כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות באירופה > הייתי ויקנגי
הייתי ויקנגי
הייתי ויקנגי

ספינה ויקינגית

הייתי ויקינגי!
גליון 35
מאת דן מירקין
דני מירקין, שייט ותיק, חזר אחורה במנהרת הזמן והפליג במים הקרים של דנמרק בספינה ויקינגית משוחזרת. על ההפלגה, אודות הספינה שבה הפליג, ועל אלו שבנו אותה, בכתבה שלפניכם.
במועד כלשהו במאה ה-11 הוטבעו חמש ספינות ויקינגיות ב-SCULDELEV , לא רחוק מהעיירה רוסקילדה שבדנמרק, כ - 30 קילומטרים מערבה לקופנהגן. הספינות טובעו על מנת לחסום את המצר נגד התקפות אויב, ומאז הן נחו להן, שמורות בתוך הבוץ, במשך כ - 900 שנים.  הספינה הגדולה מבין חמשת הספינות היא ספינת מלחמה הנקראת " 2SCULDELEV ". אורכה כ - 30 מטרים, רוחבה כ- 4 מטרים, במקום הרחב ביותר. ומספר אנשי הצוות שלה, ימאים כלוחמים, עמד קרוב לודאי על 60 איש, לפחות.
ספינה זו ששרידיה נשמרו במוזיאון הויקינגי ברוסקילדה שימשה בסיס לשחזור ה- STALLION SEA , וזו הפליגה לפני כשנה מדנמרק לדבלין שבאירלנד, באחד המסלולים שהיו המקובלים על הויקינגים.
בספינות הויקינגיות, לרבות אלו שהגיעו לאמריקה 500 שנה לפני קולומבוס, לא היו תאי שינה, ולא היו בהם סיפונים של ממש, לבד מכסוי קטן בחרטום ובירכתיים. השינה הייתה בשכיבה בין הצלעות. בין כל זוג צלעות מקום לשני אנשים, מחופרים היטב בתוך שק שינה ובגדי סערה עשויים עור כמובן, המגינים מפני הגשם וה"שפריצים".
סיור "ויקינגי" לסטודנטים מאוניברסיטת חיפה
מהיכן כל הידע הזה, ומה לנו ולספינות ויקינגיות בצפון אירופה? ובכן, הצטרפתי לקבוצה של שלושים סטודנטים שארגן ד"ר יעקב ("יאק") כהנוב, אחד המרצים בחוג לציווילזציות ימיות. הקבוצה יצאה לשבוע של הרצאות בנושאי ויקינגים וספינותיהם, בסדנת הלימוד של המוזיאון הוויקינגי ברוסקילדה.
שבוע אינטנסיבי ביותר: כל יום שש שעות הרצאות, ארבע שעות הפלגה, וביום האחרון רק הפלגה, ההפלגות נערכו בכלי שיט משוחזרים, ספינות נורבגיות מהמאה ה - 19, ספינת מלחמה ויקינגית, וספינת סוחר ויקינגית, רחבה וגמלונית, שמשקלה 7 טון והיא מתנייעת, ככל יתר הספינות, במפרש מרובע גדול וכאשר אין רוח.... במשוטים. ותאמינו או לא - בגיל 70 זה די מעייף...
בדנמרק לא "חותכים פינות" ואין קיצורי דרך
תחילת המחקר של הספינות הטבועות ב - SCULDELEV הייתה כבר במאה ה 19. לגבי חלקן נעשו ניסיונות רציניים לשחזור עוד לפני מלחמת העולם השנייה, אך עיקר העבודה החלה בשנות החמישים המאוחרות, ולפני זמן לא רב הוקם ברוסקילדה המוזיאון הוויקינגי אשר מיועד כולו לתצוגת חמשת הספינות וכל הקשור בהן.
המוזיאון מציע לקהל מגוון סדנאות: בסדנת הנגר, עובדים אך ורק בכלים עתיקים או משוחזרים. המקדח הוא מקדח "קשת", כלומר, מעין טריז ארוך שסביבו כרוך חוט ששני קצותיו מחוברים לקשת. על ידי משיכה בקשת הלוך ושוב מתבצעת פעולה הקידוח.
