כחול 73 - ינואר 2018
שנה חדשה / גליון חדש עם כתבות מחממות לחורף!



 
דף הבית > תחרויות שיט ומשטים > מוכנים ,היכון AMERICA’S CUP
מוכנים ,היכון AMERICA’S CUP
תחרות השיט החשובה והמדוברת בעולם נפתחת בניו זילנד. על שיוטי העבר וההכנות לתחרות הגדולה.
 
מוכנים ,היכון AMERICA’S CUP
גליון 12הגביע
מאת הדר פריד
תחרויות השיט על גביע "לואיס וויטון" (LOUIS VVITTON ) משמשות כתחרויות המוקדמת של גביע אמריקה (America’s cup ) יוצאות לדרך. זהו שיוט היאכטות החשוב ביותר, היקר ביותר והמדובר ביותר בעולם. השיוט לא התחיל אתמול.
אבל – לפני שנורית ירית הזינוק ועשר היאכטות יוצאות לדרך, מספר מילים על העבר הארוך והמפואר של תחרות השיט היוקרתית.
בניגוד למה שרבים חושבים, גביע אמריקה (Cup s ’America ) הוא אחד מתחרויות הספורט הותיקות ביותר בעולם. הגביע עוצב בשנת 1848 על ידי התכשיטן המלכותי רוברט גרארד מלונדון, ונודע אז כגביע 134 אונקיות הכסף, כחלק מאוסף הגביעים של שייטת היאכטות המלכותית. (במקור הוא גם נודע כגביע 100 הגיני.)
בשנת 1851, איגוד של שייטים ניו-יורקרים עשירים בנו יאכטה חדשה ומושקעת בשם "אמריקה", וחצו עימה את האוקיינוס האטלנטי על מנת להתמודד בתחרות מול שייטי אנגליה - מולדת היאכטות.
במרוץ סביב האי Wight , "אמריקה" ניצחה בקלות ובעליה זכו בגביע 100 הגיני. מאז אותו היום נקרא הגביע המפורסם בשם "גביע אמריקה". במשך 132 השנים הבאות הגביע נשמר בארה"ב ונלקח ממנה פעמיים בלבד. הפעם הראשונה הייתה ב- 1983 על יד אוסטרליה והפעם השנייה הייתה ב- 1995 על ידי ניו-זילנד.
כאשר המפרשית השחורה "אמריקה" חצתה את האוקיינוס האטלנטי והכתה את הטובות שבצי היאכטות הבריטי סביב האי Wight בשנת 1851, איש בוודאי לא העלה בדעתו כי אירוע זה ייחגג גם קרוב ל- 150 שנים מאוחר יותר, אך הפעם באוקלנד, ניו-זילנד. ב- 1851, כאשר התרחש המרוץ ההיסטורי, ניו-זילנד נמצאה עדיין בראשית השלבים הראשונים של ההתיישבות האירופאית, ואוקלנד הייתה קיימת כעיר מוכרת רק שש שנים.קרב צמוד ראש בראש
משמאל: דו קרב
אם נחזור לאותם שלבים בראשיתיים של המוסד המפואר הזה, הרי שמן הראוי להזכיר כי המפרשית "אמריקה" נבנתה במטרה להציג את המיטב ואת שיא השכלולים שבעיצוב ובבניית יאכטות אמריקניות. ב- 1851, בריטניה חגגה את הישגיה האימפריאלים ואת המהפכה התעשייתית בתערוכה הגדולה (Great Exhibition ) בהייד-פארק בלונדון. כך שאווירת הביטחון בעליונותה הימית והכלכלית אחזה אז בכל, ובוטאה במשפט הידוע: "בריטניה שולטת בגלים."
כך או כך, הרעיון של איגוד השייטים מניו יורק לנסות ולהנחית מכה על הישגיה הימיים של בריטניה על ידי התמודדות מול שייטת היאכטות המלכותיות, במרוץ שיערך במים שלהן ועם היאכטות המהירות ביותר שלהן, נחשב למהפכני ביותר. בתחילה, אנגליה הגיבה בחוסר רצון לקבל את האתגר, אך לבסוף הסכימה השייטת להרשות ל"אמריקה" להתחרות בשיוט סביב האי Wight שבדרום אנגליה (ראה כחול 9). על מנת לקצר את השתלשלות העניינים רק נאמר כי זכייתה של "אמריקה" הייתה מהירה ומוחצת ביותר ולא התירה כל ספק בקשר לעליונותה בכל הפרמטרים הימיים מול הצי המלכותי הבריטי.
