כחול 76 - אוקטובר 2018
אחרי החגים שמח לכולם, עכשיו יש לכם זמן לקרוא את כחול!



 
דף הבית > תחרויות שיט ומשטים > על יאכטות ודברים אחרים
על יאכטות ודברים אחרים
שיוט ה-א.מ.י.ר ה - 11 איסטנבול – אל-עריש. 68 ספינות מפרש, 150 מייל ימיים, 45 יום, 3 התקפי לב, 7-8 תקלות מכניות, 5 נשפים, חתונה אחת על סיפון ספינת מלחמה טורקית. זה הסיכום, פחות או יותר של שייט האמיר (EMYR- The Eastern Mediterranean Yacht Rally ) שיצא ב- 28 באפריל מאנטליה, והסתיים באמצע יוני, במרינה הססגונית של אשקלון.
 
על יאכטות ודברים אחרים
גליון 4
מאת אשר וטורי
 
שיוט ה-א.מ.י.ר ה - 11 איסטנבול – אל-עריש. 68 ספינות מפרש, 150 מייל ימיים, 45 יום, 3 התקפי לב, 7-8 תקלות מכניות, 5 נשפים, חתונה אחת על סיפון ספינת מלחמה טורקית. זה הסיכום, פחות או יותר של שייט האמיר (EMYR- The Eastern Mediterranean Yacht Rally ) שיצא ב- 28 באפריל מאנטליה, והסתיים באמצע יוני, במרינה הססגונית של אשקלון.
מה המיוחד בשייט האמיר השנה? שהשנה החליטו המארגנים לבקר בנמל לטקיה בסוריה (ולהתאכזב) לנגב חומוס במרינה של ג’וניה ביירות (אחלה צ’ופר) ממש ערב הנסיגה של צה"ל מלבנון. אפשר גם להתייחס כעניין מיוחד לגילם המבוגר יחסית של מרבית השייטים (מי כבר יכול להרשות לעצמו באמצע החיים להעדר חודשיים מן העבודה?)אשר גרם פה ושם לבעיות רפואיות. עובדה שהצריכה אזעקת רופאים מנקודות חוף שונות לאורך נתיב השייט.
מה עוד השתנה השייט הזה מאלה שקדמו לו? שהשנה, גם אפשר לסמן וי של הצלחה לאמיר בעל מספר המשתתפים הגדול ביותר או לציין בחיוך רומנטי דווקא את החתונה הנוצרית הטובה שנערכה במהלכו על סיפונה של ספינת תותחים טורקית, במרינה היהודית של הרצליה? עובדה זו לבדה, טובה דייה כדי לתת סיבה להרמת כוסית כפי שרק מלחים טורקים יודעים להכין, לחיים.
 
הרימו עוגן
המסורת של שייט האמיר הבינלאומי, החלה בשנת 1990, כאשר יאכטונרים מכל העולם החליטו להתאסף באנטליה בטורקיה, על מנת ליטול חלק ב"ראלי היאכטות של הים התיכון המזרחי". ההתחלה הייתה צנועה עם 17 יאכטות, אבל המטרה גדולה: לפתוח את כל נמלי הים התיכון בפני שייטי היאכטות בעולם.
כיום מתברר שהמטרה הושגה במידה רבה. כך גם הידידות המופלאה בין שייטים ממדינות שונות שנזרעה במסעות הראשונים, צמחה והעצימה. יחד אתה התחזק הקשר עם נמלי הבית של האמיר, בכלל זה המרינה של אשקלון, ותושבי אותן ערים הנוהגים להקביל את השייטים בחמימות ובסבר פנים יפות. עם השנים הלך הראלי וצמח עד לכ- 120 יאכטות מ- 17 ארצות שונות, מה שמציב אותו בראש רשימת שיוטי היאכטות בעולם.
בשנים הראשונות של האמיר, הייתה המרינה של אשקלון, אז בתחילת דרכה, לא יותר מערמות של דולוסים, דחפורים ומשאיות בטון. כלי שייט כמעט שלא נראו בשטח הימי. אבל מנהלי המרינה הנבנית, צפו כבר אז את הפוטנציאל התיירותי העצום הגלום בשייט מעין זה, וראשיה הצטרפו ליוזמה הברוכה של מנהל המרינה קמר באנטליה חסן קאשמאז. בשנת 1995, הנתיב המסורתי של הראלי, אנטליה (ANATALYA )- בוזיאזי (BUZYAZI ) - קירניה בחלק הטורקי של קפריסין (GIRNE ) הוארך מאיסטנבול לאנטליה וכן למדינות נוספות , סוריה, לבנון ומצרים. מקפריסין, התפצלו כלי השייט. חלקם שט ללבנון וחלקם לאשקלון.
emyr7.jpg משמאל: ראש העיר הרצליה יעל גרמן, מנכ"ל החברה הכללכית להרצליה אודי אראל ומארגן המשט התורקי חסן קאשמאז.
