כחול 76 - אוקטובר 2018
אחרי החגים שמח לכולם, עכשיו יש לכם זמן לקרוא את כחול!



 
דף הבית > סיפורים מהים > למים נולדו
למים נולדו
איך ללמד ילדים לשוט במפרשית. הסיפור של אילנה קליגר.

גליון 3

מאת אשר וטורי

המהפכה שחלה בשנים האחרונות בעולם השיט הספורטיבי בישראל, ושלל ההישגים בהם אליפויות עולם ואליפויות אירופה, שייכים לא במעט לסירה קטנה. מטר ועשרים. מפרש קטן. מוט היגוי בסיסי. ושמה אופטימיסט. זו הסירה שבעשור האחרון משמשת להכשרת ילדים החל מגיל 7 להיות שייטים, מכל הסוגים.

לדוגמא: גידי קליגר (20), סגן אלוף עולם ואלוף אירופה שלוש פעמים ב- 470, ובדגם ה - 420, זכה כבר מספר פעמים באליפות העולם ואליפות אירופה. ודוגמא נוספת: דנה סולב (16), שהגיעה לאחרונה ראשונה באליפות העולם לגלשני רוח.

אופטימיסט הוא שם מתאים לסירה שמסייעת להביא מדליות. במיוחד אם מקשיבים לאילנה קליגר, המלמדת את המקצועות הימיים בסמינר הקיבוצים בתל אביב, והמפעילה מזה למעלה מ- 10 שנים חוגי שייט לילדים במרינה של תל-אביב, היא זו שניתן לזקוף לזכותה את פיתוח הספורט הימי אצל ילדים, החל מגיל צעיר. "זה לא רק ספורט. זה אורח חיים שמשפיע לטובה על כל האישיות של הילד", היא אומרת " ילד בגיל 6 או 7 שיוצא לשייט יחידני בים הפתוח, לומד להתגבר על הפחד שלו ומקבל בטחון עצמי, לומד להתמצא בשטח, מזהה מהיכן נושבת הרוח, איך לתפקד. בדקתי ומצאתי גם שהשייט משפיע לטובה על תחומים נוספים בחיים שלהם. למשל, בעיות בלימודים".

"ילד שמתחיל עם ספורט ימי בגיל צעיר, גדל אחרת. מבחינה חינוכית. הוא פחות פתוח לעשות שטויות עם החיים שלו. זה לא אחד או אחת שיבלו בדיסקוטקים עד 4 בבוקר, אלה לא חבר'ה שייקחו סמים. אפילו מעשנים אין אצלי. הם לא צריכים את זה".

יום שני, פורים, אין לימודים. ילדים רגילים ישנים עד מאוחר, מתחפשים והולכים לבלות בקניון. ה"ילדים" של אילנה, במועדון תל-אביב, מתעוררים מוקדם בבוקר, (גם ההורים), מעמיסים את הסירה על העגלה, עוזרים לאבא לקשור את העגלה למוט הגרירה, מוודאים שהכל כשורה ויוצאים לדרך. לתחרות באילת.

אילנה: "יש לי במועדון 35 ילדים, אבל למעשה מדובר ב- 35 משפחות. כי לא רק הילדים משועבדים לזה. גם המשפחות שצריכות לקחת את הילדים עם הציוד לכל מקום. יש לנו 4 תחרויות בשנה, וכל תחרות זה פרויקט. צריך לישון 3-4 לילות במלון, ואיך שלא מסתכלים על זה, מתפתח הווי של קליקה חברתית יפה."

נוסעים ונוסעים. באילת כבר אפשר לפגוש את חברי המועדונים האחרים, שצצים בשנים האחרונות כמעט בכל עיר חוף בישראל. נהריה, אילת, שדות ים, אשדוד, אשקלון, הרצליה, עכו. תמיד בפורים יורד גשם. גם הפעם מזג האוויר לא עושה חסד עם הילדים. הרוח חזקה במיוחד. אבל ההצגה חייבת להמשך, והתחרות מתקיימת בכל מזג אוויר. 150 מתחרים בסך הכל. מקום ראשון, יובל בוצר בן 12, ממועדון ת"א של אילנה.
אילנה מרוצה אבל לא מופתעת. הלימודים האלה, ההכשרה הזאת של הילדים זו התשתית לכל ענף השייט בארץ. ההישגים שהם מגיעים אליהם בהמשך, רק מאשרים את זה.

למים נולדה
אילנה קליגר נולדה בתל אביב, לא רחוק משפך הירקון אל חוף הים, אגב, בשני המקומות היא מלמדת את הילדים שייט מהו עד היום הזה. אביה, בוגר בית הספר לקציני ים של ז'בוטינסקי באיטליה שבה הוכשרו כל אנשי הפל-ים באותה תקופה. מאז שאני זוכרת את עצמי, התעסקתי עם ים ומים. בכל הענפים. שחיה, שייט וחתירה. גם ילדי גדלו ככה. מאז שנולדו, חורף, אביב, קיץ וסתיו אני איתם במרינה. בגיל צעיר היא הצטרפה להפועל תל אביב, וזכתה מספר פעמים באליפות הארץ במפרשיות 420. זמן קצר לאחר שנכנסו ארצה גלשני הרוח, החלה להתמחות גם בהם, וב- 1980 השתתפה באליפות העולם בגלשני רוח.

