כחול 74 - אפריל 2018
חג פסח שמח ואביב פורח!



 
דף הבית > תחרויות שיט ומשטים > Rolex Middle Sea Race
Rolex Middle Sea Race
אודי גל רק חזר מהמשחקים האולימפיים בסין, וכבר זינק לתחרות השיט היוקרתית במלטה: Rolex Middle Sea Race. בתחרות מקיפות היאכטות את האי סיציליה וחוזרות למלטה, מרחק של כ-606 מייל. . לפניכם תקציר חוויות מהתחרות היוקרתית.
 
מאת אודי גל
גליון 37
 
 
6.9.2008
"קוראים לה 'נמורה' ואני מאוהב"
כשחזרתי מהאירוע הלא ברור הזה בסין, בא אלי אורי אחי הבכור ואמר: "דיברתי עם  סוכן הנסיעות, נוסעים לחו"ל"
"לאן?!"
"לספרד, צרפת, איטליה, מלטה... מה שייצא. אין לך מה לעשות פה ולי זה מסתדר מצוין עם הצבא, הלימודים והחגים. תתכונן!"
אם זה לא היה ברור, הוא לרגע לא צחק. בכלל, לסרב פקודה לקצין בחיל הים שלומד שנה, ולא רואה פיקודים – זה לא נעים. במיוחד כאשר הוא השותף שלך לדירה.
 
מתברר, שבתכנון תפרו פה הכרות. היא במקור מגיעה ממערב צרפת וקוראים לה נמורה (Namora), יאכטה מדגם FIRST 50. לפנות בוקר טסנו לברצלונה ומשם בטיסת המשך לפלמה דה מאיורקה. שם נפגשנו לראשונה.
דברים כאלה שומעים רק בסיפורים. אז הנה סיפור הרפתקה:
כשמגיעים לבליינד דייט, הדבר שהכי חוששים ממנו, סימן השאלה הכי גדול הוא; איך תזהה אותה? איך היא תיראה? מה תהיה התגובה? ומה משם?... גם אורי לא ראה אותה לפני. ידענו איפה לחפש אותה, עכשיו לך תזהה אותה. היא לא הייתה יחידה אבל זה לקח שנייה - יש בה משהו אחר- זקופה, נוצצת וקורנת, מחוטבת, סקסית, מפולפלת... אני יכול להמשיך ככה שעות.
בהתחלה זה היה רגוע ורומנטי, לא ידענו לאן. נתנו לעצמנו להפליג להיסחף עם הזרם והרוח, להתרחק מהחוף ואורות העיר, להרגיש את הים והגלים, לצפות באופק האין סופי ולחפש כוכבים. מהר מאוד זה הפך להיות סוער ומרגש, עליות וירידות, טלטלות... היבשה התרחקה וככה מצאנו את עצמנו בלב ים.
 
זה היה יומו הראשון של מסע מופלא, הרפתקה מיוחדת במינה; התנקות, הבנה ולמידה. התפכחות, הנאה ואהבה... קוראים לה נמורה ואני מאוהב. רק מה, זה כבר ברור – גם אורי מאוהב באותה האחת!

18.10.2008
"יאללה נמורה, מזנקים"
לקראת היום המיועד כל הצוות התאסף ביאכטה: בתיה וגיל, נירית וכריס, ניב וכמובן אני ואורי.
התעוררנו כולנו מוקדם; מתח, לחץ, התרגשות – הרגשה של מוכנות. הבוקר הזה כבר לא הייתי צריך שעון. שבע בבוקר ואני כבר בדום בסלון. התקלחנו (מוקצבת לנו מקלחת פעם ביומיים עקב צמצום במים), התארגנו והתכוננו. הייתה איזו שעה שכל אחד היה בשלו. אחרי הכול יש לנו שבוע על יאכטה ללא נתיבי מילוט. את הרגעים האחרונים ניצלתי לאינטרנט; בדרך כלל זה מיילים, צ'אטים וחדשות – הפעם זה היה מזג האוויר, רק שלא יהיה פאשלות. כמה שיותר מאוחר, יותר מעודכן. ברבע לעשר כבר קיבלתי הודעה בפקודה "בוא יוצאים", באחת עשרה מזנקים.
 
