כחול 74 - אפריל 2018
חג פסח שמח ואביב פורח!



 
דף הבית > תחרויות שיט ומשטים > האוקיינוס פעם שניה
האוקיינוס פעם שניה
ספורו של השיט דני שפר היוצא לכבוש את האוקינוס פעם שניה בשיוט אתגרי.
 
 
לבד מול האוקיינוס פעם שניה
גליון 16
מאת: אמיר ארד, הביא לדפוס: הדר פריד
 
דני שפר, שייט ישראלי מנוסה ומיומן, מתעתד לחצות את האוקיינוס האטלנטי בפעם השנייה בחייו על יאכטת מיני, כשהוא לבדו לחלוטין, וזאת במסגרת שיוט הטראנסאט הבין-לאומי, מתחילה בצרפת ומסתיימת אי שם בברזיל הרחוקה. זוהי כתבה על כלי שיט תחרותיים שיודעים לחצות אוקיינוסים שלמים, אך אורכם אינו עולה על 6.5 מטר; על אנשים המתמודדים עם אתגרים ימיים עצומים ומופלאים, אך הפרסום והתהילה נמצאים על פי רוב מהם והלאה; על רצון, תעוזה והרבה אהבת ים, או בקיצור על חבורה מגובשת ועיקשת של ישראלים, ובראשה דני שפר, שהחליטה על אף כל הקשיים להישיר מבט אל האתגר ולצאת להתמודד בכבוד במסגרת שיוט הטראנסאט.
יאכטת המיני (או אולי נכון יותר מפרשית המיני) ידועה כדגם הקטן ביותר המתחרה בים הפתוח (Off Shore Racing ). אורכה מוגבל כאמור ל- 6.5 מטר ורוחבה נע בדרך כלל עד ה- 3 מטר. זהו דגם תחרותי מאד כאשר בחלק מההתמודדויות ניתן להפליג עליו בזוגות. יחד עם זאת גולת הכותרת של תעשיית (אם בכלל ניתן לקרוא לכך תעשייה) המיני, היא לא אחרת מאשר תחרות הטראנסאט שנועדה לשייטי סולו בודדים. תחרות הטראנסאט מתקיימת למעשה כל שנה אי זוגית כאשר המסלול אותו עוברים השייטים אינו תמיד זהה. אולם, מה שכן נכון לכל שיוט במסגרת הטראנסאט הוא למעשה הצורך לחצות את האוקיינוס האטלנטי, עם הזכות לבצע עצירת ביניים בודדת.
המיני, יש לציין הוא דגם חי ותוסס, והפופולריות שלו נמצאת בעליה מתמדת. הוא מושך אליו הן חובבנים והן מקצוענים, ובכל אירוע שבו הוא לוקח חלק מתייצבים עשרות כלי שיט על קו הזינוק. מלבד ההווי המשותף והרוח החברית הקיימת בין משיטי סירות המיני, רבים מהם מעידים כי לכל מרינה אשר הם מגיעים הם מצליחים לצוד את עיני האנשים השונים. בצורה כזו או אחרת תמיד עולה השאלה השכיחה: "מה, עם זה אתה מתכנן לחצות את האוקיינוס?", שאלה שמובילה על פי רוב להזמנה ידידותית לארוחת צהרים משותפת, הצעה למקום לינה וכד'. האווירה בין שייטי המיני היא תמיד חמה ולבבית ומאד אופייני לראות מתחרים בדגמים אלה אשר מציעים אחד לשני עזרה מקצועית או סתם מרוקנים כוסות בירה בישיבה משותפת על הבר, לאחר התמודדות קשה בים.
