כחול 74 - אפריל 2018
חג פסח שמח ואביב פורח!



 
דף הבית > תחרויות שיט ומשטים > לקראת משט המד רד
לקראת משט המד רד
המשט אמור להיות אחד הארועים הגדולים של שנת 2005. לקראת המשט הכנו מדור מיוחד הכולל מידע וכתבות הכנה. שמעון נמר מספר בכתבה "שיעור ימאות למתקדמים במפרץ סואץ" על יאכטה שיצאה וחזרה...
 
 
 לקראת משט המד רד
גליון 21
מאת שמעון נמר
 
ביום חמישי ה 12.8.2004 בשעות הערב יצאה היאכטה "טיבורון", מפרשית קץ' באורך 36 רגל, מאילת. התכנון היה פשוט, לצאת מאילת, להקיף את סיני, לחצות את תעלת סואץ ומשם להפליג להרצליה. התכנון היה להספיק אולי לגיחה קצרה בקפריסין אם הזמן יאפשר.
כבר לפני ההפלגה היו סימנים מבשרי רעות כגון מפרש מאסף חדש שהגיע גדול בחצי מטר מהמידה ומפרש ראשי ללא אפשרות צמצום. החלפנו את המאסף במאסף משומש.
ההפלגה יצאה כשעל היאכטה סה"כ שישה אנשי צוות תחת פיקודו של מדריך השיט ציקי שקד.
הלילה הראשון בים הלך חלק ואפילו בשלווה תוך כדי דיג מוצלח מאד של קלמארי ובליווי צמוד של דולפינים.
בלילה השני לאחר שעברנו את "ראס מוחמד" נקרע המפרש החלוץ כשהים הפך סוער והרוחות התחזקו. לאחר מאבק ברוחות ובתזוזה האגרסיבית של היאכטה הצלחנו להוריד את החלוץ הקרוע ולהחליפו בחלוץ סערה. לאחר מכן נקרע גם המאסף, המשכנו בלעדיו.
תוך כדי הפלגה במעלה מפרץ סואץ לכיוון התעלה, הבעיות הופיעו אחת אחרי השנייה.
מטף אבקה שהיה צמוד למנוע הופעל בשל קצר שנגרם בתא המנוע. הנזק של האבקה  היה בעיקר לאלטרנטור שהפסיק לתפקד! בהמשך ההפלגה, תוך כדי טלטולי היאכטה, צינור הניקוז של הכיור במטבח המחובר לברז בגוף כלי השיט (SEA COCK), התנתק מהברז ומים הציפו את השיפוליים. השאיבה האוטומטית, משום מה, לא פעלה במקרה הזה. המים עברו את גובה המצברים הממוקמים בתחתית הרצפה והורידו את יעילות המצבר. נותר לנו לעזור בשאיבה בצורה ידנית, עד שהורדנו את מפלס המים וחיברנו את הצינור למקום. האלטרנאטור שנפגע קודם מפריצת המטפה האוטומטי, לא טען את המצברים. נותרנו עם מצבר רזרבי שהיה ברשותנו, אבל הוא פעל בכיוון אחד בלבד, התרוקנות. קיווינו להמשיך עד הסואץ, לשם נותרו לנו עוד כ - 70 מיילים, כדי להגיע ולטפל באלטרנטור ובמצברים. לרוע המזל הנוסף להפלגה הזו, המנוע, באמצע הלילה, החליט שהוא דורש את תורו בתשומת הלב, ופסק מלפעול. הניסיונות להניע אותו בהנעה ידנית היו עם הצלחה חלקית בלבד.. המנוע הניע לזמן קצר ודומם.   
ההפלגה צפונה בעזרת מפרשים בלבד לכיוון הסואץ, היא קשה אך אפשרית בהחלט. אבל דורשת זמן נוסף.
הטיפול במנוע בעיר סואץ והמעבר בתעלת סואץ דורשת זמן נוסף.
המעבר בתעלה דורש יכולת הפלגת מנוע עצמאית של כלי השיט, או דרישה לגרירה על ידי גוררת מצרית (2,000.00 דולר). כל זה אומר עיכוב בהגעה לארץ.
לבעל היאכטה, כמובן אין בעיה עם זה, אבל לשאר השייטים, יש בעיה, הם צריכים להגיע למקום עבודתם כבר ביום ראשון.
למעבר בתעלה, אין דרישה לויזת כניסה למצרים, לכן לא היה ברשות כולם ויזה למצרים.
למרות זאת, ניתן לארגן במקרים מסוימים, במעורבות השגרירות הישראלית במצרים, יציאה לארץ ממצרים, בנסיעה או טיסה מקהיר לתל אביב.   
כל המצב הזה נשמע מסובך וקורא לצרות...
לכן, הוחלט להמשיך להנות משיט מפרשים, אבל, לכיוון שארם אל שייך. שם אין דרישה לויזת כניסה למצרים ואין בעיה לחזור לישראל דרך היבשה ואפילו לבקר בדרך בדהב ובנואייבה.
 
