כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות באיטליה > טעימה דרום איטלקית
טעימה דרום איטלקית
עדותה מעוררת התאבון של שייטת מתחילה על הפלגת חוויה מרומא לסיציליה

סטרומבולי
טעימה דרום איטלקית
גליון 17

מאת אביטל ישר

 
השעה הייתה 23:00, יום לפני מבחן באוניברסיטה. גל מצלצל ומדווח כי ישנה אופציה להפליג תוך חודש לשם העברת יאכטה מרומא ((Roma לסיציליה ((Sicilia, אשר באיטליה. גל ידע כי פנה לאדם הנכון להפלגה זו כשפנה אלי, ילידת איטליה אשר חיה את תרבותה עד עצם היום הזה. "יורדים גם לחוף?" שאלתי ונענתי בחיוב. כעת לא נותר להוסיף דבר, אישרתי את הצטרפותי. כמוני הצטרף גם אורי, חבר של גל.
 בשעה 5:00 בבוקר התייצבנו בשדה התעופה והמסע החל בטיסה לרומא (מה לעשות – דברים טובים מגיעים בשעות קטנות). לאחר שנחתנו שמנו פעמינו לכיוון האוטובוס אשר מגיע לאוסטיה ((Aostia. שדה התעופה של רומא אמנם נמצא כמחצית השעה נסיעה מהעיר אך הוא קרוב יותר לאוסטיה - עיר הנמל אשר ממנה היה עלינו לאסוף את היאכטה. בדרך ליאכטה עצרנו לקנות מספר מצרכים בסיסיים בסופרמרקט ה"שכונתי". זהו. הגענו. היאכטה הייתה מ-ה-מ-מ-ת-! ההתפעלות לא נבעה רק מפיה של מי שראתה יאכטה לראשונה בחייה, אלא גם מפי צמד הסקיפרים הוותיק אשר עמד להשיטה. ביאכטה "עמית" (Oceanis 473) מתוצרת חברת "בנטו" ((Beneteau הצרפתית, באורך 14 מטר, שלושה תאי שינה, לא כולל סלון ומטבחון. התמזל מזלי וקיבלתי את התא הגדול ביותר הנמצא בחרטום, אליו צמודים שירותים ומקלחת פרטיים. גל ואורי הסתפקו בחדרים בעלי השירותים ה"ציבוריים". בתחילה היה עלינו לבצע "חפרפרת", משמע – בדיקת כל הציוד הנמצא ביאכטה.
בשעה 16:00 יצאנו אל עבר הנקודה הראשונה - העירה אנציו ((Anzio מדרום לרומא.
במשך שעתיים וחצי הפלגנו במפרשים ברוח דרום-מערבית של 13 קשר, במהירות של 5-6 קשר. החל מהשעה 18:00 הנענו מנוע בשל רוח קדמית אשר האטה את התקדמותנו.
בשעה 21:00 הגענו לאנציו ובחרנו לעגון במרינה "נטונו" ((Nettuno, הדרומית מבין שתי המרינות המקומיות. המקום אמנם נחשב לכפר, גם בקרב תושביו המקומיים, אולם המרינה כולה הכילה כ - 1,000 מקומות עגינה והייתה מלאה עד אפס מקום. לאחר שעגנו בעזרת צוות המרינה נגשנו למסעדת המרינה על מנת לאכול את ארוחת הערב. כבר אז גילינו את אכזבת המחירים המופקעים והאוכל הדרומי השונה בתכלית השינוי מן האוכל הצפוני המצוין אשר הכרתי עד כה.
לאחר ארוחת הבוקר של יום רביעי (ברד בטעם לימון-מנטה) ניגשנו להודות לצוות המרינה.
אף על פי שהסברתי לגל כי האיטלקית השגורה בפי הינה איטלקית בסיסית, גל החליט כי עליי להסביר לצוות כי ברצוננו להודות על האירוח, ואף להציג בפניהם את העיתון הישראלי "כחול". הם לא הבינו אותי, אני לא הבנתי אותם, וכולנו יצאנו מהחוויה שמחים אך נבוכים. ב – 10:30 עזבנו את המרינה לכיוון האי פונזה ((Ponza, הפלגנו במפרשים ברוח קדמית של כ-15 קשר. לאחר ארבע שעות, כשלפנינו עוד 26 מייל, החלטנו לוותר על התענוג ולהניע מנוע.
 
