כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > חדשות הים > חדשות הים 2006 > חוויות מבריקות
חוויות מבריקות
מנחם לב בסיפור הפלגה חורפית מענינת
מאת מנחם לבPICT0004.JPG

 
תקתוק גלגלי המזוודות על הבטון של רציף E בהרצליה מזכיר לנו שעוד הפלגה הסתיימה. אנחנו (אחי ואני) מותשים ומיוזעים מארבעה ימים של הפלגה רצופה ללא מנוחה וללא מקלחת גוררים באיטיות ובעייפות את המזוודות לאורך הרציף אל הפאב הקרוב להתרגע על כוס בירה קרה וצלחת נצ’וס. הפלגה שעברה (כמעט) ללא ארועים חריגים. הארוע החריג היחידי היה בקרבת פאפוס קפריסין, כשאנו בדרכנו מפטיה שבטורקיה להרצליה. מזג האויר היה רגוע, הים שקט ורוח של 6 קשר נשבה מצפון מזרח. מעלינו שכבות עננים בגבהים שונים. לפתע בדמדומי הערב המאוחרים פילח הבזק ברק את השמיים. "איפה זה היה אני שואל את אחי?" אנחנו מאזינים לשמוע אם יש רעם אחרי הברק ולא שומעים כלום. סימן שזה רחוק. עוד ברק מבזיק ואנחנו מזהים תא עננים מעל קפריסין המערבית (כזכור אנחנו בסביבות פאפוס) ועוד אחד מצפון מערב לנו. עדיין לא שומעים את הרעמים כך שהברקים עדיין רחוקים. חשיכה מוחלטת יורדת על המים, הכל מסביב שקט ורגוע ופרט להימהום המנוע ושכשוך גל החרטום לא שומעים דבר. רק הברקים ממשיכים להבזיק בקצב שהולך ומתגבר. אנחנו מוקפים בעננים טעוני חשמל ומשחקים איתם תופשת עננים: משתדלים להפליג מתחת לעננות גבוהה שאינה יוצרת ברקים. המצב נהיה לא נעים: מעלינו מתנוסס תורן מתכת באורך 14 מטר, שכל ברק מתחיל היה שמח לעבור דרכו. ליתר בטחון אני עוטף את מכשירי האלקטרוניקה הניידים בנייר אלומיניום ומניח אותם הרחק ככל האפשר מחלקי מתכת. אחד מאיתנו נמצא בקוקפיט חגור ברתמת בטחון והשני מתחת לסיפון רחוק מהתורן ומהמנוע. אנחנו מחליטים להיכנס לפאפוס כדי לתפוס מחסה ולתת לסופה לעבור ובאותה ההזדמנות לתדלק. בחישוב זהיר נראה שנוכל להגיע לשם תוך שעתיים. כניסה לפאפוס איננה הבחירה המועדפת על שייטי המזרח התיכון, ובייחוד כניסת לילה! המרינה קטנה ומספר מקומות העגינה בה מועט, ורובם תפוסים על ידי דייגים מקומיים וגולטים מסחריים. גרוע מכך, האיזור משופע בשרטונות שגבו בעבר הרבה קורבנות. אם נוסיף לכך את החשיכה ואת הגשם שמתחיל לרדת המצב לא ממש סימפטי. לטובתנו עומדת העובדה שכבר נכנסו למקום הזה יותר מפעם אחת וכן המכ"מ ותוכנת ה- CMAP המדוייקת.
