גליון 70 - אפריל 2017
חג פסח שמח ואביב פורח לכולם



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות בתורקיה > לשוט ביחד ולחוד
לשוט ביחד ולחוד
סיפור הפלגת ה"פלוטילה" - שייטת יאכטות בתורקיה
 
שייט בפלוטילה ( שייטת יאכטות) לשוט ביחד ולבד
גליון 4
מאת: רוחלה דלוגטץ
באפריל 1999 יצא חיים דלוגטץ להפלגה הראשונה שלו כאיש צוות ביאכטה. באפריל 2000 יצאו בני המשפחה לשייט משותף ראשון בפלוטילה- שייטת יאכטות במימי טורקיה. על הפלגה משפחתית ביאכטה בתוך שייטת יאכטות מספרת רחל האישה שהפכה לחברת צוות השייטים המשפחתי.
חבלי הירכתים נותקו ואנו מחוברים עדיין לחבל חרטום שמוחזק על ידי אריק, בהמתנה לפקודה של הקפטן. "זרוק חבל" וכמו במכונה משומנת היטב הפקודה מתבצעת במהירות ובדייקנות, תוך שילדי ואני שומרים על דפנות היאכטה. הקפטן, בעלי שיחייה, מוציא אותנו בבטחה ממקום העגינה לכיוון היציאה מהמרינה הענקית של מרמריס. ברגעים האלה נדמה לך שכל יושבי המרינה בוחנים את ביצועיך. אני בטוחה שאורן מדריך השייט שלנו מבית הספר "שיא גל" היה גאה בנו מאד לאור הביצוע המושלם … הכל התחיל באפריל 1997 משמועה שהגיעה לאוזנו של חיים בעלי, על התארגנות של קבוצה להפלגה ביאכטה לקפריסין. עד אז החזקנו סירה מהירה בכינרת וחשבנו שבקטע הזה של שייט, מיצינו את העניין.
השעה 06:00 בבוקר ואני מורידה את חיים בפתח המרינה של תל אביב, היום הוא יפגוש עוד שבעה גברים שיצאו למשט יחד אתו. שבעה גברים מהם פגשנו והכרנו בינתיים רק שניים עמוס רביב – בעל היאכטה שהחיוך משפתיו לא מש גם כשבחוץ משתוללת סערה רצינית ושאת הסיפורים שלו על הים אסור להחמיץ, ויהודה זומר מחברת "אופק יאכטות" שארגן את המבצע ושבמהלך הימים הפך למורינו הרוחני בנושא יאכטות ושייט. החרדות המוכרות לכולנו ממפגש אם אנשים זרים הופכים למשמעותיים יותר כשמדובר בשהייה של שבעה גברים זרים בתוך יאכטה למשך שבוע שלם. בנסיעה חזרה הביתה אני מהרהרת באפשרויות השונות על העשוי להתפתח בהפלגה מוזרה זו.
אחרי דממת קשר של יומיים הטלפון מצלצל ועל הקו בעלי חיים. לפי טון הדיבור אני מתחילה להבין שכל החרדות טרום הפלגה היו מיותרות, החבורה הזאת עושה חיים משוגעים. קשה לתאר במילים את החיוך והאושר על פניו כשאנו אוספים אותו ממרינה הרצליה לביתנו והסיפורים מתחילים אט אט להשתחרר. בימים שאחרי ההפלגה נראה שחיים מאבד את אוצר המילים שלו וכל מילה שנייה היא יאכטה, הפלגה, מפרש ועוד כמה מילים מרפרטואר שעד היום לא הכרנו. אט אט ילדי ואני מתחילים להבין שחיידק אלים מאד השתלט על חיים וכמובן גם על חיינו.