בהמשך היא למדה גיאוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב, וחינוך גופני בגרמניה. למה? אילנה: "היה לי נוח ונחמד ללמוד שם כי אני דוברת גרמנית. מאוד מצאה חן בעיני המודעות לספורט של הגרמנים וההתייחסות שלהם לנושא. אני לא מדברת דווקא על הישגים, אלא בעיקר על האווירה ועל הרצינות". מ- 1972, החלה לשמש כמורה לחינוך גופני בסמינר הקיבוצים, ובמקביל השתתפה ב- 4 מכביות בענף החתירה הספורטיבית. "גלשני רוח זה התחום החזק שלי, אבל במכבייה אין תחרויות שייט".

בכלל, לאילנה יש חשבון מסוים עם המכביות. "לצערי המכביות זה קצת פסה. ספורטאים ישראלים לא מתלהבים להתחרות שם". אבל לא רק בגלל זה. מאז אסון המכבייה האחרון, כשגשר מעל הירקון סמוך לאצטדיון רמת גן התמוטט בזמן מעבר משלחת אוסטרליה, ומספר ספורטאים נספו במי הירקון, הפך הנחל למוקד רעש תקשורתי על הסכנה שבמימיו המזוהמים. אלא מה, אילנה השתמשה ועודנה משתמשת בירקון, (בקטע הזורם שלו) כבסיס אימונים ראשוני לילדים, לפני צאתם לים האמיתי.

"עשו מזה רעש גדול בגלל שמישהו רצה לכסות את האחריות שלו, הפיל את האחריות על מצב הירקון. הנחל הזה בסדר גמור. הנהרות באירופה הרבה יותר מזוהמים ושם משתמשים בהם לצורכי ספורט ואף אחד לא מצפצף".

לפני עשר שנים, גילתה אילנה באירופה את דגם האופטימיסט. סירת מפרש קטנה, הבנויה על פי מידותיו של ילד קטן, ומאפשרת לו להתמודד לראשונה בחייו עם כלי שייט בים, אחד היתרונות -באופטימיסט אין צורך במבנה גוף גדול או כוח רב יחסית כדי לסובב את המפרש.

באירופה, משתמשים בסירת האופטימיסט ללימוד שייט מזה כשישים שנה. לארץ מיובאת הסירה רק בעשר השנים האחרונות. מאז היא סיפור של הצלחה.

מתחילים בירקון
בקבוצה של אילנה, 35 ילדים מתל אביב וסביבתה. הצעירים החל מגיל 7. ההתחלה בירקון. 4-5 שיעורים מעשיים בסיסיים. בלי תיאוריה. מפתחים אינסטינקטים. רק אחר כך, לקראת הירידה אל הים, מתחילה אילנה להרביץ בהם תורה תאורטית, "כדי שיבינו את הטעויות שלהם בחלק המעשי הקודם".

כללי הבטיחות מוחדרים ומוטמעים לאט - לאט, כל הזמן. גם הותיקים לא יעזו לרדת לים בלי חגורת הצלה. בזמן האימון, הם תמיד בזוגות או בשלשות , גם אם שטים רחוק ומגיעים עד יפו. קרוב או רחוק, אינו מעיד על הקושי. לפעמים כשיש רוח טובה, אפשר לצאת למסלול רחוק, בלי מאמץ מיוחד. ולפעמים מסלול "סללום" בשטח המרינה עלול להיות קשה ומפרך. בכל שיעור, מלווה את הילדים סירת אבטחה של אילנה ושני מדריכים ימיים המסייעים לה. הילדים לומדים להתהפך, לשאוב מים, ובסוף היום לקרצף את הסירה והציוד בצינור, ספוג וסבון. לא מדובר בפיקניק או בסתם חוג במתנ"ס. אלא בחוג ימי קשה ומפרך. בשבת רגילה, מגיעים הילדים סמוך לשעה 10 בבוקר. מכינים את הסירות במשך כחצי שעה. לקטנים זה יכול לקחת שעה. מרכיבים מפרש, גלגלות, חרב והגה. מעמיסים את הסירה על העגלה, לובשים חליפות גומי במיוחד בחורף, ויורדים לים.

