כחול 75 - יולי 2018
חופש גדול רגוע והמון הפלגות כיפיות לכולם!



 
דף הבית > סיפורים מהים > כשהתלוש פוגש את הים
כשהתלוש פוגש את הים
מהבית לעבודה ומהעבודה לבית, פה ושם איזו נסיעה לחו"ל, אולי איזו הפלגה או שתיים וחוזר חלילה. ריטואל מוכר? בוודאי לרובכם. מסתבר שיש גם אנשים שחיים אחרת. כאלה שסירבו לתת לחיים להוביל אותם למשרות משמימות וחסרות עניין. כאלה שהלכו עם אהבתם לים עד הסוף - ומצאו בו גם את פרנסתם.

גליון 11

מאת הדר פריד

העולם הקפיטליסטי וכלכלת עידן המידע גורמים לנו להעביר את חיינו באופן מטורף משהו. עבודה ארוכה מול מסך המחשב, חיפוש ומעקב מתמידים אחרי אינפורמציה, והפחד לעצור ולו לרגע, הפכו לעניין שבשגרה עבור רבים מאתנו. מי שמאט - נעקף. מי שעוצר - נדרס. ומי שהולך לרגע לשירותים, מפסיד את ההזדמנות למכור מניות, שניה לפני שהן שוב נופלות. למען האמת זה די מתיש לחיות ככה. הרי כל אחד צריך איזו הפסקה קצרה, התרעננות, שבירת שיגרה, על מנת שיוכל להמשיך ולנהל את חייו באופן תקין. אך הבעיה היא שלא רק שהפכנו לחיית מרוץ, אלא גם התמכרנו לזה. מי כבר יכול לשבת רוב שעות היום בשמש, על יד הים או אפילו בתוכו, ולהעביר כך את חייו? אנחנו הרי צריכים גירויים מסוגים מאד מסוימים, אקשן, נתונים שרצים מול העיניים. מי עלה, מי ירד, מי הפסיד. מגמות, ניתוחים, גרפים. האם רעש הגלים וכחול השמיים כבר באמת לא עושים לנו את זה, או שמא אנחנו פשוט חיים בתוך אשליה אחת גדולה?
 
מסתבר שבעולם בו אנו חיים החלפת מקום עבודה כל שנתיים-שלוש הפכה כמעט לנורמה , וקריירה שנייה - ואפילו שלישית – מזמן כבר הפכה לעניין של מה בכך. לכן אין פלא שיותר ויותר אנשים משנים את גישתם המסורתית ומחליטים באיזה שהוא שלב בחייהם להפוך את תחביבם למקצוע, תוך ניצול הידע והמיומנות שרכשו במהלך השנים. יש להניח כי עבור אלה פרנסה יציבה כבר מעניינת אותם פחות מאשר אתגר מקצועי, התגשמות עצמית, וכמובן איך אפשר ללא הדובדבן שבקצפת - האפשרות לקבל קביעות בעבודה.
 
אז זהו, בואו נעצור בדיוק בנקודה הזו, מפני שבעמודים הבאים ננסה להביא בפניכם את צידו השני של המטבע. שואלים למה אנו בדיוק מתכוונים? אז כך, אנו מדברים על אותם אנשים שהחליטו אם במודע ואם לאו, להפוך את זיקתם ואהבתם לים למקצוע העיקרי ממנו הם מתפרנסים. בדיוק על אותם אלו שהלכו עד הסוף ואימצו את הקלישאה הנפוצה: "אם חיים רק פעם אחת, אז למה לא ליהנות מכל רגע?"
 