המחשבה שאנו, חיים בעלי (51) וילדי, אריק (22) איילה (13) דקלה (8) ואנוכי משייטים לנו לבד ללא מדריך או משגיח בין כל היאכטות המכובדות של מרמריס, גורמת לנו להיות מתוחים משהו, אך יחד עם זאת, ויסלחו לי כל מכרי אם אשתמש במונח המפוצץ "הרגשה אלוהית". בפעם הראשונה אחרי קבלת תעודת המשיט, אנו עוברים בגאווה בתוך מעגן היאכטות המרשים הזה של מרמריס, מסתכלים ימינה ושמאלה ומנופפים לשלום לכל אותם שוכני מרינה שבעצם אינם יודעים שזו היא לנו הפעם הראשונה לבד, לפי זקיפות קומתנו וארשת הרצינות שעל פנינו הם בוודאי בטוחים, "חברה מה יש לומר … אלה בודאי מקצוענים".
היאכטה שלנו לשבוע זה היא Sun Odeesey 36 בת שנתיים, עם שתי קבינות בירכתים וקבינה גדולה בחרטום. המפרש הראשי אינו מהסוג המתגלגל לתוך התורן אבל המערכת עובדת מצוין. במשך השבוע אנו נפליג כחלק מפלוטילה (שייטת יאכטות) שאורגנה על ידי "אופק יאכטות" .
flot.jpg 
בשדה התעופה של דלמן חיכו לנו אוטובוס ממוזג שהוביל אתנו למלון בקרבת המרינה פה נעביר את הלילה ומחר בבוקר נצא לכיוון המרינה לקבל את הסירות. בשעה שמונה בערב של יום שישי, נקראנו לישיבת סקיפרים עם יהודה זומר האחראי על הארגון המדויק שהזכיר את ימינו בצבא. במשך 30 הדקות הבאות אנו לומדים את המסלול המתוכנן לצד המסלול האלטרנטיבי, למקרה של מזג אוויר לא צפוי. ובנוסף מקבלים הסבר על האזור, הוראות קשר ותדרי עבודה בין היאכטות בפלוטילה. הוחלט ששם היאכטה בקשר יהיה שם המשפחה, לפיכך מרגע זה אנו נקראים "יאכטה דלוגץ". תוך כדי הקראת השמות התבקש כל אחד מהמשתתפים לספר בכמה מילים על עצמו ונסיון השייט שלו וכך למדנו שאנו לא היחידים בפלוטילה שנחשבים לירוקים. גילינו כי יש עוד צוות עם תלמידים של "שיא גל", 2 סירות עם תלמידים של "דרך הים" וסירה אחת של תלמיד מ"אזימוט". ביתר הסירות השייטים מנוסים יותר.

אנו עוזבים את מרמריס כשהכיוון הכללי הוא צפון מערב. העגינה הראשונה תהייה "שיפטליק" Ciftlik המרוחקת 9 מייל ימי מהמרינה של מרמריס. זהו טווח מצוין להפלגת היום הראשון, כיוון שאת היאכטה מקבלים מחברת ההשכרה, בצהרי היום. מה שלא מותיר את האופצייה של "לג" ארוך ובנוסף ההפלגה הקצרה כשעתיים מהווה התחלה קלילה לצוות, דבר חשוב בפני עצמו. שיפטליק- נמצאת דרום מזרחית למפרץ מרמריס. הזיהוי של המקום קל מאד גם ללא ה- GPS שכן, האי הקטן בולט כבר מיד עם הפנייה מערבה ואתר הנופש והמלונות מתגלים ככל שמתקרבים לנקודה. העגינה עצמה היא בתוך מפרץ מוסתר היטב על ידי האי הקטן. בשפטליק מזח מסודר לעגינה וחבל חרטום מחובר לסינקר. העומק נע בין 2.5-5 מטר. בערב אפשר לאכול באחת מהמסעדות הפזורות לאורך המפרץ. אין חיבור לחשמל אך יש אפשרות לקבל מים.