המלכה ויקטוריה מוכת התדהמה הביעה את שאלתה המפורסמת כיום, "מי במקום השני?", אולם היאכטות הבריטיות היו כה מאחור, שלמעשה היתה רק תשובה אחת, "גבירתי, אין מקום שני". הגביע חצה את האוקיינוס האטלנטי לניו-יורק, ושם נקרא כידוע בשם היאכטה שזכתה בו: הוא הפך "לגביע אמריקה."
במשך 132 שנים כאמור, התגאה הגביע במיקומו בחדר עגול שנבנה במיוחד במועדון היאכטות של ניו-יורק בחלקה התחתון של העיר מנהטן. הון רב הוצא כאשר מלכים ושליטים רבי עוצמה, אצילים ורוזנים גזלנים, אנשי תעשייה ומסחר נסחפו בסאגת הגביע. הלהט שזה עורר היה כה חזק עד כדי שיצר מתחים ביחסים דיפלומטיים בין מדינות. התנגשויות אובססיביות ואגואים גדולים עוררו לא אחת מחלוקות בנוגע להליכים הקשורים לגביע, ובמשך כל זה, מועדון היאכטות של ניו-יורק המשיך להחזיק בו.
היאכטות הטובות ביותר של המועדון, שנבחרו באמצעות מבחנים מחמירים שהיו לעתים מלאי איבה כמו תחרות הגביע עצמה, הדפו כ- 25 קרבות מול מועדוני יאכטות זרים ממקומות שונים בעולם. כל זה היה נכון כאמור עד לאותו יום גורלי ב- 1983, כאשר איל-ההון ממערב אוסטרליה אלן בונד שבר את רצף הניצחונות האמריקאי עם ספינת המפרש שלו, "אוסטרליה 2", אשר הגיחה מאחור והביסה את "ליברטי" האמריקאית של השייט הידוע דניס קונר 4-3.
קונר, יש לציין, החזיר את הגביע לארצו כבר ב- 1987 , אך הפעם הוא עבר לשכון במועדון היאכטות של סן-דיאגו, שם נשאר עד שנת 1992.
ב- 1995 היה זה זמנה של ניו-זילנד להצטיין. מובלים על ידי השייט שהפך לאגדה פיטר בלייק. ומאחורי הסקיפר ראסל קוטס, הציגו הניו זילנדים שיוט שחובבי ומקצועני השיט לא ישכחו לעולם. היאכטה השחורה שלהם, NZL32 , הביסה בתוצאה 5-0 את "אמריקה הצעירה" של קונר, המפלה הייתה כה גדולה, עד שהאמריקנים נותרו כשהם מנידים את ראשיהם בתדהמה. מלותיו של פרשן שיט היאכטות הידוע פיטר מונטגומרי, מתארות אולי את שקרה במילים הטובות ביותר: "לאחר ניצחון כה מוחץ ומרשים, מתעורר הצורך לשנות עתה את שמו של גביע אמריקה לגביע ניו-זילנד."
דרכים שונות להובלת גופי האוניות לאזור התחרות:
הובלת הגוף במטוס תובלה רוסי הובלת הגוף ע
 
 
סצינות ענק של חגיגות ליוו את חזרתה של הנבחרת לניו-זילנד, עם מצעדים וקבלות-פנים שכמוהם לא נראו מאז סיומה של מלחמת העולם השניה. בלייק הוכתר לאביר, ועל קוטס והנבחרת הרעיפו כבוד שמגיע בדרך כלל רק למלכים ולבני אצולה. מכל מקום כתובתו החדשה של הגביע הייתה בצי היאכטות המלכותי של ניו-זילנד, באוקלנד. סיר פיטר בלייק, שנהרג על ידי שודדי -ים על סיפון היאכטה שלו באופן טראגי באמזונס בסוף שנת 2001, אמר מאוחר יותר: "לאחר שניצחנו ב- 1995, היה אולי פיתוי להתרווח ולומר, המשימה הושלמה. אולם הניצחון היה, במובן מסוים, רק התחלה. השגנו מטרה אחת, אבל עכשיו יש חדשה". מטרה זו הייתה כמובן להגן על הגביע.
ובאמת, מיד לאחר מכן כ- 16 צוותים מ- 10 מדינות שונות ביקשו להתחרות על הגביע וללוקחו מידי ניו זילנד. ב- 18 לאוקטובר 1999 החלה סדרת שיוטים מוקדמת אשר נקראת על שם "גביע לואיס וויטון" והממומנת על ידי יצרנית השעונים האיטלקית הנודעת בשם זה. מטרתה הייתה לצמצם את מספר הטוענים לכתר. לאחר סדרת התחרויות ירד מספרם של אלה ל- 11 אשר הגיעו מ- 7 מדינות שונות. במהלך תקופת הפריחה הסוערת, הטוענים לגביע התחרו בלא פחות מכ- 21 שיוטים, על מנת לקבוע את ששת העולים לחצי הגמר.
