כחול 74 - אפריל 2018
חג פסח שמח ואביב פורח!



 
דף הבית > סיפורים מהים > באות מאהבה
באות מאהבה
הן באות ממרבית שדרות האוכלוסייה בישראל. הן יכולות להיות אמו של החבר שלך, עקרת הבית ממול, עורכת הדין מהמשרד או בעלת חברת הייטק. את כולן מאחדת התשוקה לים והרצון להינות כסקיפריות על סיפון יאכטה תחביב שהיה בעבר נחלת גברים בעיקר.

גליון 14

מאת אשר וטורי

הן באות ממרבית שדרות האוכלוסייה בישראל. הן יכולות להיות אמו של החבר שלך, עקרת הבית ממול, עורכת הדין מהמשרד או בעלת חברת הייטק. את כולן מאחדת התשוקה לים והרצון להינות כסקיפריות על סיפון יאכטה תחביב שהיה בעבר נחלת גברים בעיקר. חלקן עושות את זה פעם בשבוע, או פחות, כי זה מה שמאפשרים חיי היומיום המוטרפים של בית/קריירה. אחרות המירו את חיי היבשה המרופדים בסיפון היאכטה המהוקצע, והן חיות את היומיום של הים ומתפרנסות ממנו. אז עם מישהו דמיין נשים רק כחתיכות בביקיני או במונוקיני, המשתזפות על סיפון היאכטה כמו שראה בז'ורנלים כרומו תוצרת חוץ, כדאי שיתחיל לשנות את הדעה הקדומה, ויתחיל לקבל אותן כסקיפריות לכל דבר, עם כל הכבוד הכרוך בכך.


ז'נין: לחופש נולדה
ז'נין היא טז'ין (כלי אוכל מרוקאי) שאפשר למצוא בו כמעט הכל. היא נולדה במקנס שבמרוקו, גדלה עם משפחתה בצרפת, עברה להתגורר עם בעלה בגרמניה, ולבסוף נחתה בישראל בעקבות בתה הגדולה שהתאהבה בבחור מקיבוץ גן שמואל. את זמנה, אגב, היא מחלקת בין היאכטה שלה במרינה הרצליה לבין הפלגות עם חברים יווניים ברחבי הים התיכון.

מה התכונות שעושות אותך סקיפרית?
ז' נין: "כדי להיות סקיפרית צריך להיות משוגעת. אישית, אצלי זה תהליך שהתפתח. לא קמתי יום אחד בבוקר והחלטתי שאני הולכת לעשות את זה. מגיל צעיר חייתי היו בשמש ובים. בשלב מסוים, עזבתי בית וגבר בגרמניה כי לא הרגשתי שם טוב עם עצמי, ונסעתי לאתונה כדי לחיות ולהפליג עם אנשים שאני אוהבת, לכל מיני אזורים בעולם. העולם הזה של הים - החיים הפתוחים, המקומות החדשים, החלטתי שזה העולם שאני רוצה לחיות בו. זהו שלב בחיים שהבן אדם מחליט לעשות שינוי ולקבוע לעצמו את גורלו במקום שגורלו יחליט בשבילו".


ניסיון או תעודה
כיצד למדת להשיט יאכטה?
"כמו הרבה אנשים ויאכטונרים טובים שהכרתי בארץ, גם אני קיבלתי את עיקר הידע שלי מהשטח, זאת אומרת מהיאכטה. אמרו לי 'זה מיתר', 'זה הגה', 'זה מפרש ראשי', 'זה חלוץ'. לאט לאט התחלתי להיכנס לעניינים. כששהיתי באתונה, עסקתי רוב הזמן בצ'רטרים וכן בקנייה ובמכירה של יאכטות. לאף אחד מהחברים שלי שם, כלל לא הפריע שאין לי השכלה פורמלית בתחום הימאות. רק כשהגעתי ארצה, אמרו לי: 'איך את יכולה למכור יאכטות אם אין לך רשיון להשטת יאכטה?'. לכן נרשמתי לבית הספר ועשיתי קורס בן שישה חודשים. אגב, עדיין לא הצלחתי לעבור את הבחינות, ולכן עדיין אין לי הסמכה כסקיפרית. אבל עכשיו לפחות כולם יודעים שאת הקורס עשיתי".

את לא מעונינת בתעודה?
"עזוב אותי מתעודה. בגילי אני יודעת ששום תעודה כבר לא תתנוסס אצלי על הקיר. בצרפת והולנד אני יכולה להיות בעלת יאכטה ואף אחד לא מבקש ממני תעודה. אבל כאן כדי לשוט עם היאכטה שלי אני כן צריכה תעודה כזאת. אם לבן אדם אין תעודה, זה לא אומר שהוא לא יודע להשיט יאכטה".

יש דבר כזה שייטות נשים להבדיל משייטים גברים?
"לא נראה לי. המודל שלי היא החברה שלי דנית כהן ז'ורבין, שהיא סקיפרית מעולה לא פחות משום גבר וגם מפליגה המון. דנית היא חברותית מאוד, סימפטית, אוהבת לצחוק, לבלות, אוהבת גברים. זו אישה כזאת עם חיים כל כך חופשיים ופתוחים, כמו שלי, היא אישה שאני יכולה להתחבר אליה. לאחת כמוה אני נותנת המון קרדיט כיאכטונרית. אבל זה לא המקרה של כולן. אני מכירה כמה נשים אחרות אצלנו שיש להן תעודות, אבל הן לא מסוגלות להפליג מחוץ למרינה ליותר מדי זמן".