השעה 07:15 יום א’. אני מוציאה את הראש לראות איזה מזג אוויר צפוי לנו היום ומגלה להפתעתי פעילות והתארגנות מכל עבר. אין ספק החבורה הנחמדה הזאת רוצה אקשן... קפה של בוקר ואנו מרימים עוגן לכיוון סרצה הנמצאת כ- 14 מייל מדרום מערב לנו. אנו שטים מערבה הכניסה לסרצה היא ממזרח דרך פתח צר ודי קשה להבחין בו. אנו הכנסנו את סרצה ל- GPS וכך הגענו בדיוק רב לכניסה. סרצה היא פיורד יפייפה ואסור להחמיץ את המקום. הכניסה הצרה הולכת ומתרחבת ככל שנכנסים לתוך הפיורד. אנו פנינו לפינה הצפונית כיוון שרצינו להיות ליד יתר היאכטות בפלוטילה, אבל גם הפינה הדרום מיזרחית נוחה לעגינה ובדרך כלל עמוסה פחות. סרצה מוקפת ברכס גבוהה ותלול ומוגנת מרוח מכל הכיוונים. העגינה היא על עוגן וחבל מהירכתיים לסלע או עץ בחוף. העומק בפינה הצפונית נע בין 8-3 מטר ולמעט מזח קטן שיכול לאכלס מקסימום 2 סירות, הירידה לחוף היא באמצעות דינגי. סיבוב רגלי באזור מלמד על שתי מסעדות בקצה הצפוני ומסעדה נחמדה בקצה הדרום מיזרחי.
את המנוחה שנקבעה לשעתיים ניצלנו לתחרויות דינגי שבהם השתתפו הילדים בהנאה מרובה. בשעה 15:00 יצאנו מסרצה לכיוון בוזוקלה Buzuk Buku שנמצאת כ- 1.5 מייל מערבית לסרצה. הכניסה לבוזוקלה ממזרח היא קלה וברורה, ניתן לזהות בקלות את שני גושי הסלע מעין איים קטנים המזדקרים ממש לפני הכניסה. מפרץ בבוזקלה די גדול ומוגן היטב מכל הכיוונים. הנוף סלעי ודי צחיח. בצידו הדרומי של המפרץ נמצאים שרידים של מבצר מהתקופה ההלניסטית שנשתמרו יפה וכדאי לטפס ולראות את התצפית מהמבצר לכיוון הים הפתוח. בצד המערבי מצויות שתי מסעדות ואחת בחלק הצפוני. המסעדות הקימו להן מזחים לאורחים, ומערכת חבלי עגינה לסינקרים, בסך הכל נוח מאד ואין צורך בעוגן. למסעדה הממוקמת ממערב, במרכז המפרץ יש מזח גדול ונוח שמתאים לכ- 12-15 יאכטות. בחור נחמד חיכה לנו עם החבל ביד ועזר לנו להקשר. כיוון שהיינו הרבה סירות שבאו בהפתעה למקום, ניגש אלינו בעל המסעדה והציע דגים ועופות על האש. משהגענו להסכמה על התפריט והמחיר, יצאו בעל המסעדה ואשתו על סירה קטנה ורעועה לדוג לנו דגים, והבחור הנחמד שעזר לנו להיקשר, נשאר בחוף להכין את העופות שעד לפני כמה דקות היו תרנגולות, שהסתובבו על הסלעים. בינתיים הורדו להן סירות הגומי למים והילדים יחד עם ההורים השתובבו להם בכייף רב. הארוחה הייתה טובה אם כי לטעמי הדגים הומלחו יתר על המידה. מיד בתום הארוחה ישבנו כל הסקיפרים וקיבלנו תדריך לגבי יום המחרת. מקום העגינה הבא יהיה Buzburun .
היציאה מבוזוקלה נראתה כמו יציאה של צי למלחמה. אחת אחרי השנייה עזבו כל תשע היאכטות את המקום כשבעל המסעדה ואשתו מנופפים לשלום. בהמשך התברר שהפרידה החמימה של משפחת Abdu הייתה סיבה טובה לביקור נוסף....
המרחק מבוזוקלה ל - Buzburun שנמצאת במפרץ Yesilova כ- 15 מייל. האי היווני סימי נמצא כ – 5 מייל מערבית לפתח הרחב של המפרץ ונראה היטב במשך רוב ההפלגה. בתוך מפרץ Yesilova יש כמה פינות חמד מוסתרות מהרוח, בהם ניתן לעגון. אנו הפלגנו לכיוון העיירה בוזבורון כיוון שברוב היאכטות נגמרו המים ובחלק אף אזלו כמה מצרכי מזון בסיסיים.
