גליון כחול 86



 
דף הבית > חדשות הים > חדשות הים 2020 > כחול איים עמוס רביב
כחול איים עמוס רביב
טום ניל - רובינזון קרוזו מודרני
רובינזון קרוזו ואי בודד הן צמד מילים שהולכות יחד כבר שלוש מאות שנה, מאז שהסופר הבריטי דניאל דפו כתב את הספר שהפך ללהיט היסטרי, מאז ועד היום. הספר, שנכתב כנראה על רקע אירוע אמיתי, הצית את תשוקתם של ענת ועמוס רביב, אשר עשו זמן ממושך באוקיאנוס השקט, לפגוש את ממשיכי דרכו של רובינסון קרוזו, בעידן התקשורת שהפכה את העולם לקטן. הזוג מצא אותם באי סווארו שבקבוצת איי קוק שבאוקיאנוס השקט.

כותב עמוס בספרו המרתק "תקועים בגן עדן":

הטבע כאן בסווארו נשמר בתולי ובמלואו, ואנחנו מרגישים אותו. לפני שהגענו לביתם של הנרי ואשתו, החיים היום באי, כדי לסגור את עניין מילוי הטפסים והחתימה עליהם, ראינו את הצריף של טום ניל, המוּכר בעולם כביתו של רובינזון קרוזו המודרני. ליד הצריף יש מצבה עם פסל בדמותו.

טום ניל (1902 – 1977) נולד בוולינגטון, עיר הבירה של ניו זילנד. בצעירותו הצטרף לצי המלכותי של ניו זילנד והחל לשוט בין איי האוקיינוס השקט. לאחר שהשתחרר, שוטט שש שנים בין האיים ועבד בעבודות מזדמנות כמו יערן, שומר סף ופועל במטעי הבננות. בשנים 1928 – 1943 חי בטהיטי ובמוריאה, בפולינזיה הצרפתית. הוצעה לו משרה לנהל כמה חנויות באיי קוק, שבעליהם עזב, אך הוא הוקסם מהסיפורים ששמע על סווארו מההרפתקן והסופר האמריקני רוברט דין פריסבי שתאר אטול בשם סווארו.

פריסבי הכיר את האי מאירוע משמעותי מאוד בחייו. הוא נקלע אליו במלחמת העולם השנייה, לאחר שספינתו, שכללה גם את ילדיו ושני תצפיתנים ממשמר החוף הניו־זילנדי, נסחפה לסווארו בשל סופת טייפון שפקדה חלק זה של האוקיאנוס. הסופה הכתה בעוצמה כה רבה, שפריסבי היה חייב לקשור את עצמו ואת הנוסעים שעמו לעצי הקוקוס באי. בהיות עצי הקוקוס גמישים, הם אמנם התכופפו ברוח העזה אך נשארו נטועים במקומם. המשפחה ניצלה.
אגב, לפי אתר האינטרנט קיאה אוראנה, המתמחה בתיירות באיי דרום הפסיפיק, נקלע פריסבי לסופת הטייפון הקשה ביותר שהייתה במאה ה־ 20.

על אף ההתנסות המצמררת שעבר בסווארו, טיפח פריסבי תשוקה גדולה לחזור למקום. זמן מה לאחר שפגש את ניל, ובחלוף כמה ערבים שאותם בילו בשתייה משותפת בררוטונגה, האי הגדול והמרכזי של איי קוק ,הציע פריסבי לניל להצטרף אליו למגורים משותפים על האי. רק שניהם, בלי אף אחד אחר. כמו רובינזון קרוזו וששת, אם תרצו. ניל התלהב ובו במקום החל לתכנן את המבצע הגדול, אלא שאז אותתה מחלת השחפת, שהחלה לתקוף את גופו של פריסבי, שמוטב לו לשכוח מהחלום על התנחלות בסווארו. זמן קצר בלבד לאחר שהחלו השניים לתכנן את המעבר לאי הקטנטן והמבודד הלך פריסבי לעולמו. אבל, חלומו של פריסבי הפך לאובססיה של ניל, הוא החל לחסוך כל פני משכרו הצנוע כדי להקדישו למטרתו החדשה. ב-1952 והוא בן חמישים, הגיל שבו רוב הגברים עוסקים בטיפוח הקריירה שלהם ובניהול השקעותיהם, התפטר ניל מעבודתו כשומר סף, נפרד יפה מחבריו, ניתק את קשריו עם הציוויליזציה ועבר להתגורר לבדו על האי.