התנאים היו קשים והמרוצים גבו את מחירם כשמספר יאכטות סבלו מתקלות קשות . הקשה ביותר היה כאשר "אמריקה הצעירה", היאכטה המייצגת את מועדון היאכטות של ניו-יורק ועליה אחת מהנבחרות העשירות והיוקרתיות ביותר בעולם, נשברה באמצעיתה וכמעט ששקעה במפרץ האורקי. כך או אחרת, בתחילת השנה, ששת הנבחרות שעלו לחצי הגמר- Prada (איטליה), Nippon Challenge (יפן), America True (ארה"ב), America One (ארה"ב), Team Dennis Conner (ארה"ב) ו- Le Defi Francais (צרפת)- החלו את הקרב מחדש. בסוף, התגלו שתי העולות לגמר בתחרות על גביע "לואיס וויטון". היו אלה America One ו- Prada והן השתתפו בחלק מהקרבות הדרמטיים והמסעירים ביותר שנראו אי פעם בתחרות גביע אמריקה. שתי הקבוצות היו יריבות כה שקולות עד כי היה צורך בקיום כל תשעת הקרבות של גמר גביע "לואיס וויטון" על מנת לקבוע את הזוכה- מה שמעולם לא אירע קודם לכן בגביע לואיס וויטון. Prada , בהנהגתו של פרנצ’סקו דה אנג’ליס, זכתה בקרב, ובכך קיבלה את הזכות להתמודד מול נבחרת ניו-זילנד על גביע אמריקה של שנת 2000 . בסופו של דבר נבחרת ניו-זילנד זכתה כאמור לנצחון סוחף של 5-0 ובהיסטוריה הארוכה והמהוללת של סאגת הגביע, נכתב פרק חדש. ניו-זילנד הפכה למדינה השניה מחוץ לארה"ב שהצליחה להגן בהצלחה על גביע אמריקה. עם היסטוריה של יותר ממאה שנים, גביע אמריקה עדין ממשיך להתקיים כאירוע הספורט התחרותי הותיק ביותר. סיפורו ממשיך לצבור תאוצה ולגדול ושנת 2003 תוסיף בוודאי סיפורים חדשים משלה להיסטוריה של אגדת הגביע.
 
מוקדמות וגמר
אז איך מתבצע השיוט הכל כך מדובר, מסוקר, ממומן ומפורסם. למפרץ אוקלנד בניו זילנד הגיעו במהלך שנת 2002 עשר יאכטות מפרש מ - 5 מדינות, בנוסף ליאכטת הניוזלנדית האמורה להגן על התואר. 9 יאכטות מתגרות או תוקפות את היאכטה הניו זלנדית במטרה להדיח אותה. יאכטות אלו נקראות בשם הכולל CHALLENGERS .
צרפת מיוצגת ע"י DEFI FRANCE , איטליה ע"י PRADA 2002 , (זוכרים הם הגיעו לגמר בפעם שעברה, הפעם כמובן הם הביאו יאכטה חדשה) ועל ידי MASKCALZONE LATINO . שבדיה על ידי GSYS VICTORY CHALLENGE . שווצריה על ידי ALINGHI CHALLENGE . בריטניה על ידי GBR CHALLENGE וארה"ב על ידי 3 יאכטות ONE WORLD CHALLANCE , STAR AND STRIPES , ו – ORACLE RACIVES . ולבסוף המגינים על התואר (DEFENDERS ) היאכטה הניו זילנדית NZL82 . 
מעטה כבד של סודיות עוטף את היאכטות המתחרות. יש לכך סיבה טובה. אחד הגורמים הישירים לניצחון בשיוט זה כמו כל שיוט אחר הוא עד כמה שזה נשמע בנלי להפליג מהר יותר מהאחרים. מכאן שכל מתחרה פוטנציאלי יבנה יאכטה האמורה להפליג מהר יותר ממתחרותיה. איך עושים זאת? על ידי מחקר ופיתוח. כללי ההשתתפות בשיוט הם פשוטים למדי והם כוללים נתונים מוכתבים כמו: שטח מפרש, אורך יאכטה והדחק מירבים. במסגרת נתונים אלו השמים הם הגבול ליכולת ההמצאה של צוות הפיתוח . יש כמה חלופות אפשריות:
יאכטה ארוכה בעלת שטח מפרש קטן יותר ומשקל גדול יותר.
יאכטה קלה עם שטח מפרש קטן יותר ואורך קצר יותר.
שטח מפרש גדול יותר על יאכטה קצרה יותר או בעלת משקל רב יותר.
ברור שאת הכסף הראשוני יש להשקיע במחקר מטאורולוגי באיזור השיוט, כדי להחליט לאיזו חלופה סיכוי רב יותר.