אנחנו במרחק שעה מהפתח, הברקים ממשיכים לפלח את החשיכה מסביבנו ואנחנו עם מנוע רועם ומפרשים מתוחים ממשיכים לדהור כחץ מקשת לעבר פאפוס. אני מקים קשר עם המרינה ומבקש שיכינו לנו 100 ליטר סולר כדי לחסוך זמן. אין בפאפוס תחנת דלק מסודרת ואת הנוזל היקר (כמעט 1.5 יורו לליטר) מביא טוני בג’ריקנים על משאית קטנוע קטנה. כונן סימפטי וקואופרטיבי של משמר החופים הקפריסאי מבטיח שהדבר יסודר וכן שמישהו ינחה אותנו למקום ההתקשרות לאחר שנהיה בתוך המעגן.PICT0002.JPG
אנחנו מתקרבים לכניסה בהקפה רחבה כדי לא להתקרב לשובר הגלים ולשרטונות שבקצהו. קבוצת עננים קטנה מונהגת על ידי קומולונימבוס מרושע מנסה במאמץ אחרון למנוע מאיתנו את הכניסה הם ממטירים עלינו גשם חזק והברקים שלהם מלווים ברוח חזקה ורעמים. ברק מבזיק ואני סופר אחד שתיים שלוש ארבע חמש שש רעם מתגלגל מגיע והם במרחק של כשני קילומטר מאיתנו. הגשם נחלש והמחשב עם תוכנת הניווט עולה לקוקפיט מתחת לספריי-הוד כדי שלא ירטב. אנחנו מגלגלים מפרשים, מכינים פנדרים וחבלי התקשרות וממשיכים להתקדם באיטיות לעבר הכניסה. אני עומד מלפנים עם פנס זרקור ומנסה למצוא את מצוף הכניסה הימני החשוך, מצוף הכניסה השמאלי מנצנץ באור אדום בהיר. הבעיה היא עם צד ימין שבו נמצא שובר גלים עתיק חבוי בחלקו מתחת לפני המים. הכניסה מסומנת גם על ידי ורטיקל של אורות אדומים בקורס 321º אבל אנחנו לא מצליחים לזהות אותם. אנחנו עדיין בעומק מרגיע של 14 מטר כשאני מזהה את שובר הגלים העתיק מימין לחרטום. האבנים הגדולות נראות כמו שיניים מאיימות. הגשם שוכך לכדי טיפטוף ואני מגלה סופסוף גם את מצוף הכניסה הימני, המרחק בין שני המצופים לא עולה על 20 מטר ואנחנו חומקים ביניהם ומשחררים אנחת הקלה ארוכה. ראיתי פעם תוכנית טלויזיה בארה"ב שבה הראו קוסמים ופעלולנים כל מיני טריקים ופעלולים שונים, בתחילת וסוף התוכנית הקריין הזהיר את הצופים this is a dangerous exercise, don’t try it at home. אני יכול לומר אותו הדבר על כניסה לפאפוס בלילה don’t try it if you don’t have to . PICT0012.JPG
דמות קטנה על הרציף מנפנפת ושורקת אלינו ואנחנו נקשרים במקום שהוא מסמן לנו. אני לוקח את הדרכונים וניירות הספינה ומתלווה אליו לתחנת ביקורת הגבולות. בדרך אני מזהה את התלת-קטנוע של טוני שועט ומקרטע עמוס ג’ריקנים כחולים. פקיד נחמד ממלא עבורי את הטפסים השונים ורק מבקש ממני לחתום פה ושם על הניירות. לשאלתי הוא מסביר בנימוס שמכיוון שהגענו ממדינה שאיננה שייכת ל-EU (חיוך קטן בזוית הפה) הוא חייב להכניס אותנו לקפריסין אפילו שאנחנו יוצאים עוד שעה, העלות של 14 לירות קפריסאיות (כ-24 יורו) גם היא סבירה ביותר. אני חוזר לספינה ועוזר לאחי לסיים את התדלוק. טוני מקבל את שכרו ונעלם על תלת הקטנוע שלו בקול טירטור ושיקשוק רם.
אנחנו משחררים חבלים ויוצאים בחזרה לים. בהפלגת דליברי אין את הלוקסוס לעצור ולנוח מתי והיכן שמתחשק לנו. הספינה חייבת להגיע בהקדם האפשרי ליעדה. בינתים העננים התפזרו או יותר נכון נדחפו למקום אחר על ידי הרוח הצפונית ואנחנו שטים מתחת לרקיע זרוע כוכבים. אחרי היציאה מפאפוס אנחנו מפליגים זמן מה מערבה כדי "לנקות" את השרטון הדרומי של פאפוס הרחק מהנתיב, אחי מכין ספגטי בולונז ואנחנו מדמימים את המנוע ואוכלים בשקט את הארוחה החמה והטעימה. אני עולה למשמרת ולאחר כחצי שעה הרוח דועכת ומפרש הברזל נכנס שוב לפעולה, אנחנו בדרכנו לחיפה.