יצאנו לים, הרוח לא במיטבה...  אנחנו בשלנו, לא מוותרים על החימום והכנה האחרונה. בעשר וחצי נכנסנו למפרץ, 10:50 תותח התראה, 11:00 זינוק לקבוצה הראשונה, 11:10 אנחנו בפעולה. עשרות יאכטות (68 במדויק), אין מקום לטעויות. פתאום הכול מתבהר – זהו, עכשיו אני בטוח שהכול חוזר. "יאללה נמורה, מזנקים". כמה רגעים לפני, המתח כמעט קרע את האוויר – הרוח הייתה כל-כך חלשה שאפילו השקט נשמע כצעקה. הזינוק היה מושלם, בדיוק כפי שתוכנן.
 
בהמשך התקדמנו יפה, עשינו דברים נכונים, ראינו דברים ראשונים. קצת שונה להתחרות ביאכטות – לכל יאכטה מהירות שונה, לכל אחד יש חישוב אחר בנוסחה (הנדי קאפ). מתחרים נגד השעון; 600 מייל, כ-6 ימים – 100% ריכוז בכל שנייה ביממה. אחרי תמרון בין כמה מצופים במלטה, הגענו למצוף האחרון וחתכנו לדרום מזרח סיציליה, קו אווירי של 50 מייל ורוח צד – לפנות ערב אנחנו צפויים להגיע לפינה.
 
בדרך כלל לקראת משמרת הערב אני יורד למנוחת צהריים – הפעם האדרנלין היה בשמיים. יותר מאוחר יצאה ארוחה ראשונה.איזו חוויה! מסעדת גורמה תוך כדי הפלגה. בערב עם החשיכה הגענו לפינה. איך למען השם מזהים את הרוח על המים?! מקדימה אורות סיציליה. מאחורה לכל יאכטה תאורה; ירוק ימין, אדום שמאל - כאילו מסיבה. מעכשיו כבר לא רואים, משתמשים באמצעים אחרים: פנסים, מפות ושעונים. את הרוח מריחים. באופן טבעי הטמפרטורה משתנה ואיתה גם הבריזה.
 
חצות, עכשיו החלפת משמרות. יש מנוחה של כ - 4 שעות. נראה כמה אפשר לישון כשברקע יש יאכטות ומחשבות. קצת שונה וקצת מוזר להירדם תוך כדי תחרות. אין ברירה צריך לצבור כוחות, יש עוד כשבוע של החלטות ואסור לעשות טעויות!

19.10.2008
"מד"ס בשתיים לפנות בוקר"
בדרך כלל גם אם תיפול לידי פצצה אני לא אקום מהשינה. תוך כדי השינה שמעתי תזוזות; זה התחיל כשינויים ומתיחות של מפרשים, זה המשיך בצעקות: "בתיה תעלי, תרדי. תעלי קצת, קדימה, אחורה, יותר מהר...". הייתי בטוח שאורי מעביר מד"ס בשתיים לפנות בוקר. פתחתי את החלון ושאלתי אם הכול במקום. "בוא, יש פייט". יצאתי וראיתי מאחורינו יאכטה: "גוווו, בתיהההה". "שתוק ותעזור" אורי צעק עלי. משום מה גם נירית הייתה ערה (מתי היא ישנה?!). התמקמתי ליד בתיה אבל הכול היה בשליטתה, "איזו כלה!" אני חוזר לישון, בתיה בשליטה.
 