הגרזנים הם בעלי להב רחב וצוואר צר - על מנת לחסוך בברזל. את הלוחות מייצרים ידנית, על-ידי ביקוע גזעי עץ שלמים באמצעות יתדות, ולאחר מכן הקצעה בגרזן וקרדום. המסמרות מחושלות בסדנת הנפח, והחבלים מיוצרים מקליפת עצים בסדנת החבלים. המפרשים עשויים מפשתן או מצמר כבשים ומרוחים בשומן, כדי לאטום אותם לרוח. והכל, עד לפרט האחרון, בנוי בעבודת יד, בכלים עתיקים, בדיוק לפי הממצאים שנחשפו בספינות העתיקות.
הקפדנות הדנית חלה גם בהפלגה בספינות המשוחזרות. למרות שאנו מפליגים בפיורד, בטווח עין של היבשה, כל חניך חייב ללבוש חגורת הצלה במשך כל ההפלגה, ובספינה יש מיכל מים ושתי אסדות הצלה. סורן, המדריך הג'ינגי מנסה להסתגל לצעקנות הישראלית. הוא מלמד צוות של 30 איש לחתור, כאשר אולי רק חמישה מתוכם חתרו אי פעם בלוויתנית בירקון או בחיפה. הוא מצווה על כולם, להתכופף קדימה, איש איש מאחורי המשוט, ונותן פקודה: “And Row!!!” . כאשר אחד מאיתנו, שייט ותיק, מנסה לתת בצעקות את הקצב הרגיל של: "אחד, שתיים, משוווווך" סורן מסביר לו שהויקינגים אינם צועקים. ומדוע? כי כאשר יתקרבו לחוף על מנת לתקוף, לשדוד, לבזוז ולאנוס, הרי אם ישמעו אנשי החוף את הצעקות מהספינה יברחו כולם וההתקפה לא תצלח...
הפלגה במפרש מרובע
הנגריה שבמוזיאון זימנה לנו מפגש עם אישה מיוחדת - הגברת ויבקה בישוף. גב' בישוף הייתה נגרית ספינות במקצועה, ולימים התמחתה בשחזור כלי שיט עתיקים. היא גם הקצין הראשון של ה- STALLION SEA והאחראית על שחזור המפרש המרובע בספינות השונות. היא מספרת בגאווה איך הפליגה ב- STALLION SEA מדנמרק לאירלנד, הפלגה בת שישה שבועות, בגשם שלא נפסק ובים פתוח, לרבות כמה ימי סערה של ים בעוצמה של 9 בופורט. שאלנו אותה מה לגבי הנשים והשירותים והתשובה הייתה מהירה ובאנגלית פשוטה:
“If 60 people shit over the side at the same time the boat will capsize”
הספינות בנויות ללא קיל, אך בכל אחת יש אבני נטל, שאינן מרותקות לספינה אלא רק מונחות. מדוע? כדי שאם הספינה תתהפך, אבני הנטל יפלו החוצה ואפשר יהיה להפוך את הספינה בחזרה. המפרש המרובע הופך על ראשו את כל מה שחשבנו על מפרשי רוחב: אם חשבנו שבמפרשים מרובעים אפשר להפליג רק ברוחות גביות, הרי הוכח לנו כי לא כך הדבר. המפרש מונף על תורן הנמצא במרכז הספינה, או כמעט בדיוק במרכזה, על זרוע שמשקלה קרוב ל- 200 קילוגרם בספינה הגדולה, ולהערכתי קרוב ל - 100 קילוגרם, בספינה שבה הפלגנו אנו. הפאה הקדמית של המפרש, כלומר הפינה התחתונה של השפה הקדמית, מחוזקת אל יתד התקועה בדופן שמעל הרוח, והפאה האחורית מחוזקת אל הדופן שמתחת לרוח, אבל רק בסיבוב אחד, ולא בקשר. המפרש ענק והספינה ללא שדרן (קיל). משב רוח בלתי צפוי יהפוך את הספינה אם הפאה האחורית לא תשוחרר מיד.