השנה החליטו המארגנים על מסלול שתחילתו בנמל ATAKOY באיסטנבול, משם שיוט דרומית מערבית למרינה KEMER באנטליה (שחסן משמש כמנהלה), משם פתיחה רשמית של השייט לGIRNE בצפון קפריסין, משם ל- MERSIN , עזיבה של התחום הטורקי, שיוט לנמל TARTOUS בלטקיה סוריה, משם למרינה של ג’וניה בלבנון JOUNIEH , המרינה של הרצליה, אל עריש במצרים, וסיום חגיגי במרינה של אשקלון.
לקראת הראלי הנוכחי, ה- 11 במספר נקבעה וועדה מארגנת קבועה לאמיר, הכוללת את חנן דוריין מאנגליה, רולנד בודט מבלגיה, קוט טיימי מגרמניה וחסן מיודענו מטורקיה. הוועדה היא זו שקבעה את המסלול המדויק של האמיר השנה. נוסף לכך, בכל אחד מהנמלים בהם התעתדו ספינות האמיר לבקר, בקפריסין, סוריה, לבנון וטורקיה, וישראל הוטל על מנהלות המרינות לארגן אירועים מקומיים עבור השייטים, וכן לדאוג לכל מחסורם. ייחוד נוסף השנה: מחד הוארך מסלול האמיר והועמד על כ- 1800 NM . מאידך, הוקצו לשייטים מספר ימים בכל נמל, במטרה לאפשר להם לטייל בכל אחת מן המדינות ולהכיר את תרבותה. ממשלת טורקיה, ונשיא טורקיה סולימן דמירל, העניקו השנה את חסותם לשיוט, ושיגרו לכבודו שתי ספינות מלחמה כליווי וכגיבוי טכני ולוגיסטי.
"המטרה הכללית של שייט האמיר", אומר חסן, "היא לעודד את תיירות היאכטות מכל העולם, בנתיב היפה הזה של מדינות מזרח הים התיכון ולעודד את קהיליית היאכטונרים הבינלאומית לבוא ולחזק את הידידות בינם לבין עצמם. יתר על כן, הארצות בהן עובר השייט, מגיעות למסקנה שתיירות היאכטות מגיעה לפתחן, והן רק צריכות לעשות מעשה ולפתח את הענף. הדבר מחייב פיתוח שירותים מיוחדים ליאכטות. כמו מתקני שירותים במרינות, מים חמים, חיבור לחשמל ומי שתייה. כבר בשנה הבאה ברור לנו שיצטרפו לראלי שתי מרינות נוספות. האחת מרינה חדשה בצפון קפריסין בשםGAZIPASA וכן נמל חיפה על פי החלטת מועצת העיר שלה".
 
יום ראשון 27 במאי - המרינה של הרצליה
זר אם היה נקלע למרינה של הרצליה, היה ודאי משפשף את עיניו בתימהון. מן האופק הצפוני של חוף הרצליה, החלו להגיח עשרות רבות של כלי שיט, שנראו כמו פלישה ימית מתוכננת היטב. המרינה של הרצליה נבנתה אמנם ל- 800 כלי שייט, אבל להסתערות כזאת היא בהחלט לא רגילה. בראש הפלישה הידידותית של הצי הבינלאומי הזה, משייטת לה בביטחון רב וחוצה את גלי החוף, היאכטה השחורה של חסן, העונה לשם "אבראכאדאברה" (איך לא). לצידה, שתי ספינות תותחים מרשימות, שבתי הלוע שלהן כוסו בברזנט, רוצים לומר, ’פנינו לשלום’. אחריהם ערב רב של כלי שיט, מאנגליה, אוסטריה, טורקיה, קנדה, גרמניה, בלגיה דרום אפריקה, ארה"ב וכמובן ישראל.
