כחול 75 - יולי 2018
חופש גדול רגוע והמון הפלגות כיפיות לכולם!



 
דף הבית > תחרויות שיט ומשטים > לשחק אותה בגדול
לשחק אותה בגדול
הסקיפר אורי רוטשטיין אותו הכרנו בשייט ה – CROSSMED (כחול 7) עושה זאת שוב בשאפתנות ובגדול. הפעל על הכוונת: השתתפות קבועה של צוות ישראלי מקצועי בשיוטי יאכטות בינלאומיים. אורי מספר על ההתחלות המאכזבות והמעודדות. " כחול" מצפה להמשך.
 
לשחק אותה בגדול
גליון 9הסקיפר אורי רוטשטיין אותו הכרנו בשייט ה – CROSSMED (כחול 7) עושה זאת שוב בשאפתנות ובגדול. הפעל על הכוונת: השתתפות קבועה של צוות ישראלי מקצועי בשיוטי יאכטות בינלאומיים. אורי מספר על ההתחלות המאכזבות והמעודדות. " כחול" מצפה להמשך.
מאת אורי רוטשטייןResize-of-mum30.gif
 
ב – 31.07.01 מצאתי עצמי עומד בקצה מזח הבטון במרינת העיירה מונדלייה אשר סמוכה לקאן ( בריביירה הצרפתית). חודש רצוף של תחרות מאחורי. ה – Tour De France הסתיים, אני מביט על יער התרנים והדגלים של ספינות ה – Mumm 30 , ואומר לעצמי "עשינו זאת", גדי אייזן, דני שפר ואנוכי השתתפנו בתחרות עם יאכטה ישראלית בשילוב עם צוות צרפתי באחת מתחרויות היאכטות החשובות בעולם. על תחרות זו עוד אספר בעתיד. תפיחות קלות על כתפי מחזירות אותי למציאות, בחורה נאה המציגה עצמה כויויאן ולצידה בחור צנום המציג עצמו כאריק, עומדים מולי הם עוברים בין הסקיפרים ומזמינים אותם להירשם לתחרות אשר תיערך בספטמבר. תחרות זו הייתה כלולה בלוח הזמנים שלנו אך בגמר ה – Tour אזל תקציבנו ונראה היה כי לא נוכל להגיע אליה. בתום שיחה קצרה בה הסברתי להם את מצבנו הפיננסי סיכמנו שניצור קשר בעוד כשבוע לאחר שאשוב לישראל.
ויויאן בחורה רצינית ומסודרת , כעבור שבוע בדיוק התקשרה לבדוק "מה קורה עם Team Israel "? . עניתי כי: "אין חדש וכי חסר לנו הרבה כסף בכדי להגיע לצרפת ולהשתתף בכבוד בתחרות", "תראה" אמרה "יכול להיות שיש לי פתרון תן לי שבוע , אין לנו מה להפסיד".
כעבור שבוע ויויאן בטלפון: "אורי שלום , יש לי מימון בשבילך אתם מוזמנים על ידי העיר מרסיי והמחוז לייצג את ישראל באופן רשמי בואו". לא חשבתי פעמיים והשבתי: "חיובי". שכחתי רק נושא אחד קטן , לצרפת צריך לטוס וכישראלים יש גם צורך במקום לינה ועוד ועוד ועוד.........
ההחלטה לטוס נבעה בעיקר מהעובדה שהרגשתי שזרקו לעברנו כפפה ואם לא נרים אותה עכשיו, עם כל הקשיים הכרוכים יתכן כי לא יזרקו אותה לעברנו שוב , לא הם ולא אחרים. מהרגע בו נתתי תשובה חיובית פשט בגופי שטף של אנרגיה , עבודה רבה נכונה לי והזמן קצר. יש צורך לאסוף את הצוות ולצרף אליו אנשים חדשים כך שבתחרות הזו כל הצוות או לפחות רובו יהיה ישראלי. הצוות מונה שבעה אנשים בעלי תפקידים מוגדרים וקבועים (ראה מסגרת).