בתחרות שתתקיים השנה קטע השיוט הראשון יחל ב"לה-רושל" שבצרפת ויסתיים בנזרוטה שנמצאת באיים הקאנריים - מרחק של לא פחות מכ- 1,400 מייל. אורכו של הקטע השני של התחרות יהיה לעומת זאת כ- 3,000 מייל והוא יתקיים בין נזרוטה ועד סלבדור דה בהייה, הנמצאת בברזיל. נציין כי בניגוד לשנים קודמות לא רק שאורכו של המסלול הנוכחי הינו ארוך יותר, אלא הוא אף מתחיל בחציו הצפוני של כדור-הארץ ומסתיים בחלקו הדרומי, כך שעל המשתתפים יהיה לחצות את קו המשווה וכמובן את אזור ה"דולדרמס" המפורסם, בו כמעט ולא נושבת רוח.
במיני טראנסאט השנה יתחרו 70 שייטים כאשר רבים אחרים נאלצו לוותר בשל הגבלת מספר המשתתפים.

דני שפר מזנק שנית

עד כמה שהעניין יישמע מפתיע, בעת כתיבת שורות אלה עסוק ישראלי בשם דני שפר הנמצא ב"לה רושל" בהכנות אחרונות לקראת התמודדותו בתחרות המאתגרת והיוקרתית משהו.  עבור שפר, החובק בחוזקה בת זוג צמודה בתקופה האחרונה, בדמות המפרשית "מינילית", איתה הוא מתעתד לחצות לבדו את האוקיינוס האטלנטי, לא מדובר בהתמודדות ראשונה במסגרת שיוטי הטראנסאט. למעשה, זוהי הפעם השניה בה שפר לוקח חלק בפרוייקט חוויתי זה, כאשר את הפעם הראשונה ביצע כבר בשנת 1995 על מפרשית בשם "ולינור" שנבנתה בישראל. מפרשית זו הייתה רחוקה מלהיבנות בסטנדרטים הגבוהים הנהוגים בתחרויות מסוג זה, אך אילוצי משאבים ותקציב היו אלה שהכתיבו את הטון.
על אף שכמעט ובלתי אפשרי לתאר את זיכרונותיו מאותה התנסות כקלים, פשוטים או כל מה שביניהם, דני החליט לחזור על האתגר בשנית ולהישיר מבט אל הסכנות, האתגרים והפחד פעם נוספת. נכון ששפר נחשב לשייט מיומן ומנוסה מאד,עם רצון מברזל ומה לעשות, גם ביצים שקורצו מאותו החומר (אביזר הכרחי עבור מי שחוצה את האוקיינוס לבדו במפרשית מיני), אך מי שעקב אחרי השתלשלות האירועים שפקדה אותו בתחרות הקודמת, בוודאי שלא ציפה לראותו בשנית על קו המרוץ. במהלך אותה התמודדות הפסיד שפר כ- 15 ק"ג ממשקלו וחווה כמעט כל תקלה אפשרית בדרך. אך מה שהיה היה ושייך להיסטוריה. כעת פניו של שפר מופנות קדימה והאנרגיות שלו מתמקדות במטרה המרכזית הבאה – להתמודד בכבוד בתחרת הממשמשת ובאה. לצורך כך שפר רתם לעניין את השייטים יניב מס ויניב סוזין לפרוייקט שקיבל את השם "Israeli Mini Challenge" ".
אלה גייסו בקושי רב תמיכה וסיוע ממספר חברות, ארגוני שייט וחובבי ים אחרים, ובעיקר רוקנו את כיסיהם הפרטיים בכדי לממן את בניית הסירות על כל ההוצאות הכספיות הרבות הכרוכות בכך. את התכניות לבניית הסירות הם הזמינו ממשרד אדריכלים ידוע מצרפת, כאשר תהליך הבנייה עצמו התבצע במספנת MAT הנמצאת באיזמיר, טורקיה והמוחזקת בבעלותם של זוג אדריכלים המתמחים בעבודה עם חומרים מתקדמים. הבחירה במספנת MAT הביאה לכך שהסירות נבנו באיכות טובה ביותר ובעלות נמוכה בהרבה מזו המקובלת באירופה. יחד עם זאת הבירוקרטיה הטורקית לא תמיד הקלה על השייטים ולא אחת "הוציאה את הרוח ממפרשיהם". כך למשל פריטים רבים הקשורים לאבזור המפרשית נתקעו במכס, וכאשר כבר התקבלו האישורים לשחרורם התברר כי אלו לא מספיקים. דוגמא בולטת לכך הייתה כאשר השייטים ביקשו לשחרר מהמכס משלוח גלגילות "הרקן" הם נדרשו להוציא אישור מיוחד ליבוא חומרים פטרוכימיים מכיוון שהמשלוח כלל בקבוקון גריז לשימון המערכת.