באותה שעה, במבנה המעוצב של המרינה בהרצליה, האיש שאחראי על ההכנות והטיפול הלוגיסטי באורחים, אמיר צינדר, עומד במרכזו של חדר מלחמה מאולתר, ומחלק פקודות. האם כל מערכות העגינה מוכנות? מה עם חיבורי החשמל והמים? כולם מתזזים כמו בטירונות. אבל מה לעשות, לא בכל יום מגיע לכאן משט בסדר גודל כזה. למעשה, הדרמה האמיתית החלה יום קודם. ליתר דיוק, בשעה שמונה בערב הקודם, כאשר האורחים על ספינותיהם, החלו במעבר מהמים הטריטוריאלים של לבנון למים הטריטוריאלים של ישראל סמוך לראש הנקרה. הזמן, למרבה הצער, זמן קשה. יום יומיים לאחר פינוי לבנון על ידי צה"ל, בשער פטמה הפגנות סוערות של אנשי חיזבאללה, ובאוויר חשש מפני האפשרות שמחבל ינסה להסתנן בין היאכטות הידידותיות, למטרות בלתי ידידותיות.
חיל הים הישראלי, על הרגליים. צינדר שחשש ממצב ביש מעין זה, דאג לקבל מראש מחסן את כל שמות המשתתפים בשיוט. כולל מספרי הדרכונים, תאריכי לידה. כל מה שצריך. בשעת לילה מאוחרת, בקו הרוחב הימי בין המים הטריטוריאלי של ישראל ללבנון, המתינו לכלי השיט ספינות חיל הים הישראלי. וכך, לאט לאט, אבל באדיבות וביעילות, נבדקה כל יאכטה, עד לאחרונה שבהם. בתום כמה שעות מורטות עצבים, יכלו קברניטי שייט האמיר לדווח לצינדר בקשר, " הכל עבר בשלום. תכין את המרינה, אנחנו באים".
צינדר: "הכנת המרינה מבחינתנו הייתה אופרציה שלמה. כבר בשעה שמונה בערב העברתי את ערוץ הקשר בנמל לערוץ עבודה. לרשותי עמדו שלוש סירות גומי בלבד עליהן הוטלה המשימה לנתב כל יאכטה למקומה ולחברה לחשמל ולמים".
" תוסיף לזה את שתי ספינות המלחמה הטורקיות שהיה צריך למצוא להן מקום מיוחד, ותקבל מבצע צבאי אמיתי".
"איך הסתדרנו? תיזזנו פה כמו זבובים. שישה אנשים שלנו שהו בים כל הזמן. מצד שני, המשרדים עבדו כל הלילה במתכונת כמעט מלאה. דאגנו להעברת פקודות כמו בצבא. אומרים, מבצעים. חד וחלק. כל המדריכים של צופי ים הרצליה, גויסו לעזרה וב- 4 בבוקר, הגיע גם עוזר מנכ"ל עיריית הרצליה יחיעם שמשוני עם הג’יפ שלו: ’מה אני יכול לעזור’? סחתין על היוזמה, סידרנו לו מה לעשות".
"היו גם כמה תקלות. זה היה צפוי. למשל, מנוע של אחד מכלי השייט, קירתע. ואנו הגשנו לו סיוע טכני. העיקר, תוך חמש שעות, זמן שיא, כל כלי השייט עגנו במקומם בשלום". לקראת בוקר התברר לאנשי המרינה בהרצליה כי צריך גם הכנות מסוג אחר. למשל, אחד השייטים האיטלקים קיבל הודעה דחופה שהצריכה אותו לשוב בבהילות לאיטליה. אמיר התקשר למי שצריך, בשמונה בבוקר כבר היה השייט בדרך לשדה התעופה. יותר מהר ויותר יעיל מזה אי אפשר. השייט הנפעם הודה לאמיר וחבריו מהרצליה בהתרגשות, והבטיח כי יחבור לשייטי הראלי בעוד שלושה-ארבעה ימים באשקלון.
שייט נוסף ביקש להגיע במהירות לספרד. שוב אותה פרוצדורה. חיבוקים, נשיקות, מילות תודה נרגשות. חסן, לא האמין למראה עיניו. אמיר צינדר: "החניה של השייטים במרינה נתנה לנו הזדמנות להראות לכולם את היכולות שלנו. ככל שנקבל אותם יפה יותר, מקצועי יותר, נענה לכל מחסורם ומבוקשם, כך הם יחזרו הביתה עם טעם של עוד, וירצו לחזור ולבקר אותנו עוד ועוד. זו היתה ההזדמנות שלנו להעלות על המפה שלהם ואני שמח שעמדנו בציפיות".
"חוץ מזה, מגיע להם. אנשים עשר. חודש לפני שנפתח הראלי של האמיר, נסענו כל צוות המרינה בהרצליה, להתארח אצל חסן בקמר. שם קיבלנו את כל הרשימות עם כל השמות, ועשינו את הסידורים הטכניים. באותה הזדמנות, פתחו לנו שולחן, כמו באלף לילה ולילה. עכשיו זו ההזדמנות שלנו לגמול להם".