תאריך היעד הוא: 17.09.01 השעה: 15:00 המקום: מרסיי, זינוק ראשון לפרולוג. עלינו לרכז מאמץ ולהגיע לנקודת זמן זו מוכנים. המושג מוכנים הוא רחב ביותר וכולל נושאים שונים כגון: הכנת ציוד, אימון, תיאום, לוגיסטיקה ועוד. בתחרות מסוג : ONE DESINE כל הכלים זהים ועומדים במבדקים קפדניים, שלב ההכנות הוא השלב המכריע. דרושים לפחות שלושה עד ארבעה ימים של עבודה מאומצת של כל חברי הצוות בכדי להכין את היאכטה לבדיקה. כל חבל נבדק, כל מפרש נמדד ונחתם, ציוד כמו: עוגן, רפסודת הצלה נחתמים עם פלומבה על מנת שלא יוזזו ממקומם וכל ציוד הבטיחות נבדק בקפדנות. לדוגמא: במנורה של הפנס הנדלק מעצמו נאלצנו להחליף סוללות כי לבודקת נראה שאין הן מלאות דיין.
שלב האימונים החל בארץ. דני גדי ואנוכי כבר ברמת כושר גבוהה עוד מה- Tour , רצים פעמיים שלוש בשבוע, שוחים ועורכים תרגלי גמישות וכו’. רן סולם בכושר תמידי כבר שנים , טל גבעוני השתחרר לא מזמן מהשייטת והיה צריך שיפור קל בכושרו. איליה ספרב בן 18 שייט פעיל ובכושר טוב ושמשון ברוקמן שאם יצבע את שערו, יראה כנער בן 15. כעשרה ימים לפני התחרות יצאנו דני ואני לטולון, שם נמצאת היאכטה הצבועה בצבע זהב באספנה על החוף, להוריד אותה למים ולבצע הכנות ראשונות כך שעם הגעת הצוות נוכל להתחיל מיד באימונים. Resize-of-mum30-team.gif
בתמונה: צוות השייטים.
מפרץ טולון הוא חממת אימונים, חצי מפרץ סגור עם שובר גלים והוא זרוע מצופים, כמעט בכל מצב רוח וים ניתן להתאמן ואם רוצים יוצאים לאזור הפתוח "לאכול קצת ים". במשך ארבעה ימים עד המעבר למרסיי אנו מתאכסנים בקטמרן ענקי ("100) השייך לחברנו פרד, בתנאי VIP . היום מתחיל בארוחה קלה ובקפה ומיד אחריו יוצאים לים לארבע שעות, חוזרים לתחקיר, ארוחת צהרים קלה , קפה קטן ויוצאים לאימון נוסף של שעתיים עד שלוש שעות. לאחר החזרה מהאימון מנוחה קלה ומקלחת, יושבים לדיון נוסף והולכים לישון מוקדם על מנת לאזור כוחות לקראת יום האימונים הבא. הכל נראה פשוט, אך כדי "להחזיק" צוות של שבעה איש ולאפשר לו לעסוק רק באימונים ובתחרויות צריך סיוע, על הסיוע הזה ממונה ביאטריס היא איתנו עוד מה- Tour ואחראית על כל מלאכת התיאום והלוגיסטיקה של הצוות, בלעדיה אין אנו מסוגלים לזוז מילימטר.
שלושה ימים לפני התחרות, בלילה, העברנו את היאכטה למרסיי הפלגה במנוע כארבעים מייל הפלגה בים נוח, ממש בהזמנה.