 
כסף גדול
לאחר קבלת נתונים מטאורולוגים מגייס כל ארגון המעונין להעמיד יאכטה לתחרות צוות פיתוח רב מקצועי. הצוות עובד על כווני פיתוח שונים. לדוגמא: בנית היאכטה מחומרים מסוגים שונים אשר יתנו חוזק רב יותר במשקל נמוך יותר, פיתוח סוגים שונים של בדי מפרשים, ציוד סיפון, חבלים ומעל הכל עיצוב גוף היאכטה כך שיתן את התוצאות הטובות ביותר . תקציב מזערי של ארגון (סינדיקאט) עומד על 35 מליון $. זהו התקציב הנחשב "צנוע". תקציבם של השווצרים או האיטלקים כפול מזה ואילו האמריקאים יוציאו כנראה פי ארבע. הסכום המוקצב לבניית גוף היאכטה מתוך תקציב זה הוא כ 2.5 עד 3.5 מליון $. כשני שליש הוצאות פיתוח. יש ארגונים המשיקים לפני התחרות 2 או אפילו 3 יאכטות, עד שהם מרגישים שהתוצאה היא הטובה ביותר האפשרית. את תוצאות המחקר והפיתוח נראה בשוק היאכטות העולמי בשנים הבאות.
כדי להשיט את היאכטה ולתחזק אותה יש צורך בצוות. מספר חברי הצוות הוא 70-100 איש לכל יאכטה. צוות זה כולל לפחות 2 צוותי יאכטות כ - 30 איש, מאמנים, רופאים, מומחי תזונה, מטאורולוגים ובעלי מקצוע בכל הנושאים הטכניים-ימיים. מקום של כבוד נשמר לאנשי יחסי הציבור. כל ארגון מחזיק מכונת יחסי ציבור משומנת היטב הדואגת להפיץ בכל רחבי העולם את דבר הארגון.
אז מי עומד מאחורי הארגון? הארגון הוא עסק כלכלי אדיר, אשר מוכר חסויות לחברות ענק רב לאומיות. כך נוכל לראות את טויטה ענקית המכוניות היפנית מתחרה מול בנק U.B.S השווצרי ואת חברת הבניה האיטלקית PRADA מתחרה מול ענק התוכנה האמריקאי אורקאל. חלק מ הארגונים שייכים
לאילי הון "משוגעים" לשיט המממנים את חלקו הארי של התקציב מכיסם הפרטי. הצוות המתחרה הוא צוות מקצועי. סקיפר יכול להשתכר כרבע מליון $ בשנה ובמידה ויזכה יקבל פי ארבע. נכון, התנאים טובים יותר מאשר שיוטי חציית האטלנטיק או הקפות העולם. כל שיוט נמשך מספר שעות וכל לילה הצוות ישן במיטות שאינן מתנדנדות. אך משטר האימונים בשלושת שנות ההכנה והתחרויות הוא משטר מקצועני. המתח המוכתב על ידי השיוטים היום יומיים הוא רב. והצוותים חשופים מידי יום לתקשורת העולמית הכתובה והאלקטרונית המשחקת בשיוטים תפקיד מרכזי. אקשן
 
גביע LOUIS VUITTON יוצא לדרך
שיוטי גביע ה"לואיס וויטון" הם "המוקדמות" של "גביע אמריקה" עשר היאכטות מתמודדות ביניהן בשיטת שיוט יוצאת דופן. בשיוטים הראשונים אשר מתחילים ב 1 לאוקטובר 2002 מתמודדות כל עשר היאכטות. השמונה אשר צברו את הניקוד הטוב ביותר מתמודדות בינהן. הארבע הטובות ביותר מתוך השמונה מתמודדות שוב ולכל אחת מתוך ה - 4 יש אפשרות לעלות לשלב הבא כאשר היא מתמודדת מול אחת מ - 4 הפחות טובות (ראה תרשים) כלומר השיוטים הראשונים הם רב משתתפים (כל העשר יחד) ולאחר מכן בשיטת "אחד על אחד" שבו המפסיד יוצא. ב 11 לינואר 2003 מתוכנן להערך הקרב הגדול, שיוט הגמר (כפי שאמרנו , אחד על אחד) ובו יקבע מי היאכטה המנצחת אשר תתמודד נגד ה- DEFENDER (המגן) כלומר היאכטה הניוזילנדית אשר זכתה בגביע אמריקה בשנת 2000. ב- 15 לפברואר 2003 במפרץ האוקי ניו זילנד שתי יאכטות ירכזו את מלא תשומת הלב העולמית בקרב העל של השיט העולמי. ב 16 למרץ 2003 יהיה רק מנצח אחד והוא יזכה בגביע אמריקה. איך אמרו למלכה ויקטוריה ב 1851 אין מקום שני.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<