כך או כך, ולאחר בעיות שונות של תקציב, לוחות זמנים ועוד, הושלמה לבסוף בנייתן של שתי מפרשיות מיני: "מיניליט" "ומינימאט". את מינימאט העביר מטורקיה לצרפת בהפלגת סולו יניב מס, ויניב סוזין כבר הספיק להשתתף איתה במספר תחרויות באירופה. על מיניליט לעומת זאת מפליג לכל אורך הדרך דני שפר בכבודו ובעצמו.
מפרשית המיני: ביצועים בלבד
כאן אולי המקום לקחת אתנחתא קלה ולהסביר קצת יותר לעומק על דגם המיני. דגם זה נחלק לשתי קטגוריות: מפרשיות מייצור סידרתי (סירי) ואבי טיפוס (פרוטוטייפ). תחת קטגוריית הסירי קיימות הגבלות רבות יותר על החומרים, המערך ומערכות האיזון. בקטגוריית הפרוטוטייפ, אליה משתייכות "מינילית" "ומינימאט", ההגבלות מעטות במעט. החוקים הבסיסיים המעצבים את הדגם מגבילים את אורך המפרשית, הרוחב והשוקע. לעומת זאת אין הגבלות על שטח המפרשים. יש לזכור כי אלה מוגבלים למעשה ע"י הגבלת גובה התורן, אורך המנור ואורך ה - "Bow Sprit " (מוט הספיניקר המחובר לחרטום). בדגמי המיני הושם דגש רב במיוחד לנושא הבטיחותי, וזאת יש להניח, מכיוון שבעשור האחרון בלבד איבדו חמישה אנשים את חייהם במהלך תחרויות המיניטראנסט.
מלבד הרשימה הארוכה של אביזרי בטיחות שונים ומשונים בהם מחוייבים השייטים במפרשיות המיני להצטייד לפני תחילת מסען התחרותי, צריכות מפרשיות המיני גם לעמוד במבחני יציבות קשוחים האמורים להבטיח את התיישרותן לאחר התהפכויות.  פרוטוטייפ מיני אופייני שמחירו נע בסביבות ה- 100 אלף דולר בנוי מסיבי פחמן (קרבון) שהרבה דברים טובים ניתן אולי לומר עליו, אך מה שלא ניתן לומר עליו זה שהוא לא ניחן ביכולת לבצע בידוד אקוסטי. שפר הגדיר זאת כ-"חיים בתוך דרבוקה". כאשר אתה נמצא בתוך התא וחברך מהלך בקוקפיט או לחילופין כאשר גלי הים נחבטים במפרשית הרעש הוא אדיר. הפרוטוטייפ שוקל כ- 800 ק"ג בקירוב, אורכו כ- 6.5 מטר ורוחבו כ- 3 מטר (סירות המיני רחבות מאד מכיוון שהרוחב הגדול מאפשר לשאת שטח מפרש גדול יותר ועליה ל'פלנינג').
פרוטוטייפ מיני האופייני יהיה על פי רוב בעל שני לוחות הגה המחוברים למוט הגה (טילר), שידרן (קיל) צר בעומק של כ- 2 מטר עם מנגנון הטיה ועם משקולת דמויית טורפדו עופרת בקצהו, שתי חרבות וגרדרובה של 8 מפרשים. על אספקת החשמל במפרשית יהיה אחראי בדרך כלל פאנל סולרי ובאופן כללי ניתן לומר כי התנהגותה על המים מזכירה יותר דינגי מאשר יאכטה. סיפור ידוע הוא על אדם שבגמר ההתמודדות בתחרות המיניטראנס נשאל האם ישוב וישתתף בתחרות, השיב בתרגום חופשי מאנגלית עם מבטא צרפתי כבד:' בשביל מה לי? אני יכול להדביק לוגו על מכונת הכביסה ולהיכנס פנימה, זה אותו הדבר!'.
