כחול 74 - אפריל 2018
חג פסח שמח ואביב פורח!



 
דף הבית > תחרויות שיט ומשטים > שיוט הא.מ.י.ר למרות הכל
שיוט הא.מ.י.ר למרות הכל
רק כ- 30 יאכטות בינלאומיות, קצת פחות ממחצית היאכטות שהצטרפו השנה למשט האמ”יר (Eastern Mediterranean yacht rally) , הגיעו בסוף חודש מאי לקו הסיום במרינה של הרצליה. קשה שלא להעריך את ההישג הגדול של עצם קיום השיוט במצב ביטחוני כה מתוח. אבל מסתבר ששייטים הם עם אמיץ.
 
שיוט הא.מ.י.ר למרות הכל
גליון 7
 
מאת אשר וטורי
רק כ- 30 יאכטות בינלאומיות, קצת פחות ממחצית היאכטות שהצטרפו השנה למשט האמ”יר (Eastern Mediterranean yacht rally) , הגיעו בסוף חודש מאי לקו הסיום במרינה של הרצליה. קשה שלא להעריך את ההישג הגדול של עצם קיום השיוט במצב ביטחוני כה מתוח. אבל מסתבר ששייטים הם עם אמיץ.  את פני השייטים, קיבלו כל המי ומי של עולם השיט בישראל, בכלל זה מנהלי מרינות, פוליטיקאים, נציגי משרדי ממשלה, שגרירים, ולא מעט "עמך ישראל", תושבי הרצליה, שבאו להתחכך ולחזות בפלא: 100 תיירים אמיצים שבאו אלינו מן הים, בעיצומם של פיגועי הטרור.
השייטים, בני 10 לאומים שונים, שזופים, אחרי כמה כוסות בירה מהחבית, קצת נבוכים מן המהומה סביבם, אבל משחקים אותה ג'ון ויין.
"באמת שהתלבטנו מאוד אם לבוא לכאן או לא, אתה מבין למה", אומר המפקד המסורתי של האמיר, חסן התורכי. "אבל החברים שלנו בישראל שכנעו אותנו, ועכשיו אנחנו כאן. זו עובדה מוגמרת".
 
הגיבורים ממזח A
נכון. למרות המספר הקטן יחסית של היאכטות, קשה להבחין בכך, זאת בשל העובדה שבהנהלת המרינה החליטו לרכז את כל הבאים במזח יחיד, מזח A הקרוב לבנין מנהלת המרינה. כך גם אפשר לשרת את הבאים ביעילות יותר, כיאה ל"גיבורים", וגם מבחינה ביטחונית זה לא מזיק. "הפעם בניגוד לשנה שעברה, לא היינו צריכים להיערך באופן מיוחד מבחינה לוגיסטית", אומר סגן מנהל המרינה ההרצלינית, מיקי סרנה. "הם קיבלו אצלנו את כל השירותים הרגילים, חשמל, מים, דלק. למי שצריך, הצענו גם שירותי הספנה, אבל עד כה איש לא הזדקק לזה".
שיוט האמ”יר 2001, ה- 12 במספר, יצא בתחילת מאי מקמר בתורכיה, כמקובל. כ- 70 יאכטות, (בכלל זה גם שייטים מישראל) בפיקודו של חסן ובליווי של שתי ספינות משמר תורכיות. "כמו שאתה רואה, המסע השנה לא היה הכי טוב, בגלל המצב", אומר חסן עם הגיעו למרינה של הרצליה. "אבל בסוף הגענו, וזה מה שהכי חשוב. היינו צריכים להיאבק לא רק בתנאים של המסע הזה, אלא גם בתמונות הנוראיות שמגיעות מישראל בחודשים האחרונים, לכל בית באירופה דרך המגזינים והטלוויזיה וזה קשה. היו כאלה שהשתכנעו להצטרף, והיו שלא, והיו גם כאלה שהעדיפו לפרוש באחת התחנות בדרך". כן, גם משט האמיר השתיים עשרה, עמד השנה בסימן המצב הביטחוני הבלתי סימפטי בישראל. למרות זאת, בתוכנית השיט שנקבעה מראש, נכלל השנה ביקור ארוך במיוחד במרינות הישראליות, ולראשונה גם מסיבת סיום בהרצליה. לעומת זאת, בניגוד למשט הקודם, לא נכלל נמל עזה במסע.
"האמ"יר ככלל, מסמל באופן מסורתי את החיים הטובים. שמש, ים, חופש, ללא דאגות מיוחדות. מה לאנשים כאלה ולמלחמות"? שואלת אחת המשתתפות בדנמרק. "יש לכם ארץ כל כך עשירה ונהדרת, חבל שהמלחמות כל הזמן מקלקלות". באופן עקרוני, פתוח האמ"יר לכל נמלי הים התיכון. אבל באופן מסורתי הוא מתמקד בעיקר בתורכיה, קפריסין (החלק התורכי), סוריה- (נמל לטקיה), ג'וניה הלבנונית, חיפה, אשקלון, פורט סעיד- מצריים, והרצליה. אשתקד, ארגנו יוזמי המשט לכל מי שהיה מעוניין גם ביקור בשטחי הרשות הפלסטינית. השנה הוחלט לוותר על התענוג ולהסתפק בארמונות פטרה ובפירמידות המצריות.
חלק מן המשתתפים, דואגים לקחת בו חלק מדי שנה. לפעמים מצרפים חברים או קרובי משפחה. בדרך כלל 4 עד שישה אנשים בסירה, אבל יש גם לא מעט זוגות בודדים. אנשים בגיל העמידה, אחרי הפנסיה, שהחליטו לבלות את חייהם מעתה והלאה, בדרך מקורית ונעימה, ביאכטה.
 