בוזבורון היא עיירה קטנה ולה מרינה קטנה שבה עוגנים בעיקר גולטים. בשל הצפיפות במרינה נאלצנו לעגון Longside לגולטים. בעלי הגולטים היו נחמדים מאד ועזרו לנו להיקשר. בתוך מספר דקות כל הפלוטילה שלנו הייתה מסודרת בתוך המרינה הצפופה.
האזור הוא מרכז תורכי גדול לבנייה של גולטים. מספנות הגולטים פזורות לאורך החוף שממזרח לעיירה. כדאי מאד לבקר במספנות אלו וללמוד על שיטות הבנייה המסורתיות שבהן משתמשים התורכים זה מאות בשנים. אנו לוונו לבחור בשם Mechmet שלקח אותנו למספנה של גיסו וקיבלנו הסבר מאלף על שיטות הבנייה, איך מוצאים ומכניסים למים את הכלים הענקיים הללו ששוקלים למעלה מ- 40 טון כל אחד, והכל ללא מנוף.
בבוזבורון יש מסעדות טובות לאורך החוף וניתן לקבל מים ואף חשמל בעבור תשלום של כ- 6$ ליאכטה. בערב ארגנו לנו טיול באוטובוס למפעל שטיחים שנמצא באזור. הביקור במפעל השטיחים היה נחמד מאד בעיקר לילדים, שלמדו כיצד מפיקים את סיבי המשי מרימות תולעי המשי. חלק מאתנו רכש במחיר טוב שטיחים שנארגו בעבודת יד.
השעה 08:00 היום יום ג’ ואנו מכינים את היאכטה להפלגה. מים, לחם טרי, חלב וקפה של בוקר ואנו מוכנים. מסלול היום יקח אותנו מבוזבורון ומפרץ Yesilova לכיוון מפרץ Hisaronu שהוא המשכו המזרחי של חצי האי דצה. אנו יוצאים מבוזבורון ברוח קלה של 7-8 קשרים ומפליגים לאורך המצוק המוביל אותנו אל מחוץ למפרץ. כשאנו מגיעים לקצה המצוק המסומן במגדלור בתוך המים, אנו מקבלים מכת רוח חזקה שמשכיבה את היאכטה ומכניסה אותנו לערנות, תוך כדי הפלגה אנו מצמצמים את החלוץ והראשי ומייצבים את היאכטה. הרוח באה מכל הכיוונים זוהי רוח שבמקור היא צפון מערבית אבל כיוון שאנו קרובים למצוק ומפליגים באזור שהוא מעיין תעלה, בין סימי לחוף התורכי, הרוח אינה יציבה ומשתנה בהתאם לקו החוף. במכשיר הקשר נשמע קולו של יהודה זומר המציע ליאכטות להתרחק מקו החוף ואז לקבל רוח יותר יציבה. אנו מקבלים את ההצעה ומפליגים מערבה לעבר האי סימי. כיוון הרוח אכן מתייצב אך עוצמת הרוח מתחזקת. כעת מד הרוח מורה על 30 קשר והים מתחיל להתרומם. אנו מרגישים די בטוחים בתוך קבוצת היאכטות המשייטת לה במעיין חצי סהר. אין ספק שפלוטילה כזו היא דרך מצויינת להשתפשף וכמובן לבצע "זמן ים". בכל רגע נתון אפשר להעזר ולקבל עצה מאחד הסקיפרים הוותיקים והמנוסים המלווים את הפלוטילה, הרעיון המרכזי של הפלגה כזו היא שאתם נמצאים ביאכטה לבד והמדריך נמצא ביאכטה ליד. המשמעות היא שכל מה שנלמד בקורס מיושם על ידך בלבד בעזרת הצוות שלך. התוצאה הסופית היא נסיון אדיר והגברת הבטחון העצמי.

מפרצון Dirsek היפיפה מתגלה לנו ממש כשאנו נמצאים כ - 200 מ’ ממנו ואנו שטים לתוכו לארוחת הבוקר. פה אנו מתרגלים עגינה על עוגן במים שקטים ורדודים כ - 4 מ’ עומק אך ברוח שצונחת מההר בעוצמה של כ –20 קשר. ברוח כזו שחרור העוגן חייב להעשות מהר. הנעיצה בקרקע החולית היא מצויינת. אנו עגונים ומתחילים בהכנות לארוחת הבוקר. במפרצון שתי מסעדות צמודות אבל שתיהן סגורות לשיפוצים ובהכנות לעונה. המקום שנקבע לעגינת לילה הוא Keci Buku במפרץ Orhaniya .