לפנות בוקר. הרוח נושבת, עדיין חשיכה ואנחנו בנקודת חציה לצד שני של המיצר בהתאם לאסטרטגיה. התעוררנו לרגע מבאס, עד עכשיו היאכטה התקדמה נהדר. פתאום הרוח נופלת ונמורה נעצרת. מאחורינו כבר לא רואים יאכטות, מקדימה אנחנו מצליחים לראות את היאכטות המהירות והגדולות. סבלנות חברים, בעיקר ברגעים הקשים, רק ככה מצליחים. ההמתנה השתלמה, הרוח חזרה ואיתה חילוף לטובה. התקדמנו המון וצמצמנו לקבוצה המובילה. הרוח המשיכה להתחלף וחתכנו לפי התכנון לקייפ. אוטוטו נכנסים לתעלה. יותר מאוחר גילינו שטעינו. הזרם לא היה נגדינו אלא לטובתנו וסתם עשינו הקפה גדולה. לקראת ערב הרוח שוב התחלפה ונחלשה אבל בכל זאת הגענו טוב לשער הראשון במסינה, תעלה טבעית בשפיץ המגף בין איטליה לסיציליה.
 
20.10.2008
"כוחות משיכה, שתיל והמתנה"
סביב השעה 04:00 התעוררנו להחלפת משמרות. בד"כ זה קשה אבל לא כשיש תחרות, יעדים ומטרות.
"יש לי כמה דברים שלא כ"כ תאהב" אורי אמר, "שתי היאכטות שהיו איתנו עברו אותנו בהרבה, האי סטרומבולי עדיין איתנו והרוח נגמרה – בקיצור, בהצלחה!".
בחצי שעה הראשונה כל מה שעבר לי בראש זה כוחות משיכה, שתיל והמתנה. כשלמדנו את מסלול התחרות אחד הדברים המרכזיים שהבנו זה שצריך להתרחק מהרי הגעש כי יש להם כוחות מאגיים ואין לידם רוח. אח"כ בכלל לא מצאתי את ההולכה; מילא להיכנס לחשכה אחרי יום הפלגה. אבל להתעורר לשתיל, גלים מעצבנים, איים ומתחרים שעוקפים יכול להוציא אותך מדעתך. כשעלה הבוקר התבהרו הדברים וחזרנו לעניינים: מהר מאוד מצאנו את נתיב הרוח (אולי היחידי בים), דבקנו באסטרטגיה להתרחק מהאיים והתקדמנו פלאים.
 
 
ככה העברנו עוד כמה שעות, מתקדמים 1-2 מייל לשעה ונשארו לנו עוד כ- 450 מיילים לעבור. התחברנו לאינטרנט, בדקנו תחזיות: רוחות דרומיות מזרחיות. בפועל, אחה"צ נשבה רוח צפונית קלה. על ארוחת הערב דילגתי. כנראה שבגלל האדרנלין של אתמול שכחתי להתלבש והתקררתי (37.8 מדדתי). איך אמר לי פעם חבר: "אם עשית סקס והתקררת כנראה שלא גרבת". ניסיתי לישון. התחילו חילופי רוח שלא נתנו לי מנוח והעלו אותי למעלה והחזירו את המתח. בערב הרוח ממש ירדה. בשבילי, בתיה על ההגה זה המדד ליעילות. אם, כשהיא על ההגה אנחנו לא זזים, אז באמת אין רוח. כשכול השעונים הראו 00.00- שעון הרוח והזוויות, ניתן האות: "יאללה אורי, תתעורר - תורך לעלות".

21.10.2008
"תחרות מי הכי יפה"
לפנות בוקר כשהעירו אותי הבנתי שהרוח עדיין לא נושבת ואנחנו לא זזים. "לפני כשעה היא התעוררה, סוף סוף אנחנו בתנועה" ראבק איזה תחרות, כמו לעשות מרוץ אופנועים בלי גלגלים. "עשינו חישוב מהיר, צריך לשמור על 3.5 קשר בממוצע כדי להגיע בזמן למטרה האחרונה" מצוין, במשך יומיים אנחנו במהירות ממוצעת של שתיים.
 