אחרי ההתארגנות הראשונית ושינה טובה, מקיצים האורחים לתוך המרינה המסודרת של הרצליה. השייטים מגיחים אחד אחד, זוגות זוגות מתוך כלי השייט. לאט לאט מתברר כי מרבית השייטים כבר מזמן פרשו לגמלאות, אבל כוחם עדין במתנם. בוקר חדש, הרפתקאות חדשות. יש כאלה שמצטרפים לטיולים שאורגנו להם לנצרת, אחרים מעדיפים לעלות דווקא על האוטובוס הנוסע לירושלים, או להמתין לאוטובוס שאורגן להם למחרת לים המלח. בינתיים אפשר להצטייד במזון. יש בהרצליה כמה מרכולים מעניינים לצורך זה.
 
אלפרד (אלפי) בודקה- הסקיפר מאוסטריה
השמש זורחת, היאכטה מסודרת, אפשר להשתזף ולחשוב על מה שהיה. אלפרד בודקה מאוסטריה: "יצאנו מאיסטנבול ב- 28 באפריל כמתוכנן" הוא מספר. "הים לא עשה לנו צרות מיוחדות. אבל רוח טובה לא תמיד הייתה לנו, כך שנאלצנו לשוט חצי דרך עם מנועים ולא מפרשים. יכולנו לחכות לרוח, אבל לא היה טעם. כי היינו חייבים לעמוד בלוחות זמנים".
"למזלנו הטורקים היו מאוד מאורגנים בנוגע לראלי הזה. כל עוד היינו במים טורקיים, וגם אחר כך, קיבלנו כל סיוע לוגיסטי שביקשנו. גם טיפול בבעיות טכניות שהיו לחלק מן הספינות, וגם דברים פשוטים יותר. נוסף לכך, היו כמה שייטים מבוגרים עם בעיות לב שנזקקו לטיפול רפואי. על היאכטה של חסן יש תמיד רופא שבא לעזור, והיו מקרים שהעברנו את האיש החולה לחוף". אלפרד האוסטרי, מפליג זו הפעם הרביעית בראלי האמיר. הפעם נוסף לאשתו חברו אליו בנו ואשת בנו. מסתדרים נהדר. שם היאכטה, אלפי. "אומרים שזה ספורט לאנשים עשירים וזקנים, אבל למעשה זה לא בדיוק כך, אם כי, בדרך כלל רק למי שפורש לגמלאות יש מספיק זמן לטייל".
מה אתך?
אני עוסק בבניית גגות רעפים לחברות בנייה. זו עבודה שנמשכת במשך 8 חודשים של הסתיו, החורף וחלק מהאביב. אחר כך אני חופשי. ואת החופש הזה אני מנצל לשייט. אתה מכיר בילוי יפה יותר"?
ביאכטה הסמוכה, נשיא מועדון היאכטות האוסטרי, לאופולד כריסטין. "אנחנו מדינה לא גדולה, רק 7.5 מליון תושבים. אבל באוסטריה ענף השיט ממש מתפתח. אנשים משתמשים באגמים, ומחזיקים יאכטות בחו"ל, בכל מקום שאפשר. בעיקר באזור הים האדריאטי. 11 שעות במכונית ואתה בחוף. לא קריטי" - קשה להאמין. לאופולד: "כדאי שתתחיל להאמין. אנו מחזיקים בגביע אירופה בשייט, ומדליה אולימפית. אני חושב שזה די טוב למדינה בלי חוף ים".
"איפה אני מעדיף לשוט? כשאני בחו"ל, אני אוהב את אגן הים התיכון ואת הים השחור. לכן כשאני יכול, אני מגיע לאזור הטורקי. אני זוכר את השנים הראשונות של ראלי האמיר. זה היה שיוט פרטי הכולל 10-15 סירות. זהו. לאט לאט כמות המשתתפים גדלה עד שהגענו לקרוב ל- 100 כלי שייט מ- 19 מדינות". "כיום נחשב האמיר לאחד הראלים הגדולים והפופולריים ביותר. לפני שנה התקיים עוד ראלי בשם ’בלאקסי’ שהתחיל באיסטנבול ונגמר בצפון אפריקה. אבל האמיר הוא הטוב ביותר. אל תשכח שאנחנו עוברים בשלוש יבשות. אירופה, אסיה ואפריקה". זו הפעם הרביעית של הצוות האוסטרי בישראל, ויש להם כאן די הרבה חברים. פעם שניה בג’וניה, ופעם ראשונה בלאטקיה בסוריה.