כל אחד מהפלוטילה רשאי במשך היום להפליג לבדו וצריך להשתדל לחבור ליאכטה המובילה רק בסמוך לכניסה לעגינת לילה. כיוון שמזג האוויר השתנה לטובה הרוח צנחה ל- 8 קשרים והים הפך שטוח, החלטנו לצאת מהעגינה לכיוון Keci Buku לפני שאר החבורה ולתרגל מפרשנות.
בתוך מפרץ Hisaronu רחב הידיים הים נוח מאד הריאות מצוינת והנוף פשוט מהמם. לאורך הצד הדרומי של המפרץ אפשר למצוא מקומות רבים לעגינה ומנוחה. אנו משייטים בהנאה רבה לעבר הצד המזרחי של המפרץ כשהכיוון הכללי הוא מפרצון Orhaniye . מיד בכניסה למפרצון מזהים את מרינה מרטי Marti Marine , במרינה היפיפיה הזו שוכנות להן יאכטות מפוארות של עשירי העולם. התקרבנו לפתח המרינה רק כדי לראות מקרוב את היאכטות הענקיות כשבני אריק מבחין בשומר המרינה שמסמן לנו לבוא למזח האורחים. במרטי מרינה יש מסעדה טובה וכמובן כל שירותי ההספנה לרבות מנוף גדול להוצאת יאכטות מהמים. העגינה במרינה בטוחה וקיימת שמירה במשך כל שעות היממה. לאחר טיול קטן במרינה המשגעת אנו חוזרים למציאות שלנו Sun Odeesey 36 ומפליגים לעבר Keci Buku .
בכניסה יש להזהר משרטון חול שחוסם את המעבר ומשאיר רק תעלה צרה למעבר. באמצע המפרצון אי קטן בו מבצר ביזנטי שמשקיף על האזור. המעבר ל - Keci Buku הוא מצדו המזרחי של האי. המעבר בחלקו המערבי של האי רדוד מאד ואף כי במפה מופיע עומק של 3 מ’ לא כדאי לקחת צאנס. העגינה במזח המסודר של מסעדת Kadir המפורסמת. חסאן יוקסל מנהל המסעדה, הוא חבר טוב של יהודה ואיריס מאופק יאכטות ואנו זוכים פה לארוח 5 כוכבים. ארוחת הערב החגיגית מסתיימת במסיבת רקודים לתוך הלילה. את המסיבה מארגנים חסאן שמתגלה כאוהב ישראלים ועדי שקד מאחת היאכטות שאחראית למוסיקה.
הבוקר של יום ד’ מתחיל בערמת לחם חם שהובא היישר מהמאפיה המקומית על ידי חסאן כאות הוקרה לחבורת הישראלים הממלאת את המזח של מסעדת קדיר באמצע חודש אפריל. כל היאכטות מתארגנות לארוחת בוקר שבסיומה נצא באוטובוס לכיוון מפלי אורנייה. ההחלטה להשאר עוד יום ב- Keci Buku מתקבלת בברכה על ידי כולם. הטיול למפלים וסיור בעיירה שנראית כאילו קפאה על שמריה שווים כל רגע ומסבים הנאה מרובה לכולנו. באזור המפלים מפעל קמח שבו נגרסים זרעי החיטה בריחיים המסתובבות בכוח המים. זהו מחזה נדיר בהתחשב בעובדה שתחנת קמח זו פועלת יותר ממאתיים שנה.
חזרנו ליאכטות לפנות ערב והתארגנו לארוחת ערב משפחתית.
ההכנות ליציאה של יום חמישי החלו מוקדם, כנראה שהחבורה שנחה יום שלם ללא שייט, רעבה לאקשן. אנו יצאנו ראשונים כשהכיוון הכללי חזרה למרמריס דרך האי סימי שבו נעגון את הלילה.
