כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות באירופה > נורבגיה
נורבגיה
יש חיים אחרי אוסלו - שני זוגות יצאו להפליג בדרום נורבגיה. סיפור ההפלגה וטיפים חשובים
 
 
יש חיים אחרי אוסלו- יומן מסע בפיורדים המזרחיים של נורווגיה.
גליון 3
מאת מירי שפירא

במסגרת חיפושינו אחרי "שביל הבריחה" מחום יולי - אוגוסט ועוד כמה נסיבות מסייעות הגענו (זולו הסקיפר, רוני הנווט, דני ומירי – שתי "נערות סיפון" נאמנות), לרעיון השייט בפיורדים של נורווגיה. עצם המחשבה על כך כבר עזרה לנו למצוא מפלט מהחום, הלחץ והכותרות בעיתונים.  המסע התחיל באוסלו באחד מימי אוגוסט, שם בילינו לילה. ניצלנו את שעות האור הארוכות לביקור בגן הפסלים VIGELAND - משהו מקסים ומדהים בעצמה, כמות, ורגישות אנושית ורב גוניות. המצלמות "עושות שעות נוספות". בשבת ה – 7/8 יצאנו לכיוון סנדפיורד – לכבוש את היעד - יאכטה בשם SHER –
A – TON שהושכרה לנו, באמצעות האינטרנט, ע"י בעליה טאריה, שמתגלה כטייס לשעבר בחיל האוויר הנורבגי וגמלאי של חברת התעופה "SAS ". לרוני, (גם הוא טייס) ויש על מה לדבר אתו. זולו לומד את הסירה לפרטיה, ולא מחסיר אף ידית, ברז, כפתור וכו'...
יוצאים לדרך בשעה 1800 לאי המגדלור SVENOR שהומלץ ע"י טאריה. הכניסה למעגן של האי מורכבת ודורשת מיומנות רבה מצוות הספנים העבריים. רוני וזולו נזקקו להדרכה מדויקת, ואומץ!! (טאריה סיפק את ההדרכה – לגבי הסימן הלבן העגול על סלע, והוסיף "אם יש לכם אומץ תכנסו לשם"). זה כמובן, הפך את העניין לאתגר אמיתי. במפרצון של האי מצאנו עוד שתיים – שלש סירות מקומיות, וכמוהן נהנינו ממעגן טבעי. הקשירה עם החרטום לטבעות מעוגנות בסלע ועוגן בירכתים. הדינגי משמשת לסיורים במפרצון. המקום מלא שלווה ורוגע.  ארוחת ערב - דג מקרל, שעלה בחכה שעה קלה קודם לכן, תפוחי אדמה וסלט (שמרכיביהם נרכשו בעוד מועד כמו עוד מצרכים רבים שמילאנו בהם את מזווה הסירה והפכו את חיינו לנעימים ועתירי קלוריות). דני בישלה ריבה מגרגרים מקומיים והתוצאה הטעימה עולה על שלחננו מדי בוקר בהמשך המסע.
