצבעים הנכונים. אני מאמין שאת הדג הצבעים בכלל לא מעניינים. זה הכל בלוף ושקר שכולם מאמינים בו. מה שבאמת מעניין את הדג, זה הברק של הפיתיון. לכן יש כאלה שמשתמשים בתור פיתיון אפילו כפית או סכין ממתכת מבריקה, שמים אותה בז’רז’רה הכי מצ’וקמקת, ודגים עם זה יפה מאוד".
"מה שמשפיע על הדג זה הניקל המבריק, במיוחד כשהוא בא בזוית מסוימת בשעה מסוימת בזריחה או בשקיעה, כשהשמש תופסת אותו בול. האפקט הוא מדהים". "אני אמנם מתפרנס ממכירת הז’רז’רות האלה, עם הבובות היפות והצבעים הנחמדים. זה אולי עושה טוב לדייג על הלב, אבל מבחינתו של הדג, אין לזה שום חשיבות".
בכל זאת, מה היית ממליץ לדייג שצריך לבחור ז’רז’רה לפני היציאה לדייג?
ארמנדו: "בסך הכל יש עשרות סוגים של ז’רז’רות. כשבאים לבחור את הז’רז’רה המתאימה, צריך לחשוב על הדג שצריך להגיב אליה. הדג מגיב לתדרים מסויימים של השחייה. לפעמים אנחנו צוחקים ואומרים שאנחנו לא יודעים איזה מכשיר אלקטרוני אנחנו מטגנים לעצמנו על המחבת. הדג, אחרי שקלט את הזמזום של המנוע של הסירה, שהופך להיות מעין רעש מונוטוני, הוא שם לב לרעשים סמויים נוספים. הרעש הזה, הוא הרעש של הז’רז’רה שמסקרן מאוד את הדג לבוא ולבדוק מה זה. אם הז’רז’רה תצליח לגרום לדג לבוא ולבדוק אותה, זו ז’רז’רה טובה. אם כי זה לא אומר, שגם ז’רז’רות פחות טובות שעוברות ליד האף של הדג, לא יכולות לתפוס אותו".
מה לגבי מחירי הז’רז’רות?
ארמנדו: "אפשר למצוא ז’רז’רות במחיר מ - 10 ש"ח ועד 100 ש"ח. תלוי ביופי של הז’רז’רה ובחוזק שלה. בדרך כלל הז’רז’רה בנויה בצורה אווירודינמית כך שתחקה את השחייה של הדג. היא עשויה ככלל מעץ קשה או עץ רך, יש מפלסטיק ולאחרונה אפשר למצוא גם ז’רז’רות מסיליקון שהוכיחו עצמן יפה בדיג דגי חוף. הקרסים מושחלים בתוכן בצורה כזאת שלא יתפרקו. חלק מן הז’רז’רות צבועות בצבעים זוהרים כדי לדמות ברק, ויש ז’רז’רות המותאמות לדיג בלילה, אם כי אני באופן אישי מעולם לא הצלחתי לדוג ממש בחשכה".
חוט השוקל פחות ממשקל הדג
אי אפשר לחלוטין לדוג בלילה?
ארמנדו: "אפשר בתנאים מסוימים. למשל קרוב לחוף, כי שם יש עניין של מים רדודים. במים אלה אפשר לדוג דגים השוחים במים עליונים ואפילו לוקוסים שמתחבאים בין הסלעים. כשאתה קרוב, הדג רואה את הפיתיון ומתנפל עליו".
מה באמת המרחק מן החוף המומלץ לדייג?
ארמנדו: "לדעתי הדיג הטוב ביותר הוא זה המתבצע סמוך לחוף. נאמר עד 32 מטר עומק. יש אמנם כאלה השטים לכיוון קפריסין, ודגים בים הפתוח בעיקר דגי טונה גדולים. אבל זה כבר סוג אחר של דיג. ליד החוף אפשר לדוג אנטיאסים במשקל 2 עד 3 ק"ג, ודגים נוספים בהתאם לעונה. לכל דג העונה שלו".