הסתובבנו והמשכנו את בהפלגת מפרשים לשארם אל שייך, ללא אורות ניווט.
כתחליף לאורות הניווט, השתמשנו בפנסי - יד חזקים שהיו ברשותנו, השתמשנו בהם בקרבת כלי שיט אחרים.  
השיט לכיוון שארם אל שייך, נעשה בנתיב השיט של האוניות, זה דרש תשומת לב מיוחדת במיוחד בשעות הלילה, לילה ללא ירח.
האוניות מצוידות היטב בציוד אלקטרוני, אך לא תמיד הן משתמשות בו בצורה יעילה. זה גרם מדי פעם לקרבה מיותרת של האוניות אלינו.
כמובן יש לזכור שהחוקים בנתיבי שיט הם נוקשים ביותר ומפרשית (כמונו) חייבת לפנות דרך לאוניות השטות בנתיב, לכן אנחנו אלה שהיינו חייבים להיות ערניים יותר וכך היינו!!!  
 
מפרץ סואץ ידוע ברוחות החזקות והקבועות, אבל, קורה וקרה שכעשרה מייל מראס מוחמד, הרוח פסקה ויצאה להפסקה של כיממה. השיט ב- 15 המייל הנותרים עד לשארם אל שייך נמשכו קרוב ליממה. בזמן הזה לא נותר אלא ליהנות מהים ומהדגים שליוו אותנו וממקלחות מי-ים שעשינו.
בבוקר, למחרת היום גלשנו עם המפרשים ברוח הקלה, למעגן בשארם אל שייך ונקשרנו למזח.
שם, יכולנו להסתכל לאחור ולהעריך את החוויות שעברנו ואת הצורה בה התמודדנו בהם.
כעת בריאים ושלמים, אם כי קצת מלוכלכים, נגשנו "להרביץ" מקלחת טובה.
בערב, ארוחת ערב במסעדת מאכלי ים ידועה באיכותה.
היאכטה, נותרה עם בעליה, לטיפול בתקלות.
אנשי הצוות חזרו לארץ להמשך חיי השגרה, אבל עם הזיכרונות.
לאחר כשבועיים, החליט בעל היאכטה, שהוא רוצה להתארגן מחדש (גם כספית) בארץ וחזר לאילת.  
 
בשלב הזה לא נותר אלא לסכם את "הפלגת המכשולים" שעברנו. אין ספר שהצוות שלרובו הייתה זאת הפלגה ראשונה עבר סדרה מרוכזת של מיקרים ותגובות, ששייטים רבים לא חוו בשנים רבות של הפלגה, באזור מפרץ סואץ הידוע כאזור הפלגה מהקשים בעולם.
השיעור הראשון שלמדנו הוא שיעור הכנת היאכטה. ברור שיכולנו למנוע את רוב התקלות הטכניות על ידי הכנה יסודית ומדוקדקת יותר. השיעור החשוב ביותר הוא שמירת קור רוח ומורל. זה לקח זמן והיו גם קשיים אבל לבסוף כוחותינו חזרו הביתה בשלום.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<