מזג האוויר מעונן ויתכן שהיום יהיו טיפטופים. אנו מפליגים בקידמית. הרוח מכיוון מערב בעוצמה של כ- 12-15 קשר ואנו מגלססים לכיוון Bencik . בפתח המפרצון מבחינים במבנה אדום בעל ארכיטקטורה מעניינת. בירור קל מלמד שזה מועדון נופש שנקרא Club Robinson . המקום מהמם ביופיו בתוך המפרצון אנו מזהים אנטנות של תחנת ממסר ומזח קטן בקצה. המקום מוגן מאד ויפה מאד, מומלץ גם לעגינת לילה. אנו חוזרים למסלול שיוביל אותנו לסימי. תוך כדי התקדמות אנו שומעים שיחה בקשר בין יאכטות נוספות שהגיעו לסימי לפנינו ומבינים שהכניסה לסימי כרוכה בתשלום של כ- 120$ לכל יאכטה . דיון בקשר בין כל משתתפי הפלוטילה מלמד שחלק מהמשתתפים אינם מוכנים לשלם כזה סכום. תוך מספר דקות מתקבלת החלטת הרוב ואנו מוותרים על סימי ושטים לכיוון סרצה אותה כבר ביקרנו בתחילת ההפלגה. כיוון שהתוכנית המקורית לעגון בלילה בסימי בוטלה אני מנסה לשכנע את החבורה לעשות את הלילה בבוזוקלה במקום בסרצה, אני מזכירה לכולם את הארוח היפה של המשפחה בבוזוקלה ומצליחה די בקלות לשכנע את כל היאכטות שאתם היינו בקשר רדיו לעגון בבוזוקלה. מאוחר יותר התברר שיאכטה אחת בפקודה של איריס כץ לא שמעה אותנו בקשר והמשיכה לסרצה. כיוון שכבר התחיל להיות מאוחר ונותרה כשעה אחת של אור, התקבלה החלטה לעגון בבוזוקלה ולא לחבור לאיריס שכבר עגנה בסרצה. יהודה התקשר לאיריס בסלולרי ועדכן אותה במצב.
היום זה הלילה האחרון שלנו בהפלגה. מחר אנו חוזרים למרמריס. אנו מתכנסים ביאכטה של יהודה Sun Odeesey 45.2 בעלת קוקפיט ענק, לפיצוח גרעינים ולסיפורי חוויות מההפלגה המדהימה העומדת להסתיים. בשעה שתיים לפנות בוקר מתפזרים כל אחד ליאכטה שלו וצוללים לשינה מתוקה. יום שישי מגיע מהר מאד ואנו כבר בתזוזה החוצה, Abdu מהמסעדה, נפרד מאתנו ממש מסרב להאמין שחבורת הישראלים שכבר למד להכיר ולבטא את שמם בעברית, עוזבת. ממש לפני הכניסה למפרץ מרמריס אנו מבחינים בשמיים המתכסים בעננים שחורים ולפני שאנו מספיקים לנתח את מזג האוויר, מתחילה סופת ברקים וגשם עז ניתח עלינו. הכניסה למרינה במרמריס נעשתה בגשם זלעפות ובמכות רוח פתאומיות. אבל צוות מיומן כמו שלנו לא מתרגש ומתפקד בכל מזג אוויר.
הסירה קשורה למזח ואנו מתחילים לארגן את הציוד האישי שלנו, לקראת מחר לטיסה חזרה לישראל.בדיקת היאכטות על ידי חברת ההשכרה מתבצעת בזריזות ומסתיימת בתוך כ - 15 דקות. האוטובוס כבר ממתין לנו ברציף של מרינה מרמריס. מבט אחרון לעבר היאכטה שלנו שאיתה בילנו שבוע, צלום אחרון למזכרת וזהו. תם ונישלם,. אותה הפלגה מוזרה לקפריסין בפסח 1997 , זו שבגללה חיים ואני החלטנו להיות סקיפרים וההפלגה הנוכחית שהשפיעה על אריק בני שהתחיל אף הוא ללמוד שייט. אין ספק סגרנו מעגל.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<