על איזה סוגי דגים אנחנו מדברים?
ארמנדו: "אצלנו ככלל יש 3 עד 4 סוגי דגים, שמגיעים אלינו לפי עונות השנה, ועוד כמה סוגים שנמצאים אתנו כל השנה. למשל הדגים ממשפחת הבורי. לכל דג במים יש תפקיד. לדג הבורי יש תפקיד של ’סניטר’. הוא מנקה חול מיותר בקרבת אזורים סלעיים. לכן ככלל הוא ימצא בקרבת החוף".
מה אתה ממליץ לדייג המעונין לקנות מכונת ז’רז’ור?
ארמנדו: "רוב מכונות הז’רז’ור בנויות היטב לשאת מבחינה פיסית את המאמץ של הדיג המשולב. הז’רז’ור ככלל, זו שיטה יפה מאוד לדיג, שמעניקה הנאה גדולה כי היא מאזנת בין הרצון שלך לתפוס את הדג, לבין הצורך הספורטיבי לתת לדג "פייר פליי". ברגע שאין לדג תנאים הוגנים, זה לא דיג ספורטיבי אלא זה ציד. למי שמעונין לתפוס דגים ככל יכולתו, אני אומר, חבל על הזמן והכסף שלך. לך תקנה דגים בשוק, זה יעלה לך הרבה יותר זול".
"הכייף הכי גדול שלי הוא לתפוס דג עם חוט השוקל פחות ממשקל הדג, לבסוף להכניע אותו ולהחזיר אותו למים. אפשר להצליח בדיג כזה על ידי תמרון נכון עם היאכטה. זה תלוי בדייג ובסקיפר שלו". "ברגע שאתה נותן לדג צ’אנס, לא עשית לדג טובה אלא לעצמך. זה כל ההנאה. לתפוס דג של 3 ק"ג בחוט של 80 ק"ג זה ספורט, זה הוגן, זה כייף"!
מה באשר לחוטים מומלצים? יש חשיבות לשקיפות של החוטים?
ארמנדו": אפשר למצוא שלושה סוגי חוטים, גמישים, קשיחים וחוטי בד. יש חוטים לז’רז’ור עם כושר סיבולת וחיכוך גבוהים, אבל המתח שלהם קצר. החוטים הגמישים שיש דייגים ה,מתים’ עליהם, עוזרים מאוד בתהליך הדיג, כי הם בולמים את המכה של הדג כשהוא נלכד. אני אוהב חוטים שאינם מתוחים כי האפקט שלהם הוא יותר גדול. הדג רק נוגע בז’רז’רה, כבר הקרס נתקע לו בפה".
"סוג החוטים השלישי, הוא חוט הבד. החוט הזה אינו נמתח, ויש לו צללית גדולה במים, אבל הוא יעיל מאוד. לכן אני גם לא מיחס חשיבות לשקיפות של החוט. זה לא ’ביג דיל’. אם חוט בד עושה את העבודה, כל חוט גם אם אינו שקוף וגם אם הוא צבוע, יכול לעשות אותה".
יש בעיות עם החוטים?
ארמנדו: "הבעיה הגדולה היא שחלק מסוגי החוטים מתחכך מאוד על הגלגלת של החכה, מתחמם ואז הוא מסתלסל ומסתבך".
מקלות (חכות). האם אין צורך להתאים את החוטים למקל?
ארמנדו: "ודאי. שני האלמנטים האלה צריכים להשתלב זה בזה. מקל רך, צריך חוט דק יותר, פחות דומיננטי במים, פחות פולשני, פחות מאיים. למשל, מקל של 20 ליברות גמיש עם חוט דק, יכול לתת אפקט מצוין. כי הוא משאיר לך משחק ארוך עם הדג, גם אם הדג שוקל 3 או 4 ק"ג. ככל שתעלה בכושר של המקל, נאמר 50 ליברות או אפילו 80 ליברות, אתה פחות מוגבל בקוטר החוט".