למה זה קורה?
"כי לאישה הממוצעת מהסוג הזה יש כסף, יש ידע, יש יאכטה, אבל אין לה זמן. אני לעומת זאת מגדירה את עצמי כאישה עשירה, כי יש לי המון זמן. אני ישנה מתי וכמה שאני רוצה, קמה בבוקר כשאני מרגישה שכבר אינני עייפה. מפליגה מתי שאני רוצה, כמה שאני רוצה ולאן שאני רוצה. אין לי בעל או מחויבויות דומות. אני זו שמחליטה על החיים שלי בכל רגע נתון. זו תחושה של כוח, וזה נפלא". מצד שני אני יודעת שלא כל הנשים מסוגלות לעשות את מה שאני עשיתי. זה דורש אומץ ונכונות לשלם מחיר. בניתי לעצמי חיים כאלה המבוססים על כך שבכל מקום בעולם יש לי חברים. אנשים שאני אוהבת ואנשים שאוהבים אותי. וזה חשוב. כי ככה יש לנו נושאי שיחה משותפים. החברים הכי טובים שלי הם אלה שמקבלים את החופשיות שלי באופן טבעי ומכבדים את ההחלטות שלי. כי אלה הם החיים שלי".


מזוודה בת 16 ק"ג
יש לך חבר כזה?
החיים של ז' נין מתחלקים בין הבעל שחי בנורמנדי, לבין הפלגה בת 4-6 חודשים בקיץ, וחורף ישראלי בדירה מקסימה שמשאיל לה בן דוד בצפון תל אביב, לא רחוק מהים. "לא ממש רציתי לעזוב את היאכטה אפילו בחורף. אבל הבן דוד לחץ עלי. הוא אמר לי: 'ביאכטה אין לך אפילו ארון לשים בו בגדים.' מה שעזר לי להחליט זו העובדה שהדירה נמצאת לא רחוק מהים, ואני יכולה כל בוקר לעשות הליכה על החוף עד שבע, ואז לחזור הביתה ולהתחיל את היום". הקשר לישראל נוצר על ידי הבת וורנה, כיום בת 27, גולשת גלים וסקיפרית מדופלמת בפני עצמה, שהגיעה לארץ לפני שבע שנים בעקבות בחיר לבה, קיבוצניק מגן שמואל, ועבדה כמפיקה ב"רשת". אגב, כיום מתגוררת הבת עם הקיבוצניק שלה בהוואי.

יש יתרון לאישה יאכטונרית?
"כמובן שיש. כנשים אנחנו מנצלות את האטרקטיביות שלנו. כך אותי, למשל, יאכטונרית בלונדינית ממוצא גרמני ודוברת צרפתית רהוטה מסתובבת במכנסיים קצרים על הרציף במרינה בתל אביב. בכל פעם שמישהו רואה אותי קופצת מהיאכטה הוא מציע לעזור לי בכל דרך אפשרית. אם הייתי גבר, זה לעולם לא היה קורה לי. פעם פגשתי חבר יווני שאמר לי כי אישה מאבדת את הנשיות שלה ברגע שהיא נכנסת לים וליאכטה. צריך לדחוף את היאכטה, להזיע, להחזיק את ההגה במשך שעות. יש בזה משהו. גם החברים שלי מהים, מתייחסים אלי בים כאחת מהחבר'ה ופחות כאישה. אם תסתכל על הנשים שמפליגות ביאכטות, תראה אותן עם ג'ינס ונעלי ספורט, אבל כשהן מגיעות לחוף ורוצות לצאת, בדרך כלל הן חוזרות להתלבש ולהתאפר כמו נשים".


בשם החברות
יש הבדל בין יאכטה של גבר ליאכטה של אשה?
"אומרים שיאכטה של אשה נקייה ומסודרת יותר. זה הולך עם האופי שלנו. לדעתי, מי שיודעת להחזיק יאכטה תדע להחזיק בית. להפך זה לא תמיד נכון. בבית הרי יותר קל. לניקיון יש עוזרת ובכלל לכל דבר קטן אפשר להזמין טכנאי. כאן זה לא ניתן. צריך לדעת להחזיק מברג ולהשתמש בו. קצת מכונאות, קצת חוש טכני, בקיצור לדעת להסתדר לבד".

איך דוחסים חיים שלמים ביאכטה לא גדולה?
"הניקיון הוא פשוט יחסית. הסידור יותר בעייתי. העיקרון הוא להכניס רק מה שממש ממש צריכים. למשל, אין צורך בערמות של צלחות, אין צורך במערבל ואפילו המקרר הוא לא ממש חובה. העניין הוא שהיאכטונר הישראלי מגזים. הוא לא אוהב שמתחזקים לו את היאכטה. אפילו את הניקיון הוא עושה בעצמו".