במרסיי אנו משלבים אימונים עם בדיקות רשמיות ויחסי ציבור, לא פחות חשוב. הקהילה היהודית בעיר וראשיה מקבלים אותנו בחום ותומכים בנו בכל דרך אפשרית, מפעילים קשרים, מימון, ייעוץ ועוד. הכל נעשה על מנת שהצוות הישראלי ירגיש טוב וייצג "אותם" כפי שהם אומרים בכבוד. יומיים לפני תחילת התחרות החלה לנשוב רוח מיסטרל צפון מערבית אימתנית בעוצמה של כ – 40 קשר, במצב כזה לא ניתן לצאת לים ולהתאמן. כל הצוותים נשארים בנמל ואוכלים את הלב על יומיים של אימונים שהולכים לאיבוד. עבורנו יומיים אלו היו מכריעים. סגירת פינות ועבודה על תיאום שכה חסר לנו היו הכרחיים. הסתפקנו בעבודות רס"ר והעברנו את הזמן בבר הקרוב בשיחות עם צוותים אחרים. כמובן שנושאי השיחה העיקריים עם ישראלים אינם נוגעים למפרשים או שיט אלא לפוליטיקה , טרור ויחסים בינלאומיים. כל אחד מאתנו הפך לנציג בלתי רשמי של משרד החוץ הישראלי וכנהוג אצל ישראלים אחדות הדעים וקו אחיד הם מאתנו והלאה.
התמונה מסביב מרהיבה, 22 סירות זהות ושלל דגלים על המעלן הקדמי. אנו קשורים למזח הרשמי בצמוד לבניין העירייה שבנמל מרסיי הישן. באזור זה פעילות ימית בלתי פוסקת והוא הומה אדם. כולם עוצרים, מביטים, שואלים שאלות ומגלים עניין. מסך ענק המוצב בכניסה למתחם התחרות מקרין סרטים מתחרויות קודמות וכרוז מכריז בכל שעה על שמות הצוותים המתחרים. נותר לנו להינות ולקנא במסורת התרבות הימית הקיימת כאן.Resize-of-mum301.gif
 
דיווח מספר 1- 17.09.01 :
אכזבה!!!!! הפרולוג בוטל.
הרוח בעוצמה של 40 קשר ומנהלת התחרות החליטה לבטל את הפרולוג. היינו די מאוכזבים כי עבורנו הייתה זו טבילת האש הראשונה. ניצלנו את הזמן לסידור היאכטה, הכנות לתחרות של מחר ולמנוחה.
את ערב ראש השנה החל היום חגגנו בארוחת ערב, כל הצוות יחדיו בביתו של חבר. הייתה זו חוויה מיוחדת במינה, למרות הריחוק מהבית דבקה בנו אווירת חג. נהגנו לפי כל כללי הטקס כולל תפוח בדבש. הישיבה בצוותא נמשכה עד לשעות הקטנות של הלילה והייתה מלווה בהרבה סיפורים ובדיחות בעיקר של גדי ודני......
אחד הדברים שכולנו מצטערים עליו הוא חוסר הזמן שלנו לטייל על מנת להכיר את האזור בו אנו נמצאים. המסלול היחידי שאנו מכירים זו הדרך שאנו עושים ברגל מהמלון למרינה ומשם על גבי מעבורת קטנה אנו מגיעים לספינה העוגנת בצידו השני של הנמל.
 
דיווח מספר - 2 היום הראשון של התחרות – 18.09.01:
התרגשות אחזה בכולנו זו הפעם הראשונה שאנו מתחרים יחד כצוות. התנאים לתחרות אידיאליים: טמפרטורה בין 18 – 20 מעלות, הרוח בעוצמה של 13 – 15 קשרים והים נוח. את הבוקר התחלנו לבושים בבגדים חמים וחליפות סערה, אך כעבור 10 דקות מתחילת התחרות התחלנו "מקלפים" מעלינו את הבגדים.
התחרות היום היא תחרות בין מצופים – "בננה". ביום נערכים שלושה מקצים, כל אחד מהם כשעה וחצי. במהלך התחרות החלפנו מספר פעמים את המפרשים בהתאם לעוצמת הרוח. החלפת מפרשים הינה חלק בלתי נפרד ושכיח בתחרויות. למרות התנאים האידיאליים לתחרות והעובדה שהופתענו לטובה מהתפקוד הכללי של הצוות שעבר ללא תקלות מיוחדות התאכזבנו ממיקומנו בתחרות: סיימנו במקום 18 מתוך 22.
