כחול 73 - ינואר 2018
שנה חדשה / גליון חדש עם כתבות מחממות לחורף!



 
דף הבית > תחרויות שיט ומשטים > גם מסע של 1000 מייל מתחיל בצעד קטן
גם מסע של 1000 מייל מתחיל בצעד קטן
 

 גם מסע של 1000 מייל מתחיל בצעד קטן
גליון 14
מאת דני שגב
 
זה התחיל אצל יאיר מיכאלי, דמות שיט מיתולוגית וג'ינג'ית, המתפקדOff-line ו- Off-shore כטקטיקן הבכיר בספינה הטובה SOL Y MAR ("שמש וים" בספרדית): "דני, השנה ה-SOLYMAR חייבת להשתתף בשבוע השייט במרמריס – זאת חוויה יוצאת מן הכלל הן מבחינה תחרותית והן מבחינת האירוע כולו!". ההתלבטות לא הייתה קלה: היות וכולנו בעלי תפקידים בארגונים שונים, הרי שהקמת צוות להפלגה לתורכיה, צוות לשבוע השייט התחרותי וצוות להפלגה חזרה אינה פשוטה. פרוייקט של קרוב ל-3 שבועות, 1,000 מיילים ימיים והרבה לוגיסטיקה.
לאחר התלבטות והתייעצות עם החבר'ה התחלנו בגיוס הצוות, רובו ככולו יוצאי חיל-הים המפליגים דרך קבע או מעת לעת כצוות תחרותי בסולימר. בנוסף ליאיר ציוותנו את לונגו "הגדול", משה קינן, אבי יפה, חיים לילוס ומנדי – אשתו הסקיפרית של יאיר. הצטרף אלינו גם מרטין מ-Kiel, גרמניה, הנמצא איתי בקשרי עסקים ושמח להצטרף לשיוט.
 
S/Y Solymar (להלן סולימר) הדרך צפונה
הספינה, Hunter 410 , בת כ-3 שנים, הפליגה פעמים רבות באגן המזרחי של הים התיכון, ומסווגת כ-Cruiser עם הנדיקאפ של 0.956 IRC . הספינה משתתפת דרך קבע בשיוטים תחרותיים המאורגנים על-ידי איגוד השייטים והגיעה למקומות מכובדים באליפויות ישראל ולמקום ראשון בשיוטי החורף 2001. לספינה, כמו לכל ספינות Hunter – חיבל מיוחד, ללא וונטות אחוריות, עם מצליבים גדולים, חלוץ קטן וראשי גדול. הן החלוץ והן הראשי ניגללים וללא כפיסים.
לספינה מפרש לרוחות גביות מסוג "דריפטר" ללא מוט ספינקר וללא מוט הארכה בחרטום, המצוייד בספי-רולר, שהוא אמצעי לגלילה ופרישה מהירה (ומסובכת..) של הדריפטר. המנור מחובר בחלקו האחורי לקשת פלב"ם מסיבית לרוחב הקוקפיט. משקל הספינה כ-12 טון.  מערך הניווט של הספינה שאיפשר לנו להתמסר לעבודות המטבח, כלל GPS Plotter המשולב בהגה האוטומטי Autohelm 7000+ בפרוטוקול NMEA , במכ"ם JRC לשעות הלילה וכן במחשב נישא עם מפות C-Map ותוכנת ניווט, המחובר ל-GPS נוסף, נייד.
עם לילה עלתה רוח צפונית שהתחזקה ליותר מ-22 קשר, וחייבה אותנו לצמצם מעט, כשאנו מפליגים במהירות שהגיעה לעיתים ל-8 קשר. לקראת הגעתנו למרמריס התחזקה הרוח שוב לאורך החוף התורכי, כך שנכנסנו למרינה הנוחה ב-2 בנובמבר, אחרי 68 שעות הפלגה, במהירות ממוצעת של 6.3 קשר.
 