אלפרד: "זו הפעם הראשונה והאחרונה שלי שם. אם חסן ירצה לשוט לשם גם בשנה הבאה, אמרתי לו, שיעשה את זה בלעדי, כי אני אשוט ישר לכאן. ואני חושב שמרבית שייטי היאכטות יעשו כמוני. היה שם ממש סיוט. לא מים זורמים, לא חשמל, לכלוך, טינופת בכל מקום. גבו מאתנו יותר מ- 100 דולר לכל יום עגינה. עבור מה גבו מאתנו כסף? לא קיבלנו כלום. זו בושה".
לעומת זאת, יש לאוסטרים מילים טובות על הלבנונים בג’וניה. " הם היו ממש לבביים, ועשו הכל כדי לעזור לנו".
חסן
גבר גבוה, שרמנטי למדי. שפם מרשים ומטופח, שזוף תמיד. יודע לומר תמיד את הדבר הנכון בזמן הנכון. איש ים מנוסה, מבין בכלי שייט, מבין באנשים בעיקר אם הם תיירים. בקיצור, גלוית פרסומת לתיירות היאכטות הטורקית. משתתפי האמיר לא יכלו לחשוב על אדם מתאים ממנו להנהיג ולשווק את הראלי. אם השייט נתפס כסוג של ספורט רגוע, סתלבטני, הרי שאצל חסן, העניינים כמעט תמיד לחוצים. תמיד יש מישהו או משהו שצריך ממנו דבר מה.
ראשית, על היאכטה השחורה שלו אבראכאדברה נוסע דרך קבע גם רופא. "לפני שיצאנו אל המסע, הבהרנו לכל המשתתפים שכל אחד אחראי לצרכים שלו. אבל מצד שני, אי אפשר להפקיר בן אדם שצריך את העזרה שלנו", הוא אומר.
"מבחינתנו מדובר במסע די ארוך, ולא כל כך קל. למזלנו, בכל הים התיכון ובמיוחד בישראל, יש לנו חברים שעוזרים לנו בכל מה שצריך. כאשר החלטנו על הראלי הזה, הייתה לנו מטרה אחת והיא להעלות את הים התיכון לצמרת התיירות הימית בעולם. ואני חושב שבתחום שלנו אכן אנחנו מצליחים".
"איך אני מסביר את ההצלחה? אני לא מחפש פרסים. אני מעונין לפתח את הענף כספורט וכענף תיירותי. הדבר הכי חשוב כאן זה לא ההישגים, לא הפרסים, אלא החברים שאתה רוכש בדרך ולא סתם חברות, אלא חברות אמיתית".
"יש לנו ניסיון טוב עם יאכטות ישראליות. אנחנו פוגשים אותן גם במרינה של אנטליה. לכן ידענו שכאשר נארגן משהו יחד, יהיה על מי לסמוך".
 
אודי הראל- המארח
לא בכל יום נקראת בפני אודי הראל, מנכ"ל החברה הכלכלית של הרצליה, הזדמנות להפגין את מה שיכולה המרינה שלו לתת הן ליאכטונרים, והן לתושבי העיר בה היא ממוקמת. שייט האמיר, מעניק לו מדי שנה הזדמנות שכזאת, והפעם, לא הייתה לו כוונה לפספס אותה. קשה? מסובך? להסביר לאנשים שיאכטות זה לא רק עניין לעשירים, אלא לכל מי שהים קרוב ללבו? חבל על הזמן. לא מוותרים.
אודי: "אני רואה את החבר’ה של האמיר אצלנו זו הפעם החמישית. אבל זו הפעם הראשונה שהם מגיעים אלינו כמעט ישירות, בלי להתברבר הרבה בדרך. מבחינתנו, מדובר במסע קידום מכירות ממדרגה ראשונה עבורנו. מדובר בפרויקט שעבדנו עליו מאוד קשה". "בשלב הראשון, יצרנו מערכת קשרים טובה עם המרינו הטורקיות, ובמיוחד עם חסן המשמש כמנהל המרינה של קמר. כבר כמה חודשים, שאנחנו בקשר כמעט יום יומי. שיחות טלפון, דואר אלקטרוני, וביקור מסודר שלנו שם".