בתחקיר מעמיק שערכנו בסוף היום , הבנו את הטעות המרכזית שליוותה אותנו משך היום. למרות שהזינוקים שלנו בכל המקצים היו טובים וזינקנו בקבוצה המובילה, המפרשים והתורן היו מכוונים לרוח של 20 קשר, שעה שעוצמת הרוח הייתה 14 קשר, מצב שגרם ליאכטה להיות "חנוקה" ולא איפשר לה לצבור מהירות אחרי מהפכים, סיבובים ובמכות רוח. היום הסתיים בקוקטייל אצל ראש עיריית מרסיי יחד עם כל הצוותים המשתתפים בתחרות.
סיום טוב ליום הראשון.
 
דיווח מספר 3 – היום השני של התחרות – 19.09.01-20.09.01.
התחלנו את היום בהפלגה מנהלתית ממרסיי לאינדייז אי קטן ליד טולון, נקודת הזינוק לתחילת התחרות של היום השני. הפלגנו עם ספינקר פתוח, הים ומזג האוויר היו נוחים מאוד, בסך הכל הייתה זו הפלגת כיף.
התחרות עמדה להתחיל בשעה 17:00 והמסלול מאמבייז דרך אייר ומשם לקורסיקה, כ – 180 מייל , 24-30 שעות תחרות רצופות, ללא מנוחה וללא הפסקה. הרוח דרומית מערבית בעוצמה של 13-15 קשר, הים נוח ומזג האוויר לא צפוי להשתנות בהמשך, בסוף התחרות אנו אמורים להגיע לפופריאנו שבדרום מערב קורסיקה.
ציידנו את היאכטה במזון ושתייה, התפריט היומי שלנו הוכתב על ידי גדי הצמחוני שביננו ואנו נושאים מטען של 50 בגטים עם טונה וסרדינים שמפיצים את ריחם לאורכה ולרוחבה של היאכטה. אילייה בן ה - 18 שזכה לכינוי הילד, עובר היום חוויה מיוחדת במינה. זו הפלגת הים הפתוח הראשונה שלו, ההתרגשות ניכרת על פניו. כאחד שמפליג רוב ימיו על מפרשיות אופטימיסט ו - 420 ומעולם לא הפליג בים הפתוח, ביקש מכולנו במהלך תדרוך הבוקר לשמור עליו.........
לאחר עיכוב קל, נשמע אות הזינוק בשעה 17:20 הצוותים יוצאים לדרך לא קלה .
בתחרות מסוג זה נדרש הצוות לפעילות מאומצת לאורך זמן. אין משמרות, זהו ספרינט אחד ארוך, לא מפסיקים לעבוד עד שמגיעים לקו הסיום. העומס הנפשי והפיסי כבד, אין כמעט זמן לישון והאפשרות היחידה היא לתפוס תנומה קצרה, בין שפריץ לשפריץ בשעת האיזון על הדופן. הצוות תלוי על הרלינג כמו ציפורים על חוט חשמל.
עד 01:00 אחר חצות הפלגנו מזרחה ברוח גבית בעוצמה של 12 קשר, הים נוח הגלים קצרים. הנתיב בו עברנו היה קרוב לחוף ובין האיים שבאזור טולון. ב – 1:15 הגענו לאייר. במקום תחנת בדיקה. כל היאכטות חוייבו לעבור דרך שער לבדיקת נוכחות. המעבר יצר קרב רציני, 22 ספינות מפליגות בלילה במרחקים של 5-20 מטר אחת מהשניה עם ספינקרים פתוחים ובמהירות של 7-10 קשרים , כל צוות מגייס את מלוא יכולתו לביצוע מהפכים ושינויי כיוון מהירים בניסיון להפריע ליאכטות שלידו, להסתיר את הרוח או לחילופין לגרום להן לבצע פינוי דרך. כל זאת תוך סיכון אמיתי ובכדי להרוויח עוד מטר או שניים של יתרון.