בעקבות טום ניל

הושפעתי מאוד מטום ניל ומספרו, בעבורי הוא רובינזון קרוזו המודרני. ניסינו להבין אותו ולחיות את חייו דרך שהות של שבועיים בלבד על אי בודד. נכנסנו לצריף של טום ניל, ולפנינו התגלתה ספריית השייטים של סווארו, ספרים מכל העולם פזורים באי־ סדר בכל מקום. ענת ראתה זאת, ובמשך כל אותו יום סידרה את הספרים במדפים נפרדים על פי שפת הספר, עד שכולם היו מונחים במקומם בסדר מופתי.

בכניסה לביתו של הנרי, ממשיך דרכו של טום ניל, שנבנה על כלונסאות עץ, הייתה תאורה קלושה שסיפק תא סולרי קטן. נורה אחת סיפקה אור לכל הבית. מעט הופתעתי לראות שם מקרר, הוא נועד מן הסתם לשמור על המזון שקיבל הנרי כאספקה מהעיר המרכזית לשהות של תשעה חודשים בשנה, אלא שהוא לא היה מחובר לחשמל. "אני יכול להפעיל גנרטור", אמר הנרי "אבל הוא צורך הרבה דלק וגם עושה רעש בלילה". "אז מה בעצם אתם אוכלים?" שאלתי אותו. הוא הראה לי שקים רבים של אורז ואחרי כן הצביע בידו אל מרחבי הים ואל עצי הקוקוס. "כל אלו מספקים לי את מה שנדרש", ענה והוסיף, "לעיתים השייטים משאירים לי קופסאות שימורים". אולי רמז בכך שהוא מצפה גם ממני לנהוג כך ואולי רק השיב תשובת תם לשאלתי.

חזרנו לספרייה של טום ניל, ולפתע צץ לנגד עינינו ספר בעברית. בחלקו הפנימי ראינו את שם היאכטה שתרמה אותו לספרייה, SHAPIRIT שמה, מיד נזכרנו בחברינו זולו ומירי שעשו טיול סובב עולם ואף ציינו בפנינו את סווארו כמקום שמומלץ להגיע אליו. שני ספרים נוספים שלהם בעברית התגלו בהמשך סידור הספרייה, ונהנינו מהעובדה שיש כאן ייצוג ישראלי. עד כה נראה לנו שרק מעט ישראלים סובבו את העולם ביאכטת מפרש, ועוד פחות מזה כאלו שהגיעו לסווארו.

נכנסנו לחדר קטן שבו הציב הנרי את מכשיר הקשר הימי אשר באמצעותו, בערוץ 16, הוא מדבר עם השייטים המגיעים לאי, והנה התגלו לפנינו ארגזים חומים גדולים, ומהם מבצבצים ניירות רשמיים של ממשלת איי קוק. התקרבתי לראות והבנתי מיד, אלו טופסי הכניסה והיציאה של כל כלי השיט שהגיעו אי־פעם לסווארו. איש אינו מסתכל עליהם או בודק אותם. הנרי, לאחר המילוי שלהם, פשוט מכניס אותם לארגז, שם הם נשארים שנים על גבי שנים, ואני הייתי בטוח שיש עליו ביקורת הדוקה.

הכול הצגה.

מלבד הצריף הריק של טום ניל והבקתה של הנרי אין בעצם שום דבר בסווארו. במשפט הזה אני חוטא לציפורים הנדירות, לדגים המיוחדים ולשוניות האלמוגים היפהפיות. ממש גלאפאגוס בזעיר אנפין. כלי השיט שעגן שם בבואנו עזב בינתיים, ונשארנו שבועיים שלמים לבדנו, על אי בודד בגן העדן. הנרי אולי תקוע בגן העדן הנקרא סווארו כי זו עבודתו, אך אנחנו נמצאים בגן העדן הזה מתוך בחירה, כאן מרגישים בכל יום, בכל שנייה, את המשמעות של אי בודד, הרחק מכל ציוויליזציה. רצינו לחוות חוויה כזו, חוויה של פעם בחיים, וכך גם הייתה הרגשתנו - שלא ייגמר לעולם.

אך, השקט האין־ סופי והשלווה הטבעית הופרו כשלפתע שמענו במכשיר הקשר את ההודעה:
World Arc is calling Suwarrow Island. Do you read me, over?
הייתה זו הודעה על הגעתן של יאכטות ה- ARC, מועדון שיט עולמי המארגן אירועי שיט רבים ברחבי העולם. המטרה היא שיט מאורגן שמטרתו חצייה בטוחה וחברתית. ב־ 1986 היה המשט הראשון לחצייה משותפת של האוקיינוס האטלנטי. כיום יוצאות בכל שנה כארבע מאות וחמישים יאכטות ויותר מאלף ומאתיים איש למשטים. היות שמסע הארק העולמי סובב את העולם בשנה וחצי. אפשר להסיק שאין להם זמן רב להנות מכל מקום שעוגנים בו. מגיעים, ולאחר יום או יומיים ממשיכים הלאה, ליעד הבא.