עמוס נוימן: ממונה על כלי שיט ומשיטים במנהל הספנות.עמוס נוימן
"הקשר שלי אל הים החל עוד אי שם בלידה." מספר עמוס וממשיך. "מכיוון שאבי היה דייג הזיקה שלי אל הים נוצרה כבר בגיל אפס והמשיכה הטבעית אליו לא איחרה לבוא מיד אחריה. כנער מתבגר בחרתי ללמוד בבית הספר הימי במבואות ים ולאחר מכן פיתחתי קריירה ימית בחיל הים בו שירתי כ- 23 שנים בסך הכל. במשך רוב אותה תקופה שימשתי כקצין ניסויים של כלי שיט קטנים ושם גם צברתי את מרבית ניסיוני בתחום. "ברבות השנים ועל הרקע המקצועי שלי פנו אלי ממנהל הספנות והציעו לי לעבוד אצלם כבוחן וכבודק כלי שיט קטנים. החלטתי לקחת את המשרה הזו, אם כי באופן מוגבל למדי מפני שביתר ימי השבוע עבדתי בחברה פרטית בתחום שונה לחלוטין ושאינו קשור לים.

מדוע לקחת על עצמך את העבודה במנהל כאשר כבר עבדת בתחום אחר?
"למרות שכביכול עסקתי בתחום אחר, עדיין היה לי חשוב לשמור על הקשר אל הים וחשבתי שדרך המשרה החלקית אוכל לעושת זאת בצורה טובה. מבחינתי זה היה יום הפינוק השבועי, על אף שגם בו עבדתי די קשה.

אם כך מדוע לא חיפשת משרה מלאה בתחום הימי?
"מכיוון שבאותה התקופה לא היו הצעות עבודה בתחום הימי אשר ניתן היה להפיק מהן פרנסה אמיתית. העניין הוא שבשלב מאוחר יותר הפרוייקט שבמסגרתו עבדתי נסגר ובמנהל החלו להעמיס עלי יותר ויותר משימות. "במשך הזמן ולאחר שעברתי מגוון תפקידים החלפתי את הממונה על כלי השיט הקודם שיצא לגמלאות. הייתה לי התלבטות מאד קשה האם לקחת את התפקיד או לא, מפני שלא הייתי מעוניין להיכבל למערכת פעם שנייה, אך בסוף החלטתי כאמור את מה שהחלטתי.

בתור מי שעומד בראש מערכת כלי השיט הקטנים בישראל, אינך חושב שיש מקום להנהיג רפורמות בתחומים מסוימים, כמו למשל מיסוד מערך הכשרה וקביעת תקנונים ברורים בתחום הלימוד המעשי והעיוני של השיט, כפי שנהוג בנהיגה?
"לצורך העניין ישנן מספר סיבות שבגללן החלטנו שלא להיכנס לנושא הנ"ל. כרשות רישוי אנו בודקים האם אותם אלה שאכן מעונינים להוציא רשיון שיט עומדים ברף דרישותינו הגבוהות, כאשר השאלה כיצד הם הגיעו לדרישות אלה כלל לא מעניינת אותנו. השייטים העתידיים יכולים מבחינתנו ללמוד להשיט כלי שיט בביתם, אצל חברים, או בכיתה מסודרת במסגרת בית ספר מסחרי - הכל לגיטימי. "יש להבין שעל מנת שנוכל להקים באמת מערכת לימודים מסודרת, צריך לבנות גם מערכת אוכפת ומפקחת, וזה כבר כרוך באמצעים כלכליים וביצירת תקנים חדשים וכד’".

אם כך התחום יישאר פרוץ?
"אני לא חושב שהתחום פרוץ. השייטים עוברים דרך שתי מסננות קפדניות לפני שהם מקבלים את רשיון השיט שלהם. המסננת הראשונית היא המבחנים העיוניים המקיפים מאד והשנייה היא המבחן המעשי, בו אנו מציבים בוחנים מקצועיים ומשופשפים ביותר.