NETSEL Marina, Marmaris
העגינה במרינה המרווחת והמטופחת הייתה ללא תשלום נוסף למשתתפים בתחרות השייט. המרינה, המוכרת היטב לרבים מאיתנו, ממוקמת בלב העיירה ומצויידת בכל טוב. יום שבת הוקדש למנהלות הקשורות בתחרות: הרשמה ( 175 Euro לספינה ועוד 60 לכל משתתף לאירועים החברתיים), מדידת הספינה והמפרשים בשיטת IRC ע"י צוות מודדים, פריקת מים ודלק להורדת משקל, בדיקת הספינה ואיסוף מודיעין ראשוני.
אי אפשר כמובן לדבר על תחרות שייט בתורכיה בלי ביקור חובה אצל ספר-מסז'יסט-שורף-שערות-על האוזניים-מגיש-תה-תפוחים. סיבוב באיזור הבזאר היפהפה של מרמריס הוביל אותנו אחרי התספורת לארוחה טובה במסעדת Sofra , במסורת התקופה העותומנית. דלפק צבעוני עמוס תבשילים טיפוסיים בעלי שמות טיפוסיים עוד יותר: "האימאם התעלף", "חנהל'ה התבלבלה" ו-"החלי'ף התכופף"...
ללינה התחלקנו לשתי קבוצות: המשקיענים, ישנים בספינה, מנקים אחרי כולם ומתקנים תקלות, ואנחנו: נחים בפנסיון התורכי Marmaris Apart . מנוהל ע"י משפחה חביבה: אמא שתפקידה לעמוד בקבלה ולא לדבר אנגלית, אבא, שתפקידו להרטיב את מדרגות הכניסה כדי שנחליק כל יום ונשמור על עירנות ולא לדבר אנגלית, אחות שתפקידה לא לסדר את החדרים ולא לדבר אנגלית, ואח שתפקידו כן לדבר אנגלית - אבל לא להיות במלון.
למחרת, יום א' ה-3 בנובמבר, יצאנו לאימון במפרץ מרמריס. מרמריס ממוקמת בחופו הצפוני של מפרץ הסגור לחלוטין לים למעט מעבר שייט אחד מרכזי, ומעבר נוסף החסום לשייט אך מאפשר כניסת רוחות דרומיות ומערביות. המפרץ היפהפה מוקף גבעות תלולות ומיוערות, שביניהן גאיות ונחלים הנשפכים למפרץ. הטופוגרפיה הייחודית לאיזור יוצרת מיקרו-אקלים המתאפיין בים שקט, רוחות עזות המתעצמות בשל אפקט וונטיורי, מכות רוח מכיוונים שונים באיזורי הגאיות, וחילופי כיוון ועוצמת רוח תכופים ביותר, וכמעט ולא ניתנים לחיזוי.
זו הסיבה שיאיר מיכאלי בחר להקדיש את האימון לשני נושאים: כיוונון מחודש של המפרשים ברוחות השונות, סימון הכיוונונים על המיתרים והדרכת הצוות, וכן תרגול רב של סיבובים "עגולים" מול הרוח וסיבובים עם הרוח תוך שימוש בדריפטר. לביצוע סיבוב עם הרוח עם הדריפטר של הסולימר ניתן לבחור בשתי שיטות: גלילה מהירה ופרישה במפנה הנגדי, או העברת המפרש מעבר לחרטום. בשל מנגנון הגלילה שתי השיטות אינן פשוטות, ותרגלנו ג'ייבים במשך מספר שעות. מול הרוח, מאפשרת שיטת ה"סיבוב העגול" לספינה הכבדה לאבד מעט יחסית ממהירותה בעת הסיבוב, להרוויח גובה, ולחסוך חלק מן ההאצה הנדרשת עם השלמת הסיבוב. בסיום האימון הורדנו את יאיר ב-Yacht Marina שם עוגנת ספינתו, ה-Mermaid , ושבנו למרמריס למנוחה.
 