למעט הכניסה לפאפוס ההפלגה כולה עוברת על מי מנוחות.
כדי לחסוך בעלויות בחרנו להגיע מאנטליה לפטיה בדולמוש שהוא אוטובוס קטן שמשמש בעיקר את בני המקום. הנסיעה היתה מאוד אותנטית וכייפית וכללה שתי עצירות להתרגעות התרוקנות וארוחת חינם לנהג האוטובוס על שהואיל בטובו לעצור היכן שעצר.
למחרת היום יצאנו לים ב-14:00 לאחר שקנינו מזון והשלמנו את כל הליכי האדמיניסטרציה הכרוכים בעזיבת המרינה והיציאה מטורקיה. מזג האויר שקט והתחזית גם היא הבטיחה שקט עד להגעה לארץ.
ואכן פרט לארוע על יד פאפוס מזג האויר התנהג על פי התחזית ואנחנו מוצאים את עצמנו יומיים וחצי לאחר מכן בפתחו של מעגן הקישון, השעה היא 24:00 ורוח מזרחית קרה נושבת. כלב כנעני ענק מקבל את פנינו על הרציף הנטוש בנביחות זעם עמוקות שמתחלפות במבטים מסוקרנים אל תוככי המטבח. נציגי השלטונות שמגיעים זמן קצר לאחר מכן מעוניינים לסיים את הליכי הכניסה אפילו יותר ממה שאנחנו מעוניינים. השוטרת שבודקת את הדרכונים רועדת כולה ולא ברור אם זה מקור או מפחד מהכלב. לפני שאנחנו מספיקים לומר ג’ק רובינסון הדרכונים מוחתמים הספינה נבדקה ונציגי החוק נעלמים אל תוך הלילה. המנוע מותנע ואנחנו משחררים חבלים לקטע האחרון של ההפלגה להרצליה. מאחורינו נשאר מיותם על הרציף הכלב הכנעני מילל יללות ארוכות לעברנו יתכן מתוך געגועים לאישיות הכריזמטית שלנו או אולי לריח הסלמי שעלה מהמטבח.
אחי יורד לישון ואני ממשיך להחזיק משמרת משאיר מאחורי את האורות של חיפה ויוצא כנדרש שלושה מייל מערבית לעתלית. מול קיבוץ נחשולים אנחנו מתחלפים ואני נרדם בהכרת תודה עד לכניסה להרצליה. הספינה נקשרת למקומה החדש, המנוע מודמם ושקט משתרר במרינה המנומנת. אחי יורד להשלים שעות שינה ואני מתחיל לסדר את הספינה, מחזיר דברים למקום, מארגן את החבלים בקוקפיט ואורז את הציוד שהבאנו איתנו. סוגר בהכרת תודה את המחשב וה-GPS הניידים ומחזיר אותם לנרתיקיהם.
אחי מתעורר ואנחנו שותים קפה של בוקר. המרינה גם היא מתחילה לקום לחיים, פה ושם שומעים ציפצוף ארוך ואחריו נהמת מנוע מתעורר לחיים. סירות של בתי הספר לשייט יוצאות עם תלמידים לאימונים. הם עוברים מאחורי הירכתיים שלנו שולחים מבטים בוהים אל עבר שתי הציפרים המוזרות שיושבות בקוקפיט ושותות קפה בשוויון נפש.
אנחנו מסיימים את הקפה ומתחילים במלאכת הניקיון. חמש שעות לאחר מכן הספינה מבהיקה מבפנים ומבחוץ סיפונים מגורים מטבח שירותים הכל מבהיק ומוכן למסירה. אנחנו גמורים אבל מאחורי העייפות יש תחושת סיפוק של עוד הפלגה מוצלחת עוד לקוח מרוצה ועוד ספינה שהגיעה ליעדה נקיה מסודרת ללא פגע.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<