לאחר מעבר השער פנינו לכיוון דרום מזרח. בשלב זה הקבוצה התפצלה לשניים , חלק בחר נתיב מזרחי יותר לכיוון הקצה הצפון מזרחי של קורסיקה והחלק השני ואנחנו בתוכו, בחר בנתיב דרום מזרחי בכיוון ישיר לפופריאנו. הרוח המערבית 12 קשרים אנו מפליגים עם ספינקר פתוח במהירות של 6-8 קשרים . בסביבות 3:00 לפנות בוקר נפלה הרוח, כל הצוות פרט לסולם לאיליה ולי , שוכבים על הרצפה בדממה מוחלטת, ושלושתנו בלבד מתפעלים. הצלחנו לעקוף שתי יאכטות וכך עברנו ממקום 17 למקום 15. ב- 5:00 בבוקר השתנתה הרוח לצפונית מערבית ואנחנו שוב עם החרטום לכיוון פופריאנו. את רוב יום המחרת אנו עוברים בהפלגה ברוח צד במהירות ממוצעת של 8 קשרים.
בכניסה למפרץ פופריאנו התחברו שתי הקבוצות והתחיל "קרב" הסיום, 12 מייל לקו הסיום ואנו שוב בחושך, בכניסה למפרץ, כאשר נותרו שעתיים של תחרות ואז מתחלפת הרוח מגבית בעצמה של 10 קשר לקדמית משתנה. בסבבים של כ- 5 עד 10 דקות נאלצנו להוריד חלוץ, להרים ספינקר וחוזר חלילה. בשעה האחרונה של התחרות ניהלנו מאבק רציני עם יאכטת בנות "שזנבה" מאחורינו כל הדרך, בשלב זה "יאכטת הבנות" סגרה עלינו לפער של 10-15 מטר והתנהל ביננו MECH RAICING - מורט עצבים קרב של אחד על אחד , בסופו של דבר הצלחנו לברוח ולהקדים אותן.
30 שעות של תחרות אחרינו, העייפות הפיסית נותנת את אותותיה ואנו נדרשים לערנות ודריכות שקט מוחלט ביאכטה ורק הוראות קצרות נשמעות באוויר, הצוות כולו דרוך ומוכן לכל פעולה נדרשת.
הכל חשוך מסביב והחלום הרטוב שלנו התמקד בפיצה שנאכל בפופריאנו. בחצי היום האחרון חיינו על סוכריות טופי לפי הקצבה שהחזיק כל אחד בכיס מכנסיו. בעקבות חישובים של משקל המעטנו בהספקת המזון שלקחנו איתנו, את 50 הבגטים סיימנו כבר ביום הראשון .
סיימנו את המקצה הזה במקום ה - 15 עם הרבה מסקנות לעתיד .
אחרי שגמרנו "לחסל" את היאכטה, שעטנו לכיוון הפיצה. כגודל הצפייה גודל האכזבה, הפיצרייה מושא חלומותינו הייתה סגורה ונאלצנו להסתפק בתחליף זול.......
מקובל לחשוב שלאחר 30 שעות תחרות מפרכת שמסתיימת בשעות הלילה המאוחרות יבוא יום מנוחה אך לא כך, כמו ב –TOUR DE FRANCE גם כאן אין וויתורים, הזינוק הבא הוא מחר בשעה 13:00 שני מקצים במפרץ פופריאנו, אין רחמים.
כל עוד אין סערה מערבית או דרום מערבית מפרץ זה הוא אידיאלי לתחרויות. פיתחו פונה מערבה והוא נראה כמו משולש של מים מוקף הרים, החודר ליבשה , בקודקוד המשולש ממוקמת העיירה ולידה מרינה קטנה מוגנת היטב.