האיים הקסומים של איטליה
 
בהגיענו לפונזה הטלנו עוגן בסמוך לחוף, בעונת הקיץ המקום מפוצץ ולא ניתן למצוא מקום עגינה ליד הרציף. ניפחנו את הדינגי (סירת מנוע קטנה אך שימושית) ויצאנו לגלות את סודות העיר. תחושת הנאה עילאית חיממה את לבי כאשר ראיתי את החנויות הקטנות כמערות החקוקות בסלע הקוראות לי לבוא ולקנות את מיטב מרכולתן. בכל זאת, לאחר שיטוט ברחבי עיירת הנמל הציורית אשר קיבלה את פנינו, הוחלט להסתפק בעגבניות ומים מינרלים (מצרך חיוני לכל יורד ים). אכזבה נוספת מהמחירים המופקעים לתיירים במסעדות רק חיזקה את הידיעה כי הארוחות ביאכטה יתקיימו לעתים תכופות יותר.
בבוקר יום חמישי, לאחר טבילתו הראשונה של אורי במימי ימה של איטליה, שטנו עם הדינגי למערות מקומיות יפיפיות, אשר בתוכן חבויות בריכות שחייה בגוון טורקיז, אפופות במסתורין סגלגל. אורי הרחיק לכת וגילה כי בסופן של המערות הללו ניתן למצוא את צדו השני של האי. ב – 8:30 הנענו מנוע ויצאנו לכיוון איסקיה ((Ischia. בדרך עצרנו להתרעננות במפרץ ונטוטנה (Ventutene). המפרץ היה כמעט שומם לגמרי - נטול אנשים אך גם נטול דגים.
כעבור שעה עזבנו, וב – 15:00 הגענו לאי איסקיה, למרינה קזהמיצ'ולה ((Casamiciola.
לאחר שנקשרנו לרציף במרינה החדשה והמודרנית, התחברנו לחשמל כדי שנוכל להפעיל את המזגן וקיבלנו עלון מפורט המתאר את הקמת המרינה, חזרנו אל היאכטה ושם חידשתי את הרזומה שלי בסרטים ישראלים ("מבצע סבתא" ו"מרס תורכי" מומלצים בחום!). את ארוחת הערב הכנתי על היאכטה - ארוחה איטלקית אמיתית לשם שינוי – ולאחר מכן ירדנו לשתות קפוצ'ינו. הטיילת המתה תיירים ומקומיים כאחד, שיצאו אל הדוכנים אשר הציעו מגוון רחב של משקאות חריפים על בסיס הלמונצ'לו ( (Lemoncelo המפורסם, המיוצר במקום ובמקור הינו מהאי קפרי ((Capri.
ביום שישי עזבנו את איסקיה המקסימה ושטנו לכיוון אי התיירים ותענוגות המפורסם ביופיו ובעשירים הפוקדים אותו מדי קיץ - קפרי. "בזכות" סוף השבוע, העונה החמה, ועשרות המעבורות המורידות מאות תיירים מדי שעה, התאפשרה העגינה במרינה לארבע שעות בלבד.
בהגיענו אל האי קנינו כרטיסים לרכבת אשר העלתה אותנו לחלקו העליון של האי. הנוף מרהיב ושווה כל דקת עצירה במרינה המקומית. לאחר סיור בחנויות המעצבים הקטנות ומבט חטוף אחרון אל הנוף, ירדנו בחזרה לנמל, אכלנו ארוחת צהרים קלילה, והמשכנו לכיוון היאכטה. בעודנו נמצאים על האי "גילינו" כי דילגנו על ה"מערה הכחולה" - "מחזה מהמם שאסור להחמיץ", כך נאמר. אולם באותו היום התברכנו יותר בגאות מאשר במזל, ובשל כך החמצנו את הביקור במערה המפורסמת. ב – 17:00 עזבנו לכיוון סטרומבולי  ((Stromboli .
הייתה זו דרך ארוכה, כ - 115 מייל, ולכן בחרנו להפליג כל הלילה. הרוח הייתה גבית נהדרת והפלגנו במהירות של 6-7 קשר במפרשים. במשך הלילה אורי וגל השגיחו על הסיפון במשמרות ואני התעוררתי ב - 3:00 בכדי לבדר את אורי העיף. בשעה 4:00 הצטרף אלינו גל ובכדי להישאר ערניים, שלחנו את אורי למטבח (שבאופן מפתיע היה מקומו במשך שעות ארוכות במהלך ההפלגה) לשם הכנת טוסטים (ברוסקטות לאניני הטעם שבינינו). בשעה 5:00, בעודי עומדת לחזור לישון, גל זיהה דולפינים. מאושרת מאין כמוני קפצתי לחרטום היאכטה ולא משתי ממנו כעשרים דקות. בתחילת החוויה אורי החליט להצטרף אליהם לשחייה, אולם שלא כאחיהם המאולפים באילת, הדולפינים בים הפתוח לא אוהבים לצרף חברים חדשים למועדון הקיים. 
ב - 12:15 הגענו לסטרומבולי. מדובר באי קטן, במרכזו הר געש פעיל (העשן המיתמר מלועו הסגיר את כוונותיו העתידיות), ולמרגלותיו כפר שכולו בתים לבנים קטנים וחוף ים אפרפר. החלטנו להשאיר את אופציית הנטישה בהישג יד ולכן בחרנו לעגון על עוגן מול החוף ולהשתכשך קלות במים. טלפון נוסף הביתה להודיע שהכל בסדר (עדיין) ושוב המשכנו להפליג.
 