מה עם בישולים? מי מבשל כשאתם מפליגים?
"כולם יודעים שאני יודעת ואוהבת לבשל. הכל. אני משתמשת בעיקר בתנור ופחות בכיריים. מאחר ונולדתי במרוקו ולהורים שלי הייתה מסעדה בצרפת, אני מבשלת הרבה מאכלים מרוקאים כמו טז'ין, ירקות, קוסקוס, מרקים, עוף או עגל בתנור, סלטים, פסטות, גריל על הסיפון. לאבא שלי הייתה במרוקו חווה לממכר בקר לצבא הצרפתי, ולאחר מכן, כשהגרנו לצרפת, הוא פתח מסעדה. מכאן שעבורי המילה דיאטה לא קיימת במילון".


להיות חופשיה כמו גבר
עם מי את מעדיפה להפליג, עם גברים או נשים?
ז' נין : "רק עם גברים. כשאני עם גברים אני יודעת עם מי אני יוצאת לים וגם בטוחה שלא יהיו להם 'מצבי רוח'. נשים נוטות לקבל 'מצבי רוח' בעיקר בים. את זו היא אוהבת ואת זו לא. עם נשים בים אני תמיד מרגישה כמו בבחינה, מה אני יודעת לעשות ומה לא. כל הזמן מחפשות שאעשה שגיאה. כשאני מפליגה עם גברים, לכל אחד יש את התפקיד שלו. אין שום עניין של בחינה. אני מרגישה בנוח להיות עייפה וללכת לישון".

אין לך דעה טובה על שייט עם נשים.
"זה דבר מסובך. מצד אחד, אני לא חושבת שצריך להיות שוני בין סקיפרית לסקיפר. היום הנשים חיות כמו גברים, שותות כמו גברים, אז למה שלא ישוטו כמו גברים. מצד שני, יש נשים, במיוחד כאן אצלנו, שאוהבות להחזיק את הגברים שלהן 'קצר'". ז' נין, שייטת ותיקה בעיקר בים התיכון, משמשת כסוכנת של חברה למכירת יאכטות. "אני רואה עצמי יותר כיחצנית מאשר כברוקרית. אני למעשה מפגישה בין קונים למוכרים".

טוב לך ככה?
יש לי מזל בחיים כי יש לי המון חברים. פעם, לפני שנסעתי לאתונה, הייתי בוכה המון. מאז הפסקתי לבכות ואני נהנית מהשמש ומהים שאלוהים נותן לי, וזה נותן לי בריאות".

אני מניח שגם לזה יש מחיר.
"ברור. לא פעם נכנסתי לסערות ונשבעתי שזו היא הפעם האחרונה שלי בים, ואז חזרתי ליבשה ומהר מאוד התחלתי להתגעגע שוב לים. ככה זה. אי אפשר לברוח. בזמן של סערות זה קורה לכל אחד. יצא לי לפגוש יאכטונר אחרי סערה שהיה מוכן למכור את היאכטה שלו כמעט בחצי מחיר, העיקר שייצא מזה."

מה את מציעה לנשים שרוצות להיות סקיפריות?
"שלא יפחדו להתמודד. להיות חזקה ולא לפחד גם כשיש בעיות. פעם הסתבכתי עם יאכטה ומנוע שחדל לפעול בלב ים, ומצאתי את עצמי מחכה לרוח שתקדם אותי לכיוון שרציתי. יאכטונר ישראלי שהיה בסביבה שמע בקשר שאני בצרה ובא לעזור. הוא ציפה למצוא אישה מבוהלת והיסטרית, אבל מצא אותי בבגד ים וחיוך. שאל אותי, 'איך אפשר לעזור?', עניתי, 'תזמין רוח'. ככה סירבתי בנימוס וחיכיתי עד שבאה הרוח 'ולקחה אותי לחוף שלי'. לא אשקר ואומר שזה קל. אבל צריך לדעת לשלוט בעצמך, לחיות עם הטבע ולדעת איך הוא יכול לעזור לנו עם הרוח שהוא שולח.
עיתונאית כינתה אותי פעם 'שירלי וולנטיין'. אני לא ממש כזאת. יש לי המון אהבה בלב, וחושבת שזו מתנה מופלאה. אבל אין לי גבר בכל נמל, אלא רק בכל נמל מחכים לי חברים טובים ואפלטונים. יש לי את החופש שלי, ביאכטה שלי, וזה מה שהכי חשוב".


בתיה תגר : בין הצוות הנשי להפלגות המשפחתיות
לפני 20 שנה, הייתה למשפחת תגר מתל אביב יאכטת ברזל 28 פיט שאפשרה לאם המשפחה, בתיה, הצצה ראשונית ובלתי מספיקה בהחלט אל תוך עולם השיט. זה מה יש, כששלושה ילדים קטנים מתרוצצים לכם בבית. עוד שנה ועוד שנה. חופשות בחו"ל הכוללות השכרת יאכטות תוך ניצול הניסיון העשיר של הבעל, גיל, והתיאבון מתגבר. עד שלפני שנה נפל הפור גם אצל אם המשפחה בתיה והיא החליטה ללמוד ולקבל רשיון השטת יאכטות משל עצמה. בעקבות הרישיון של בתיה באה גם היאכטה המשפחתית החדשה.