אח"כ התעדכנתי שבלילה עלה לידנו לוויתן. "וואלק יופי, טוב שישנתי". הארוחות והבישולים רצו בקצב. הלחם העלה עובש ונירית העלתה שאולי נאפה לחמנייה. אורי צעק, חצי מתוך שינה, שצריך לשמור על משמעת גז. ממש נחמד; מתקלחים פעם ביומיים (היום לא!), הרוח לא הגיעה בינתיים, אוטוטו אין מה לאכול – טוב שנשארו לנו קצת מי שתייה אחרת היינו צריכים להתעסק בהתפלת מים - גם ככה אנחנו שוטפים כלים במי ים (לא מצחיק, תנסו פעם לשתות קפה עם מלח במקום סוכר). טוב שיש לנו את בובליל (גיל) על היאכטה, אחראי על הבידור והלצה. ואת כריס, 'המבוגר האחראי היחידי במשפחה'.
 
אחה"צ התפתח ויכוח: מה עדיף: לכוון ליעד הבא בלי להתייחס למהירות, האצה והאטה או האם לשנות קצת זוויות והעיקר שנפליג. אני טענתי שחשוב שנהיה בתזוזה כמה שיותר מהירה, לא חשוב לאיזו מטרה. ככה המשכנו כל היום: קצת לסגור זווית ובתקווה לעוד מאית קשר.
לקראת הערב נשארנו בתיה נירית ואנוכי. מדי פעם נחתה ציפור שיר קטנה, אח"כ נחתה אחת אחרת למנוחה. בערב ראינו עם ניב וגיל דולפינים. אחלה מופע – חוויה! לקראת הלילה, כשבתיה ונירית חזרו ראינו עוד להקה. ניסיתי לצלם בעזרת הפנס אבל ללא הצלחה. פתאום מצאנו המוני מדוזות קטנטנות עם שערות ארוכות. ככה המשכנו שעה ארוכה ותוך כדי תאורה גילינו מיליוני דגיגונים קטנים ומקפצים מעל המים בצבעים מדהימים וזוהרים, כמו הדמיה ממוחשבת. הערתי את ניב שייהנה גם הוא מהמחזה המרהיב.
 

22.10.2008
"אקשששןןןןן"
הפעם העירו אותי יחסית מאוחר, לא כ"כ ברור למה וזה לא שישנתי כל הלילה – ככה זה עם גלים והטיה. מתברר שהרוח הייתה טובה, ממש דומה לתחזית – דרומית מזרחית, רק יותר חזקה. נפלא! אוטוטו אנחנו חולפים על פני איי מערב סיציליה. נירית ניצלה את ההפוגה במכה והכינה ארוחה + אספקה עד היעד הבא. מאותה נקודה לא היה הרבה מה לעשות, הרוח והעוצמה הייתה קבועה והצבענו לאותה נקודה.
 
זה התחיל בזה שכולם ישבו על הדופן לנסות לאזן את היאכטה. לקראת הצהריים משהו השתנה. זה התחיל בחילוף ימני. הכנו את החברה למטה לקראת הסיבוב והשינוי בהטיה. מתחנו את מיתר החלוץ במפנה הבא ונראה היה שעשינו סיבוב בזמן מעולה. לאט לאט הרוח עלתה. צמצמנו מפרשים והרוח המשיכה לעבור ימינה והתחזקה. בשלב זה היא הייתה ממש חזקה: "אקשששןןןן" צעקתי, זה לא היה בכוונה אבל כולם התעוררו וניצלנו את הרגע להרים חלוץ סערה. גם הגשם הגיע... "אקששששןןןן" הפעם אני לא יודע מאיפה זה בא, אני שונא שהחולצה רטובה. ככה זה נמשך כמה שעות ואני ממשיך בצעקות: "אקשששןןןן". בשלב מסוים כשיחסית נרגע ירדתי למטה להתלבש ולהחליף חליפה. מכירים את המושג; 'רטוב עד לשד עצמותיו', ככה, אפילו התחתונים נרטבו. לא איכפת לי, אני בשלי; "אקשששןןןן"!!
 