הדרום הנחמד
 
ב - 16:30 הגענו לליפארי ((Lipari - בדרך מסטרומבולי לליפארי היאכטה נהנתה להפליג ברוח של 20 קשר, ומהירותנו הגיעה ל-9 קשר. לפי דברי הימאים שאיתי זוהי מהירות יפה ליאכטה. ליפארי הוא אי קסום כמו אחיו האיים המדהימים ביופיים ובנוף הנשקף מהם. התיירות לא נחסכה גם מכאן, אולם אין להשוות את מספר התיירים לזו שבקפרי. החנויות, כביתר המקומות מציעות סחורה המגיעה מן המזרח הרחוק (הודו וכו') והמחירים נקובים במיוחד לתיירים כמונו (מרגישים תמיד פריירים ודורשים תמיד להתמקח). בקיצור - לחכות עד שחוזרים הביתה ו/או עד שהחברים חוזרים מהמזרח. אולם, למעונינים במזכרות ישנן חנויות רבות המציעות פסלים ותכשיטים מאבן הבזלת, מהאי השכן - סטרומבולי. הטיול בעיירה הקטנה היה מאד נחמד, בפרט בסמטאות המוצלות (להזכירכם - הקיץ היה אחד החמים שידעה אירופה).
העגינה בליפארי אפשרית רק במרינות פרטיות, רציפים צפים אשר שייכים לחברות פרטיות. העגינה בהן היא בשיטת "דחוס ככל יכולתך", אולם בתמורה יש גם חשמל ומים. (ראה כחול 2).
באיטליה נהוג בקיץ לחגוג בערים הקטנות ובכפרים את "חגיגות הקיץ", וכך היה גם בליפארי. היה נחמד מאד לראות את הקמת הדוכנים וההכנות טרם הפסטיבל המקומי. אולם, ב - 20:00 בערב גילינו כי הבמה המרכזית ממוקמת בסמוך למרינה בה עגנו. מיותר לציין כמה קשה היה להירדם באותו לילה...
בבוקר יום ראשון, לאחר שנפרדנו לשלום מהצוות המקומי ומפיירו, חתיך העיר, עזבנו לכיוון סיציליה.
ב - 17:30 הגענו לעיר מסינה ((Messina, עיר נמל גדולה אך בהחלט אינה "עיר ללא הפסקה" - בשעה 21:00, כשפנינו לאכול במסעדה (שהייתה אגב, מעולה), העיר נראתה כעיר רפאים. למחרת, לאחר שסידרנו וניקינו את היאכטה, זכינו לעלות על ה"דולפין" - מעבורת מיוחדת המרחפת כמעט על פני המים בזמן ההפלגה. הריחוף מאפשר שיט מהיר פי שניים משאר המעבורות. כך הגענו לעיר רג'ו קלברייה
((Regio Calabria - השפיץ במגף האיטלקי.
 
זהו! נגמרו שעות ההפלגה – מעתה המשכנו ביבשה.
 
בשעה 20:45 עלינו על הרכבת לכיוון רומא (הנסיעה ברכבת ארכה כעשר שעות מפני שהייתה זו רכבת מאספת. הנסיעה ברכבת הישירה מהירה יותר ואורכת כשבע שעות). יש להיזהר ברכבות המגיעות מהדרום משום שהן מלאות בזרים מהסוג שפחות מחבב אותנו. כמו כן, רצוי לגלות כיצד הופכים הספסלים למיטות טרם היציאה לדרך הארוכה. טיפ אחרון לנוסעים ברכבת – במידה והכרטיסן מתנהג כגסטאפו קטן באמצע הלילה (פורץ לקרון, מדליק את האור בפתאומיות ונובח באיטלקית), יש להציג בפניו את הכרטיסים וכך לסיים את הפרשה בדרכי נועם. מתחנת הרכבת עלינו על רכבת נוספת (מהירה יותר, חדשה יותר, נוחה הרבה יותר) המביאה הישר לשדה התעופה של רומא.
רגע לפני שעלינו למטוס שתינו קפוצ'ינו חם (לשם שינוי), עשינו קצת קניות אחרונות (למונצ'לו ושוקולדים), וחיכינו לסרט במטוס.
לאחר 22 שנה זכיתי לראות את איטליה באור שונה: פחות טעימה והרבה יותר חמה, אך בעלת אווירה אוטנטית ומיוחדת. הבתים הצבעוניים, הזקנים האדיבים, הזקנות הלאות מפשוטו של יום, מזכירים באחת את סרטי "הסנדק", "מלנה" ועוד רבים וטובים המציגים את איטליה האחרת. אחרת עד כי נדמה שנמצאים במדינה אחרת. לאחר שחזרנו ארצה, גיליתי שלא רק לנו, התיירים, איטליה הדרומית היא כה שונה - גם לאיטלקים הדרום זר ומנוכר, התברר כי בצפון הרחוק ישנן אפילו קבוצות פוליטיות שונות הקוראות להפרדת חלק אחד מרעהו. אך עד שזה יקרה, אם בכלל, הטיול באיים השונים, ובדרום כולו, מומלץ בחום.
לסיכום החוויה היאכטונרית הראשונה שלי אומר: ההרגשה נפלאה, הארוחות טעימות, ולולא המקצועיות של עמיתי גל ואורי לא היינו מצליחים להגיע למקומות היפים בהם ביקרנו.
בקיצור, כפי שסוכם ונאמר ע"י גדולים וחכמים ממני: "החיים יפים".   
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<