איך חיים שני יאכטונרים זה לצד זה?
"גיל ואני שומרים ביננו על איזון עדין. העובדה שאני סקיפרית כמוהו די חדשה לו והוא לומד אותה. כאשר אנחנו מפליגים יחד, הסכמנו שהוא יהיה הסקיפר, גם מכיון שיש לו הרבה יותר ניסיון ממני. לי יש מקומות אחרים להביע את עצמי ".

איפה?
"בצוות הנשים שלנו של 'דרך הים'. כאשר אנחנו מפליגות רק בנות, זה משהו אחר לגמרי. כל אחת יודעת את מקומה ואת התפקיד המוטל עליה. אף אחת לא קופצת לעזור לך כל רגע. אף אחת לא חושבת ומרגישה שהיא יותר טובה מאחרות. זה יוצר אווירה מאוד נוחה ונעימה בינינו וכיף אדיר. למרות העובדה שמאד כיף לי כמובן לשוט עם הבעל וכל המשפחה, אבל זו הנאה מסוג אחר לגמרי. אין מה לעשות. גיל הוא בעל הניסיון ויודע יותר מה לעשות ומתי".

איך את מרגישה עם זה?
"נראה לי שאני חיה עם זה בשלום. אל תשכח שבדרך כלל ההפלגות שלנו כצוות נשי מתבצעות לאורך קו החוף. לעומת זאת, עם המשפחה אנחנו שטים מרחקים כגון ברצלונה – תל אביב וחוצים ממש את הים התיכון. כך שרמות הקושי והסיכון הן אחרות לגמרי".


"צריך חוש טכני בסיסי"
איך נראים חיי היום יום המשפחתיים שלכם על היאכטה?
"במשפחה יש לנו חלוקת עבודה, כולל הדחת כלים ועבודות ניקיון. תפעול היאכטה באופן מכני מוטל על גיל. בבישולים מטפלות הבנות בנות ה-16 ו-18 ואני".

יש הבדל בין תחזוקת יאכטה לתחזוקת בית?
"בסך הכל הטיפול ביאכטה הוא עסק מורכב. לא מדובר רק בניקיון ובבישול. יש בה מערכות מכניות, מערכות אלקטרוניות, מערכות ניווט, מערכת משאבות ועוד. צריך ידע לא רק כדי להפעיל אותן אלא גם להתמודד עם תקלות. ואת זה אפשר לעשות רק כאשר יודעים היטב איך הן פועלות".

איך אתם מתמודדים עם מצבי משבר בים?
"בסך הכל אנחנו די זהירים ולא יוצאים לים אם אנחנו יודעים שצפוי להיות מזג אויר גרוע. פה ושם יצא לנו להתמודד עם רוחות חזרות וסערות קטנות. אבל לא משהו".

איך מקבלים אותך בחו"ל כסקיפרית?
"לא נראה לי שזה עניין חריג במקומות האלה, ולכן השלטונות מתייחסים אלנו באופן ענייני. ברציפים יש פה ושם הערות מעליבות שמגיעות מגברים בעלי יאכטות. זה לא נעים, אבל מצד שני יש גם גברים ונשים אחרות שדווקא כן מפרגנים ומעודדים, ככה שזה נחמד בסופו של דבר".

איו עיצה יש לך לנשים אחרות שמעונינות להיות סקיפריות כמוך?
"השטת יאכטה אמנם אינה דורשת ממש כוח פיסי, אבל כושר גופני מינימאלי נדרש בהחלט. רצוי שתהיה לך נטייה ספורטיבית. ממש אי אפשר בלי זה. דבר נוסף, צריך איזשהו חוש טכני בסיסי. למשל, כשצריך לסובב כננת זה בכלל לא פשוט אם לא יודעים להחזיק מברג".


דנית כהן ז'ורבין: יאכטה ליום הולדת הארבעים
דנית, יכולה להיות הוכחה ניצחת לכל מי שמטיל ספק בכישורים הימיים של בנות המין היפה, או בדבר יכולתן להפגין ביצועים שווים לשייטים וסקיפרים גברים, ואולי אף יותר. מצד שני, העובדה שיש כל כך מעט, יחסית, נשים כמוה, יכולה לחזק דווקא את הדעה ההפוכה. דנית כהן ז'ורבין, גרושה אם לשלושה ילדים, מפליגה כבר מגיל צעיר ביאכטה של אביה. הזיכרונות שלה מהיאכטה של אבא מעורבים בהחלט. "עצם העובדה שרק אני מבין חמשת אחי בחרתי להמשיך בכיוון הזה, מראה שלא הכל היה ורוד בהפלגות ביאכטה של אבא. היינו מפליגים בימים ובתנאים שהיום נראים מטורפים לחלוטין, ללא כל המיכשור שיש היום, כאשר הדברים היחידים שהיו לנו היו כושר ההתמודדות ובעיקר הרבה מזל".