יום ראשון - השכמה. זולו מתרחץ בים (לאחר שמדד את טמפרטורת המים לוודא שהיא מעל 16 מעלות צלזיוס) ותורם את מתנותיו האישיות לטבע. טקס הנפת הדגל הנורבגי על ירכתי הספינה. חשוב לזכור – הנפת הדגל לא לפני 0700 והורדה ב 2100. באחד הערבים שכחנו להוריד את הדגל וזכינו להערה ממקומי גאה. בעודנו סועדים ארוחת בקר דשנה, (חביתות של רוני, גבינות ולחמניות שזה עתה נאפו ומלאו את הסירה בריחות מפתים, את הריבה של דני כבר הזכרנו, בייקון לזולו ובקיצור – המנטרה של המסע "לא באנו הנה למות" … .), אנחנו רואים את כל שכננו מתלבשים בבגדי סערה, חגורות הצלה ושאר אביזרים שגורמים לנו להרים גבה אבל להמשיך בביטחון בתכנית היום – סיור רגלי במפרצון המקסים הזה – סלעים, צדפים פרחים (אמנון ותמר פורחים כאן בר) תותי בר, פטל ועוד גרגרים נלעסים בשקיקה והמון צחוקים. זר הפרחים יקשט את הסירה במה שיקרא בהמשך "הערוגה". השמיים מתקדרים, בעודנו יוצאים מהמפרצון המוגן רוני שואל את זולו בשקט - " אתה בטוח שאפשר לצאת ככה ?" והתשובה הזולואית: " לא אבל כבר מאוחר מדי … ." ( מזל שדני ומירי לא שומעות את השיחה הזאת והיא מדווחת רק עתה במדור "עכשיו כבר מותר לגלות"). זולו ורוני בבגדי סערה, מגששים את דרכם בראות נמוכה לכיוון סטאוורן (בפיורד של לארביק), ונרטבים עד התחתונים.
בשלב מסוים התקבלה החלטה להיכנס למרינה של סטאוורן. רואים ספינה יוצאת ונכנסים על הנתיב שלה. בערב נמשך הגשם, ארוחת ערב במסעדה SKIPPER STEW בסטאוורן. כבר היינו בטובות ממנה, אבל האווירה נעימה, המלצרית חייכנית, בלונדינית עם עיניים כחולות, (כולם כאן כאלה), שאלנו מה התחזית והתברר שימשיך להיות גשום. בדיון לילה שיחזור ויתקיים שוב בבקר מחליטים לנסוע למחרת לטיול במכונית - הכוונה להגיע לברגן.
יום שני - ארוחת בוקר. יציאה במכונית שכורה לכיוון ברגן. היום הולך ומתבהר.
רוני מגלה במפה שנכנסנו למחוז טלמרק ומחליט לנסות להגיע לאתר המים הכבדים בעקבות הסרט "גיבורי טלמרק". באמצעות שיטה בדוקה של ארגון לובי (שיחות אישיות וסודיות עם כל אחד מאתנו), ובעזרת נורווגית חביבה שפוגשים בחניה, מתחילים לטפס במעלה ההר בדרך יפהפיה. שלוגיות מופיעות בפסגת ההר ומפלי מים. כשעוברים את קו הרכס מתחיל גשם וערפל ומבעד לקרעי הערפל מתגלה מראה מרהיב של כפר בתחתית העמק – ריוקן RJUKAN) ). מקבלים הנחיות בתחנת הדלק ומתחילים לעלות לאתר המים הכבדים. הסיפור מרתק וקשה בכמה מילים לספר אותו. המראה מרגש יותר מהסרט. את סיפור המקום שמענו מהאחראית על המסעדה במוזיאון. המוזיאון נסגר דקות ספורות לפני שהגענו, בדיוק ב – 1800. בדרך חזרה עוצרים לתצפיות בנוף עוצר נשימה. בעיר נורדן עוצרים במלון מקומי לארוחת ערב טעימה מאד. סוף סוף, זכינו גם להסבר למה נועדו הצריפים המשונים שראינו בכל חצר משק, כאשר הם ניצבים על בסיס צר מוגבה מהרצפה בגובה של כ 1.5 מ' בדומה לפטרייה ענקית, וסולם לאפשר גישה. הם נועדו לאחסון בשר ומצרכי מזון שונים בתקופה שלא היו מקררים. שיטת הבנייה כנראה למנוע גישה למזיקים ומכרסמים. בחלק מהבתים משמש החלק התחתון של הבית לאחסון עצים להסקה. מגיעים לסירה בסטאוורן ב 0200 לפנות בוקר ומתפללים שתהיה שמש למחרת …
יום שלישי הייתה שמש ? מה פתאום. אתה בנורווגיה חבר, עננים, רוח וגשם. דני ומירי מביאות מהמקלחת נורווגי חביב בשם האנסן - הוא נותן רעיונות לאתרים מעניינים ונקודות עגינה מאתגרות, (בדיוק כמו שחסמבה אוהבים), שותה קפה עם עוגיות ונפרד לשלום. משאירים את האוטו בסטאוורן. מפליגים (אחרי ארוחת בוקר יוקרתית ומלכותית כהרגלנו) לקרגרו (גשם, עננים, רוח – כבר הזכרנו ?). נכנסים לפיורד מדהים. חשוב להדגיש שבאוסלו ג' הנורווגים יתחייבו להחזיר את הפיורד הזה לישראל (לא לציטוט: על 13% מתפשרים). לילה בקרגרו. רוני, לפני ש-"נכבה לו המנוע" והוא נרדם בישיבה, נשבע להיכנס לפיורד הזה למחרת – לאור השמש.