23.10.2008
"אורי קום עכשיו, פצצה... אורי קום, גופה!"
שוב פעם העירו אותי מאוחר, כנראה שלא כ"כ מרוצים מהתפוקה. או שאני פשוט שקט יותר כשאני ישן (אני לא כל-כך בטוח). רצנו יפה מהאי 'למפדוסה' לעבר היעד האחרון, המיצר בין האיים 'גזו' ו'מלטה' - בתיה עשתה עבודה נפלאה. נמורה דהרה ברוח צד של 18-20, מהירות 8.5-9 והקוד זירו מונף במלואו. 30 מייל לנקודה הבאה, כ 3.5-4 שעות אם הכול הולך חלק בלי בעיות.
 
"תעיר אותי לפני המיצר" מבקש אורי לפני שירד לישון. לפנינו סופת ברקים ורוחות. בינתיים הכול בשליטה ונמורה ממריאה. לאט לאט הרוח מתגברת. "גיל, בוא נקפל ספינקר", "עזוב אותך, תן לעבור את העשר".
"יאללה גיל, הרוח ממש מתחזקת". מיד כשגיל סיים לגלגל נכנסה המכה. "בוא נצמצם גם ראשי" הצעתי, והוא שאל בשביל מה. תוך כדי העבודה הקוד זירו נפרש בחזרה. ניסינו להוריד אותו, כריס הלך לעזור לו ונירית בפיאנו (מרכזית השליטה במיתרים ומעלנים). כמעט ואיבדנו שליטה. "אורי קום עכשיו, פצצה". כשאורי יצא כבר הייתה ממש סערה והוא לקח לי את חגורת ההצלה. גם בתיה וניב התעוררו לעזרה מהרעש וההמולה. בתיה חזרה למטה להעלות על בגדי סערה. אני זוכר שראיתי 40 קשר כשכולם בחרטום מנסים להשתלט ולחזור לשליטה ופתאום נכנסה מכה עוד יותר חזקה. כמעט עפתי מהיאכטה כשגיליתי שאין לי חגורת הצלה ורצועת אבטחה. הייתי כבר במספר לא קטן של סערות, אבל זו הייתה אחת המפחידות! אח"כ הכול יחסית נרגע. מסביבנו כל היאכטות הפליגו עם מפרשי סערה.
 
אורי ביקש שוב; "תעירו אותי כ- 10 מייל לפני המיצר" בתיה הייתה על ההגה וראתה כתום מול חרטום. כולנו הסתכלנו והסכמנו שזה נראה כמו חגורת הצלה. כשהתקרבנו לא האמנו; "אורי קום, גופה!" עצרנו שם כשעה, תוך שאנחנו מחכים למשטרה המלטזית ומעלים השערות בקשר לזהות הגופה. בינתיים הרוח כבר התחלפה ונשאר לנו עוד קדמית ארוכה חזרה. ככה המשכנו כ- 4-5 שעות, מנסים להתרכז ולעבור יאכטות, בין לבין מעבירים חוויות ומעלים רגשות על גופות.
 
כשהגענו לפיניש התמלאנו כולנו בגאווה. פרסנו את הדגל ופרצנו בצהלה – לתפארת המדינה כולה! מתוך 68 יאכטות שזינקו לתחרות סיימו אותו 55 יאכטות. אנחנו סיימנו לאחר חמישה ימים, ארבע שעות, וארבעים ושתיים דקות. מוקמנו במקום ה-15 מתוך 23 יאכטות בקבוצה שלנו, ובמקום ה-30 מתוך כלל היאכטות.
איזו תחרות, איזו הפלגה, איזו הרפתקה, איזו חוויה... הרגשה נפלאה!
 
נמורה שלי יפה, עשית לי תרגיל באהבה. זה כבר שנים שאני עולה ויורד בקצב הגלים; לפעמים בוכה, לפעמים צוחק. לפעמים מאוכזב, לפעמים מאושר. כל כך הרבה אני חווה שכבר שכחתי למה אני עושה את זה. והנה פתאום הגעת מתוקה, ככה בהפתעה ובלי שום התרעה. הנה פתאום נחתת בחיי והזכרת לי מה היא אהבה. משית אותי ממצולות הים והזכרת לי שיש ברשותי את אוצר העולם. תודה לך יפה על ים של אהבה.
 
 
 
 
 
 
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<