מדוע אם כך בנהיגה למשל העניין נראה הרבה יותר ממוסד ומקצועי?
"אם ניקח את שני המעגלים נבחין בקלות רבה כי ענף השיט קטן בשעורים משמעותיים ביותר ממעגל ענף הרכב. רק לשם סידור העניינים, בענף הרכב ישנם כ- 4 מיליון נהגים ובערך כ- 2.5 מיליון כלי רכב, בעוד שבענף השיט מדובר על 50 אלף שייטים ובערך 12 אלף כלי שיט פעילים. מעבר לזאת עיקר הצמיחה בענף השיט נעשתה רק בשנים האחרונות, ולפני כן דובר אפילו על מספרים נמוכים בהרבה. כך או כך, לדעתי אין מקום בכלל להשוואה בין שני הענפים הללו.

אם בכל זאת היית נדרש לבצע רפורמה בענף כלי השיט הקטנים, היכן היית מתחיל?
"קשה לדבר על ענף כלי השיט הקטנים במונחים של רפורמה מפני שמרבית התקנים והנהלים בו נבנו ’בדם’ על סמך ניסיון של שנים, כך שאין הרבה מה לשנות. מה שבכל זאת דורש אולי התייחסות מעמיקה יותר הוא נושא אופנועי הים. ענף שיט זה הפך בשנים האחרונות לפופולרי מאד ויש מקום להחמיר עם העוסקים בו על מנת להבטיח את שלום המתרחצים בחופים ואת שלומם של העוסקים בו בעצמם.

איריס כץ – מדריכת שייט יאכטות ביה"ס "ים" מרינה ת"א.איריס כץ
"אם יש לך תחביב והוא הופך למקצוע אתה באמת עלול לאבד אותו. לשמחתי במקרה הפרטי שלי זה לא קרה למרות שעלי להודות שבתחילת הדרך די חששתי מכך."

ההיסטוריה הימית של איריס "נורא פשוטה" כהגדרתה. כמי שהייתה בתו של מקס יעקובי ז"ל (ממקימי נמל ת"א), היה ברור לה מגיל צעיר, כפי שהיה ברור לסביבתה הקרובה, שזה רק עניין של זמן עד אשר תמצא את מקומה הקבוע בים. איריס עסקה לאורך לא מעט שנים כמורה לחינוך גופני, כמצילה ולאחר מכן גם כמנהלת מחלקה דיגיטלית בבית דפוס, אך הים (כמעט) תמיד שיחק תפקיד מרכזי בחייה.

"כל הילדות עברה עלי בנמל ת"א" היא מספרת. "כאשר האניות היו עוגנות מחוץ לנמל והדוברות היו יוצאות אליהן על מנת לעזור להן בפריקת הסחורה, הייתי מצטרפת אליהן ומשמשת כצופה מהצד. באותו הזמן הייתי בת 6-7, ואני חושבת שכבר אז התחילה אצלי האהבה והמשיכה העזה לים."

מאז ועד היום לא עזבת בעצם את הים?
"ממש לא. באיזה שהוא שלב בדרך זנחתי את הים לחלוטין, התחתנתי, ילדתי ילדים ולמדתי הוראת חינוך גופני בווינגייט. הכל החל לחזור אלי כאשר יום אחד לקחתי עימי את ילדיי לנמל ת"א על מנת להראות להם היכן היה מקום עבודתו של סבם. ואז קרה לי משהו די מוזר. בשניה שנכנסתי לנמל לאחר שנים כה רבות בהן לא ביקרתי בו אפילו פעם אחת, התרחש הבלתי צפוי מבחינתי. המשיכה לים שדוכאה על ידי במשך השנים הרבות בהן רצתי אחר הקריירה, הציפה אותי פתאום בשנית. הריחות הכל כך מוכרים עשו את שלהם והחלטתי שיהיה מה שיהיה, אני אחזור לתחום הימי ואשתדל לעסוק בו כמה שיותר, אפילו אם במסגרת התחביב בלבד.