מסר של שלום
מספר המשתתפים קטן באופן חריג. ב- 1999 לשם השוואה, השתתפו בראלי 120 סירות מ - 17 מדינות שונות. אשתקד, לישראל לבדה הגיעו כ- 80 יאכטות. בכל זאת, נראה כי למרות הקושי האובייקטיבי, התקשו מנהלי האמ”יר לקיים אותו השנה בלי לכלול בו את ישראל. למעשה, ההחלטה לכלול את ישראל על מפת הראלי, נפלה ב- 1995. במשט של אותה שנה, ניתנה לשייטים האפשרות לבחור בין נמל חיפה לנמל ג'וניה בלבנון ולהיפגש לאחר מכן במצרים. ב- 1998, נוספו נמלים נוספים למשט, כגון מרסין, וסיביריק וכן לטקיה הסורית. בשנה זו, הראלי מתורכיה למצרים כבר הגיע לשיא של 26 נמלים, (מתוכם 13 נמלים תורכיים). במהלך הראלי הזה, גמאו היאכטות, 1610 מיילים ימיים בסך הכל וביקרו בשש מדינות. ב- 2000 המסלול היה כבר קצר יותר, רק 1485 מיילים ימיים.
מאפיין נוסף של הראלי השנה, הוא בהתארגנות שהחלה באיחור רב יחסית, משום שלא היה ברור לאשורו המצב בישראל וסביבתה. עקב כך, מרינות ונמלים אחדים שתמכו בו בעבר, החליטו השנה שלא ליטול בו חלק. התוצאה מבחינת השייטים, פחות אתרים לביקור (מה שפגע גם כן באטרקטיביות של המשט), אך שהייה ארוכה יותר בכל נמל. התוצאה, ירידה דרסטית במספר המשתתפים. לדברי חסן, מטרת ראלי 2001, היא כקודמיו, לאפשר שיט חופשי מנמל לנמל, ממדינה למדינה, ליצור קשרים טובים עם האוכלוסייה המקומית בכל אתר ואתר ולהעביר מסר של שלום ואחווה בינלאומית. בדרך זו האמ"יר מאפשר להתוודע לתרבויות המגוונות הנפלאות של מדינות הים התיכון.
על פי התכנון המקורי, הכוונה הייתה ליצור מסע נינוח. סוג של שיט עם חברים, במהלכו ניתן גם להכיר חברים חדשים ממדינות שונות. הן מן היאכטות השכנות והן מן הנמלים המארחים. מן האחרונים, יש ציפייה מסורתית לקבלת תמיכה לוגיסטית כגון מעגן מסודר, דלק, מים, ובעיקר קבלת פנים אנושית חמה.  הפינאלה של המשט, נשמרה למרינה של הרצליה, בזכות היחסים הטובים שנרקמו במשך השנים בין מארגני האמ”יר לבין אנשי המרינה, וכן בזכות השירותים הטובים והנוחים להם זכו משתתפי האמ"יר גם בשנה שעברה. "היו לנו זיכרונות בהחלט טובים מהרצליה, ולכן החלטנו לחזור", מסביר אחד הוותיקים.
 