התחרות
מארגני התחרות ערכו את 130 הספינות (יאכטות) המשתתפות לרשימה אחת, מסווגת בסדר יורד על פי ניקוד ה- IRCשלהן מן המהירות לאיטיות יותר, ולאחר מכן חילקו אותן ל-6 קבוצות: נס אדום – המהירות ביותר, תכלת, כחול, ירוק, צהוב ונס סגול – הקבוצה המורכבת מן הספינות בעלות ציון ההנדיקאפ היותר נמוך. הסולימר שובצה לקבוצה החמישית, וצויידה בנס צהוב לציון הדגם, מס חרטום לציון כינויה בקבוצת הדגם, ומספר דופן לזיהוי כללי.
כל קבוצה מנתה כ-22 יאכטות, כאשר הקבוצה הצהובה בה התחרינו היתה הגדולה ביותר ומנתה 27 יאכטות. החלוקה לקבוצות מאפשרת הזנקה מדורגת ומסוכנת פחות, כמו גם סיכוי טוב יותר להשיג מיקום המזכה בגביע, ומאפשר גם לספינות מהירות פחות לזנק עם פחות הסתרות רוח של הספינות המהירות יותר. סדר ההזנקה היה מן הקבוצה המהירה למהירות פחות, עם הפרש של 10 דקות בין דגם לדגם. הוראות שייט מפורטות ומדוייקות הופצו מבעוד מועד, כך שהתדריך היה קצר מאד, ולאחריו יציאה מהירה ומסודרת של יותר מ120 הספינות מן המרינה והיערכות לזינוק.
מראה מרהיב של מפרץ מרמריס הומה ספינות מפרש ביום שמש חמים, רוח עירה, מצב רוח קרבי, ותחושה של התרוממות רוח. להבדיל מן השיוטים בארץ, דממת קשר. כל תהליך הזינוק, בגלים, מנוהל כנדרש ע"י הנפת דגלים מסירת השיפוט, ולמרות מספר הספינות הגדול ושטח התמרון המוגבל ביותר באיזור הזינוק, מתנהל התהליך בסדר מופתי – עד, כמובן, לדקה האחרונה לקראת הזינוק, שחושפת את מיגוון המחמאות המרשים באנגלית, תורכית, צרפתית, ספרדית וגרמנית שנוהגים שייטים להעניק למתחריהם כאשר מגיעה להם זכות הדרך, ואפילו יותר – כשאינם זכאים לה...שמחנו לייצג את ישראל בכבוד בכמה ברכות דרך בעברית בילתי תיקנית!
לאחר זינוק בינוני ניהלנו תחרות טובה, אשר התאפיינה בערנות גבוהה ביותר לחילופים, ולסיבובים תכופים. עקבנו אחרי הספינות בקבוצתנו והבחנו באופן מובהק כיצד אנו מייצרים יתרון ע"י ניצול החילופים. המסלול, שאורכו כ-10 מייל, היה משולש, ו"נקניק כפול" לקדמית, גבית וסיום בקדמית נוספת (שלישית). שמנו לב כי ביצועינו בקדמיות היו טובים יותר יחסית לביצועינו בגביות, בשל מוגבלויות הדריפטר המובהקות גם בהספק וגם ביכולת להתמודד עם רוח מלאה – כבר בזווית של 150 מעלות נוטה הדריפטר לקרוס.
שבוע השייט אורגן כך שבכל יום נערך שיוט בין השעות 11:00 לבערך 16:00, ושעות הערב מוקדשות לאירועים חברתיים: קוקטייל, ארוחת-ערב, אירוח ע"י הספונסר של האירוע (חברת הביטוח Alianz ), מסיבת תחפושות ועוד. רמתם של האירועים מגוונת, אך ניתן תמיד לפגוש דמויות מעניינות ממדינות שונות וליצור היכרויות מעניינות. האווירה היא אווירת פסטיבל שוקקת פעילות.
 
שיוט ה-Off-Shore
השיוט השלישי הינו שיוט מחוץ למפרץ מרמריס. לאורך נתיב של כ-45 מייל, משעה 10:00 עד לשעות החשיכה המאוחרות (אנחנו סיימנו ב-23:30, הספינות האחרונות שבו למרינה לפנות בוקר...). נערכנו לשיוט תוך הקפדה על חליפות סערה והכנת הספינה למצב ים קשה.
הנתיב מקביל לקו החוף, ומזכיר במשהו את "שיוט הערים" בארץ. הרוח במהלך השיוט תעתעה בנו החל מן הזינוק ועד לקו הסיום. זינקנו ב"שטיל". אבי יפה שהיה איש החרטום דיווח על מעבר קו הזינוק 3 פעמים: הלוך, חזור ושוב הלוך. "זינוק ברוורס"! לאחר מספר דקות בוטל הזינוק כיוון שספינות רבות לא הצליחו לחצות את קוו הזינוק והפריעו לספינות מן הדגמים הבאים. לאחר זינוק מחודש התארגנו לשיגרת הפלגה ארוכה, שאותה פירשנו כשיגרת הפלגה ארוחה...אספקה שוטפת של דברים טובים, מצב רוח מרומם והרבה סבלנות. לאורך הנתיב משתנים תנאי השייט באופן קיצוני. ממשבים של 25 קשר מדרום, לרוחות של 25 קשר מצפון, וקטעים של רוחות מכיוון צפון-דרום שמעמידות את הספינה במפרשים מדולדלים, מנסים לחפש מיפנה שלישי שאולי יתאים.
דווקא השיוט הארוך, בחלקו ברוחות חלשות, סיפק לנו חוויות מעניינות בעימותים מול ספינות עדיפות בהם יכולנו לתרגל טקטיקות וטריקים של Match Racing לתוספת עניין ואתגר.
 