כאמא לילדים וכמורה לחינוך גופני, מה היה בעצם הטריגר שעזר לך לבצע אם כן את השינוי?
"הטריגר המשמעותי ביותר היה השתלמות שעשיתי בווינגייט במסגרת לימודי המגמה הימית. לאחר שסיימתי את ההשתלמות היה לי ברור שזה רק עניין של זמן עד שאעסוק בתחום הזה באופן מעמיק יותר, וכך אכן היה. הדרך מפה ולאן שהגעתי היום הייתה כבר מאד קצרה. עברתי קורס להשטת יאכטות ואח"כ אף קניתי אחת (לפני 11 שנה - ה.פ ). התחלתי לשוט ברחבי העולם בכל ההרכבים האפשריים ובמקומות האקזוטיים ביותר ובהדרגה התחביב החל ’להשתלט’ על חיי.

כיצד הדבר התאפשר במקביל לניהול חיי המשפחה?
במישור המסוים הזה אכן נוצרה בעייתיות מסוימת שבסופו של דבר אף גרמה במידת מה לגירושי מבעלי.

מתי בעצם הבחנת כי משיכתך לים שתורגמה לתחביב, הפכה למקצוע הראשי ממנו את מתפרנסת?
הכל התחיל כאשר רוני כהן, בעל בית הספר "ים" שבמרינת ת"א, פנה אלי והזמין אותי לעבוד אצלו. חשבתי לעצמי שזה יכול להיות צעד נחמד עבורי מפני שמצד אחד אני אוהבת מאד את הים ומצד שני בעבודה אצלו אוכל לנצל את תעודת ההוראה שלי. נכנסתי אט אט לתפקיד המדריכה למקצועות העיוניים בבית הספר ועד היום אני בעצם עוסקת בכך." בנקודה זו נכנס לשיחה רוני עצמו, שהיה נוכח במרבית השיחה (שנערכה במשרדו), "שיטת הלימוד שלנו בבית הספר הינה בעיקר עבודה עצמית מול התלמיד" אמר. "אני לא מאמין גדול בלהוציא עבודה החוצה, למורים שעל פי רוב האכפתיות שלהם מהעבודה מסתכמת בתלוש השכר החודשי שלהם. החלטתי לקחת מדריכה מנוסה, מקצועית וקבועה , ושיותר מהכל תאהב את הים ותהיה מסוגלת להעביר את זה הלאה לתלמידיה. איריס, לצורך העניין, ענתה בדיוק רב על כך."

להערכתך, עצם העובדה שהפכת תחביב שכה אהבת למקצוע, פגעה במידה מסוימת בהנאה שאת מפיקה כיום מהתחביב עצמו?
איריס: "זהו צעד שבהחלט יכול להיות לפעמים מאד מפחיד, מכיוון שאם יש לך תחביב והוא הופך למקצוע אתה באמת עלול לאבד אותו. לשמחתי במקרה הפרטי שלי זה לא קרה למרות שעלי להודות שבתחילת הדרך די חששתי מכך. עם השנים פשוט למדתי שהרווחתי פעמיים. אני משייכת את עצמי לאותם יחידי סגולה שאינם מרגישים שהם קמים בבוקר והולכים לעבודה. אם בעבר דיברתי על מה שאני מדברת היום ללא תשלום, הרי שהיום אני גם מפיקה מכך תועלת כלכלית. זה הכל.

אז המלצתך למי ששוקל להפוך את תחביבו למקצוע היא ללכת על זה?
"אני לא יודעת מה קורה בתחומים אחרים, אך לפחות בתחום הימי זוהי בהחלט המלצתי. ים ללא נשמה זה לא ים.