מה עשה את ההבדל?
"אז, לפני כ-30 שנה, הייתה בארץ רק מרינה אחת בתל אביב שניקזה אליה את כל האנשים המשוגעים לעניין. שטו אז לטורקיה, ליוון. כל מסע נראה אז מאוד מפחיד ומאיים. אני זוכרת שמצד אחד כולנו מאוד אהבנו את הים. מצד שני היו לנו מצבים של סערות קשות. אלה היו זמנים ששאלנו את עצמנו שוב ושוב מה אנחנו עושים שם עם היאכטה הזאת ונשבענו שזו הפעם האחרונה. בפועל, בניגוד לאחי, קרה לי מה שקורה בדרך כלל לנשים בהריון - ברגע הקשה נשבעים שזו הפעם האחרונה, אבל כשהסבל עובר שוכחים וחוזרים לזה פעם נוספת. כיום כשאני כבר סקיפרית עם יאכטה משלי ולא מעט ניסיון, אני מבינה טוב יותר את גודל האחריות שישבה אז על הכתפיים של אבא שלי. אני זוכרת שהוא היה עושה דברים שאני בחיים לא הייתי מעיזה לעשות ושמנוגדים לכל הוראה של בטיחות. כמו למשל, כשנתקענו בים עם היאכטה, הוא שלח אותנו, שני ילדים קטנים בדינגי לעבר החוף כדי שנזעיק עזרה, במקום שנשאר כולנו יחד ולא נפרד. למזלנו גילתה אותנו ספינת דייג וחילצה אותנו, כך שזה לא נגמר באסון. אבל זה גם יכול היה להיגמר אחרת.

יש ימים שאני לוקחת בעבודה עשרה חבר'ה לקרוז של מסיבת רווקים, וכולם משתכרים, מבלי להבין כמה שהים היפה הוא גם מקום כל כך מסוכן. גם כשאני מעבירה יאכטה ממקום למקום, אני משתדלת להשתמש בצורה האופטימלית במה שלמדתי ובתחושת האחריות הזאת שקיבלתי מילדות".


"לא צריכה גבר לידי"
מתי חשת שיבוא יום והיאכטונריות תהיה דרך החיים שלך?
"עד שלא קניתי יאכטה משל עצמי, אמנם הפלגתי לא מעט, אבל רוב הזמן 'עשיתי קפה', או במילים אחרות, 'תהיי יפה ותשתקי' .בכל שלב בחיים שלי, ידעתי שבגיל 40 תהיה לי יאכטה משלי. נכון, התחתנתי, ילדתי שלושה ילדים, עברתי פרק אחד בחיים שלי בלי יאכטה, ואז כשכבר הייתי גרושה ומצאתי את עצמי בגיל 40, החלטתי לקנות לעצמי יאכטה בתור מתנה. קניתי אותה במרמריס, יאכטה מאובזרת, 28 פיט. אז החלטתי לעזוב את כל העבודות שלי, למרות שהייתי מנהלת חברות באילת והרווחתי הרבה כסף. אמרתי לעצמי, 'אני רוצה לעבוד בים. לא משנה כמה ארוויח, אני לא יוצאת מהמרינה'. ככה בניתי בידיים את העסק שלי של השכרת קרוזים".

מה עושה אותך לסקיפרית מקצוענית?
"אני יודעת לרתק יאכטה בצורה מושלמת. זה חלק ממני. בכל פעם שאני נכנסת לעגינה, כל העיניים מופנות אלי בציפייה שאדפוק את הרציף. אבל בחיים לא עשיתי את זה. ביום שאעשה את זה, 'נגמר' עלי במרינה, למרות שגברים רבים כאן דפקו את הרציף כבר עשרות פעמים מבלי שזה יזיז משהו למישהו. אני יודעת לפי הרעש של המנוע מה לא בסדר אצלו, גם אם מדובר בסתם בורג רופף, אני יודעת לזהות את מזג האוויר הצפוי מספיק זמן לפני שהוא מתרחש. אלה דברים שרכשתי בעזרת הניסיון. לפני חמש או עשר שנים לא הייתי מצליחה לעשות את זה. כל הזמן עובר לי בראש שכדי שיקבלו אותי, אינני צריכה להיות שווה לגברים, אלא טובה מהם. פשוט להיות מושלמת. אישה שרוצה ללמוד להשיט יאכטה, אסור שתצא לים עם גבר, אלא פשוט שתגייס אומץ ותצא לבד עם חברות. גבר לא ייתן לה ללמוד ממש. באופן אישי, אני לא מרגישה שאני צריכה גבר לידי, לפחות לא כדי שיעזור לי ביאכטה.
אין לי בעיה להסתדר ביאכטה גם בלי מנוע. יש גברים שללא מנוע הם לא מאופסים. אני גם לא מבינה כלום במנועים. כך שאם יתקלקל לי המנוע, אפרוש מפרשים ולא יקרה כלום. מפרשנות זה דבר שלומדים מתוך ניסיון. אבל אם תמיד תתני לגבר שלך לעשות את זה במקומך, לעולם לא תלמדי לעשות את זה".


זוגיות מושלמת
את מיישמת טכניקות שלמדת מאבא שלך?
"כן, למדתי המון. למשל, אבא שלי תמיד נהג להיכנס לרציף ברוורס בפול גז. פעמיים הלך לו הטרוטל. אני נוהגת להיכנס לרציף ברוורס בפול גז וגם לי הלך הטרוטל. או למשל כשאני נכנסת ליאכטה חדשה, דבר ראשון אני הולכת לבדוק שהעוגן קשור. כי פעם עם אבא התקלקל לנו מנוע בלב ים והוא ביקש שנזרוק עוגן, אבל לא היה עוגן כי הוא לא היה קשור ונסחף".