ישראלים במרמריס
השבוע הראשון של נובמבר במרמריס הוא כבר "אחרי העונה". גלי התיירים של הקיץ חזרו לארצות אירופה להחליף את להקות הצפרים הנודדות דרומה. חלק גדול מבתי העסק סגור, כל בתי החמאם התורכי – סגורים, סגורות חלק מן המסעדות בטיילת הצופה לים, אך כמו בכל מקום, הישראלים מוצאים זה את באופן אינסטינקטיבי. "דני! דני!! דני!!!?!!" שמעתי קול נשי קורא ומתגבר על רעש הווספה עליה רכבתי במרינה. הייתה זאת לא אחרת מאשר אורינא, שכנתי הצמודה במרינה ת"א שנעלמה לפני חודשים מספר בפאתי מערב. מסתבר שיחד עם איריס הזכורה לטוב היא נמצאת בדרכה ארצה אחרי פרוייקט שיפוץ סיפון טיק, ושהערב היא נפגשת עם דני ונילי השוהים בתורכיה כבר זמן רב, ושקרוב לוודאי יצטרפו אלינו גם אמנון ואיריס אשתו שספינתם עוגנת בFinike- . מכאן לשם התכנסה חבורה של קרוב ל-20 שייטים מהארץ איתם העברנו בכיף את שני ימי הסערה הראשונה של החורף שהגיע בדיוק ביום המיועד ליציאה להפלגה הביתה.
יחד נפגשנו לארוחות ערב, יחד חרשנו את אתרי מזג האוויר באינטרנט קפה, ויחד נפגשנו בספינות להרמת כוסית.
בערב האחרון, לאחר השיוט החמישי והאחרון – אשר התבטל עקב הסערה – נערכה מסיבת סיום וטקס חלוקת הגביעים. הסולימר הגיעה למקום החמישי בין 27 הספינות בקבוצתה וזכתה בגביע צנוע, אשר התגלו לגביו חילוקי דעות בצוות. בעוד שלונגו סבר שיש לכנותו "גביע לשנאפס", תמך קינן בגירסת "גביע לביצה רכה". במקום הראשון בקבוצתנו הגיע רייסרית בשם “Kahka ", ואתם מבינים בוודאי איזה מטעמים עשינו משמה.

 
סיכום
עם חלוף השקע ומזג האוויר הסוער שהביא עימו יצאנו בדרכנו ארצה בים מדופן/ירכתיים של 2.5/3 מטר, ורוחות גביות של כ-20קשר. בסיוע הרוח הגבית הגענו סמוך לחופי הארץ מוקדם מן הצפוי, בשעה 22:00. כמו לשייטים רבים אחרים לפנינו הסתבר שחופי הארץ – אחרי שעות העבודה – סגורים הרמטית. התבקשנו בנימוס תקיף להישאר מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים (!!!) עד 08:00 למחרת, למרות שזוהינו, והן אנו והן הספינה מוכרים היטב לחיל-הים ולמשטרת החופים.
למרות שהיינו קצרים בדלק, במצב ים לחלוטין לא סימפאטי, ולמרות שהצענו – כמקובל במדינות רבות – להיכנס לרציף האורחים ולהמתין שם, נאלצנו במשך 10 שעות לבצע סיור בט"ש מול חופי המדינה. סיום עצוב משהו להפלגה מרתקת, ועדות לתרבות כסת"ח המביישת את המוסדות הקשורים בכך – ואת מדינת ישראל. לסיכום: האירוע השנתי במרמריס הוא חוויה יפה, מהנה ובמידה רבה ייחודית. נהנינו ממזג אוויר טוב, מהארגון התורכי המצויין, מההכנות הטובות שעשינו לשייט ובייחוד מחברי הצוות: וותיקים, נאמנים, חרוצים, מקצועיים ובייחוד – חברים.
 
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<