איתי הרצוג – בוחן במשרד התחבורהאיתי הרצוג
"אני מאמין שאף אחד במשפחתי לא באמת תאר לעצמו שאהיה בנקאי, רואה חשבון או משהו בסגנון, אך יחד עם זאת, אני מרגיש
שהם מסתכלים עלי במבט דרוך של ציפייה. כאילו שמבחינתם יש משהו לא רציני בעובדה שאני מתפרנס ממקצוע שהוא בעצם גם התחביב שלי." אצל איתי לא היה קשה למצוא את הקשר לים. איתי, בחור צעיר הניצב בפתיחת העשור הרביעי לחייו, נושם, אוכל וישן ים כבר מגיל צעיר מאד ולכן היה זה אך טבעי לגלות שבעבודתו הנוכחית הוא עוסק במישרין ובעקיפין ב … .ם כמובן.

רבים מבין קוראנו הצעירים בוודאי נתקלו באיתי אם על יאכטה ואם על סירה מהירה כאשר ביקשו להוציא רשיון שיט ונאלצו לעבור את משוכת הבוחן. אכן כך, איתי בתפקידו הנוכחי ניצב באותה נקודה קריטית שקובעת האם לאחר שניגש לביצוע הטסט נחזור לשעורי הימאות על מנת שנוכל להתמקצע עוד יותר בביצוע העיוני והמעשי הכרוך בהשטת כלי שיט, או שמא נקבל את התעודה הנכספת שתאפשר לנו את שכל כך רצינו – להשיט סירה או יאכטה בעצמנו, ובעיקר לבדנו.

"ניתן לומר שאני דור שני בים. אבא שלי רב חובל בצי הסוחר וכפי שאני זוכר כבר מגיל צעיר מאד הפלגנו רבות במסגרת המשפחתית ברחבי העולם. עד שמלאו לי 6 שנים כבר כיסיתי חלקים נרחבים מאד מהגלובוס. אני זוכר שבתור ילד קטן היו מניחים אותי על שולחן המפות והיה עלי לזהות את הארצות על פי צורתן. למעשה מנקודה זו התחיל הרומן שלי עם הים.

זאת אומרת שכבר בגיל צעיר מאד ידעת שאת פרנסתך תמצא במקצוע הימי?
"תמיד היה לי ברור שאהיה קשור לים בכל מה שאבחר לעשות. בגיל מוקדם שטתי רוב הזמן אך ורק במסגרות משפחתיות, אך בגיל 14 כבר הצטרפתי לבית ספר לקציני ים בעכו, שם הייתי כאמור דור שני לאחר אבי. סיימתי מגמת שיט וקיבלתי הסמכות לקצין בצי סוחר. לאחר מכן המשכתי לחיל הים וכשהשתחררתי עבדתי פה ושם בצי. כרגע מכל מקום לא ברור לי האם אמשיך את המסלול עד שאקבל את ההסמכה לרב חובל , אך את חופשות הסימסטרים מהאוניברסיטה אני ממשיך לעיתים להעביר בהפלגות ממושכות, על תקן קצין שני.

יהיה מיותר לשאול האם גם תחום לימודיך האקדמאים נשק לים?
(צוחק ומשפיל מבט). "מן הסתם גם כאן היה לי קשה ללמוד מקצועות שאינם קשורים ישירות לים ולכן את התואר הראשון עשיתי בגיאוגרפיה -במגמה הימית של האוניברסיטה בחיפה. את התואר השני החלטתי לעשות גם כן בחיפה והפעם במנהל משאבי טבע וסביבה בהתמחות הסביבה הימית, ואילו כעת אני עושה את הדוקטורט שלי בביולוגיה ימית בשילוב עם חקר הימים והאגמים.

כשאתה מפליג בדמיונך ונודד למחוזות אחרים, לא היית רוצה לראות את עצמך מתפרנס ממקצוע שאינו בהכרח קשור לים ולאהבתך אליו?ממש לא. לדעתי זה יתרון ענק לעסוק ולהתפרנס ממקצוע שאתה כל כך אוהב. בשביל לא מעט אנשים עבודה זו עבודה ורק לאחר מכן מגיע זמן ההנאה. אני רואה את עצם העובדה שאני עוסק במה שאני כל כך אוהב כיתרון ענק.