הקצה הקדמי של הזרוע - מוט בגודל של עמוד חשמל שאליו מחוברת השפה העליונה של המפרש - משוחרר ואינו קשור. הקצה האחורי של הזרוע מתוח לדופן שמעל הרוח כאשר הספינה מפליגה צמוד לרוח, או "עולה" לרוח ומשוחרר, כאשר הספינה נוסעת ברוח גבית או מלאה. באשר לפאה הקדמית, יש אפשרות להזיז את היתד שאליה היא מקובעת בין שלושה חורים שונים, בהתאם לחדות ההפלגה מול הרוח. ובכן, לתדהמתי המוחלטת, מפרש הצמר המרובע, הספוג בצבע אוקרה, (צבע אדמה), ומרוח בשומן של חיה, משיט את הספינה עד לכ- 60 מעלות לרוח. אבל, חשוב מאד בהפלגה חדה שהפאה הקדמית של המפרש, שהיא שפת ההתקפה, תהייה מתוחה מאד אל דופן הספינה. אפשר לבצע סבוב או מהפך, (רצוי סבוב) ואז כמובן, הזרוע מסתובבת והפאה הקדמית הופכת להיות הפאה האחורית. ואם הסיבוב לא מצליח, הספינה מתחילה לנסוע אחורה..... זה הדמיון היחיד, פחות או יותר, בין המפרש המרובע למפרש הברמודי שאליו אנו רגילים. הבדל נוסף- בנוסף למשוטים הרגילים, הספינה מצוידת במשוט נוסף קטן, על מנת לעזור לה בסיבוב אם הוא לא מצליח.
ההגה קשור מצד ימין
היגוי הספינה הויקינגית מתבצע באמצעות משוט הגה המחובר אל הדופן הימנית של הספינה, סמוך לירכתיים. למשוט קראו “Steerboard” ומכאן, כפי הנראה, הכינוי “Star board” לדופן ימין של ספינה. ההגה מחובר למעין בליטת עץ בדופן. הוא מחוזק בחבל העובר דרך חור בשליש העליון של ההגה ומסתיים ב"ראש תורכי". החלק העליון של ההגה מלופף ברצועת עור המחוזקת ביתד עץ,המתאים לחריץ אשר בו מוכנסת הידית. כאשר הספינה אינה מפליגה, מרימים את ההגה על צירו (הראש התורכי), והוא נותר מאוזן ומקביל למים. ההגוי יעיל למדי, אך צריך להתרגל לכך שאת ידית ההגה, הנמצאת לרוחב הסירה ולא לארכה, יש לדחוף או למשוך, וההגה נוהג על ידי הקצה הקדמי שלו, (זווית ההתקפה), ההפך מן ההגה שאליו אנו רגילים.
מסעות הויקינגים והניווט
הויקינגים לא השאירו עדויות כתובות אלא רק סיפורים שעברו מאב לבן.
ספרים רבים נכתבו על הפלגותיהם אך עדיין רב הנסתר על הגלוי. ככל הידוע הגיעו הויקינגים לאיסלנד, לאיי פארו, לגרנלנד וגם לצפון אמריקה, שם נמצאו שרידים ארכיאולוגיים המעידים על כך שהם הגיעו ליבשת אמריקה כחמש מאות שנים לפני קולומבוס.
לויקינגים לא היה מצפן, שכן זה הגיע לאירופה במאה ה- 11, והויקינגים ערכו את מסעותיהם באוקיינוס בין המאה ה- 9 למאה ה- 11.  ההפלגות בוצעו בעיקר באביב ובקיץ, כשהשמש זורחת במשך רוב שעות היממה. נראה כי הם הסתמכו בעיקר על ניווט על פי השמש. קיימים ממצאים שונים המעידים על כך שהם ידעו למצוא את רוחות השמיים באמצעות השמש. כמו כן נווטו הויקינגים על פי זרמי האוקיינוס, הציפורים, וכוכב הצפון.
האגדה אומרת שהויקינגים השתמשו בגביש מיוחד אשר קראו לו "אבן השמש". באמצעות גביש זה הם איתרו את מיקום החמה גם ביום מעונן. הויכוחים בנושא זה טרם באו על פתרונם. מכל מקום, אמנם אין אנו יודעים כמה ויקינגים לא הגיעו למחוז חפצם, אך ידוע לנו לבטח כי הם היו יורדי ים מיומנים ואמיצים מאין כמותם, אשר השכילו לחצות את האוקיינוס האטלנטי בספינות פתוחות, לפני אלף שנים, להגיע למחוז חפצם, וגם... לחזור הביתה.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<