מכל מקום ה"קבינה" של סירת המיני היא לא בדיוק אותו תא שעולה לנו בראש כשאנו חושבים על יאכטה. מסתבר ששיקולי הנוחות והנדסת האנוש לא שיחקו תפקיד מרכזי בבנייתן של מפרשיות אלה, בעוד ששיקולי יעילות ותפקוד אופטימלי לקחו תפקידים משמעותיים. התא הוא לא יותר מאשר חלל קטן אשר אפילו לא מאפשר עמידה. חלק נכבד ממנו נתפס ע"י מנגנון הטיית השידרן, בתי החרבות ומיכלי האיזון. את שאר המקום תופסים המפרשים, אוכל ומים, ביגוד וציוד הבטיחות. אם תרצו להגיע אל עבר אזור החרטום או הירכתיים אזי תגלו במהרה כי אין המדובר בפעולה כה קלה ופשוטה ואף תאלצו לבצע אותה בזחילה. במידה ובדרככם לשם (כשאתם על "ארבע" כמובן) תתקלו בדרגש קטן, אז כדאי שתפנימו את העובדה כי זוהי מיטתכם להפלגה הקרובה. על שירותים מן הסתם אין בכלל מה לדבר, ולצורך כך משמש דלי שבמקרה של החבורה הישראלית צבעו היה וורוד, וזאת בניגוד לדלי הכחול ששימש כמקלחת.
הפלגה במיני פרוטוטייפ דורשת מיומנות שיט גבוהה ביותר. כך למשל בביצוע סיבוב, לבד מהעברת החלוץ, יש לשחרר ולמתוח בהתאמה את היתרים האחוריים שאינם מאפשרים מעבר של הראשי כשהם מתוחים, להטות את השידרן לצד השני ולשלוף חרב אחת ולהכניס את האחרת. כמו כן רצוי להרים ולהוריד הגאים בהתאמה ולהעביר ציוד מדופן לדופן בתוך המפרשית. בנוסף, במפרשיות בעלות מכלי איזון צדדים יש לרוקן מיכל אחד ולמלא את האחר.
שטח המפרשים הגדול דורש ערנות תמידית. כבר ברוח קלה יחסית יש לצמצם ראשי או להחליף לחלוץ קטן יותר. אורכו של ה- "Bow Sprit " מגיע ל- 3.5 מטר ומאריך בכך את המפרשית ב- 50%. יש לו חופש תנועה במישור האופקי ובכדי לקבעו במקום יש לתמוך בו במערכת של חבלים ומוטות תמיכה צדדיים. כמובן שמיותר לציין כי בהפלגת יחיד הקושי רב הרבה יותר וסדר הפעולות חייב להיות מחושב מאד מכיוון שכל טעות עלולה להסתיים מהר מאד בשבר של אלמנט מסוים או בקריעתו.
ארוכה הדרך לזינוק
על קו הזינוק למיניטראנס הקרוב יתייצב דני לאחר שעמד בכל תנאי ההשתתפות. מה שאומר סימון V על הפלגת יחיד למרחק של 1,500 מייל והשתתפות בשתי תחרויות גדולות במהלך השנה האחרונה. שני היניבים לעומת זאת לא השלימו את תנאי הקבלה הנ"ל ועל כן יאלצו לחכות עד לשנת 2005, בה תיערך תחרות המיניטראנס הבאה.  עמיר ארד, אלוף ישראל בעבר בגלשני-רוח, מי שהיה מאמן נבחרת ישראל בגלשני רוח לפני אולימפיאדת סידני. היה אחראי על אימוני הכושר ובניית תפריטי המזון של השייטים הישראליים, בתהליך ההכנה לתחרות. ארד, שהינו גם חבר אישי של שפר ויניב סוזין מספר כי באפריל האחרון הוא הגיע לאיזמיר על מנת להצטרף לדני בהפלגתו מטורקיה לטולון, צרפת. "עברו כשלושה שבועות מרגע שהגעתי עד שיכולנו לעזוב את טורקיה. את הזמן העברנו בעיקר בעבודה קשה על המפרשיות ובאיבזורן. התמזל מזלנו גם לחוות רעידת אדמה לא סימפטית שגרמה אמנם למעט נזקים, אך שכנעה את כולם לבלות את הלילה ברחוב או במכוניות. מכיוון שאיזמיר איננה בדיוק אתר תיירותי מרהיב ביופיו ובדברים שיש לעשות בו, שמחנו מאד כאשר הגיע "שעת השין" לעזוב אותה לכיוון צרפת.