 
דיווח מספר 4 – 21.09.01.
הזינוק בשעה 13:00 , בשעה 12:00 אנו מתייצבים על המזח, העייפות ניבטת מעיני כולנו אבל משבי הרוח בין התרנים מדליקה בנו את יצר התחרות הבלתי ניתן לשליטה, יוצאים לים. הרוח המערבית בעוצמה משתנה בין 10 ל 14 קשרים . מצב זה מעורר דילמה. ברוח של 12 קשרים רצוי להחליף מחלוץ LIGHT לחלוץ MEDIUM אך ברוח לא יציבה כל החלפה יכולה לטמון בחובה טעות. החלטנו להמר על ה- LIGHT ולהישאר איתו להמשך המקצים.
המקצה הראשון יוצא לדרך ואנו מזנקים לא רע. למזלנו רוב הזמן הייתה עוצמת הרוח בין 10-12 קשרים, כך שהיאכטה הייתה בניצולת טובה ונשלטה יפה. שילוב של עבודת צוות רגועה ושלוה עם תנאי מזג אויר נוחים, זיכו אותנו במקצה זה במקום ה – 9. המקום הטוב ביותר שהישגנו עד עתה. במקצה השני נוכחנו ש"הטבלה לא משקרת": שורה של טעויות תמרון סביב המצופים גרמה לנו לצערנו ליפול אחורה מספר מקומות. בסביבת המצופים חייבים לפעול מהר ונכון. כל טעות עולה במקום. למצוף הראשון בקידמית הגענו במקום ה – 6, אך ביצוע הירידה לגבית היה גרוע. תכננו לבצע GYBSET – ירידה לגבית, ביצוע מהפך, ותוך כדי כך הרמת ספינקר ללא מוט, זאת במטרה לפנות צפונה לכיוון שבו ציפינו לרוח טובה יותר. אך כוונות לחוד ומעשים לחוד. תוך כדי המהפך נתפס הספינקר סביב החלוץ ולא ניתן היה להרימו או להורידו. שתי סירות שהיו צמודות אלינו חלפו אותנו ביעף ועוד 3 החלו לצמצם פער. מיותר לציין שכולנו נהיינו צרודים מהצעקות שעפו ביאכטה במהלך התמרון וההתגברות על התקלה.
מקצה זה סיימנו במקום ה – 16. החזרה למרינה עברה עלינו בשתיקה. הייתה אוירה של דכדוך ואכזבה אמיתית. היינו יכולים להגיע למקום טוב יותר אילו רק …
בפרוריאנו בילינו שני לילות. התאכסנו בדירת הוריו של החבר של ביאטריס בכפר קטן הנקרא SURTAIN – כרבע שעה נסיעה מהעיירה. מקום מדהים ביופיו, כמו תפאורה של סרט. הדירה נמצאת בבניין בן 300 שנה, חדר שינה ענק, כולם על הרצפה, וחדר שני – מטבח עם שולחן עץ גדול סביבו ערכנו את ארוחותינו המשותפות. עקב סדר היום הארוחות העיקריות היו בערב. ביאטריס ממונה על המנה העיקרית ואנו, כל אחד בתורו (בהתנדבות), בעניין התוספות. היום אכלנו פסטות למיניהן, סלטי ירקות, טונה וקצת אוכל מקופסאות. אין טענות …
 
דיווח מס’ 5 22 לספטמבר 2001
זהו היום הגדול. כל הצוותים חיכו ליום הזה. התחרות היום במתכונת מיוחדת והיא נערכת במרכז המפרץ סביב אוניית הפאר נפוליון בונפרטה. אונייה זו שייכת לספונסר הראשי של התחרות, ובגמר היום כולם עולים לאונייה לארוחת ערב, למסיבה ולארוחת לילה. המיוחד במקצים של היום הוא שפרט למצופי הבננה הרגילים, נוספו מצופים נוספים וביניהם האונייה. מסלול ההפלגה מאוד מורכב ומבלבל במיוחד לנו – שעושים זאת בפעם הראשונה.