איך זה משפיע על הילדים שלך?
"יש לי תאומות בנות 11 ובן בגיל 15. אני מנסה לגונן עליהם כמה שאפשר. כשאני לוקחת אותם איתי לים, אני מוודאת שמזג האוויר יהיה אידיאלי, כי אני רוצה שיהיו להם זיכרונות טובים מהים כדי שיאהבו אותו. סערות אמנם מחשלות, אבל רוב הילדים שיחוו סערות לא ירצו לחזור ליאכטה פעם נוספת".

אפשר להיות סקיפרית מקצוענית וגם להמשיך להיות נשית ומושכת?
דנית, "ללא ספק. העובדה שבחורה היא סקיפרית לא מונעת ממנה להמשיך להיות אישה. אפשר לתפקד יופי על היאכטה גם עם ביקיני יפה. אגב, היאכטה היא מקום נפלא לפיתוח זוגיות. בניגוד לחיי היומיום ביבשה, כאן אין לאן לברוח כשרבים, לכן לומדים לחיות ולכבד זה את זו, 24 שעות ביממה. היאכטונריות מוציאה מהאנשים רק את הטוב שבהם".


שרון שפינט: ים ורומנטיקה|
עו"ד שרון שפינט הצעירה, הגשימה בשבועות האחרונים מה שרבות ורבים היו אולי חולמים: מקצוע חופשי, מרתק בפני עצמו, במשרד עורכי דין ידוע, וסקיפרית עם תעודות ביאכטה חדשה משלה העוגנת במרינה הרצליה, ממתינה לה שם יפה ומצוחצחת בכל סוף שבוע. שרון גדלה בבית ינאי ליד הים, מה שנותן לה יתרון מסוים. אבל היא מבטלת את עניין היתרון. "זה לא ממש חוף מפותח. מכסימום היינו גולשים קצת על הגלים. וחבל. זה חוף נקי בלי סלעים. באנגליה למשל, ליד כל בית בישוב כמו בית ינאי אתה יכול למצוא סירת מפרש קטנה". שרון, בחורה זהירה בדרך כלל, התחילה לשוט על מפרשיות קטנות לפני שעברה ליאכטה. "זה נתן לי להבין את עקרון פעולת המפרשים. לאיזה כיוון צריך להפנות את החרטום כדי לקבל רוח. רק אחר כך החלטתי ללכת על הסקיפריות".

למה לך?
"כעורכת דין, אני מבלה המון שעות במשרד. זה נותן מוטיבציה לחפש משהו אחר, באוויר הפתוח. גיליתי שהיאכטה עושה לי את זה. ההפלגה עצמה היא ספורט מאוד מרגיע, אוויר הים, ההתנתקות מן ההמולה ומחברת אנשים. יש הרגשה חופשית כזאת".|
"אני מניחה שלא הייתי נמשכת ליאכטות מנועיות. לעומת זאת יאכטת מפרשים היא כל כך רומנטית, שילוב עם הטבע מבלי להזיק לסביבה. זו מסורת של כל כך הרבה שנים שכמעט לא השתנתה. כבר אין כמעט דברים כאלה בעולם המודרני שלנו".
גילית שזה דורש ממך מיומנות מיוחדת? "הדבר הכי חשוב זה לאהוב את צורת החיים הזו. אין צורך בכוח פיסי מיוחד. התחום הזה עובד המון על "כננות" וגלגלות, כך שלא צריך להיות בריונית. אגב, רואים את זה גם בענף השיט העולמי. שייטות כמו אמה ריצ'רדס, מתחרות עם גברים ללא שום הנחות ותחושת נחיתות. במקום כוח פיזי בו לגברים יש יתרון, נחוצות כאן תכונות אחרות. כגון משמעת עצמית, תכנון לטווח רחוק, סבלנות, רוגע מסוים. אלה תכונות שיש הרואים בהן מוטיבים נשיים".

על אף העובדה שהיא סקיפרית 'ירוקה' יחסית, כבר יש לה יאכטה משלה, אותה היא רכשה מחברה סלובנית, אותה היא מייצגת בישראל. אבל העובדה הביוגרפית המרשימה שלה שייכת למסע חציית הים התיכון ללא הפסקה, אותו ביצעה על יאכטה של "טים ישראל" לפני כשנה, יחד עם השייטים אורי רוטשטיין וגדי אייזן. "רצינו לעורר מודעות לנושא שיט היאכטות בישראל, לכן תכננו את המסע הזה שנמשך 15 יום וחצי ללא הפסקה, עם ארוחות 'נמס בכוס' ובלי מקלחת. זה היה מבצע של ממש. בעזרת חסויות שגיסנו, הצטיידנו בטלפון לוויני ומחשב מחובר לאינטרנט, כך שיכולנו להעביר כל יום את חוויות המסע לאתר האינטרנט שנפתח לכבודנו" (המסע לפרטיו פורסם ב"כחול" גיליון מספר 6).