"הדרך לשם אמנם לא תמיד הייתה קלה ונוחה, אך היינו נחושים מאד והמוטיבציה שלנו הייתה בשמיים. בגדול, ניתן לחלק את הדרך לצרפת לשתי תופעות טבע שחזרו על עצמן במחזורים אל שווים: מצב של "אין רוח" (שטיל) מוחלט או סערה. העניין הוא שבמפרשית ללא מנוע (ובהפלגה זו גם ללא הגה אוטומטי), -וכל שייט מתחיל יודע - שניתן לשבת יום שלם באותו FIX או לחילופין להתעורר למשמרת ולגלות שאתה עדיין ליד אותו מגדלור שהאיר לך לפני שהלכת לישון. רק לשם הדוגמא, בכניסה למיצר מסינה (בין איטליה לסיציליה) בילינו יום שלם, עומדים במקומנו או נסחפים לאחור עם הזרם. לפקם (להתגלסס) במיצר מסינה במפרשית מיני, בלילה, כשאין ספור אניות עוברות בו צפונה או דרומה, מעבורות חוצות אותו מגדה לגדה, ובנוסף סירות דייג מטיילות להן בתוך הנתיבים ומחוצה להם, זו בהחלט חוויה מלאה אדרנלין.
"בנוסף לכל אלה פקדו אותנו כאמור גם מספר סערות לא פשוטות בכלל. למנה הראשונה "קיבלנו" סערה קשה בים האגאי, סופת ברקים לפני מיצר בוניפציו (בין סרדיניה לקורסיקה) ולקינוח רוח מיסטרל על האף מקורסיקה ועד חופי צרפת.  המפרשיות (והצוות), יש לאמור, התמודדו עם איתני הטבע בכבוד רב ומלבד תקלות קטנות פה ושם, לא נרשמו נזקים משמעותיים". "כמובן" מוסיף אמיר, "בין לבין נשבה גם רוח ידידותית אשר הגדילה את התענוג שבהפלגה ואפשרה לנו להוציא את המערך המלא כולל הספיניקר והחלוץ ולהאיץ את המפרשית למהירות של 14 קשר ויותר.
כך או אחרת, בצרפת הועברו המפרשיות על גבי משאית לחוף האטלנטי, על מנת להשתתף בשיוט המיני פאסטנט.
מתחילים בשיוט קטן
המיני פאסטנט הוא שיוט של דגמי מיני לזוגות, המרחק של התחרות הוא כ – 700 מייל ומשתתפות בה 84 כלי שיט. על מינילית הפליגו דני שפר ושייט אמריקאי נוסף בשם אדם קורייר, על המינימאט הפליגו יניב סוגין ואמיר ארד. תחרות המיני פאסטנט התפרסמה למרבה הצער בשנת 1979 עת הפכה להיות האסון הגדול ביותר בהיסטוריה של תחרויות השייט לאחר ש- 22 מפרשיות ננטשו במהלכה ו- 15 בני אדם מצאו בה את מותם.