"איתרע מזלנו, והשנה השייט הזה נפל על היציאה מלבנון, עם כל מה שקשור בזה. הדבר דרש מאתנו תאום הדוק עם חיל הים ומשטרת הגבולות. לשמחתי כל המערכות שיתפו פעולה על הצד הטוב ביותר".
"כשהם התחילו להתקרב אלינו, זה נראה קצת מלחיץ. ביקשנו מהם בקשר, להאט קצת את קצב הכניסה לנמל. אבל הם לא חיכו יותר מדי, וכל שייט נכנס בדיוק למקום שהוכן עבורו מראש". "כדי שהביקור אצלנו באמת ילבש אופי שיווקי, ויענה למטרות שהקצנו לעצמנו, ארגנו פסטיבל ים תיכוני, עם הופעות, הווי, אוכל, כל מה שצריך. העיקר שבכל מקום ידעו שהמרינה של הרצליה על המפה של השייט בים התיכון. קפיש"?
 
הפסטיבל ים תיכוני
יום שני, שמונה בערב. קריר ונעים במרינה של הרצליה. אבל לילה בכלל לא שקט, ולא שגרתי. שיירות שיירות של כלי רכב, צופרים ומצטופפים, על כביש הגישה למרינה של הרצליה. העסק עדיין בבניה, ומשאיות בטון בונות כאן את בתי המלון שעל המים, גם בשעות הערב המאוחרות. אבל למי זה איכפת מול ההזמנה של הנהלת המרינה לבוא, להתחכך, להריח את הים התיכון, וליהנות משלל הצבעים, הקולות והאירועים של הפסטיבל הפתוח.
מי שמצליח למצוא מקום חניה, יכול להתחיל ליהנות. בכניסה לרציפים, אוהלי קידר צבעוניים, עם סחלב, תה עם נענה, מאכלים אקזוטיים ומתוקים מתוקים כמו בקלוות, על שטיחי צמר צבעונים. נחמד בהחלט. מי שחייב כסא מתחת לישבן, בתי הקפה החדשים, יכולים להציע לו אותם בשפע. רק היכנסו. תפדלו. השייטים הזרים מן היאכטות של האמיר, מתערבבים בקהל ההרצלייני. יופי של מיקס. ממש חוץ לארץ. הבירה נשפכת כמים, וזה הזמן להתחיל בתוכניות האומנותיות.
ראשון, מיצג מולטימדיה מרהיב משל חברת A

אודי: "אנחנו רוצים להוכיח שמרינה איננה רק מגרש חנייה לכלי שייט, אלא הרבה יותר מכך. זה מקום שמבלים בו, חיים בו, נושמים אותו. אמנם אין לנו כאן נמל דייגים כמו במקומות אחרים באירופה. אבל הסירות עם המפרשים, והמגע עם האוכלוסייה הכל כך מיוחדת הזאת שחיה על הים, חייבת לעשות משהו טוב לכל הצדדים".

"לא רצינו לבנות כאן תפאורה יותר מדי גרנדיוזית. התפאורה שלנו זה אנחנו, המרינה. ותודה, שאמנם זיקוקי דינור יפים בכל מקום, אבל כשהם עפים לשמיים בין המפרשים האלה, בין הרציפים האלה, על המים, זה בהחלט משהוא אחר לגמרי".
 
החתונה (הנוצרית, על ספינה מוסלמית, במרינה יהודית)
פיטר הוא אנגלי בן 53. פליסיה היא אמריקאית מבוסטון בת 32. הוא עורך דין העובד בפרקליטות הבריטית. היא טכנאית קול ותאורה של תאטרון. לכל אחד משניהם, בית מכובד למדי. לו ברודהים, לה בבוסטון. אבל כבר מספר שנים הם חיים על היאכטה הכי עתיקה בראלי, KILOVAR שמה, דגם קטמרן, 9 מ’ אורך. את הזמן, מחלקים בני הזוג בין המרינות בטורקיה, וטוב להם. השנה הם החליטו להינשא.
החתן: "התוכנית המקורית שלנו הייתה להינשא באנגליה לפני הראלי. אבל חסן שכנע אותנו לדחות את החתונה בכמה שבועות, ולערוך אותה כאן במרינה של הרצליה. הוא הבטיח לנו שחתונה כזאת, לעולם לא נוכל לעשות באנגליה".