יום רביעי - שמש. זה היום של לקוי החמה. (בנורווגיה השמש יוצאת כדי להדגים לקוי חמה ואח"כ חוזרת למזרח התיכון – מלאת סיפוק כמובן). יוצאים לטייל בעיר. סוף עונה הכל בחצי מחיר מלבד פסלוני הטרולים שהנורווגיים מתייחסים אליהם ברצינות יתירה. מפליגים חזרה לכיוון הפיורד. שמש ! יופי! יורדים עם הדינגי לחוף לטיול ביער. חוזרים לסירה. החלטה: למרות הדמדומים ממשיכים לעוד אתר, המסומן ע"י מצוף קטן, מומלץ ע"י מיודענו האנסן. ואז כמו בשיר … "מלחיה נרדמו כולם" … והשאלה הגורלית "איכה תגיע הדוגית לחוף"? … שעון העומק מראה 1.7 מ' ולפני שמצליחים לפנות כה וכה – סלע!! (מי לעזאזל שכח אותו שם?) טלטלה הלם (שני בוגרי מחזור י' !!) …  לאחר שנחלצנו מהשרטון הבילג' ("בלינג'" – בלשון נערות הסיפון) מראה יובש מעודד!. מצאנו במפתיע את המצוף האדום עליו כתוב NHK בכתב מטושטש אך מספיק בהיר כדי שניקשר אליו. בית בודד מואר. שקט, שלווה, (מקום 12 ברוגע עוד לא החלטנו מהם 11 הקודמים לו) בהמשך - מדיטאציה על הסיפון בהנחיית שרה ברייטמן וסדנת יצירה בצדפים.  זולו ודני מכינים ארוחת ערב דשנה. כאן המקום להזכיר שכל ערב עולים על שולחננו מספר עולה בטור הנדסי, של מקרלים, כשכל פעם הם מוכנים בדרך שונה. רוני מכנה אותם לפי המספר "חמישייה קאמרית" או "הרביעייה המתרוממת" – במקרה ששלושה נופלים לו מהחכה. הולכים לישון. במשך הלילה כל אחד קם בשקט לבדוק את ה – ""בלינג'"".
יום חמישי – מתעוררים ב – 5 בבקר. זולו צולל מתחת לסירה, יוצא ומבשר שאין נזקים. הסלע היה חזק – הסירה יותר. גשם זלעפות ורוח חזקה שליוו אותנו בלילה - נרגעים עם בוקר (אולי בהשפעת נגינת המפוחית של זולו ) יוצאים מהאתר על מצוף NHK לנבלונגהאבן. זה מקום שלא כתוב עליו בספרים. רוני המציא אותו, (יש לו מונופול על המצאות וסיפורים). שמש, נעים, חמים והמקום - חבל על הזמן (כבר ציינו שהחיים קשים?) טיול רגלי בסביבה, שמונה (!) מקרלים מחכים לארוחת ערב על המנגל של זולו, שמטפל, אישית, בכל מקרל – ממלא בזיתים, שום, עגבניות, חמאה ותבלינים, עוטף באלומיניום, חותם חתימת האומן ותחת השמיים המכוכבים מניח אותם אחד אחד על הגחלים הלוהטים, כשרוני מסייע וקורא קריאות עידוד. אין כאן מה שיהיה רע. עם שני מקרלים שנחים בבטן בתוך עריסת יין ותפודים – זולו נכנס ל"מגירה" לישון, נוחר, ואחריו כולנו.