מה ההבדל בין בית ליאכטה?
"ביאכטה צריך יותר להקפיד על עניין הניקיון. בסך הכל מדובר במקום קטן. אין לך לאן לברוח. מצד שני קל יותר לנקות אותה מאשר בית".

מה יש לך לומר על קורס השיט?
"קורס יסודי מאוד ומעניין. נרשמתי אליו לפני שידעתי כי הוא יהפוך לתחביב. למשל, נושא הניווט. גם בצבא לומדים ניווט, אבל כאן זה ניווט אחר. לומדים מכונאות, ימאות, מטראולוגיה, עזרה ראשונה. אגב, כ-15 אחוז מן המשתתפים בקורס שלי היו נשים".
שרון שפינט מתמצאת מאוד בספורט השיט העולמי, במיוחד כשמדובר בשייטות נשים. היא מעריצה למשל את הלן מקארתור שהקיפה את העולם והגיעה למקום השני אחרי שייט צרפתי. "היא הייתה האישה הראשונה והאדם הצעיר ביותר שעשתה את זה, כך שהיא שברה שיא. ברור שכל העולם התחיל להתעניין בה יותר מאשר הצרפתי שהוא עוד שייט מקצועי אחד שזכה במקום הראשון. הלן, כאישה, גם כותבת יומני מסע מאוד רגשניים ואין לה בעיה לבכות מול המצלמות כשרע ועצוב לה. כך מתנהגת אישה וכך היא מצליחה להרטיט לבבות".

אפשר לשמור על נשיות בזמן ההפלגה?
"לא תמיד. במיוחד כשהתנאים קשים ולובשים מעילים כבדים והכל קר ורטוב. לעומת זאת בתחרויות ובשיוטי פנאי שאין בהם מאמץ פיסי יוצא דופן, אפשר להקפיד יותר על ההופעה החיצונית". עד כה, מלבד המסע יוצא הדופן מטולוז להרצליה, היא מפליגה בעיקר הפלגות של כיף עם חברים ומשפחה לאורך הריבירה הצרפתית, למשל. מרינות יפות, דיסקוטקים טובים. בקיצור, חיים יפים.


גלית אכנשטיין – מפיקוד על גוררת לפיקוד על יאכטה
גלית אכנשטיין, 25, אחת הסקיפריות המרכזיות של בית הספר לשיט "דרך הים", היא מה שנקרא ימאית מלידה. כמעט. מגיל 10 היא בצופי ים הרצליה. גם חניכה וגם מדריכה. שנה לפני השירות הצבאי התנדבה לשנת שירות בצופי ים כקומונרית, וגם בזמן השירות הצבאי עצמו לא נפרדה מהשיט והים. חיל הים מצא אותה ראויה לשמש כמפקדת גוררת. אגב, אחת הנשים הבודדות בכל תולדות חיל הים הישראלי שזכו למלא תפקיד זה. ובמשך שלוש שנים לאחר שחרורה לא מילאה אף אישה תפקיד דומה.

לאחר השחרור חזרה להדריך מספר שנים נוספות בצופי ים. נראה שידעת הכל לפני שהתחלת את קורס המשיטות.
"לא צריך להיסחף. בצופי ים קיבלתי המון ניסיון אבל על כלי שיט קטנים ולא על יאכטה. למשל, סירות לא מנועיות, סנונית, קרוול, 420. אבל תמיד היה ברור לי שאוציא רשיון משיט על יאכטה. נכון שהיה לי קל יחסית כי אני באה מהעולם הזה וידעתי מה זה מפרשנות או ניווט עוד קודם. בכל זאת, הקורס תרם לי דברים חדשים וסידר לי בראש דברים שידעתי עוד קודם".

ההורים, המשפחה, לא ניסו קצת להאט לך את הקצב עם הים?
"כשהייתי ילדה והצטרפתי לצופי ים, היו פה ושם סימני שאלה. כשבגרתי וצברתי את כל הניסיון שצברתי, זה נראה לכולם נורא טבעי שאוציא רשיון ואעבוד ב'לב הים'. במועדון יש לגלית צוות נשי שהיא הסקיפרית שלו. יחד הן יוצאות לתחרויות ומגיעות להישגים יפים. "הכל אצלנו ברור. אין קטע של גבר שקופץ לעזור. כשאני במועדון עם שייטים גברים, נורא חשוב מה את משדרת וכמה את רוצה שיעזרו לך".

יצא לך כבר לחוות סערות של ממש?
"עדין לא. פה ושם גלים גבוהים אבל לא יותר מזה".

מה דעתך באופן כללי על החדירה הגדלה והולכת של נשים לענף היאכטות?
"זה טוב ויפה, וצריך להיות טבעי. הבעיה היא שכאשר אנחנו מתארגנות כצוותי נשים, יש שרוצים להוציא אותנו מן התחרות הכללית, ולערוך תחרויות לנשים בלבד. כמובן שזה לא בא בחשבון. המטרה שלנו היא להגיע להישגים בכוחות עצמנו ולא שיעשו לנו כל מיני הנחות".



רחל מידן
איך הגעת לתחום היאכטות?
הזמנת ידיד ל"הפלגת שבת" פתחה לפני עולם חדש. לאחר הגילוי המרעיש לפיו המושג "יאכטה" לא מורה דווקא על כלי שיט מנועי מפואר מהתמונות שהכרתי ממונקו, ולאחר שטמנתי עמוק בתיק את האביזרים המתאימים לציפיותי טרום ההפלגה, התאהבתי בתחום הזה מהבחינה הספורטיבית.