איך לבחור?
ארמנדו: "בן אדם צריך לבחור מקל וחוט בהתאם לצרכים שלו. המקלות ככלל נבדלים בחוזק ובגמישות שלהם וכמובן גם במחיר שלהם. יש מקלות שעולים 500 דולר, אבל לדעתי אפשר להסתפק גם במקל שמחירו 50 דולר בלבד".
מה קורה בדיג עם יאכטה בעלת 4 מקלות. האם אין זה משנה את תמונת המצב?
ארמנדו: "אכן יש שיטות דיג עם 4 מקלות ואפילו יותר. זה נראה יפה מאוד על היאכטה שלך, עם מערכת הז’רז’רה, פסטורלי מאוד. החברים שלך מסתכלים ונהנים, או מקנאים. אבל כדי לדוג בשיטה הזאת, צריך צוות מיומן מאוד, כדי לוודא שהדג שנתפס לא יסבך לך את החוטים של המקלות האחרים. השיטה הזאת מסבכת את אפשרויות הסיבוב והתמרון".
אפשר פשוט לדוג לעומק, לא?
ארמנדו: "יש כיום ז’רז’רות המותאמות לדיג עמוק בעזרת מכשיר ה"דאון ריגר" המבוסס למעשה על גלגלת חשמלית אליה קשורה משקולת כבדה בת 4 או 5 ק"ג. באופן כזה, המכשיר נקשר לז’רז’רה במקל נפרד, ומז’רז’ר כמעט בקרקעית של הים במהירות נמוכה מאוד. ה"דאון ריגר" הוא מכשיר טוב למי שמראש מתכוון לז’רז’ר במים עמוקים, באיזור ימי שהטופוגרפיה שלו מוכרת לדייג היטב. כך למשל, רצוי לבחור באזור ללא סלעים שיפגעו בז’רז’רה. זה טוב למי שאוהב לז’רז’ר לאט לאט לאט. ככה במשך שעות".
מהירות ודיג לא הולכים יחד
אני שומע ממך שאתה לא ’מת’ בלשון המעטה על הז’רז’רות המלאכותיות. מה בנוגע לפיתיונות של דגים חיים?
ארמנדו: "יש דייגים הדגים עם דגים חיים, כמו בורי, במטרה שהדג הקטן ייטרף על ידי דג יותר גדול, וכך ידוגו את הדג הגדול. זו שיטה שמקובלת למשל בדייג אנטיאסים, אבל אני נרתע ממנה מאוד, למרות שהיא מאוד יעילה. בשיטה הזאת אפשר להיות בטוחים שבסופה גם הבורי וגם האנטיאס מתים. לדעתי זו שיטה אכזרית מאוד ואני לא אוהב אותה".
אני שומע שבמקומות אחרים, נאמר בארה"ב, הדברים קצת שונים.
ארמנדו: "אי אפשר להעתיק את כללי המשחק הנהוגים בארה"ב או בימים אחרים. בכל מקום יש שיטות דיג שהתפתחו עם השנים בהתאם לתנאי הים באותם מקומות, בהתאם לתרבות ולמסורת. בים התיכון שלנו יש מעט דגים יחסית, בודאי כיום, ולכן הז’רז’רה הרבה פחות אפקטיבית ממקומות אחרים עשירים בדגים. לעומת זאת, בהחלט אפשר ללמוד ממקומות אחרים דברים טכניים. כמו קשירות יעילות יותר, איך לתת יותר חופש לדג. דברים כאלה".
"בארה"ב יש המון שיטות שכלל לא בטוח שהם מתאימים לנו. למשל, ז’רז’רה עם מצנח קטן או ז’רז’רה עם ציפורי עץ שנגררות אחרי הסירה ומחקים גם מבחינת הצליל את הקולות שמשמיעות ציפורי החוף כשהן מגלות דגים".