יום שישי – הראשון שקם מכין קפה לכולם ושם מוסיקה להתחלת היום, מגיש הקפה למיטות (היום רוני הוא ה – ROOM SERVICE” " ), וכולנו רצים לראות את הדייגים שחוזרים מליל דייג, עם שללם – ארגזים ארגזים מלאי שרימפס ושאר דגים ושרצים. הנורווגי החביב מכבד אותנו בשרימפסים חמימים, שמתבשלים מיד עם הוצאתם מהרשת, בעודם על סיפון ספינת הדייג. בו במקום מתבצעת רכישה של ק"ג שרימפס, ועוד דגי סול וקוד (מה שמשבש את תכניות המקרלים שכבר מחכים לזולו ורוני במעמקי הים). השמש זורחת במלוא הדרה. ארוחת בקר על הסיפון. (אחרי הכל לא באנו הנה למות … ) רוני מזכיר את המקצוע של האמא של הנורווגים שלא סידרה שמש כזאת כל המסע, (בכל זאת ההצעה לאוסלו ג' עדיין בתוקפה) …  מרימים עוגן, מפליגים. קרם שיזוף, מכנסיים קצרים, לארוחת צהרים 1 ק"ג שרימפס ושנדי בצבע ענברי (אחרי הכל לא באנו הנה … נכון ?). הכיוון, סטאוורן. לילה אחרון על ה – SHER-A-TON . מכינים את הדגים שרכשנו בבוקר, עם חיקוי של יין (כי בנורווגיה כמעט ואין להשיג משקאות אלכהוליים ).
מחר, היום השביעי נקום, נשתה קפה במיטה, ארוחת בוקר אחרונה בסירה – שקיות הניילון נארזות הרוכסנים נסגרים על תיקים ומזוודות. שלום לך טאריה, שלום לך נורווגיה, אם תבטיחי לנו שמש כמו היום, אנחנו מוכנים לחזור הנה ואפילו לחתום על הסכם – שלום! …  ולא נוסיף לפאר ולהלל …
כי השאר יסופר בתולדות ישראל!
 
נורוגיה טיפים לשייט
· נורוגיה היא : "ארץ עם האקלים הטוב בעולם" כך שהאקלים מאוד לא צפוי! הכל יכול להתרחש. יש להביא לבוש מכל סוג שהוא. מבגדי סערה וחורף ועד בגדי ים וקיץ.
· הפער בין נ.צ הG.S.P לבין המפות הנורוגיות עלול להגיע ל 300 מ'. לכן כדאי מאוד להיעזר במשקפת טובה.
· החוף באזור ההפלגה סלעי ומחייב נווט מדויק ותצפית קבועה של שני אנשי צוות לפחות. גם ה G.S.P עושה "שעות נוספות". אם הוא מוזן ע"י סוללות ויש להצטייד בסוללות חליפיות רבות.
· יש להצטייד במד חום למדידת חום מי הים. במים שחומם פחות מ 16 מעלות צלסיוס אין להיכנס ללא חליפת צלילה.ֻ
· לא מצאנו ספרי הדרכה באנגלית. רצוי ומומלץ להיעזר בנורוגים החביבים והאדיבים שעוזרים ברצון. המידע שנתנו היה אמין ומדויק.
· יש להצטייד בהרבה מטבעות של 5 ו- 10 קרונות לצורך כניסה למלתחות, שירותים ושימוש במקלחות. כדאי מאוד לא להישאר עם הסבון ובלי 10 קרונות למקלחת.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<