המסלול של המיני פאסטנט מתחיל בעיר דורדנה שבצרפת, מקיף את סלע הפאסטנט שבאירלנד ומסתיים חזרה בדורדנה. על סלע הפאסטנט אין מה להכביר במילים מכיוון שאין עליו הרבה מעבר למגדלור המפורסם הניצב עליו והמוכר בוודאי היטב לחובבי השיט באשר הם. האירים נהגו לכנותו סלע הדמעות מכיוון שהיה הנוף האחרון של המולדת עבור אותם מהגרים אירים שהיו בדרכם לאמריקה.  אמיר מספר כי בכוונת הצוותים היה לסיים מהר עד כמה שניתן את תהליכי ההכנה להתמודדות ואף להספיק להתאמן מעט יחד, אך תכניות לחוד ומציאות לחוד. "הסתבר כי המפרשיות עמדו בצורה טובה בכל המדידות והתקנים של התחרות, אך נכשלו באחד ממבחני היציבות, שמתנהל בצורה הבאה: מטים את המפרשית עד אשר ראש התורן נוגע במים, וקושרים אליו עופרת במשקל של 45 ק"ג. כשעוזבים את ראש התורן על המפרשית להתיישר מעצמה. העניין הוא שהתאומות הישראליות היו עצלות למדי בעניין זה ולא הייתה ברירה אלא למשות אותן מהמים ולהוסיף מספר ק"ג של עופרת לקיל."
מוסיף אמיר ארד: "בהתחשב בזמן הקצר שעמד לרשותנו, ובתנאי השדה בהם נאלצנו לעבוד, בהחלט ניתן להתגאות באיכות העבודה שביצענו. דפי עופרת מוסמרו לטורפדו הקיים, פני השטח הוחלקו וצופו בשכבת פיבר גלאס והסירות חזרו למים. הפעם, לשמחתנו, הן עמדו בהצלחה במבחן לקול תרועות קהל הסקרנים שהתאסף לצפות באירוע."
בתחרות עצמה ניתן לומר שהצוותים זכו למעט עדנה ואף הצליחו להנות מההתמודדות עצמה. אמיר:"התחרות החלה במזג אוויר יפה ורוח קלילה, כשהקפנו את הפסטנט היינו כבר עם חלוץ קטן וצמצום שני בראשי. בעת הקפתו היינו ממוקמים פחות או יותר במרכז צי הסירות המשתתפות, אך חרב שבורה, ובעיקר Bow Sprit שבור לא אפשרו לנו להניף ספיניקר במהלך הרוח הגבית ששלטה בדרך חזרה, גרמו לנו לאבד את ההובלה מחלק נכבד מהצי. לבסוף אלתרנו תותב ותיקנו את מוט הקרבון השבור, אך לא הספקנו להנות ממנו יותר מידי, מפני שבשלב זה הרוח הפסיקה לנשוב, וכאשר היא כבר שבה, אזי היא נשבה מהכיוון ההפוך.
בסופו של יום חצינו את קו הסיום לפנות בוקר במקום ה- 67, וזאת לאחר 4 ימים ו- 18 שעות של הפלגה. בסמוך אלינו סיימו את התחרות מפרשיות נוספות רבות בהפרשים של שניות בודדות ודקות, כאילו היה מדובר בשיוט שהחל לפני כשעה. שפר והשייט האמריקאי סיימו מספר שעות לפנינו במקום ה-38 ובעת שנכנסנו למרינה הם כבר היו באמצע שנתם המתוקה".
בהצלחה דני!
 
דניאל שפר
תושב חיפה, בן 33 נשוי. שפר מפליג ומתחרה מגיל צעיר, לאחר שירות בחיל הים, עבד והתחרה בשייט בכל רחבי העולם. בשנת 1995 היה לישראלי הראשון שהתחרה במיני טראנסאט עם סירה שנבנתה במיוחד למטרה זו בישראל. בשנת 1996 שימש כמנהל החוף של אליפות העולם בגלשני רוח שהתקיימה בחיפה. דניאל עבד כמורה לימאות וכמאמן נוער בהפועל שייט חיפה ומשמש שופט בשיוטים תחרותיים בישראל.
 
 
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<