"אנחנו עשר יאכטות המתוכננות להיכנס למפרץ בעוד שעה. האם יש הנחיות מיוחדות? ואנו שומעים את הנרי מודיע בכובד ראש בקשר לכל היאכטות כי עליהן לעגון במפרץ, אך אסור בהחלט לרדת לחוף לפני שהוא בא לערוך את הבקרה ולתת אישור כניסה לאיי קוק. הנרי הוא הנציג באי של כל שש הרשויות: מכס, הגירה, בריאות, מנהל הנמל, אחראי על מזון מיובא ושומר אתר סווארו בנושאי איכות הסביבה.

לך תסביר לבעלי היאכטות שהטפסים שהם עומדים למלא, ושייקח להם חצי יום לעשות זאת, ייערמו כאבן שאין לה הופכין בצריף של טום ניל. אט־אט נכנסות בזו אחר זו היאכטות של משט ה-ARC העולמי, ומתארגנות בסדר סביבנו. רק יאכטה אחת,X-Yacht דנית, עוגנת רחוק יותר. בעליה חשש מהסלעים שלידנו. על כל היאכטות מתנוססים דגלים בצבעי כחול־אדום ועליהם הלוגו של ארק העולמי. בתוך זמן קצר הופרה שלוות גן העדן של האי הבודד. אט־אט, בזו אחר זו, בדק הנרי את היאכטות. בעליהן הורידו את סירות הגומי, וירדו לחוף הים לתדרוך מפיו.
מנוחתי הופרעה, כבר לא יכולתי להשתרע בשקט ובשלווה על הערסל הקשור לשני עצי הקוקוס שאימצתי כפינתי האישית בשבועיים האחרונים שבהם היינו לבד. מזג האוויר החל להשתנות, ורוחות מלוּות בגשם שוטף עטפו את המפרץ. כהוּת העננים התמזגה בגווני הים, וכאילו נשכחה ההבחנה הפסטורלית בין תכלת השמים לכחול הים. הכול התערבב באפור כהה עד מלוא האופק.

כעבור יומיים עזבו כל היאכטות של משט הארק את המפרץ והמשיכו בדרכן ליעד הבא. רק האקס יאכט שעגנה רחוק מאתנו והטילה עוגן בעומק עשרים וחמישה מטר, נראתה תקועה. מרחוק אכן ראיתי את מאמצי הצוות להוציא את הספינה מהסתבכות העוגן שלה בקוראלים, כלומר בשוניות האלמוגים. הצעתי להם להשתמש בפטנט עתיק יומין ופשוט, שכבר הציל אותי בעבר לא אחת ממצבים דומים. הרעיון הוא לראות בבהירות את הנעשה מתחת למים ועדיין להישאר על הסיפון. יש לנו ביאכטה דרך קבע משקפת צלילה מיוחדת, עשויה מפלסטיק, באורך חצי מטר. בתחתיתה יש זכוכית עגולה בקוטר שלושים סנטימטר. ניתן להציב אותה על המים, להכניס את הראש לתוכה ולראות היטב מה נעשה מתחת לפני המים, ממש כמו בסירת זכוכית.

ואכן, כעת יכולנו לכוון את היאכטה ולשחרר את פיתולי השרשרת מהמקומות שבהם היא נתקעה. היא הייתה תקועה חזק כל כך, בעיקר בשל הניסיונות החוזרים ונשנים להתנתק ורק לקראת הצהריים הצלחנו לשחרר את היאכטה לדרכה, לאי ניואי, לשם עליה להגיע בתוך יומיים ולפגוש את שאר יאכטות המשט. שמחנו על שיכולנו לעזור ליאכטה להיחלץ, אך שמחנו לא פחות על כך ששוב נהיה בשקט שלנו, שנינו על אי בודד עם עשרות כרישים בעלי כתם שחור על הגב.
זה שבועיים ימים שאני שוחה לצדם ואִתם ללא כל מורא ופחד.

קטע מספרו של ד"ר עמוס רביב- "תקועים בגן עדן" בהוצאת מדיה 10


לסיכום:

מלבד הצריף הריק של טום ניל והבקתה של הנרי אין בעצם שום דבר בסווארו

מנוחתי הופרעה, כבר לא יכולתי להשתרע בשקט ובשלווה על הערסל הקשור לשני עצי הקוקוס שאימצתי כפינתי האישית בשבועיים האחרונים שבהם היינו לבד. מזג האוויר החל להשתנות, ורוחות מלוּות בגשם שוטף עטפו את המפרץ
 
 
 

 

לרכישת מנוי לחצו באמצעות PAYPAL לחצו על הקישור למטה.

העיתון ישלח לכתובת שתזינו באתר PAYPAL.
נודה על הזנת מספר טלפון על מנת שנוכל לחזור אליכם במידת הצורך.

תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<