מחלת ים בדרך ללטקיה
אחד ה"אמיצים", לפחות לפי הגדרתה של ראש עיריית הרצליה יעל גרמן, שהעז ובא, הוא סטפן הרווינג, רווק בן 28 מפרנקפורט גרמניה, שהצטרף ליאכטה "פלורינה" של דודו ודודתו. סטפן, מהנדס כימיה במקצועו, הצטרף למשט ב- 4 במאי לדודים שהמתינו בקמר שבתורכיה, יחד עם ידיד משפחה נוסף שהשלים את הרביעייה.  לפחות חלק מן הדרך, במיוחד הקטע המחבר את תורכיה עם קפריסין, התגלה כחוויה לא קלה. חלק זה התאפיין בים סוער במיוחד, ובגלים גבוהים מאוד שטלטלו את היאכטות והקשו על התקדמותן.
"הבעיה במשט הזה, שתוכננו בו מראש מעט נקודות עצירה באופן יחסי. לכן המרחקים בין נקודה לנקודה היו גדולים מאוד", אומר סטפן. "אמנם בהתחלה הים היה בסדר, אבל ככל שהתקדמנו לעבר גירן girne תנאי השיט היו נוראים. הרבה אנשים כולל אני, חטפו מחלת ים והקיאו נורא. הדודים שלי עברו את זה בסדר. אני לא ממש יודע איך הם עושים את זה. הם אומרים שבשעת סערה כדאי לאכול חתיכת לחם, העיקר לא להשאיר את הקיבה ריקה". מגירן, הפליגה החבורה בים נוח למדי למרסין Mersin שבתורכיה וליהנות מקוקטיל חגיגי, מנוחה וטיולים למי שרוצה.
לאחר שלושה ימים, המשיך משט האמ”יר, מלווה בשתי ספינות משמר של חיל הים התורכי, לעבר לטקיה שבסוריה. שוב ים גבה גלי, רוחות חזקות, אם כי במידה פחותה מאשר בסערה הקודמת. "בגלל הסערות האלה של הים, היו לא מעט שייטים שביקשו להפסיק הכל ולחזור הביתה", מספר סטפן. "יש כאלה, במיוחד בין החדשים, שאמרו כי זה השיוט האחרון שלהם בים התיכון. גם אני לא הרגשתי טוב. אבל לא צריך להגזים". לטקיה. אשתקד, לא אהבו השייטים את הביקור בסוריה. תרכובת של יחס בלתי סימפטי של השלטונות ושירותים ברמה ירודה. מה שגרם לרבים מהם להבטיח לעצמם שלא לחזור לנמל לטקיה פעם נוספת. השנה, בעקבות פעולה נמרצת של מארגני הראלי אצל השלטונות הסוריים, השתנה המצב מקצה אל הקצה. עם הגעתן של היאכטות ללטקיה, הן זכו לקבלת פנים רשמית אוהדת. על מנת שלא תופרע השהות שלהם בנמל, דאג הצבא הסורי לאבטח אותם, ולאפשר מגע סלקטיבי בלבד עם האוכלוסייה המקומית כדי שאיש לא יפריע להם. בשלב הבא, ארגן להם הצבא הסורי אוטובוסים ממוזגים ומאובטחים, והסיע אותם לטיולים באזור דמשק.
סטפן: "בסך הכל היה נחמד. הנמל בלטקיה הוא נמל קטן, הרבה דייגים. האנשים שפגשנו היו נחמדים למדי. בסך הכל אין לנו טענות".
מלטקיה, המשיך המשט באופן טבעי לנמל ג'וניה אשר בלבנון. בדרך היה "שטיל" מוחלט, לא הייתה רוח. שום רוח. במצב כזה, נאלצו השייטים להתקדם בעזרת המנועים עד ללבנון. גם כאן, השתלטו על העניינים הנציגים הסורים, בשיתוף עם הלבנונים המקומיים. אבטחה צמודה, סיורים מאורגנים לבירות ובעל-בק. סטפן: "לצערנו נשארנו שם רק יומיים. חבל שלא יכולנו להישאר יותר. אבל זו הבעיה העיקרית של כל ראלי מן הסוג הזה. עד שאתה מתרגל ומתחיל לחבב מקום מסוים, צריך כבר להמשיך הלאה".  מג'וניה בלבנון, המשיך המשט לכיוון חיפה. בכל תחנה פרשו חלק מן היאכטות. בשלב הזה, ממש לפני הכניסה לישראל, פרשו חמש יאכטות נוספות. סטפן: "בכל התקופה האחרונה, לא שמענו חדשות, ולא ממש ידענו מה קורה בישראל מבחינת המצב הביטחוני, והאם אפשר להגיע לכאן. אבל הבנו שהמצב מתוח. לכן היו שפרשו".
אחרי לא מעט ציפיות, הכניסה לישראל הייתה קצת דרמטית. "עברנו את הגבול בשעה 4 בבוקר לערך. פתאום מסנוור אותנו אור חזק מאוד של זרקור מספינת משמר ישראלית, ובקשר הרדיו פנו אלינו כדי שנזדהה, ונסביר לאן פנינו מועדות. זה היה קצת מביך, אבל הבנו שלאור המצב השורר באזור, בדיקות כאלה הם חלק מן העניין. קצת בדקו. בסוף היה בסדר". מחיפה, הפליגו השייטים לאשקלון שבונה אף היא לעצמה מסורת של אירוח שייטי האמ"יר. חלק מן השייטים המשיך לפורט סעיד, דרך תעלת סואץ, אבל הרוב העדיפו להישאר בארץ, לנוח ולטייל באחד הטיולים שאורגנו בעבורם. ירושלים, ים המלח, ואפילו פטרה שבירדן.
 