למתח הגבוה נוספה העובדה ששמשון ברוקמן לא איתנו בסירה. היום בבוקר הוא נסע לאג’קסיו וטס הביתה. את מקומו בצוות תפסה סטפני – שייטת ה-MUMM מצוות הבנות שעברה לשורותינו במקום יומיים חופש שקיבלה.
זינוק ראשון מעולה. אנו מגיעים למצוף הראשון במקום 7-8 ורצים קדימה גם בהמשך. למרות מורכבות המסלול שמרנו על מקום טוב. הצי מופרד בשלב זה לשני גושים – קדמי ואחורי. אנו בגוש המוביל, אך הצפיפות בו נוראית. מפליגים במהירות 8-10 קשר וכמעט נוגעים זה בזה. בשלב זה התחלנו לסבול מהסתרות רוח והחלטנו להסתובב ו"לברוח" לאוויר נקי, (כלומר: לרוח שאינה מופרעת ע"י היאכטות האחרות). השיקול היה מוטעה ותוך כדי תמרון כמעט התנגשנו ביאכטה של הצוות הגרמני. ה"אוויר הנקי" שרצינו לקבל לא היה במקום שתפסנו אותו, ועם הירידה ממצוף הקדמית האחרון, מצאנו את עצמנו אחרונים – למה? למה אנחנו? ולמה עכשיו? דמעות בעיניים. נותר עוד לג אחד של גבית עד לקו הסיום, וסיכוי לטפס קדימה כמעט אפסי. למזלנו, במקומנו בסוף הטור, היינו הראשונים לקבל מכת רוח טובה מלווה בשינוי כיוון, אשר נשאה אותנו היישר למצוף האחרון, והקפיצה אותנו, לא יאמן, למקום ה – 13. מזל או כישרון – לא ידוע אבל מה שקובע זוהי התוצאה. המקצה השני היה לא פחות טוב וסיימנו אותו במקום ה – 15.
קדימה לנפוליון בונפרטה. כל היאכטות מפליגות במנוע לכיוון המרינה. חיסול זריז ולאונייה …
בטקס חגיגי שנראה כאילו נלקח מהסדרה ספינת האהבה, הוצגו הצוותים בפני אורחי האנייה. לאחר מכן עלה צוות הפיקוד, והקפטן נשא נאום נרגש. הכל בצרפתית כמובן, אנו בעזרת תרגומה והסבריה של ביאטריס צוחקים ומוחאים כף בזמן. כולם חיכו לאות שיעביר אותנו לשלב של ארוחת הערב. כמאתיים שייטים רעבים התנפלו על מגשי המזון והשתייה. היין נשפך כמים וכעבור שעה קלה התחילו להישמע קולות שירה בשפות אירופאיות שונות. מטעמים פוליטיים הצטרפנו לצוות השוויצרי ולמדנו שירי ימאים מז’נבה!!..
מחר יוצאים לכיוון אג’קסיו כ – 35 מייל של תחרות בים פתוח לכיוון צפון. עוד יומיים לסיום.