וחסן, כמו חסן, צודק תמיד. מלאכת ההפקה נפלה על טובה מנהלת הלשכה של אודי הראל. צריך להזמין פפיונים לכל הגברים בראלי, עוגת כלה אדירת גבהים, קייטרינג ומוסיקה - חתונה או לא. חסן - ארגן את הטקס, על ספינת המלחמה הטורקית. הקפטן בתור מנהל הטקס, והכל מוכן. כדי להגיע למקום הטקס על סיפון האונייה הטורקית, ארגן אמיר סירת מעבורת נחמדה מעוטרת בפרחים ובלונים להסעת השייטים מן הרציף הראשי אל האונייה. צריך להיזהר שלא למעוד, אחרי הבירות ששתו החבר’ה קודם לכן, זה בהחלט יתכן. השמלה של הכלה, פליסיה בעלת שובל קצר יחסית, אבל גם הוא מקור אפשרי לבעיות, וצריך להיזהר.
החתן, פיטר פירט, מישר את השפם, קצת סמוק משתייה: "תראה כמה חברים יש לנו כאן. ישראלים, טורקים, רוסים, גרמנים, פינים ומי לא. אגב ראית את העוגה שקיבלנו מתנה"? עולים על ספינת המלחמה הטורקית המצוחצחת לכבוד האירוע. כמה מהאורחים, מותיקי חיל הים הישראלי משפשפים את העיניים בתימהון. "היית מדמיין לעצמך סטי"ל ישראלי שהיה מתיר ככה באופן חופשי לאזרחים מכל מיני מדינות בעולם, לעלות ולשוטט על הספינה בחופשיות"?
קני התותחים מכוסים בברזנט. הקפטן, ענוד מדליות ועיטורים לרוב, חגיגי למדי. לצדו, כל מלחי הספינה במדי א’ מצוחצחים, חלקם משמש כ.. מלצרים של החתונה המאולתרת על הסיפון. הטקס מתנהל כדת וכדין. התיאות לקחת אישה זו … .", אכן. "התיאותי לקחת גבר זה לך לבעל" … . אכן. נשיקות זה הצד החזק כאן. כמו בחתונה פולנית. בדרך כלל נשיקות רטובות עם ריח חריף של אלכוהול.
איך תחיו? אני שואל שאלה פולנית את זוג הנאהבים המתפרנס מסתבר משמש, ים, שמפניה ואהבה בלבד. פיטר מסביר: "גם לי וגם לפליסיה יש בתים שקיבלנו בירושה ממשפחותינו. את הבתים אנחנו משכירים, ומקבלים עבורם בערך 1500 דולר. זה מספיק לנו לאוכל, חשמל, דלק, יין, במיוחד במחירים הזולים של טורקיה, ואנחנו מצליחים אפילו לחסוך קצת. מי צריך את פקקי התנועה, את השעות הארוכות במשרד, כשאפשר לחיות ככה בכיף בלי לעבוד"? באמת, למה לא.
"היכן השגתם את כל הז’קטים"? אני שואל את אלפרד מקנדה. "אין מה לדאוג. אנחנו יודעים מראש שבראלים מן הסוג הזה, יש מסיבה כמעט בכל חוף. לכן אנחנו מביאים מראש ז’קט לאירועים חגיגיים מעין אלה".
שני שייטים לא צעירים, מתווכחים על התחרות שעשו בקטע שבין קפריסין לחוף המזרח תיכוני. היה חושך, אבל בליל ירח אפשר לראות שאני השגתי, אומר האיש מגרמניה. אחרי כמה בירות מהחבית, מי שם לב.
אחרי שנגמרה השמפניה באוניה הטורקית, חוזרים חזרה במעבורת המאולתרת למזח ההרצלייני אל השולחנות העמוסים, והמוסיקה לריקודים. אלפרד חברנו האוסטרי, ויתר הערב על המקטורן, והפתיע את כולם עם כובע בווארי ענקי רחב שוליים, מכנסיים קצרים, נעלי הרים ושלייקרס. חסרה רק הקרן כדי להשלים את התמונה לסבא של היידי בת ההרים.
החתן, מישר את השפם: "אנחנו באנו עם בשורה של שלום. זו המשמעות הכי עמוקה של הנישואים האלה שלנו כאן. לי באופן אישי לקח 23 שנה כדי למצוא את האישה של חיי, והנה מצאתי".
בין הנקניקיות, הסלטים והבירה, רוקד לו זוג בחליפה ואלס סוער. החליפות אגב מגוהצות למשעי. איך אפשר לשמור על חליפה כל כך מגוהצת בכל טיטולי הדרך עד עכשיו? לאלוהי האמיר פתרונים.
