כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות בעולם > מארץ האש לארץ הקודש
מארץ האש לארץ הקודש
הפעם על תרנים ומפרשים
 
הכנות להרפתקה הגדולה
גליון 7
 
מאת ארנסטו סייקין
הביאה לדפוס אורית קדר
 
את הרשימה הקודמת סיימתי במשפט: "בחיים אנו מתכננים את האידיאלי אבל מתמודדים עם הריאלי". בהרפתקה שלי, מבנה התורן שיחק תפקיד מרכזי. התורן צריך היה להיות מוכן לסערות חזקות העלולות להפתיע אותי בהפלגה. רציתי להיות מוכן להתמודדות עם הריאלי. קיבלתי הרבה עצות משייטים, כל עצה כמובן שונה וסותרת את האחרת. הציעו לי לחתוך את התורן (כדי לצמצם את שטח הפנים של המפרשים), או להרכיב קיל אוסטרלי (כדי להקטין את ההטיה).
האמת היא שאף אחת מן העצות לא נראתה לי, לשנות את האפיונים שהיצרן קבע ליאכטה נראה לי טירוף. התוצאות אף פעם אינן טובות. קודם כל, בדקתי מה אני רוצה, והמסקנה הייתה: מהירות, יציבות, שמירה קלה על קורס ההפלגה וצמצום מפרשים קל.
התורן האוריגינלי של ה-NEW LIFE היה 7/8 והכוונה שלי הייתה להוסיף עוד יתר קדמי על מנת להרוג שתי ציפורים במכה אחת: לחזק את קיבוע התורן ולהשתמש ביתר כתוספת לחלוץ עם ג’יברולר, כדי להקל על החלפת המפרשים. לשם כך הוספתי קורת חרטום. עכשיו ידעתי בדיוק מה אני רוצה! יצרתי קשר עם מתכנן הסירה ועם נציג של SELDEN MAST . יחד הגענו לפתרון מצוין להפלגת סולו. השינויים שעשינו נבדקו ע"י יצרנית הסירה ואח"כ גם ע"י SELDEN (שבדיה).
תוך ניצול הרעיון של קורת החרטום, התקנו בחרטום חלוץ עבודה חדש היוצא מקצה התורן, להשתמש בו עם גנואה מס’ 1. החלוץ המקורי השני, ישמש לגנואה מס’ 3 ברוחות חזקות ביותר. במקום זוג מצליבים אחד, היו בסירה שני זוגות. הוספנו גם יתר צידי ועכשיו היו ביאכטה שלושה יתרים: נמוכים, בינוניים וגבוהים.
כל אלה היו ללא ספק שינויים גדולים אבל השינוי הגדול ביותר היה צריך להיות בתפיסה שלי, בדרך בה הפלגתי. הניסיון הקודם שלי היה על סיפונה של יאכטה תאומה ל"חיים חדשים" כאיש צוות בשיוטים. בהפלגה שיזמתי צריכה הייתה להשתנות כל התפיסה: הפלגת סולו ארוכה מצריכה התייחסות אחרת לשייט. צריך הייתי לשמור על כל המרכיבים בלי למתוח אותם עד קצה גבול היכולת. בשפה הימית קוראים לכך: הפלגת שימור.
כשהפלגתי מול חופי ברזיל, עברתי את החוויה הראשונה שלי בה היאכטה ואני עמדנו כאחד במבחן קשה. הייתי בצפון פלוריאנופוליס (ברזיל), במקום שנקרא PORTO BELO כשלולי, בת זוגתי הצליחה ליצור איתי קשר רדיו (SSB ). לולי הצליחה לשכנע אותי כי מקום המפגש הראשון שלנו יהיה ב SANTOS ( ליד נמל התעופה של סאן פבלו). לפי דבריה, המרחק היה ממש קצר (?). לנסות להתווכח עם אישה זהו בזבוז זמן. בספרדית אנחנו אומרים שזה כמו לנסות לקטוף אגסים בפרדס (למרות שבישראל עם כל הגנטיקה זה דווקא יכול להיות אפשרי). הסתכלתי בתחזית המטאורולוגית במועדון היאכטות בו שהיתי וראיתי חזית קרה מפותחת מאוד ועוד קו דק ממש מאחוריה. חשוב לציין כי בחצי הכדור הדרומי, החזיתות הקרות מגיעות מן הקוטב הדרומי והן מאופיינות ברוחות הנושבות ללא סדר או לוח זמנים.
חיכיתי שתעבור הסערה הראשונה ויצאתי לים. עם רוחות דרום מערביות של 20 קשר וגנואה מס’ 1, הפלגתי במהירות של 6 קשר. ההגה האוטומטי עבד ללא מאמץ. בלילה, הקשבתי בערוץ 16 לשיחה בין שתי מכליות של חברת פטרובראס הברזילאית. האחד דיווח על מיקום סערה בה הוא נמצא עם גלים של 6-7 מטר ורוחות של 60 קשר. לאחר שרשמתי לי את מיקומה עליתי לסיפון כדי לבדוק אם יש איזה שינוי אבל לא ראיתי דבר מעורר דאגה.
נכנסתי חזרה והתיישבתי ליד שולחן הניווט. אני זוכר היטב שרשמתי את הקורדינטות של מיקום המכלית שדיווחה על הסערה והעברתי את הנתונים למפה הימית. כשסיימתי לשרטט עם העפרון, התחלתי לרעוד. הסערה נמצאת כ - 40 מייל מאחורי. הכל רעד לי … לא היה לי הרבה זמן לחשוב. בדקתי שוב את המפה, לא היו טעויות. להיכנס לנמל היה בלתי אפשרי. נמצאתי כ - 50 מייל מהחוף. הצטיידתי בחליפת סערה, חליפת צלילה מסוג "ניאופרן", חגורת הצלה, כפפות, בקבוק מים מינרלים ושתי ביצים קשות.
דבר ראשון, צמצמתי מפרשים והחלפתי את גנואה 1 לגנואה 3.
התחלתי להרגיש את האדרנלין שעלה יחד עם הרוח והגלים. אחרי כחצי שעה, הרוח נשבה במהירות של 50 קשר. להגה האוטומטי היו קשיים. צמצמתי קצת את הגנואה מס’ 3, הגלים היו בגובה של 4-5 מטר. מד הדרך הראה 7 קשר אבל ה GPS הראה את המהירות האמיתית (ביחס לקרקע) שעמדה על 10 קשר.
לקחתי את ההגה בידיים. כל הסירה רעדה, גם אני. באמצע הלילה הרוח הגיעה ל - 60 קשר.
מצאתי את עצמי רחוק מהחוף בלילה חשוך בסערה. זה היה הרגע שבו רציתי יותר מכל להפליג בצוותא או לחילופין, להיות באיזה נמל בטוח. ברגע זה עברו במוחי כל החישובים והניתוחים שעשיתי עם המומחים של התורן. המוח שלי היה קוקטייל של פחד,
 