בירה כלזמרים זיקוקים ואריק סיני
הביקור בארץ כולו, עמד בסימן המצב הביטחוני. עם בתי מלון ריקים מתיירים, ומעגנות בעלות תפוסה נמוכה של סירות זרות, כל ביקור מעין זה הופך להיות חגיגה. בערב הסיום של המשט שנערך בהרצליה, המילים הפופולריות ביותר היו, 'כל הכבוד', 'גיבורים'. 'תודה שבאתם'.  יחד עם זאת, ואולי בגלל זאת, לכבוד האירוע, לבשה המרינה חג. מסיבה גדולה אורגנה בחסות ראש העיר הגברת יעל גרמן. הוזמנו קטרינג מכובד, תזמורת כליזמרים. כצפוי, נערך גם טקס הענקת האותות המסורתי של האמ”יר, כולל הברכות, החיבוקים, הנישוקים. לאחר מכן זיקוקי דינור ומופע שירי ארץ ישראל תחת כיפת שמי המרינה. האירוע כולו הוכן כאירוע פתוח לשייטים ולכל תושבי העיר מתוך רצון לעודד את האינטראקציה המסורתית בין השייטים לאוכלוסייה המקומית.
המארגנים, וחסן בראשם, חשים במרינה של הרצליה כמו בבית. כך גם מלחי ומפקדי ספינות המשמר התורכיות, שצוחצחו לכבוד האירוע. בעוד המלחים עם המדים הלבנים המצוחצחים והאותות המוזהבים הנוצצים, נהנים מן הקוקטיל המקומי שאורגן בעבורם על הרציף, חבריהם ארחו את תושבי הרצליה שביקשו לעלות על הסיפון ולהתרשם מכלי המשחית התורכיים. לקראת שבע בערב, מתחיל להיות צפוף על הרציף, וגם לאורך נקודות העגינה. חסן, עם השפם, השיזוף הנצחי, והחיוך המפורסמים שלו, לבוש בחליפת מלחים כחולה, אומר שהפעם יותר מתמיד, הוא חש כי האמ"יר מבצע משימה של שלום וקרוב לבבות בין העמים. גם אודי הראל, מנהל המרינה מסכים איתו. "מאז ומתמיד מילאו הימאים בעולם תפקיד של מתווכים ומקשרים בין ארצות ולאומים, כדי לקרב בניהם ולקדם את השלום. "כבר משחר ההיסטוריה נהגו הספינות לשוט גם ובעיקר לאזורי קונפליקט, לא במקרה אלא בכוונה מתוך רצון לפשר ולהביא שלום".
הימאים שולפים את הז'קטים המקומטים מן המסע, מתקשטים בחולצות הטי הלבנות עם ציור מפת האמ”יר. המלחים התורכיים, נינוחים מאוד, מארחים בנימוס כל מי מן הישראלים המעונין לבקר בתוך ספינות המשמר.  הבירה נשפכת כמים. בשטח אפשר להבחין בנציגים דיפלומטים רבים, בעיקר נספחים צבאיים וימיים. בקטע של הברכות, עולים נציגי עשר הלאומים שהשתתפו באמיר, על מנת לברך. פרנסיס מצרפת שמתרגשת מן העושר האסתטי שפגשה לדבריה בארץ, אנדה מהולנד, פיטר מקנדה, המבקר זו הפעם הראשונה בישראל, ומגלה שזו הפתעה נעימה. כך גם סלים מתורכיה. ג'נין מדנמרק, שמייצגת את כל הסקנדינביות, חסוס מספרד, ודורותיי מארה"ב שאומרת: "אני שמחה שהעזנו לבוא. אין ספק שנעיז שוב".
אנדרה מאנגליה אומרת, "למדתי דבר חשוב בבואי לכאן. לא להאמין לכל מה שכתוב בעיתון". ויש גם נציג ישראלי והפתעות ומתנות.
 