"אני בכלל לא מזלזל במה שקורה בתחום הזה בחו"ל. אל תבין אותי שלא כהלכה. יש אצלנו כמה דייגים שאני מכיר, משוגעים לעניין, (הם אפילו לקוחות שלי), היוצאים כל שנה לתחרויות דייג בחו"ל, זוכים שם להישגים יפים, ובכלל לא מביישים אותנו. אבל מדובר בדייגים שגדלו על הדייג הזה בחו"ל ואחר כך באו ארצה. הניסיון שלהם בדייג לא התחיל כאן. לעומת זאת, מי שכל החיים שלו הכיר רק את המעט דגים שיש לנו בים התיכון, לא יוכל להתמודד עם מה שיש בארה"ב או באירופה".
האם יש לדעתך שיטת ז’רז’ור עדיפה על פני האחרות?
אני חושב שהסוד הוא במהירות ההפלגה. ככל שההפלגה איטית יותר, כך הז’רז’ור יעיל יותר. אני יודע שלפעמים זו בעיה. אנשים קונים יאכטות חדשות עם מנועים חזקים, ומתפתים לשים גז כדי לראות איך הסירה נוסעת וליהנות מן המהירות. לעיתים קרובות, בנסיעה איטית מידי המנוע מתחמם וזה לא כל כך בריא עבורו. אבל מה לעשות, מהירות ודיג לא הולכים ביחד.
מה דעתך על דייגים ספורטיביים הנהנים מהיציאה לדייג עם הסירה גם כשהם לא תופסים שום דבר?
ארמנדו: "אני מכיר את החבר’ה שלוקחים את הסירה אחר הצהרים, מפליגים מיפו להרצליה, תופסים פעם רוח צפונית, פעם רוח דרומית, מבסוטים מהחיים, מהאוויר הטוב. אבל הדיג מוסיף לשיוט את הפלפל, את הטעם והמתח. זו השאלה שמנקרת אצל כל דייג לפני שהוא יוצא לים, ’נו יהיה דג או לא יהיה דג’. זה עושה את השיוט ליותר מעניין".
ככה זה עם ארמנדו. דייג שאוהב דגים. גם הבת הגדולה שלו, אינה שונה ממנו בהרבה. "בעבר נהגתי לקחת אותה לדיג בלילות על המזח פה ביפו. כל דג שהייתי מעלה בחכה, הייתי מוסר לה, והיא הייתה מניחה אותו בסלסלה. אחרי כמה שעות, אחרי שדגתי להערכתי 7-8 ק"ג, הייתי מביט בסלסלה והנה היא כמעט ריקה. ’איפה הדגים’ שאלתי אותה. הייתה עונה לי, ’אבא, בא חתול גדול וטרף אותם’. ככה חייכתי לעצמי. ידעתי שהיא החזירה את כל הדגים לים תכף אחרי שדגתי אותם. מאז הפך הסיפור על החתול, לסיפור הקטן שלנו".
"גם כיום כשאני דג, אני מיד מחזיר את הדגים לים. אין לי עניין להביא אותם הביתה או למכור אותם. הכי שנוא עלי להיות דייג מסחרי. ברגע שהמזל משחק לי, גם בפרנסה, אני עוצר קצת. מחפש את הרוגע. תראה את החנות הקטנה והישנה שלי עם הבלטות הישנות והעקומות. כבר המון שנים שהיא נשארה אותו דבר. אני הרי לא מחפש ממש להרוויח ולהתעשר. ככה הנפש שלי עובדת".
מה פילוסופית הדיג שלך?
"יש אנשים שפונים לדיג כדי להעביר את הזמן ולהירגע, יש שעושים את זה מתוך שיעמום או כדי לברוח מן האישה שמרגיזה אותם ויש שמחפשים את היופי של הים. הים מקבל את כולם כפי שהם. עניים או עשירים, טובים או רעים. ואני, מהיום שנפטרתי מן הסירה והפסקתי עם הדיג המסיבי, מצאתי רוגע לנפשי".
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<