כיצד הגעת לעבודתך הנוכחית?
"כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה חיפשתי עבודה בחוף שתאפשר לי לנצל את הידע שצברתי בים ובאותו הזמן נפתחה במקרה משרת הבוחן הימי במשרד התחבורה. הדבר התאים לי כמו כפפה ליד, מפני שהיא די גמישה ואני גם נהנה מכל רגע.

משמעותן של ההפלגות המשפחתיות השתנתה מאז הפכת לבוחן? אתה מסתכל על הדברים בצורה שונה?
המשפחה שלי כבר יודעת שעצם העובדה שאני נמצא במשך רוב השבוע על יאכטות וכלי שיט שונים לא מפריע להפלגה של יום שבת, שלה משמעות אחרת ושונה לגמרי בעיני. מכיוון שאני פריק של מהירות ושיט תחרותי רק שם אני באמת יכול לשחרר קיטור, כך שעם כל הכבוד לעבודה מדובר באופי שונה לחלוטין של שיט.

אתה מרוצה מהמשרה הנוכחית?
"תראה, כבר עבדתי פה ושם במקצועות אשר לא היו קשורים ישירות לים וסגרו אותי בתוך 4 קירות. באופן אישי אני יכול לומר כי הגעתי למסקנה שלעבודה בה אני אעסוק צריכים להיות מאפיינים של מה שאני קורא ’לגעת בשטח’.

כיצד המשפחה מקבלת את המקצוע שבחרת?
"אני מאמין שאף אחד במשפחתי לא באמת תאר לעצמו שאהיה בנקאי, רואה חשבון או משהו בסגנון, אך יחד עם זאת, אני מרגיש שהם מסתכלים עלי במבט דרוך של ציפייה. כאילו שמבחינתם יש משהו לא רציני בעובדה שאני מתפרנס ממקצוע שהוא בעצם גם התחביב שלי.

הלל רשף, מנהל מרינת אשקלון:הילל רשף
"גם בהסתכלות לאחור אני זוכר את ההתלבטויות הרבות שהטרידו אותי כאשר עמדתי באותה צומת דרכים והחלטתי להמשיך עם הים. היה ברור לי שברגע שאהפוך את התחביב שאני כל כך אוהב למקצוע, כל הראייה שלי כלפיו תשתנה".
הלל, כמעט כמו רוב הדמויות המופיעות בכתבה זו נקשר לים כבר מגיל צעיר מאד. "אני גדלתי והעברתי את רוב שנותיי הצעירות בבת ים, או יותר נכון בחוץ הסי פאלאס בבת ים", הוא אומר. "על חוף ים זה גדלו הרבה מאד אלופי שיט בשנות ה- 60, בעיקר מכיוון שלא היה הרבה מה לעשות מעבר להתעסקות עם הפעילות הימית."

את ההחלטה לפנות דווקא לקריירה הימית, רשף מסביר שקיבל עוד בגיל 14, כאשר נרשם לבית הספר לקציני ים. קיבלתי החלטה שזה מה שאני רוצה לעשות פחות או יותר בחיי ופניתי לכיוון הימי. תוך כדי הלימודים בבית הספר המשכתי לעסוק בשיט תחרותי לסוגיו ואף לקחתי חלק פעיל בנבחרת ישראל." לדבריו, ההמשך הטבעי לכל זאת היה הצי הסוחר ואח"כ חיל הים כמובן. "בצי הסוחר עבדתי במשך שנה אחת בלבד לפני הגיוס ולאחר מכן נפרדו דרכינו לשלום. היה לי ברור שגם העבודה הבאה שלי, לכשאשתחרר מהצבא תהיה בים, אך החלטתי שהיא לא תהיה במסגרת הצי הסוחר.