מפות ימיות חדשות של ישראל
בהזדמנות חגיגית זו, מציג אריה רונה ממשרד התחבורה את המפות הימיות החדשות של חופי ישראל. פרויקט חשוב למדי, במיוחד לאור העובדה שהמים הטריטוריאלי של ישראל, לא מופו מאז שנות השלושים של המאה שעברה, עת עשו זאת נציגי המנדט הבריטי. המפות נועדו לשמש את חיל הים, צי הסוחר והיאכטונרים. משתתפי האמ”יר זוכים לקבל מן העותקים הראשונים של המפה. סמנכ"ל משרד התיירות, פיני מילוא, בעבר קצין בכיר בחיל הים, שמח על התיירים הבלתי צפויים, ומביע משאלה להצטרף אליהם בשנה הבאה.
אודי, מיקי, אמיר, ויתר החבר'ה של מרינה הרצליה, מביטים על הנעשה בהנאה ובסיפוק. אפשר לסכם. ההכנות המרובות, נעשו תוך הימור מסוים. שכן עד לשעות האחרונות לפני ההגעה לחיפה, כלל לא היה בטוח האם המשט יגיע ארצה כמתוכנן או לא. הדבר היה תלוי בהחלטה של הרגע האחרון של המארגנים לאור המצב. למרבה המזל, הגיע המשט ארצה יום לפני הפיגוע האיום בדיסקוטק הדולפינריום. כלל לא בטוח שהיאכטונרים היו מגיעים לאחר מכן.
בינתיים, הבירה נשפכת כמים. יש מי שפוצח בריקודים, וברחבה המרכזית מתארגנת שירה בציבור ישראלית, עם אריק סיני.
אתנחתא ימית, מוסיקלית מרעננת, בימים לא קלים בכלל.
 
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<