חוסר ודאות ורוח הישרדות.
בשעת הזריחה, ראיתי מכלית נפט של החברה הברזילאית ועוד סירת דייג. היינו אחים לצרה. ניסיתי לאכול את הביצה שהכנתי קודם אבל בטני התהפכה. בשעה 15.00 לערך התחלתי להרגיש סימנים ראשונים לעייפות. הייתי גמור. אבל לא יכולתי להיכנע. הים המשיך לסעור, עם הרבה קצף והראות גרועה. האנמומטר לא ירד מ- 60 ולפעמים 65 קשר. זרועותיי לא עמדו בנטל נסיון שמירת הקורס הנכון של ה- NEW LIFE . התפללתי ל- 15 דקות של שקט כדי לזרוק חבלים מהירכתיים על מנת לעזור לייצב את הקורס, אבל בתנאי ים כאלה לא רציתי להשאיר את היאכטה על הגה אוטומטי, הסיכון היה גדול מדי.
לקראת השקיעה, הופיעה מול עיני העיר סנטוס . איזו שמחה! נשארו רק עוד 10 דקות עד שאגיע. אך השמחה לא ארכה יותר מ- 10 דקות כי מיד נזכרתי בביקור קודם שלי בסנטוס.
למפרץ סנטוס יש צורה של משפך ובכניסה הגלים גבוהים מאוד הגורמים את הכניסה למפרץ למסוכנת. ההפלגה שלי עדיין לא הסתיימה … מה לעשות? הייתי "שפוך" ורציתי להגיע כבר לחוף. מצד שני, ידעתי כי מחכה לי משהו גרוע יותר.
הלוג הראה 6 קשר ולא יכולתי לרדת לבדוק מה אומר הGPS - . סגרתי את היאכטה והורדתי מפרשים כדי להיכנס במנוע. כשנכנסתי לחלק הצר ביותר של המשפך, גובה הגלים היה מפחיד. גל אחד טיאטא את כל הסירה מהירכתיים ונעץ את החרטום שלה במים. במשך עשר שניות החרטום של NEW LIFE היה מתחת למים ואני נשארתי צף למעלה, מאובטח בשתי רתמות כשיד אחת על ההגה והשניה על הוינץ’. היו אלה 10 השניות הארוכות ביותר בחיי … .
סוף סוף הגעתי למרינה, בסביבות השעה 22.30. זה היה כאילו התעוררתי מסיוט קשה במיוחד. קשרתי את ה-NEW LIFE לרציף המבקרים וירדתי לחוף. אנשי המרינה התארגנו במהירות כדי לסייע לי: פתחו את המקלחות כדי שאוכל לעשות מקלחת חמה ובמסעדה חיכו לי עם ארוחת ערב. כשקמתי לחזור לסירה, הרגשתי כאילו אני דורך על עננים.
ישנתי שנת מנוחה עמוקה וכשהתעוררתי, בפעם הראשונה בחמשת השנים שביליתי על ה- NEW LIFE לא הפריע לי ציוץ הציפורים או אור השמש. הרגשתי בחיים !!!
מסקנות ומספר דברים שכדאי לקחת בחשבון:
- חליפת צלילה מסוג "ניאופרן" שימושית מאוד על הסיפון לא רק כדי לצלול לבדוק את תחתית הסירה או לחתוך חבל שהסתבך. בשעת הצורך החליפה מגינה מהקור.
- אסור להזניח אף פרט. למרות שהמומחים שחישבו את מבנה התורן לא טעו, בדקתי את חוזקו ועמידותו בעצמי.
- פרט חשוב נוסף היה כפפות מיוחדות לשמירה על ידיים חמות. הן עזרו לי להילחם בהיפותרמיה.
- כשהסתכלתי ב WEATHERFAX במועדון היאכטות לפני יציאתי, עשיתי טעות: לא הערכתי נכון את גודל הסערה שנמצאה מאחורי החזית הקרה.
אפשר להבין את המילה "טרנקילו" בה השתמשתי כדי לתאר את ההרפתקה שלי . עבורי זוהי מילת מפתח.
ההפלגה הזו הייתה ללא ספק, אחד השיעורים החשובים ביותר שלימד אותי הטבע.
 
להתראות ברשימה הבאה, ארנסטו סייקין.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<