על איזו נקודת זמן ניתן להניח את האצבע ולומר ששם בעצם התחילה הקריירה הימית שלך?
"כשסיימתי את השירות הצבאי בחיל הים נפתחה המרינה בת"א וזו אני חושב הייתה מבחינתי תחילתה של הקריירה. בהתחלה עבדתי שם בתור מדריך אך לאחר פרק זמן קצר מאד שכרתי מקום ואף קיבלתי זכיינות להשכרת כלי שייט וניהול ביה"ס לשיט.
"אני זוכר שמבחינתי זה היה מהלך מאד מורכב. גם בהסתכלות לאחור אני זוכר את ההתלבטויות הרבות שהטרידו אותי כאשר עמדתי באותה צומת דרכים והחלטתי להמשיך עם הים. היה ברור לי שברגע שאהפוך את התחביב שאני כל כך אוהב למקצוע, כל הראייה שלי כלפיו תשתנה. דברים שנהגתי לעשות רק כשהתחשק לי, פתאום עשיתי ברמת מחויבות הרבה יותר גדולה.

"בנוסף, קרה לי דבר נוסף מאד מעניין. במקביל לפניה לקריירה הימית זנחתי לחלוטין את השיט התחרותי ועברתי לשיט במסגרת קרוזים. מצאתי את עצמי מפליג בקאריביים ובמקומות נוספים בתקופות החורף בהן הייתה פחות עבודה במרינה, וכך השלמתי את ’התאוות’ שהיו חסרות לי בעת עבודתי היום יומית.

מהם הסיכויים שאת המשרה הבאה שלך תעשה בתפקיד שאינו קשור לים?
"אני חייב לציין שכל שנות חיי סבבו ים, למעט תקופות עסקיות מסוימות בהם הייתי התנתקתי ממנו במעט. הדבר המשמעותי ביותר בהקשר זה שאני יכול לומר הוא, שבאותן תקופות קצרות הבטחתי לעצמי שלא משנה מה אעשה בחיים תמיד אשאיר לי זמן איכות למטרות שיט. כרגע הדבר אמנם מתאפשר לי לא מעט במסגרת העבודה, אך גם במידה ואמצע את עצמי עוסק בדבר מה אחר, אדאג שהזמן שיוקדש על ידי לנושא הימי לא יקופח.

איתי זינגר, חברת סינרג’י העוסקת בניהול ותחזוקת כלי שיט:איתי זינגר
"אם בעבר ניצלתי את סופי השבוע להפלגות ולבילויים במרינה, הרי שהיום אבחר לעשות בהם דברים אחרים לגמרי שאינם קשורים בהכרח לים"

איתי זינגר נבדל מרוב מרואייני הכתבה לפחות בעניין מרכזי אחד – השכלתו הפורמלית. בניגוד לרוב אנשי הים שבחרו להתפרנס ממקצועות המשיקים לים ואגב כך רכשו את השכלתם בנושא במוסדות הימיים השונים, איתי רכש את השכלתו הימית בשטח. השעות, הימים והשנים בהם בילה על סיפוני יאכטות וכלי שיט שונים פשוט עשו את שלהם והפכו אותו לאיש ים מקצועי שאינו נופל בדבר (ואולי אף להיפך) מכל בוגרי מכללות השיט ובתי הספר הימיים למיניהם.

איתי, בחור צעיר (27) מת"א, המשמש כשותף וכמנהל בחברת סינרג’י שמקום מושבה במרינת הרצליה מספר כי הרומן שלו עם הים החל עוד כשמלאו לו 4 שנים בלבד. "באותה תקופה אבי רכש את אחת מיאכטות הקטאמרן הראשונות שהגיעו ארצה ומטבע הדברים היא משכה תשומת לב רבה. על אף שגילי היה אז צעיר מאד, מאיזו שהיא סיבה הייתי מודע לכל העניין הזה ומטבע הדברים התפתחה אצלי מן סקרנות לנושא.
 