 
המרינה של אשקלון - בית מלון על הגלים
מתקרבים לסוף המסע במרינה של אשקלון. למעשה הספינות הגיעו לכאן יום אחד מוקדם מן הצפוי, לאחר שהסתלקו להן כל עוד רוחן בהן מנמל אל עריש המצרי. מיכאל האנגלי, עובד בתעשיית העור, עבודה של חורף, המאפשרת לו לטייל בקיץ. הוא הגיע עם אשתו לונה, בנו מיילס וכלתו הצעירה קים:
" איך אני מסכם את המסע? בטורקיה ובקפריסין תמיד טוב לבקר, ג’וניה הלבנונית מאוד ידידותית, הרצליה ואשקלון, פנטסטי. על לטקיה אפשר בהחלט לוותר, ולאל עריש אסור, ממש אסור לחזור. למה? זו לא מרינה. זה נמל דייגים. המצרים עשו הכל כדי להקשות עלינו. אנשים מאוד מאוד לא ידידותיים. החל מביקורת הדרכונים, וכלה בשירותי הנמל. אפס אחד גדול".
ארמן פורטוגלי, מנהל המרינה באשקלון, קיבל התראה בת כמה שעות בלבד לפני ההגעה המוקדמת של כלי השייט. מייד הזעיק את הצוותים המתאימים, ונכנס לנוהל עבודה מזורז כדי לקבל את פני הבאים בסבר פנים יפות. גם אחרי שעות המנוחה הראשונות, ארמן עושה הכל כדי להנעים את זמנם של השייטים. דלת המשרד שלו פתוחה תמיד, תרתי משמע, מה שמאפשר לכל אחד להיכנס מבלי לדפוק בדלת, ולשטוח את בעיותיו. החל מסידורים טכניים פשוטים, למשל מישהו ששכח את משקפי השמש בעין גדי, ועד לבעיות מכניות ורפואיות של חלק מן השייטים.
ארמן: "אנחנו מיוזמי השייט הזה של האמיר. השייטים יודעים שאחרי 150 המייל שעברו עד שהגיעו לכאן, הם ימצאו אצלנו את גולת הכותרת של המסע". "צריך לזכור שזה אירוע חברתי יותר מאשר תחרותי, למרות שכל שייט מקבל ניקוד על השיוט שלו. אנחנו מתייחסים אליהם בהתאם. מארגנים להם טיולים לנצרת, ירושלים, ים המלח. דואגים להם להשכרת רכב, שירותי תיירות, העיקר שיהיו מבסוטים".
"תפישת העולם שלנו אומרת, שמרינה איננה מגרש חנייה אלא בית מלון אחד גדול. כל אחד מן השייטים הללו, הוא תייר שמגיע למדינה שלנו, לעיר שלנו, מוציא כאן כסף, מעוניין בשירותי תיירות ורוצה ליהנות.. עלינו מוטלת החובה שהוא אכן ייהנה, וירצה לחזור". אומר ועושה. כל אחד מן השייטים זוכה בחולצת טי של המרינה של אשקלון. מתברר שיש לחולצה הזאת ביקוש רב. מרינה סימפטית, אשקלון. ים תיכונית, אותנטית. בניגוד למרינות של הרצליה או תל אביב, כאן מרבית הספינות (150 מתוך 200 ) שייכות לתושבי חוץ. כלי השייט המקומיים, מזכירים יותר סירות דייג קטנות מאשר יאכטות.
"תיירים" מכנה ארמן את השייטים הזרים. "אנחנו בית המלון הכי גדול באשקלון. לתיירות הימית יש פוטנציאל עצום למדינת ישראל ככלל, ולאשקלון בפרט. יהיה חבל מאוד אם לא נדע להשתמש בו כהלכה". בערב יחלקו מדליות ותעודות הוקרה לשייטים מצטיינים של שייט האמיר, ויערכו לכבודם טקס פנימי, אינטימי, משפחתי. מחר, ארמן מכין להם נשף גרנדיוזי עם רקדניות ברזילאיות, להקות מחול ישראליות, זמרי אופרה ששרים טום ג’ונס ומיטב הקלאסיקה של פסטיבלי סאן רמו. בדיוק לטעמם של בוגרי דור הפיפטיז והסיקסטיז העליזים שבאו ביאכטות האמיר.
מוסיקה, יין, אוכל טוב, ים, שמש אנשים שמחים באמצע הדרך, קצת אחרי אמצע החיים. העיקר, המון חברים טובים, יורדי ים בני לאומים שונים, תושביו האמיתיים של הכפר הגלובלי.
 
אז חברים תרשמו: סוף אפריל בשנת 2001 שיוט האמיר ה – 12 יוצא לדרך.
אנחנו נהיה שם ואתם.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<