לא מדובר בספורט חברתי, אלא אינדיודואלי. כל אחד לעצמו עם המסלול שנקבע לו. לומדים זינוקים, כללי תחרות. בשעה שתיים אחר הצוהריים חוזרים מהים, מטפלים בסירה ובציוד, מגיעים הביתה בארבע אחר הצהרים, "שפוכים", בדרך כלל למיטה לישון. בימי התחרויות, מגיעים כבר בשבע בבוקר. עושים מסלול הכולל 4 צלעות, מזנקים, מקיפים מצופים, מבצעים מסלול סללום. התחרות הראשונה היא עם עצמך. למשל, לדעת לעמוד בכללים, ולהעניש את עצמך כשאתה חורג מהם. למשל, אם נגעת במצוף, אתה עושה סיבוב של 720 מעלות.

הספורט הזה דורש מאמצים גדולים מאוד, פיסיים ונפשיים. בתחום הנפשי, יש צורך בריכוז מאוד מאוד גבוה. המון משמעת עצמית. ללמוד לא לוותר לחולשות שלך. אילנה: כשמישהו טועה, מיד כולם קופצים עליו. כאן לא מוותרים". אתגר מנטלי קשה לא פחות, הוא להתגבר על הפחד, כשאתה מוצא את עצמך לבד בים הפתוח. להתמקד במפרש , בהגה, לדעת להתגבר על קשיים. צריך לדעת לאמוד את הרוח, מאיפה היא נושבת, ומה לעשות כשהיא מתחלפת ומסתובבת פתאום. ואיך להשתמש בגלים. המאמץ הפיזי העיקרי, הוא להיאבק מול רוח חזקה. יום כזה עשוי להסתיים בשש או בשבע בערב. ביום למחרת, רבים מהשייטים סובלים מהתכווצויות שרירים.

הכל קשה
יום שישי, שתיים בצוהריים. במרינה בתל אביב מתקבצים לתדריך של אילנה חברי החוג. יש כמה שמאחרים, וזה מעכב את היציאה לים של היתר. אילנה לא אוהבת את זה. צריך שתהיה משמעת. כולם כבר עוטים את חגורות ההצלה, כובעים (חם היום) גם הסירות מוכנות.

הגילאים מעורבים. יש בני 7-8-9 ויש ילדים גדולים יותר. בני 15-16. "עם הקטנים יותר קל", אומרת אילנה. " כי הם בגיל שבו הם פתוחים לקבל דברים חדשים". תדריך. איך מגיעים לקו הזינוק, כל אחד בוחר באיזה מפנה הוא יפליג. מתחלקים לזוגות ושלשות. בדיקת חגורות הצלה. בבטיחות אין חוכמות. מסביב בתי הקפה ומסעדות הדגים הומים מאדם. כבר רגילים לילדים הקטנים עם הסירות הקטנות. הפכו לחלק מן הנוף.

דין, בן 10, גר בתל אביב. "מה הכי קשה? הכל כאן קשה".

מחלקים חולצות וחוויות מהתחרות באילת. עוד מעט ילד ילד או ילדה יצאו לדרכם, לבד. הים טוב לשתקנים. חם, אבל במים נעים. הרוח לא כל כך טובה(חזקה). האימון לא יגיע היום ליפו. לא נורא. אילנה: הספורט הימי מתאים לנו הישראלים. אפשר לעסוק בו כל השנה, חופים יש לנו בשפע, וגם מתאים לאופי שלנו: כושר האלתור (התחמון מבחינה חיובית), הספונטניות. אין פיח כמו בכבישים, אין אבק, טוב לילדים אסמטיים.

כל הורה המעונין להכניס את ילדו לחוג, חייב לוודא שהילד או הילדה שוחים היטב. כדי שיהיה לו קל לקבל הרגלי מים. לא בכוח. אם ההורה יביא את הילד לפני שיש לו את זה , הילד יפחד עוד יותר, ויפתח שנאה לים וחבל. הכל נעשה לאט לאט, בהדרגתיות. אילנה דואגת לעודד את הילדים לאורך כל הדרך. גם כשהיא מלווה אותם בסירת האבטחה. כולם היו בניה ובנותיה.

מחפשים ספונסרים
ענף הספורט הזה, למרות הצלחתו, אינו נתמך על ידי שום גוף ציבורי. רק ספורטאים מצטיינים זוכים לסיוע, אבל לא בתי הספר המביאים את אותם ספורטאים להצטיינות.

אילנה: באירופה מקובל לממן את המועדונים על ידי ספונסרים. הלכנו לחברות משחקים או שוקולד וביקשנו תמיכה תמורת פרסום, אבל הם זלזלו בנו ולא התייחסו לנושא ברצינות. לצערי אין מספיק מודעות לשייט". אילנה אינה טיפוס שנשבר בקלות. החוג שלה, פופולרי בצורה מדהימה, וממשיך לייצר ספורטאים ימיים ואנשים טובים יותר. מי שמגיע לגיל 15, משאיר את האופטימיסט מאחור, ומתחיל בדרך כלל להתמקצע בלייזר הדורש מבנה גוף גדול וכבד, או בגלשני הרוח, המסתפקים בנתוני גוף עדינים יותר.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<