"בכל פעם שאבי יצא אל הים ביקשתי להצטרף אליו, וניתן לומר כי במובן מסוים התבגרתי יחד עם היאכטה. הייתי מבלה עליה את מרבית סופי השבוע ואף נהגתי לתחזק אותה באמצע השבוע, לאחר שעות הלימודים כמובן. בגיל 16 כבר הפכתי לסקיפר מקצועי ואפילו התחלתי לגבות כסף מאנשים עבור שירותים שונים אותם הייתי מעניק להם על כלי השיט."
 
בגיל שבני הנוער מבקשים דמי כיס מהוריהם אתה נהגת להרוויח אותם על הים?
"זה בהחלט היה המצב. אני מעריך שאנשים ביקשו שאפליג עימם בתור הסקיפר הראשי בספינתם מפני שזיהו את הידע והמקצועיות הרבה שרכשתי בתחום. אין ספק כי בתור נער צעיר הדבר הזה מאד מצא חן בעיני והיה נחמד לכשעצמו. הרעיון שניתן לעשות כסף ממשהו שאני כל כך אוהב נחרט כבר אז בלבי והחלטתי שכשאתבגר אנצל הכישורים הללו יותר לעומק.
 
ואז?
"ואז התגייסתי לצבא לקורס חובלים שממנו נשרתי לאחר שנה ועברתי לחיל הירוק. ביום שהשתחררתי יצאתי להפלגה ארוכה סובבת אוקיינוסים בת שלוש שנים במהלכה חושלתי בצורה משמעותית ביותר. היה לי המזל לצבור בתקופה זו את הידע והניסיון הכל כך הכרחיים לאנשי המקצוע בתחום הימי. כאשר חזרתי ארצה בשנת 99’ החלטתי להפיק מכל זה תועלת והקמתי ביחד עם רועי קליימן, שבדיוק השתחרר באותה התקופה מחיל הים, את חברת סינרג’י בע"מ אותה אנו מנהלים כיום.

ניתן לומר כי כבר בגיל צעיר מאד גילית את הפוטנציאל הכלכלי הגלום במימוש הידע הימי שצברת, היית מודע לכך או שמא התייחסת לכל אורך הדרך לנושא הימי כאל תחביב בלבד?
"במקרה שלי ניתן לומר שזה היה תהליך שנבנה משני חלקים. השלב הראשון הינו שלב הפרילנסריות בו עסקתי בגיל 16 בצורה חובבנית למדי, והשלב השני היה הקמת העסק הנוכחי. כאן העניין נהפך כבר להרבה יותר ממוסד ורציני והפך אותנו לידועים במידה מסוימת בתחומינו. אני עדיין מתייחס לנושא הימי כאל תחביב במידה כזו או אחרת למרות שיש דברים שבהחלט השתנו.

למשל?
"למשל, אם בעבר ניצלתי את סופי השבוע להפלגות ולבילויים במרינה, הרי שהיום אבחר לעשות בהם דברים אחרים לגמרי שאינם קשורים בהכרח לים. על אף שמבחינתי מדובר בדרך חיים ואינני חושב שבאמת ניתן להפריד ממני את הים, אני חייב לציין כי בתקופה בה הפלגתי במשך שלוש שנים רצופות, הגעתי למסקנה כי במידה ואמשיך כך, אפסיד משהו הרבה יותר גדול ממה שארוויח.

על מה אתה בדיוק מדבר?
"אני מדבר על הפסד החיים הנורמליים. בשורה התחתונה אסור לשכוח שאנו בסך הכל בני אדם ומקומנו הטבעי ביבשה ולא בים. לדעתי מי שמתרגל לחיות, לנשום ולאכול רק ים, אינו יכול לצאת בסופו של יום נורמלי מכל הסיפור, ועל כן כמו בכל תחום בחיים, גם בתחום הימי חשוב מאד לשמור על פרופורציות וגיוון.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<