האם היותך אישה היווה פקטור? מכשול? זרז?
שאלה קשה בתקופה פמיניסטית, אך עם יד על הלב נראה לי שה"מקדם" של שייטת הוא גבוה בפוטנציה. היתרון של יד נשית על יאכטה היוצאת להפלגה ארוכה הוא נושא מוכח בשטח. בנוסף לתפקוד הימי, היא הופכת הפלגה של "קופסאות שימורים" להפלגה של "איזה רוטב תרצה עם הפסטה שלך?.." האפטר-שייבים בשימוש מוגבר, הגילוח מסודר, ובים חזק ומאיים התוודה לפני פעם אחד השייטים:
" כשראיתי אותך יוצאת בים הזה מהמקלחת, מבושמת ועליזה – נמוגו לי כל החששות … "


יש הבדל בין יאכטונר גבר ליאכטונר אשה?
בנושא הימי אין הבדל. בנושא תחזוקת היאכטה, שהוא חלק בלתי נפרד מהימאות – יש ויש. הקילמטרז' שלכם, הגברים, בנושאים טכניים, משאיר גם אותי (בעלת הבנה טכנית טובה יחסית) מאחור. ההצמדות שלכם לאבותיכם ה"תיקונצ'יקים", הניסיון הצבאי, ולעיתים גם הפיזיונומיה מותירה אותי עם החשש שיש הבדל גנטי המוביל להבדל בהתנסויות שלנו. אני עושה את המיטב לפתור בעיות טכניות בלא מעט הצלחה, אבל הגאווה התוקפת אותי מוכיחה בעליל שזה מעבר לציפיות הסטנדרטיות.


ספרי קצת על טים ישראל
Team Israel הוא צוות שייט תחרותי מקצועי שמטרתו להגביר את הידע והפעילות התחרותית של היאכטיונרים בארץ. אנחנו מאוד רוצים שישראל תהיה כמו כל ארץ אירופאית שוחרת שייט. הרוח היוצרת, הדוחפת והמקצועית של הצוות היא של אורי רוטשטיין, שייט מעולה בעל אמביציה ענקית בתחום זה, שסחף אותי לעמוד מאחוריהם במימון ובתמיכה ניהולית. הצוות מתאמן ומשתתף בתחרויות בחו"ל, מדריך שייט תחרותי בארץ, ומקיים מועדון חובבים תחרותי. כמו כן אנחנו מריצים פרוייקט של פעילות ימית לקבוצת נוער מיוחד בשיתוף עם משרד החינוך, ומקיימים פעילות גיבוש תחרותית למנהלי חברות במטרה לפתוח להם דלת לעולם השייט.

עקב התקנאותנו ב America’s Cup החלטנו לקיים באביב תחרות Match Race על שתי יאכטות מאותו דגם. לשמחתי הרבה – יש לכך היענות תוססת.


ספרי על היאכטה שלך
איזו מהן? היאכטות התחרותיות של Team Israel ? היאכטה הפרטית הממתינה בדאגה לרגע בו תוצע למכירה או היאכטה החדשה הממתינה בנכר להתאזרחות? כולן היו בנותי … , החדשה שתגיע לארץ בסוף הקיץ, היא מדגם First 47.7 - שילוב מדהים של ביצועיסטית ותפנוקיה. אהבה ממבט ראשון, שהולכת ומתעצמת בכל הפלגה.


איך משלבים יאכטה עם עבודה וחיים אישיים? מה אומרים בני המשפחה?
את בני משפחתי ניתן לכנות "פרטנרים רגשיים". שמחים בחלקי ומתרחקים מהים (על אף שבני מצטרף לעיתים בעיקר בגלל ה"חבר'ה"). ומכיוון שאצלי הכל "אישי" – ההשתלבות טבעית. העבודה היא תחביב התחביב הוא עבודה והכל – הנאה (ו"תודה לבעלי שהביאני עד הלום" … .)


עצה שלך למי שמבקשת להיות סקיפרית ולרכוש בבוא היום יאכטה משל עצמה.
ממליצה בחום להציץ לעולם הנפלא של טבע, ספורט, חברה, מנהיגות והתמודדות. ההתמדה תלויה במידה משמעותית בבני משפחה מעורבים או כאלה המסוגלים להסתדר עם "צלע שלישית".




גלית, בתיה, רחל, דנית, ז'נין ושרון, הן נשים שבאות מאזימוטים שונים של חיי היום יום, ובכל זאת, כל אחת בדרכה, הן מוצאות את עצמן בעמדת הפיקוד הקדמית של היאכטה שלהן כסקיפריות, והן לא מתביישות לנגן חליל ראשון גם כשיש גבר בסביבה. זה דורש אומץ, חשיבה בלתי שגרתית, יכולת להסתדר גם בתנאים חיצוניים קשים. והרי זה מה שעושה סקיפר טוב ככזה.

יתכן ויבוא יום שלא נצטרך להתייחס לנשים סקיפריות כתופעה.

אינשאללה.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<