 
דיווח מס’ 6 23 לספטמבר 2001
בוקר טוב. דרומית מערבית 25-30 קשר, רוח לפי הזמנה. צפויה לנו גלישה מעניינת עם הרוח לכיוון אג’קסיו, אך כדי להגיע לכך צריך קודם לצאת מהמפרץ, כ - 10 מייל של קדמית עד לפתח המפרץ לנקודת הסיבוב. זינוק לא טוב ממקם אותנו בעשירייה השנייה. הרבה עצבים ביאכטה. אנחנו לא רוצים להיות מאחור. ההתמודדות עם המתח והעייפות המצטברת הופכים לחלק בלתי נפרד מהווי התחרות. לפעמים צריך לנשוך את הלשון ולבלוע קללה או צעקה בכדי לשמור על שיווי המשקל ביחסי הצוות. היאכטה "הצהובה" כפי שמכנים אותה כאן, יושבת לנו על הזנב במרחק 3-4 מטר בלבד, מה שמגביר את המתח. ברור שכל טעות בפעולה קטנה – והם לפנינו. כולם עובדים כמו חיות ומשקיעים את כל כובדם וכוחם באיזון הסירה. ביציאה לכיוון פתח המפרץ לקחנו הימור קטן: היינו אלה ש"משכו" לכיוון מרכז המפרץ למעלה הרוח, בקדמית חדה, כדי להיות הראשונים שיוכלו לרדת לגבית ולפתוח ספינקר. ההימור הצליח וגם הרוח עזרה לאחר שחגה כ 15 מעלות לכיוון מערב, מה שגרם ליאכטות הקרובות לחוף לחנוק ואף להסתובב בכדי לעבור את הפינה. אנו באופוריה קטנה. הפער על הצהובה גדל, ואנו שועטים קדימה ברוח צד עם ספינקר, עוברים את היאכטות שמתחתנו אחת אחת, ועוד כ – 500 מטר אנו עוברים לקבוצה המובילה. מכת רוח חזקה ושחרור מיתר ספינקר מאוחר הכניסו אותנו ל – BROACH . היאכטה עלתה בפראות לרוח ונשכבה על הצד כשהתורן כמעט נוגע במים. אנו תקועים בין שמים וארץ בעוד שחברינו עוברים אותנו מכל עבר. במאבק איתנים משולב הצלחנו לאזן את היאכטה ולהניף בחזרה את הספינקר ולחזור למקומנו בעשירייה.
עם הירידה לגבית והפנייה צפונה התחילה היאכטה לטוס, כאילו נפתח מנוע טורבו אדיר. אנו גולשים עם הגלים במהירות ממוצעת של כ – 15 קשרים. הכל קשה ביאכטה ודורש מאמץ רב: ההגה, השליטה על הספינקר והצורך לדלג אחורה קדימה והצידה בכדי לאזן את היאכטה ולמנוע התחפרות. מדי פעם אנו מבצעים "צלילה" ונד מים שוטף את היאכטה מחרטום עד ירכתיים. כל עוד היאכטה בתנועה זה בסדר אך אם נתחפר עמוק מדי ונעצר – יישבר תורן הקרבון מייד.
כשעה וחצי של הפלגה, ואנו קרובים מאוד לקו הסיום. לצידנו צוות היאכטהSODEX , אשר בשעה האחרונה החליפה איתנו מקומות כ – 5 פעמים, וכרגע מובילה בכשני אורכי יאכטה. עוד 300 מטר לסיום. סולם מפמפם ברצחנות בספינקר, דני על הראשי. תפסנו גל מדהים, תוך גלישה עליו אנו חולפים על פני SODEX וחוצים את הקו כחצי אורך יאכטה לפניהם. למרות שזהו לא השגנו הגדול – שוב במקום ה – 16 – תחושת הסיפוק מהניצחון בקרב הקטן הייתה אדירה.
ברוכים הבאים לאג’קסיו.
 
סוף דבר
שבעה ימי תחרות באו לסיומם. כולנו מותשים. לאחר שחזרנו למרסיי ישבנו בבית קפה בסמוך למזח ממנו יצאנו וסיכמנו את התחרות: למדנו המון בתחרות זו: החל מהפעלת היאכטה, תכנון, טקטיקה, לוגיסטיקה ועד לבניית צוות.
דבר אחד ברור לכולם: נוכחותנו בתחרות זו הייתה חשובה מאין כמוה. הפכנו לחלק מקהילת השיט המקצועי. הקו שהחל במסע CROSS MED לפני כשנה, דרך תחרות TOUR DE FRANCE ממשיך כאן וימשיך גם בעתיד.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<